שיתוף - לביקורת קצר ולעניין

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
מאמר מאת @אחד_מחברי_הקהילה_החפץ_בעילום_ניקו.


לחברי הקהילה, המאמר נכתב בגל הראשון, אך רבים מאוד מהנקודות הנידונות בו שייכות גם כעת בגל השני.
אשמח בהערות תוכן במייל yakovboo וכו', הערות למבנה וכתיבה יתקבלו בשמחה כאן.


בס"ד

ניסן תש''פ

הקורונה - הזדמנות


אירוע חדש - תפקידים חדשים

אנו עומדים כבר קרוב לחודשיים בתוך אירוע שכמותו לא היה בכל ימינו וימי אבותינו, זקנינו לא סיפרו לנו וסבתותינו לא הדריכונו. סוגיא חדשה כתינוק שנולד. סוגיא שאם היתה תלמודית גרידא וללא זיקה לחיי אדם היו רבים שמחים לפתוח בה שהרי מדובר בסוגיא פתוחה שאפשר לחדש בה. מאידך יש חשש גדול לעסוק בה, במקום בו לא דרכה בו רגל רבותינו וזקוקים אנו לדמות מילתא למילתא ולעשות מליבנו מעשה, ואין בידינו הרשות לשתוק ולומר שב ואל תעשה עדיף, מאחר שסוגיא זו אין בה קל וחמור אלא שני הצדדים חמורים בה, ועלינו לידע כיצד נעבור בה.

מחד גיסא - חומר חיי נפש אחת מישראל, ומאידך - סכנה של איבוד חיי תורה לנו, ובעיקר לציבור הגדול שקרוב למסורת אך ודאי שכמה חודשים בלי ביקור בבית כנסת עלולים חלילה לנתק אותו ממורשת אבותינו.

רגילים אנו שתפקידנו הוא לעסוק בתורה ובמצוות לגדל את ילדינו ולחנכם בדרך הישר, להתאמץ ולתת מכוחנו ומכספנו בכדי לדאוג שנצליח לעמוד במשימה הכבירה להיות עם לקב"ה שעושה את מצוותיו ולומד את תורתו. אך כאן הגיעה שעה שהטילה עלינו תפקיד שונה מהרגיל, ובמאמר זה אנסה לבאר את שוני התפקיד, ומשמעותו.

סימני השאלה
בכדי להבחין ביחודיותה של סוגיא זו, אצביע על כמה נקודות מפתח שיאפשרו לנו לראות כי אכן מדובר בנידון שונה מהרגיל.

ראשית, למרות שלכאורה לא היתה אמורה להיות התנגדות לצעדים של שמירת הנפש שננקטו על ידי הרשויות, מכל מקום נוצרה לגביהם מחלוקת חריפה ביותר מצד מיעוט הציבור. והדבר מעורר תמיהה, הלא הדבר ידוע שפיקוח נפש דוחה כל התורה, ואם כן מפני מה באו הדברים במחלוקת כלל ועיקר? האם אותם מתווכחים חקרו לעומק את הסוגיא מבחינה רפואית והגיעו למסקנא כי הדרך למנוע את המגיפה שונה מזו שהצביעו עליה הרשויות?

ובפרט שבכל העולם נסגרו המוסדות, נדחו או בוטלו כינוסים, טקסים, ועידות בינלאומיות, ואירועים ציבוריים. סך הנזקים כתוצאה מצעדים אלו נאמד בסכומים אסטרונומיים, כך שבוודאי לא מדובר באיזה צעד מגמתי וסלקטיבי דווקא נגד ציבור מסויים במדינת ישראל. ואם כן כיצד יתכן שצעדים אלו הפכו להיות שנויים במחלוקת חריפה כל כך?

אפשר אמנם לרכך זאת בכך שאנו מכירים את התכשיט שלנו [=מדינת ישראל], ויודעים את יחסה לדברים שבקדושה, אך מכל מקום לא מצאתי אדם אחד מהמתווכחים שנתן התיחסות רצינית לסוגיית המגיפה וההתמודדות עימה, ויחד עם זאת מורה על התעלמות מן ההוראות. ומכלל ספק פיקוח נפש לכאורה לא יצאו הדברים, ואם כן תמוה מאוד הדבר, הכיצד ומדוע באה שאלה זו במחלוקת כלל?

יתר על כן, אין לטאטא את העובדה שהוראות הרבנים הגיעו כמה ימים לאחר הוראותיו של משרד הבריאות, למרות שלאחר מעשה הוסכם על הרבנים שאלו היו ההוראות הנכונות. עובדה זו אינה באה בכדי להאשים אדם מסויים, אלא בעיקר בכדי לבחון מה מוטל עלינו לפעול בכדי שעובדות כאלו לא תשנינה.

על כל פנים ניתן להבין מכך שיש קושי שגרם לנו שלא להבין בזמן את ההוראות למרות שהכתובת היתה על הקיר כבר בפורים. באותם ימים שאצלנו התווכחו בלהט תוך השמעת טיעונים למדניים וספקולציות לרוב, סין היתה בתוך המשבר הזה כבר חודשיים ומעלה!! באיטליה קברו מאה חמישים איש בכל יום, בספרד קברו עשרות - הגרפים כולם הראו את אותה המגמה, ומבלי להסתמך על הנס לא היתה שום סיבה להמשיך כפי שפעלו באותם ימים.

