סיפור בהמשכים קרב (לא) אבוד- סיפור בהמשכים

[מון בלאן]

שלום אני חדש כאן בפורום
אני לא חושב שאני טוב כל כך אבל אני מקווה להשתפר בזכות הפורום


מעלה כאן סיפור בהמשכים
כדאי שתדעו סיפור זה הוא סיפור פנטזיה פנטזיה!!!!
מקווה שתענו !!!
ושתדעו שאני לא מתבייש מביקורת !


פרולוג:

רחש מוזר נשמע מאחורי השיח, עמיאל שלח את ידו אל החרב מתכונן לבצע את התרגילים עליהם התאמן אלפי פעמים, החיים בזמנו לא היו קלים מי שלא היה מאומן היה עדיף לו להסתתר

דמות יצאה מאחד השיחים מאחוריו מעיפה כמה עלים ברגליה, עמיאל שלף בתנועה חדה את החרב מתכונן לקרב

מוכן לכל דבר שרק שיבוא הוא הסתובב לאחוריו מזהה פנים מוכרות וידידותיות

"זה אתה אליאל, הבהלת אותי" עמיאל פלט אנחת רווחה "אני מבין שאם באת לפגוש אותי זה לא בגלל משהו טוב" הוא מחזיר את החרב לנדנה לוחץ את ידו של אליאל

אליאל הנהן קלות בראשו "האביר השחור" הוא השתהה כמה שניות והמשיך "אתה בטוח זוכר"

"הוא כבר לא בין החיים לפי מה שאני זוכר" עמיאל קימט את מצחו "הוא מת בקרב על מבצר למברגד" הוא נשען על עץ בעל גזע עבה מאד

"לצערי קיבלנו מידע שהוא חי וממשיך להכות" אמר אליאל בעצב "אתה זוכר שלפני שבועיים וחצי היה בכפר רטונקד שריפה ענקית שכילתה חצי מהמשק, זה היה מעשה ידיו" הוא יתיישב על גזע עץ כרות פולט אנחת צער בועט ברגלו באבן קטנה

"אז מה עושים" עמיאל החוויר ממצמץ בעיניו מאור השמש

"חשבתי אולי לאחד כוחות" הציעה אליאל "אבל אני חושב שרובם לא ירצו לחזור" מבע של ייאוש ניראה על פניו

"כדאי לנסות" אמר עמיאל מלא תקווה "בכל זאת חלקם כן ישמחו לחזור, אני אנסה לקבץ כמה שיותר חברה, ומחר אני אבוא אל ביתך כדי לגבש תוכנית ולשמוע עוד קצת פרטים על מעשיו"

"בהצלחה" איחל אליאל נעמד על רגליו ופונה לדרכו ,עמיאל נשאר לעמוד במקומו מהורהר לכמה שניות ולאחר מכן פנה אף הוא לדרכו בהליכה מהירה

אין להם הרבה זמן האביר השחור כפי שהם מכנים אותו הוא צרה צרורה לארצם ואף לארצות השכנות חוץ מכסף ולהרוס ולהשחית הבחור הזה לא רוצה כלום, עמיאל יודע שהוא בטוח לקח אותם בחשבון והכין להם הרבה הפתעות

"אולי אין לנו סיכוי" חשב עמיאל לרגע אבל מיד סלק את המחשבה מראשו, בוטח בהשם יתברך שיעזור להם כפי שעזר להם תמיד

 

[מון בלאן]

...המשך הפרולוג

"פיצוץ עז החריד את החלל, כמה לוויינים שהיו קרובים למקור הפיצוץ ניזקו, סלעים בוערים התעופפו במרחב החלל וכמה מהם אף פגעו בתחנת החלל הבינלאומית, ובכדור הארץ עבר הבזק אור עוצמתי מעל שמי ארצות הברית, בכמה מדינות קרסה התקשורת לכמה דקות והעולם עמד נפעם למול המחזה "



מרכז המחקר איימס , קליפורניה

"מה קרה" שאל ראש המחקר ד"ר ג'יימס מיצ'ל

"נראה שמשהו ישתבש" ענה לו קול מעבר לקשר

"מה" נדהם ג’יימס מיצ’ל

"ככל הנראה אחד מהמנועים פתאום הפסיק לעבוד וזה גרם לסטייה מהמסלול והתפוצצות במקום הלא נכון" דיווח משהו בקשר