עובדה מטרידה נוספת שעלתה לחלל האויר הוא אופן ההתנהלות בחצרותיהם של רבנים. כאשר שאלה בדיני נפשות, שבימים כתיקונם אמורה לעלות לפני בית דין של עשרים ושלושה אם לא של שבעים ואחד, דיינים שיודעים בשבעים לשון, כאשר פותחים מן הקטן בכדי לשמוע גם את דעתו, ובוודאי באופן של דיון ושמיעת הצדדים לכאן ולכאן, ואילו במקרה דנן ראינו כיצד אברך צעיר מעלה שאלה חמורה זו בעמידה וכלאחר יד, באופן מטעה ביותר, ובלי שום רקע לשאלה [אין אני נכנס כאן לשאלה מהי באמת דעתו של אותו חכם, אלא לעצם צורת הצגת הדברים לפניו שהיתה שערוריה עצומה בלי שום ספק כלל].

ולסיכום פרק זה: משהו הקשה עלינו את ההתמודדות מול המגיפה, וחשוב לנו להבינו בכדי שלא ניפול בו שנית.

נפעלים או יוצרים
בעייתיות נוספת התגלתה בכך, שבמקום שנקדם מראש את המציאות העומדת לבוא, התנהלנו במשבר הזה רק כאשר היינו מוכרחים, כמו שאדגים. זאת מלבד העובדה, שהוראות הרבנים הגיעו באיחור רב מהוראות משרד הבריאות.

הדוגמה לכך היא ליל הסדר [ושוב אדגיש, אין מטרה וכוונה להאשים כלל ועיקר, אלא לראות את הבעיות ולבחון מה מוטל עלינו לעשות]. והשאלה היא, כיצד יתכן ששבוע לפני ליל הסדר עדיין לא יצאו מכתבים מהרבנים האשכנזים אודות דרך עריכתו של ליל הסדר בעת הזו?! [יש לציין שהגאון ר' גרשון אדלשטיין שליט"א דיבר על כך באופן ברור די מוקדם, אך מלבד דבריו שררה שתיקה]. חלק מהמכתבים שאסרו על עריכת ליל הסדר בצורה משפחתית מורחבת יצאו רק ביום שני, יומיים לפני החג!! מידת ההשפעה של מכתב שיוצא באיחור כה רב על אנשים שלא התארגנו לחגוג את החג בעצמם היא קלושה עד בלתי קיימת. אם המכתבים היו יוצאים שבוע וחצי קודם החג ההשפעה היתה חזקה הרבה יותר. הוי אומר, עד שריח החריין והארבע כוסות לא היכה באפינו, עדיין לא טרחנו לחשוב מה נעשה בליל הסדר הבא עלינו לטובה.

הפעולות הגיעו רק כתגובות למציאות כשזו כבר דפקה לפתחנו, ולא הוקדמו במחשבה תחילה לראות את פני העתיד.

אתן גם דוגמה הפוכה, לאירוע עתידי שמחייב אותנו בחשיבה מקדימה - זמן קיץ הבא עלינו לטובה. (נכתב, קודם לפתיחת הזמן)

הוא לא צריך להפתיע אותנו, כולנו יודעים שהוא עומד להגיע, ולכן כל העוסקים בתחום החינוך צריכים עכשיו לחשוב איך ניתן לרכז את בחורי הישיבות סביב הגמרא בצורה אחרת מן המקובל. אם באינטרנט [ZOOM וכדומה, כמובן מתוך שקילת המשמעויות הנלוות], אם במערכות טלפוניות [שמסתבר שתוכלנה להחזיק הרבה פחות באופן סדיר]. ואם בשיטות אחרות של חלוקה לפי בנינים, או הצעה ליצור מתחמים מבודדים שלפי חוק לא תהיה מהם כניסה ויציאה וכך כל כמה עשרות בחורים יתרכזו במקום אחד. בהחלט יתכן שחלק מהרעיונות האמורים אינם ישימים בגלל בעיה כזו או אחרת, אך כל הרעיונות הללו ומסתבר שרעיונות טובים אף יותר, זקוקים לזמן וחשיבה מראש. דבר אחד ברור, הפעם כנראה לא ניתן יהיה לפעול בשיטת "העתק הדבק" ולהעביר את הדגם של עולם הישיבות לזמן הקיץ הקרוב. ניתן לחשוב על כיוונים שונים כמו מסכתות אחרת עם זיקה מעשית יותר, אולי מסכת ברכות עם הלכות תפילה וטבילה, אולי מקוואות וכו'. יתכן אף שכיוון שבחורי הישיבות יהיו מפוזרים ולא מרוכזים, עדיף יהיה שכולם ילמדו יחדיו מסכתא אחת כאשר בסוף הקיץ יהיו מבחנים מרוכזים לכולם וכו' וכו'. ולוואי ונראה שיקדמו את פני הקיץ במחשבה ולא ימתינו עד לכ"ט ניסן.

עד כאן עמדנו על נקודות הקושי, למה לא הבנו את המציאות בהתחלה, ומה גרם לכך שגם אחרי שהבנו לא פעלנו מתוך ראיית פני עתיד. מדוע?

חשיבה פרטית לעומת חשיבה ציבורית
ניתן לומר, שההרגל שלנו כיהודים במהלך הרבה שנים היה להתנהל בבחינת "אנוכי וביתי נעבוד את ה'". להוריד את העיניים מכל מה שמתרחש בחוץ, אותנו לא מעניין כלום, רק דבר אחד - שיענקל'ה שלנו ילמד תורה ויקיים מצוות ויעביר זאת הלאה לדור הבא.

מכל עבר היו צרות ושמדות, ואנו תמיד ניסינו בתוך כל זה להמשיך ולהעביר לילדים את דרך התורה. הסיפורים המוכרים לנו על הפריץ עוסקים הרבה פעמים כיצד הצלחנו איך שהוא לסובב את ההמן התורן, קצת שוחד, קצת בלבלנו לו את השכל, והנה עברנו עוד משוכה. בתקופת ההשכלה נאלצנו כבר להתמודד לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים, כאשר 90 אחוז מעם ישראל עזב את דרך התורה, ואנו בתוך זה צריכים לפסוע ולנסות להציל מפי הארי ומפי הדוב.