"זה לא יכול להיות" ג’יימס לא ידע מה לעשות עם עצמו בדיוק מתי שזה הפעם הראשונה שלו להיות ראש מחקר זה קורה, התמונות שנשלחו מתחנת החלל הבינלאומית על ידי האסטרונאוט שלהם שם הראו את הקף הנזק הגדול שנגרם,

המון קולות רצו בקשר בין המעבורת ממנה נשלח הטיל לבין כדור הארץ

"הכל היה תקין בזמן השיגור" אמר ראש צוות האסטרונאוטים בחללית "ערכנו פעמיים בדיקות לפני השיגור ולא הייתה שום תקלה"

רגעי הפיצוץ הוקרנו שוב ושוב על גבי מסכי ענק במטרה לנסות לזהות מה גרם לתקלה, הוחלט שלא להדליף מילה לתקשורת ולהשאיר את העולם במחשבה שכוכב התפוצץ קרוב מאד לכדור הארץ וגרם להבזק האור החזק בשמי ארצות הברית ולסלעים בוערים לתעוףף בחלל



אף אדם מחוץ למרכז המחקר לא ידע על התקלה הזאת, אנשי הבקרה וכל מי שהיה שותף לניסוי הוחתם על הסכם סודיות, אבל הקף הנזק שהיא תגרור אחריה יתגלה רק כמה שנים אחר כך


..........................................................


הקליע פגע בדיוק באמצעו של התפוח הפרילנדי וחתך אותו לארבע חתיכות שצנחו על האדמה הקשה בקול שקט

"אתה מאומן היטב"

הוא הנהן בראשו מכוון את האקדח לכיוון התפוח השני, לוחץ על ההדק וחוצה גם אותו לארבע חתיכות

 

[ח.ד. וחלק]

נראה שיש למה לחכות,
@אוראל סולטן גומר את נשק הימלטות והופ! סיפור פנטזיה חדש.
אין מה לומר, בהחלט מרגש.
לגופו של עניין,
הכתיבה מצוינת ממש, משכנעת ומותחת.
התחלה מסקרנת ומעניינת.
בציפייה לעוד...
כמה הערות:
1. בקטעי מתח, נהוג להרבות בפיסוק. אמנם לא אחרי כל מילה, אך בהחלט אחרי משפט. זה מבטא היטב את המתח ומעניק הרבה לסיפור.
2. די אהבתי את הכותרת לדעתי כדאי לכתוב: קרב 'בלתי' אבוד במקום 'לא', (לטעמי כמובן).
3. כמה תיקוני דקדוק בספוילר, וזאת משום שאם כבר חפרתי, אז עד הסוף...

ספוילר

שתענו

שתיהנו

ופונה

ופנה

סלק

סילק

ניזקו

ניזוקו

ישתבש

השתבש

לתעוףף

להתעופף

 

[מה שניחשת]

נשמע מרתקק

 

[מון בלאן]

נראה שיש למה לחכות,
@אוראל סולטן גומר את נשק הימלטות והופ! סיפור פנטזיה חדש.
אין מה לומר, בהחלט מרגש.
לגופו של עניין,
הכתיבה מצוינת ממש, משכנעת ומותחת.
התחלה מסקרנת ומעניינת.
בציפייה לעוד...
כמה הערות:
1. בקטעי מתח, נהוג להרבות בפיסוק. אמנם לא אחרי כל מילה, אך בהחלט אחרי משפט. זה מבטא היטב את המתח ומעניק הרבה לסיפור.
2. די אהבתי את הכותרת לדעתי כדאי לכתוב: קרב 'בלתי' אבוד במקום 'לא', (לטעמי כמובן).
3. כמה תיקוני דקדוק בספוילר, וזאת משום שאם כבר חפרתי, אז עד הסוף...

ספוילר

שתיהנו

ופנה

סילק

ניזוקו

השתבש

להתעופף

תודה על הפרגון !!!
סליחה על השגיאות פשוט זה הועתק מתוך קובץ וורד לעצמי ולא תוכנן מלכתחילה להיות סיפור בהמשכים פה באתר
חלק מהשגיאות ידעתי עליהם ושכחתי לתקן פשוט זה נכתב במהירות ואי שימת לב , אגב זה קורה לי הרבה כשאני כותב במהירות נשמט לי אותיות או שבטעות אני כותב אות באותו אזור במקלדת

ובכל זאת תודה על ההערות והארות !!
משתף עוד מעט עוד קטע תעקבו !!!