נקודה נוספת - חשיבה פרטית אינה יכולה להוביל ציבור.

חשיבה פרטית, כוללת בתוכה באופן מובנה חוסר אפשרות לתכנון העתיד הציבורי. אדם יכול לתכנן את עתידו שלו במידת מה. אם הוא רוצה להיות תלמיד חכם הוא ילך ללמוד ולהחכים בתורה, אם חפץ הוא במקצוע הרפואה ילך וישתלם בה. אך אדם פרטי אינו יכול בשום אופן לבחון את העתיד מבחינה ציבורית, ובאמת אין הרבה טעם בחשיבה ציבורית על העתיד כאשר הכל עומד על בלימה ובכל יום ויום מתרחשים מאורעות חדשים שאין אפשרות לצפותם וממילא גם אין אפשרות לתכנן את התגובה אליהם.

יתר על כן, לחשיבה ציבורית יש פחות גמישות מאשר לחשיבה פרטית, כך שבמצבים שבהם נדרשת פעילות מהירה 'מהמותן', עדיף בהרבה לפעול בצורה פרטית ולא ציבורית.

חשיבה פרטית היא דרך נפלאה, כך בעצם עברה התורה עד אלינו, אבותינו אמרו "אנוכי וביתי נעבוד את ה", ועל ידי כך גם אנו זכינו להיות חלק מן השרשרת הזו. אלא שעם כל זאת יש חלקים בתורה שאינם באים לידי מימוש בדרך זו. אמנם, זו חובה להתרגל ולדעת שקיום התורה אינו תלוי כלל בשום מנהג חברתי ואופנה זמנית, וגם אם כל הסובבים אותנו רשעים חלילה, עדיין צריכים אנו להתעלם מהם ולפעול בדרכנו. אך מאידך גיסא, דרך זו עלולה לסמא את עינינו ולהשכיח מליבנו דבר חשוב ביותר.

את הדבר החשוב הזה, יכולה הקורונה ללמד אותנו.

הקורונה
הקורונה פרצה בסערה לחיינו, והיא מהווה עבורנו תזכורת לחשיבה מיוחדת מסוג שונה, שאינה רגילה בינינו. החשיבה הרגילה שבה אנו חושבים באופן אישי ופרטי, היא זו שעמדה בפנינו מלראות נכוחה את אירועי הקורונה.

מדוע?

הקורונה, מחייבת אותנו במחשבת עומק. במחשבה כוללת. בחשיבה לעתיד. בחשיבה מתוך הבנה של מערכות ומה המשמעות שלהן, וכמובן, מה המשקל של כל מעשה פרטי בתוך המבנה הכללי.

כך לדוגמא, יכול אדם לחשוב, הלא אני מכיר את שכני ואני יודע שכולם צעירים ובריאים ובנוסף לכך כולם ממושמעים, וגם נוסיף ונתרחק חמשה מטרים בשטח פתוח, אם כן מה הבעיה להתפלל? מדוע לא? השאלה הזו לא לוקחת בחשבון נתון מאוד מהותי ומשמעותי. הדרך להתמודד עם המגיפה אינה דרך פרטית לכל אדם בנפרד, אם כל אחד יעשה את השיקולים שלו לא תהיה כאן שום התמודדות והקטסטרופה בפתח. הדרך היחידה להתמודד מול אירוע חסר תקדים שכזה הוא חשיבה מערכתית, וההבנה שמה שאני עושה הוא משמעותי גם ברמת המערכת. יתכנו כמובן נסיונות לראות האם יוכלו להתקיים מנינים באופן כזה או אחר, אך דרך ההתמודדות חייבת להיות באופן כולל ומערכתי.

האמירה "אנוכי וביתי נעבוד את ה'" בעת הזאת היא אמירת כסילות, היא אמירה שאינה מבינה שחוץ מהעבודה של אנוכי וביתי לה', יש עבודה נוספת של אנוכי בתוך עמי נעבוד את ה'. החשיבה של 'אני וביתי' מתאימה כאשר אנו מדברים על התנהלות של אנשים בודדים, אך כאשר מדובר על ציבור שלם וענק, חובה עלינו לחשוב כיצד כל הציבור יעבוד את ה', ומכאן שהתשובה לשאלה מדוע לא לעשות מנינים הינה שעשיית מנינים היא פירצה גדולה שבסופו של דבר מביאה למנינים ללא שום בקרה ובסופו של דבר להתפרצות איומה. מה שכן, כמובן שיש לחשוב באופן מערכתי כיצד אפשר לקיים מנינים בעת הזאת, אך זאת מתוך מחשבה כוללת שתביא בחשבון את המשמעויות הנלוות לכל מעשה ציבורי שכזה. דוגמא לכך היא מכתבו המפורסם של רעק"א שהיתה בידו אפשרות להעמיד שוטר על כל מנין של חמשה עשר איש, שיפקח על כך שהתפילה תתקיים לפי הנהלים המתאימים [כנראה שגם רעק"א הבין שבלי שוטר זה לא ילך...].

אפשר לומר שתקופות ארוכות הורגלנו שהעיקר הוא לשרוד ולא היה לנו זמן ופנאי לחשוב מה לעשות הלאה אלא תמיד מהיד לפה, אך הקב"ה זימן לנו כאן הזדמנות שבה אנו יכולים לחשוב מחדש, מה אנו באמת רוצים לעשות הלאה ולא רק לנסות להשיב על המכה האחרונה שקיבלנו, להרחיק את קו המערכה ובמקום לבנות ביצורים לצאת להתקפה, במקום לבנות חומות, לייצר הרתעה, במקום לפחד - ליצור.

ובהקשר לאירוע הנוכחי:

מוטל עלינו להחליף את השאלה 'כיצד אנו מתמודדים עם הוראות הממשלה?', בשאלה 'כיצד אנו חושבים שראוי להתמודד עם המגיפה?'. לא מה אנו צריכים לשלוף מהמותן בגלל שעכשיו משרד הבריאות התיר מניינים או לא, אלא חשיבה מסודרת מה באמת ראוי לעשות כאשר מגיע אירוע עצום שכזה. ואז נוכל לענות, שהיינו עושים מניינים באופן כזה או אחר, עם פיקוח כזה או אחר, עם קנסות כאלו ואחרים, ועד כמה הדבקות היינו מאפשרים, וכו' וכו'.

לעניות דעתי, זוהי הסיבה המרכזית לכך שהתמהמהנו בתגובה - העובדה שאנו רגילים לחשוב רק באופן פרטני. אמנם הגענו לכך בעקבות העובדה שהעולם נגדנו ולכן תמיד חשבנו איך ל"סדר" את המערכת, אך היום כאשר הציבור מונה קרוב למיליון נפש אנו עומדים במצב שבמקום ל"סדר" את המערכת, שומה עלינו 'ליצור' אותה.

במקום שאנו נאלץ להתמודד מול ההוראות של משרד הבריאות שסביר להניח שאינן לוקחות בחשבון את משמעות הבית כנסת והישיבות לעולם התורה, הרי שמוטל עלינו לחשוב כמו גנרל ולא כמו רב סמל, אנו צריכים לחשוב לו היינו יושבים כאן רק חרדים, כיצד היינו מתנהלים? מה היינו עושים?

להתיחס לכל חלקי הסוגיא ומתוך כך להגיע ולתת את הכיוון והיחס הנכון לבתי כנסת. לתת את המשמעות גם לשאלת קריסת מערכות הבריאות, לשאלת קריסת המשק כאשר ברור לכל שכסף = חיים, שהרי בלי עבודה תקינה אין אוכל ואין תרופות ואין חיילים ונשק. להתיחס לשאלה למי ומתי מותר לסמוך על הנס ומתי לא וכו' וכו' וכו'.

כל השאלות הללו אינן שאלות שהחילונים אמורים לפתור בעבורנו, ואנו צריכים להיאבק רק על הנישה הפרטית שלנו. כי הרי לא נכון שנפעל ונבחן את הדברים מתוך היבט אחד ובהתעלמות מהמכלול כולו.

ניתן לומר, שגם מבחינת הנראות החיצונית שלנו יש בכך חסרון משמעותי ומעשי. כי אם אנו עוסקים בכל הסוגיא מתוך זוית אחת בלבד, הרי שאנו נתפסים כמין 'קלוץ', שבזמן שהם עוסקים בדברים שגם אנו מסכימים שהם חשובים כהצלת חיים, אנחנו מתעלמים מהמכלול, ובכך בעצם אנו גורמים שדברינו לא ישמעו ולא יתקבלו על ידי מקבלי ההחלטות. סביר להניח, שאם היינו מציעים פתרון לפתיחת בתי הכנסיות בעזרת תוכנית ברורה וסדורה שמתחשבת ולוקחת בחשבון את ההשלכות והמשמעויות, היו מסתכלים על כך אחרת גם בעולם שבחוץ.

וודאי שתלמוד תורה כנגד כולם, אך מאידך כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, ואם כן כאשר באים אנו לדון על השאלה כיצד נכון לקיים תורה ותפילה בזמן הזה, הרי שאנו מחוייבים להכנס ולדון במכלול הנתונים ומשמעותם, ובתוך זה גם על רמת הסיכונים בכלל, ובכל סוג של מפגש בפרט. המשמעות של עצירת פעילות המשק וכו' וכו'. אם אנו מדברים על תלמוד תורה ותפילה בלי להתיחס לשאלת הסיכונים וכיצד אנו מתיחסים אליה, הרינו כאדם שפוסק בשאלת בישול בשבת בלי להתיחס לכך שיש חולה שזקוק לבשר מבושל.

אין ספק שההרגל הזה [הטוב - כל עוד היינו צריכים רק להלחם במסגרות מבחוץ] לחשוב באופן פרטי מבלי להתיחס אל המערכת ככלל אחד - עמד בעוכרינו באירוע הנוכחי. וזוהי חלק מהסיבה להתמהמהות בתגובה, ולאי הטיפול בשאלת ליל הסדר עד לזמן בו המטבח כבר היה פסח. וכנראה שזוהי גם הסיבה לכך שלמרות שבמבט ראשון חשבנו שקיומן של ההנחיות יהיה מוסכם על כולם וללא כל מחלוקת, הנה הוא הפך להיות לסלע המחלקות.

הקורונה - הזדמנות ליצור איחוד בין חכמי וקהילות ישראל
אך נראה, שעדיין יש אבן נגף משמעותית בדרך ליישום כל האמור מעלה. אבן הנגף הזאת טמונה בשתי המילים 'הרב שלי', שהם בעצם כמעט מילה 'גסה'. כל עוד יש לי את הרב שלי ולך את הרב שלך, אזי - הרב שלי יגיד לי להתפלל במנין, והרב שלך יגיד להתקשר למשטרה בשביל לעצור אותי. הרב שלי יגיד שהאחרים הם כופרים והרב שלך יגיד שהאחרים הם רודפים.

בעצם המילים 'הרב שלי' קצת מקבילים ל'אני', 'אנחנו', 'הציבור שלנו', ובקיצור - כל המידות הרעות.

ועכשיו לנקודה, כל עוד כל קהילה מתנהלת לעצמה ואין חיבור בין חכמי ישראל, אין כל כך אפשרות ליזום וליצור דברים, אלא רק להגיב לאירועים בשטח. וזאת מפני שלכל רב יש החלטה שונה, וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, ואם כן שוב חזרנו להתנהלות פרטית שאינה מסוגלת להסתכל על התמונה במבט רחב וכללי.