 

[מון בלאן]

פרק א:
"אני לא הייתי נותן בו אמון" ברין יצא מהרכב טורק את הדלת אחריו,

"למה" שאל זור מוציא תיק גדול מהרכב

"אתה יודע בדיוק כמוני שלא כדאי לבטוח בדלורסים"

הם פסעו באיטיות לכיוון הבית הגדול הולכים על שביל בין גינת פרחים יפיפייה, רומסים את עלי עצי המים הייחודיים

"אבל הוא שונה" קבע השני תוך כדי שהוא בעוט ברגלו באבן אדומה קטנה "הוא מזמן עזב את דלורס ניתק קשר" הוא הביט אל האופק החיטים בשדות זהרו מאור השמש השוקעת לאיטה, נכון שבזמנו כמעט וכבר לא משתמשים כמעט ביבול, לרוב אוכלים אוכל מתורבת, יש עדיין מקומות שלא אהבו את הרעיון, אז הוא החליט לגדל חיטים בתור מקצוע צדדי.

"תעשה מה שאתה חושב אני הזהרתי מראש" הוא פתח את דלת הבית וריח של בישולים עלה באפם הם נכנסו בברכת שלום תולים את חליפותיהם ופוסעים בשקט לכיוון המטבח.
הבית היה נראה פשוט למרות שלבעל הבית היה מספיק כסף, זור פשוט אוהב את הפשטנות אחיו למרות זאת לא חשב כך וניסה לשכנעו שאדם במעמדו צריך בית קצת יותר עדכני ומודרני

"שלום" קידמה אותם אחת ממשרתות הבית "האוכל יהיה מוכן בעוד כמה דקות" השולחן היה ערוך בקפידה הם התיישבו מחכים בשקט כל אחד שקוע במחשבותיו שהאוכל יוגש.

לאחר כמה דקות כל בני הבית הצטרפו אליהם תופסים את מקומותיהם וארוחת הערב החלה קולות עליזים נשמעו ברקע דיבורים צחקוקים

"אז מה קורה, קנית בסוף את הבגד שרצית?" שאלה אחת מבנות המשפחה הנשואות את אחותה הקטנה ממנה בשנתיים,

"כן" ענתה בעניים בורקות "נכון יפה?" השנייה הנהנה בראשה פונה לטפל בילד הקטן שלה.

זור גמר את המנה שלו במהירות ופנה לחדרו, אין לו כוח לכל הרעש וההמולה הזאת עכשיו, הוא צריך כמה דקות של שקט לחשבן מה יהיה המהלך הבא במשחק אליו הכניס את עצמו.

הוא חושב שהדלורסי שהם מצאו יהיה יעיל הוא לא חושש ממה שברין אמר, הדלורסי היה נראה אמין והוא גם בירר עליו לא קצת הוא שנים כבר לא דרך בדלורס לא היה בקשר, כנראה שיצטרך להשתמש בו בקרוב בתור עוד חייל במשחק.

הוא נשכב על המיטה ונרדם תוך כדי שהוא אפוף מחשבות.



הוא התעורר לקול נקישות חלושות על דלת חדרו , הוא העיף מבט לעבר השעון שהיה קבוע בקיר מולו השעה 00:23 בלילה.

הוא הושיט את ידו אל המסך שהיה קבוע מעל מיטתו ובדק דרך המצלמות מי דופק בדלת,

ברין עמד שם בחוץ מחכה שיפתח, מה ברין רוצה ממנו עכשיו ?,

הוא ניגש אל הכיור נוגע באצבעו בצד הכיור, והברז החל להוציא מים, הוא שתף את פניו ולאחר מכן ניגש אל הדלת ופתח אותה לרווחה.

"מה קרה." שאל בקול שקט תוך כדי שהוא נשען על משקוף הדלת כמעט נרדם בעמידה.

"שכחת שיש לנו פגישה בשתיים עשרה ארבעים." ברין חייך מול פרצופו העייף, זה לא קורה הרבה שהוא שוכח מפגישות כנראה שהוא באמת עייף עבר עליו יום לא קל.

ספוילר: הערה אל הקורא!!

כל העניין התבאר בהמשך אם יש לבינתיים כמה דברים לא מובנים כדאי לחכות ולא לקפוץ ולשאול