הדרך היחידה שבה יתאפשר לנו לפעול באמת ולהביא למטרות שהן חשובות בעינינו מבחינה ציבורית, היא רק על ידי הסכמה כללית בין הקהילות וישיבה משותפת עם קבלת הכרעות בדרך מסויימת. נראה אמנם במבט ראשון שהבנה זו אינה נוגעת לכל יחיד ויחיד, אך לעניות דעתי ככל שניטיב להבין ולקבל שהמשוואה 'הרב שלי' = תורת ה' הבלעדית, איננה משוואה נכונה, כך גם הדבר יגרום לכולנו להפוך לגוף אחד שמסוגל לפעול, להסתכל קדימה, ליזום וליצור, ולהעביר את תורת ה' לדור הבא בצורה טובה יותר.

לתגובות yakovboo @ gmail.com



נספח: טעון שיפור - בעיות מערכתיות בתוכנו
בכדי להדגים את טענתי על הצורך בחשיבה מערכתית, אני מצרף כאן כמה נושאים שבהם יש צורך בחשיבה שחורגת מתחומו של האדם הבודד. חלקם תורניים וחלקם ציבוריים.

גישה לרבנים - האירוע האחרון הוכיח כמה חשוב שהגישה לרבנים הגדולים תהיה פתוחה ונקיה מבלי תיווכם של מלחכי פינכה, נכדים וכדומה אלא על ידי חכמי תורה ויראה.

מקורות מידע אמינים וזמינים לרבנים - רבנים [או איגודי רבנים] צריכים מזכירים מקצועיים שיתווכו להם את החומר אליו הם נזקקים, בדיוק כמו כל איש ציבור שיש לו מזכיר. אם ראש עיריית בני ברק מחפש למשל נתונים אודות שיטות בנייה הוא לא מתחיל לחפש בעצמו כמובן, וכו' וכו'.

כאשר לרבנים אין מזכירים, מה שקורה זה שלוקח הרבה יותר זמן עד שהמידע מגיע אליהם, וכאשר מדובר באירועים מתגלגלים כמו הקורונה, המכתבים יוצאים באיחור.

נציגי ציבור - חשיבה כיצד נבחרי הציבור אכן יהיו נציגיו, כעת התחושה היא שהם מנותקים מהרחוב ואין לאדם הקטן שום אפשרות להשפיע על נציג שאינו ממלא את תפקידו.

לימודי מקצוע - בתחום הזה הפרוץ מרובה על העומד, הרבנים מחד עומדים על חומרת האקדמיה, אך בפועל חלקים גדולים בציבור מצביעים ברגליים, ונתוני הלמ"ס יוכיחו זאת. הכשל כמובן טמון בקשיי הפרנסה ובכך שאין שום הירתמות למציאת פתרונות כוללים, שיביאו בחשבון את צרכי המקצועיות, צרכי הפרנסה ועליהם כמובן את החובה לדאוג למתחם לימודים כשר וראוי [אולי אצרף בנושא זה בהמשך קובץ שהיה למראה עיני אחד מגדולי הדור].

פסיכולוגיה - הציבור החרדי צריך פסיכולוגים ופסיכיאטרים או אם נקרא להם בשם מכובס 'מטפלים מקצועיים'!

בפועל מה שקורה הוא שצריכים להסתמך על מטפלים בגרוש וכדו' או על פסיכולוגים רחוקים מדת במידה זו או אחרת, שגם גורמים לנזק דתי, וגם הטיפול שלהם לא מספיק טוב מכיוון שהם רחוקים מעולם המושגים החרדי.

אם היתה איזו מתודה מסודרת כיצד ראוי להכשיר מטפלי נפש בציבור החרדי, עם תעודה שמחד תתן מקצועיות ללומדי המקצוע, ומאידך תנחיל את רוח התורה בנושא, היה זה תיקון גדול, אלא שמהלך כעין זה מצריך חשיבה כוללת.

חדרים וסמינרים - כל חדר דואג לעצמו ולשמו, כאשר אין שום חשיבה כללית על כל בני השכונה, זאת בזמן שבוודאי חיוב גמור מתקנת בן גמלא לדאוג לכל ילדי השכונה כאחד ללימוד תורה, וכך נוצר מצב שלעיתים רבות ילדים רבים נשארים ללא מסגרת מתאימה רק בגלל שיקולים איזוטריים ולא ראויים. ככל שהאחריות על קבלת תלמידים תהיה ציבורית ולא רק פרטית, נוכל לדאוג לכך שלא רק המוסדות יצאו עם שם טוב, אלא גם לא ישארו תלמידים שאינם מקבלים מענה מתאים.
 

@Simcha

משתמש מקצוען
מאמר מעניין בהחלט!

כמה הערות בלא להתייחס להשקפות אודות תכנים כאלו ואחרים שהועלו במאמר.

א. נראה כי לכותב הנכבד יש אג'נדה ארוכת שנים אודות צורת החרדיות הרצויה ומשום מה ראה לנכון לדחוף את כל הנושאים סביב נגיף הקורונה והתקופה גם כאשר אין קשר לוגי רציף בין הנושאים.

ב. המאמר די ארוך ביחס לתוכן שהוא מכיל. כלומר, ישנן כמה וכמה כפילויות שסובבות סחור סחור בפיסקאות השונות בכל פרק.

ג. יש כמה טעויות הגהה קטנות שנשתרבבו להן בינות למילים.

ד. לאחר קריאת המאמר הארוך עדיין לא הוברר לי למי הוא מיועד. האם לעם שבשדות שצריך לשנות את גישתו הכוללת או דווקא מין מדריך למנהיג המתחיל כיצד עליו לנהוג ולהנהיג בשביל שנוכל כעם לקבל את מנהיגותו?

כמובן שניתן להאריך עוד ועוד בנוגע לתכנם של הדברים אך אכבד את האכסניה ואת היוצר ולא אגלוש לשם חלילה.
 

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
בואו נעשה כאן ניסיון, אם ילך טוב נעתיק אותו לאשכולות נוספים בהכרזה רשמית.

אז כך. כחחמ. התרגשות. מוכנים? יופי.

ניתן להגיב באשכול זה על התוכן, אבל, רגע רגע מה אתם רצים להקליד, חכו רגע. ההודעה חייבת לכלול לפחות 250 מילה, לא כולל הציטוט. כמה מתאים לכותרת האשכול.

התחכמויות מכל סוג שהוא - תימחקנה בידי צוות מוגבר. מקווה שלא תהיינה יותר מדי כאלו, כי חבל. זו שיטה שעלולה לעזור לכם ולכולם.
 

מנוחה כהן

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
תגובה לא על התוכן:

המאמר יפה. קראתי את כולו למרות שהוא ארוך מאד, וזה אומר שהוא גם היה מעניין :)

1. הפסקאות הראשונות כתובות בשפה קצת קשה. לדוגמא:
אנו עומדים כבר קרוב לחודשיים בתוך אירוע שכמותו לא היה בכל ימינו וימי אבותינו, זקנינו לא סיפרו לנו וסבתותינו לא הדריכונו. סוגיא חדשה כתינוק שנולד.
בכוונה העתקתי יותר. קראתי, ואז אמרתי- אוקי, זה מאמר תורני, אז השפה בסדר (בהתחשב שהמאמר מיועד לקהל יעד שמפצח כל יום את העברית המקראית והארמית). אבל זה לא מאמר תורני, והוא מיועד לכלל האוכלוסייה, אז כדאי לשנות.
2. כשלמדתי לכתוב מאמר אמרו לי שאסור לכתוב במאמר טיעוני
להתיחס לשאלה למי ומתי מותר לסמוך על הנס ומתי לא וכו' וכו' וכו'
זה נותן הרגשה לקורא שלכותב נגמר הסבלנות לחשוב על רעיונות נוספים (או שהוא כתב את המאמר בשניות).
כדאי לשים לב. חבל שהאמר יאבד נקודות אצל הקורא בגלל זה וכו' ;)
3. המבנה של המאמר מעולה, לדעתי. הצגת שאלות, פיתוח, דעות בעד ונגד (יש מקום לוותר על חלק מדעות הבעד ולשים כמשקל נגד יותר דעות נגד, ולהתעמת איתן) , נימוקים דוגמאות וסגירה יפה של כמעט כל הקצוות.
4. הייתי משכתבת את המאמר מחדש, מנסה לסנן פיסקאות כפולות ואולי לחלק את המאמר ל2. הוא ארוך.

החלוקה לכותרות מקילה על הקריאה. הייתי משנה את הכותרת
שהיא בנאלית ו..קצת מאכזבת, ל
"אנוכי וביתי נעבוד את ה'"
זה הרבה יותר מסקרן ודוחף להמשיך לקרוא, לדעתי. (בטח הכותב ימצא כותרת מתאימה יותר.)

ואחרון חביב- הנספח.
הייתי מורידה אותו. חד וחלק.
1. כי מתיש לסיים לקרוא את כל המאמר הארוך הזה ולגלות שיש עוד קטע, בפרט שכתוב עליו נספח.
כולם יודעים ששם כתובים הדברים הכי מעניינים.
אבל זה מלאה.
2. לי זה הרגיש כמו סגירת חשבון כוללת של הכותב עם הציבור.
קצת כמו ש
נראה כי לכותב הנכבד יש אג'נדה ארוכת שנים אודות צורת החרדיות הרצויה ומשום מה ראה לנכון לדחוף את כל הנושאים סביב נגיף הקורונה והתקופה
ציין.

היה מרתק, תודה!
 

@Simcha

משתמש מקצוען
ניתן להגיב באשכול זה על התוכן, אבל, רגע רגע מה אתם רצים להקליד, חכו רגע. ההודעה חייבת לכלול לפחות 250 מילה, לא כולל הציטוט.
בדחילו וברחימו



מהות תפקידם וכוחם של רבנים במאה ה-21.

מן המאמר עולים לכאורה שני צדדים חלוקים וסותרים שהכותב מנסה לכרוך יחדיו, אנסה להציג את שני הפנים ואת הבעייתיות בסנכרונם.

צד א

מחד, מצפה הכותב הנכבד מהרבנים שיובילו את הציבור כרועה המנהיג את העדר, יורום את אשר יעשו בכל עת ובכל מצב. הציבור לא יכול להישען חלילה על המלצות ממשלה כזו או אחרת ורק הרבנים הם אלו אשר ידעו להנחותנו בדרך ישרה ונכוחה.

על כן, כותב המאמר, קובל פעם אחר פעם על כך שהרבנים כביכול כשלו בתפקידם ולא עשו את אשר מוטל עליהם, אם זה בהנפקת הוראות ברורות בזמן ובהובלת דעה והנהגה ברורה עבור כל אחת מן הסיטואציות המתחדשות בתקופה מאתגרת זו.

ואשאל שאלת תם, מדוע זה צריכים הרבנים להידרש לכל זה, מדוע אנו כאנשים בוגרים ונבונים לא יכולים לשקול כל זאת בעצמנו ולהסיק את הדרך אשר נלך בה. ממש כפי שעושים כל הגויים בעולם, המשמשים לנו כמגדלור בנושא.

אין זאת אלא מאחר ובתפיסת הציבור החרדי ישנה הבנה כי הרב בתבונתו ובסייעתא דשמיא המכוונת אותו לדעת תורה, ניחן ביכולת לקבל החלטות עם שיקולים הגבוהים מתפיסתנו, פשוטי העם, והרב כמנהיג יודע לכוון אותנו ולנווט אותנו אל חוף מבטחים, הרבה יותר מכל הבנה וניתוח שהיינו עושים לבדנו עם קטנות מוחינו.


צד ב

הכותב רואה לנכון להרביץ מוסר ברבנים ובמנהיגים ולהורות להם כיצד היא הדרך הנכונה בה הם צריכים לפעול כדי להצליח לעשות ולמלא את תפקידם בצורה הראויה.

על כן, הנ"ל פוקד עליהם להיעזר במזכירות ענפה ולשפר את יכולות איסוף האינפורמציה שלהם. כמו כן, סופרנו מייעץ להם להידבר יחדיו מתוך הנחה (המבוססת על?) כי לאחר הידברות כנה וישירה יגיעו כלל הרבנים לעמק השווה ותוסר המחלוקת מעם ישראל מעתה ועד עולם.

לסיום, המאמר מקנח בנספח, המבקר באופן חריף מרכיבים יסודיים בדרכי ההוראה של מנהיגי הציבור החרדי, ובביקורת נטען כי ישנו חוסר הלימה משווע בין ההנהגות בפועל לאופן המתוקן בו המצב צריך להיות בהתאם לתפיסת הפובליציסט.

סתירה

שני הצדדים הנ"ל לא יכולים להתיישב זה עם זה בשום אופן.
אם אנו נוקטים כי אנו זקוקים לרבנים שיכוונו אותנו בכל צעד ושעל אזי אנו צריכים להאמין כי הם ניחנו בכוחות וביכולות שאין לנו ועל כן אנו משליכים עליהם את כל יהבנו.
אך במידה ואנו סוברים כי הם לא יודעים כיצד לבצע את תפקידם והם זקוקים להכוונה שלנו בשביל להתמקצע בתחום, משמע שאין הם מרוממים מעמנו ואין ביכולתם להבין דברים בצורה נכוחה וטהורה ואם כן אין אנו זקוקים לעצתם כלל ואיש הישר בעיניו יעשה.
 
נערך לאחרונה ב:

+shira

משתמש סופר מקצוען
בדחילו וברחימו



מהות תפקידם וכוחם של רבנים במאה ה-21.

מן המאמר עולים לכאורה שני צדדים חלוקים וסותרים שהכותב מנסה לכרוך יחדיו, אנסה להציג את שני הפנים ואת הבעייתיות בסנכרונם.

צד א

מחד, מצפה הכותב הנכבד מהרבנים שיובילו את הציבור כרועה המנהיג את העדר, יורום את אשר יעשו בכל עת ובכל מצב. הציבור לא יכול להישען חלילה על המלצות ממשלה כזו או אחרת ורק הרבנים הם אלו אשר ידעו להנחותנו בדרך ישרה ונכוחה.

על כן, כותב המאמר, קובל פעם אחר פעם על כך שהרבנים כביכול כשלו בתפקידם ולא עשו את אשר מוטל עליהם, אם זה בהנפקת הוראות ברורות בזמן ובהובלת דעה והנהגה ברורה עבור כל אחת מן הסיטואציות המתחדשות בתקופה מאתגרת זו.

ואשאל שאלת תם, מדוע זה צריכים הרבנים להידרש לכל זה, מדוע אנו כאנשים בוגרים ונבונים לא יכולים לשקול כל זאת בעצמנו ולהסיק את הדרך אשר נלך בה. ממש כפי שעושים כל הגויים בעולם, המשמשים לנו כמגדלור בנושא.

אין זאת אלא מאחר ובתפיסת הציבור החרדי ישנה הבנה כי הרב בתבונתו ובסייעתא דשמיא המכוונת אותו לדעת תורה, ניחן ביכולת לקבל החלטות עם שיקולים הגבוהים מתפיסתנו, פשוטי העם, והרב כמנהיג יודע לכוון אותנו ולנווט אותנו אל חוף מבטחים, הרבה יותר מכל הבנה וניתוח שהיינו עושים לבדנו עם קטנות מוחינו.


צד ב

הכותב רואה לנכון להרביץ מוסר ברבנים ובמנהיגים ולהורות להם כיצד היא הדרך הנכונה בה הם צריכים לפעול כדי להצליח לעשות ולמלא את תפקידם בצורה הראויה.

על כן, הנ"ל פוקד עליהם להיעזר במזכירות ענפה ולשפר את יכולות איסוף האינפורמציה שלהם. כמו כן, סופרנו מייעץ להם להידבר יחדיו מתוך הנחה (המבוססת על?) כי לאחר הידברות כנה וישירה יגיעו כלל הרבנים לעמק השווה ותוסר המחלוקת מעם ישראל מעתה ועד עולם.

לסיום, המאמר מקנח בנספח, המבקר באופן חריף מרכיבים יסודיים בדרכי ההוראה של מנהיגי הציבור החרדי, ובביקורת נטען כי ישנו חוסר הלימה משווע בין ההנהגות בפועל לאופן המתוקן בו המצב צריך להיות בהתאם לתפיסת הפובליציסט.

סתירה

שני הצדדים הנ"ל לא יכולים להתיישב זה עם זה בשום אופן.
אם אנו נוקטים כי אנו זקוקים לרבנים שיכוונו אותנו בכל צעד ושעל אזי אנו צריכים להאמין כי הם ניחנו בכוחות וביכולות שאין לנו ועל כן אנו משליכים עליהם את כל יהבנו.
אך במידה ואנו סוברים כי הם לא יודעים כיצד לבצע את תפקידם והם זקוקים להכוונה שלנו בשביל להתמקצע בתחום, משמע שאין הם מרוממים מעמנו ואין ביכולתם להבין דברים בצורה נכוחה וטהורה ואם כן אין אנו זקוקים לעצתם כלל ואיש הישר בעיניו יעשה.
מדויק.
והנה למה השיטה הזו עובדת: כשבנאדם משקיע ב250 מילה הוא עושה את זה מקיף ורציונאלי מספיק כדי לייתר את המשך הפולמוס.
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
מהות תפקידם וכוחם של רבנים במאה ה-21.
האם באמת בא המאמר לדון בנושא המובא לעיל?
לא נראה לי.
התחושה שלי היא שהוצפו בו בעיות שנצטברו ונתהוו עם חלוף השנים ע"י הציבור, וצפו מעל פני השטח בתקופת הגל הראשון.
מחד, מצפה הכותב הנכבד מהרבנים שיובילו את הציבור כרועה המנהיג את העדר, יורום את אשר יעשו בכל עת ובכל מצב. הציבור לא יכול להישען חלילה על המלצות ממשלה כזו או אחרת ורק הרבנים הם אלו אשר ידעו להנחותנו בדרך ישרה ונכוחה.

על כן, כותב המאמר, קובל פעם אחר פעם על כך שהרבנים כביכול כשלו בתפקידם ולא עשו את אשר מוטל עליהם, אם זה בהנפקת הוראות ברורות בזמן ובהובלת דעה והנהגה ברורה עבור כל אחת מן הסיטואציות המתחדשות בתקופה מאתגרת זו.

ואשאל שאלת תם, מדוע זה צריכים הרבנים להידרש לכל זה, מדוע אנו כאנשים בוגרים ונבונים לא יכולים לשקול כל זאת בעצמנו ולהסיק את הדרך אשר נלך בה. ממש כפי שעושים כל הגויים בעולם, המשמשים לנו כמגדלור בנושא.

אין זאת אלא מאחר ובתפיסת הציבור החרדי ישנה הבנה כי הרב בתבונתו ובסייעתא דשמיא המכוונת אותו לדעת תורה, ניחן ביכולת לקבל החלטות עם שיקולים הגבוהים מתפיסתנו, פשוטי העם, והרב כמנהיג יודע לכוון אותנו ולנווט אותנו אל חוף מבטחים, הרבה יותר מכל הבנה וניתוח שהיינו עושים לבדנו עם קטנות מוחינו.
כותב המאמר, לפי הבנתי, מנסה לעורר תשומת לב לגבי תופעות ותהליכים שהובילו למצב הזה, מתוך מטרה למנוע תקלות כאלה ומחירן הכבד בעתיד.

הכותב אינו "מצפה" מגדולי ישראל למאומה, אלא מודע לכך שזהו מקומם ותפקידם. זו המציאות. גדולי ישראל מנהיגים את הציבור, ועל פיהם יישק דבר. ודאי שיכול הציבור להישמע להוראות ממשלה זו או אחרת, אך הציבור אינו רוצה, משום שהמלצות הממשלה אינן שוקלות בתוך שיקוליהן את ערכי התורה ואינן מביאות בחשבון את סדרי העדיפויות על פי דרך ה'.

שאלת התם שנשאלה על ידכם אינה שאלת תם בעיניי כלל וכלל, למעט ה"מגדלור" אשר הוזכר בה. באמת על האדם הבוגר, גם אם יהודי הוא, ואולי דווקא משום כך, וגם אם חרדי הוא, ואולי דווקא משום כך עוד יותר, להיות מסוגל לקבל החלטה כזו או אחרת על פי שיקוליו וידיעתו את רצון השם והוראות תורתו הקדושה.

אלא מה? ישנן החלטות שהן החלטות ציבוריות, ועליהן להיענות ע"י מנהיגי הציבור. אולם בהחלט, כשם שעשו כלל הקהילות בכל שנות הגלות, על הציבור להציג את כל צדדי השאלה לפני גדולי עולם למען יכריעו בסוגיה. האם כך היו פני הדברים בהתמודדות עם המגיפה????

ואל יאמר האומר כי כשם שיודעים גדולי האומה את התורה, יודעים הם גם את כל המתרחש בעולם כל העת! כי אמירה זו סותרת את המאמר הפשוט ש"אין לחכם אלא מה שעיניו רואות!" ואם גדולי הסנהדרין היו צריכים שיביאו לפניהם הוכחות ועובדות בטרם יפסקו דינים, ולא הסתמכו על רוח קודשם, לא על ידיעת התורה האדירה שלהם ולא על הסיעתא דשמיא שניחנו בה, קל וחומר כשמדובר בשאלות בדיני נפשות של ציבור שלם.

זאת ועוד, דור יתום אנחנו, המצפה לגאולת השם בעוד מים מגיעים עד נפש, וידיעת התורה דלה, ונצרכים הציבור להתייעץ עם מנהיגיהם.
וכאן בא כותב המאמר, כפי שאני הבנתי אותו, ומעלה נקודות בעייתיות:
האם יכול האדם הנצרך לדעת תורה מפי מנהיגו לשאול את מנהיג הדור את שאלתו, ולקבל תשובה, ככה, פשוט?
האם המידע שזורם אל מנהיגי הציבור שחלילה לי מלהניד עפעף בזלזול כלפי תורתם וגדולתם, מגיע בלי סינון?
האם דברי גדולי ישראל מגיעים אל העם בלי שינויים?

ואין התואנה על תלמידי החכמים! כי אם על הציבור!

פיתחנו לנו דרך, (ואנו פיתחנו אותה, כי סותרת היא את תפיסת העולם וההשקפה הליטאית!) בה על כל צעד ושעל נשאלים גדולי ישראל, ואוי לנו מאותה דוגמא של "יגרדם זו בזו".
כיצד ניתן בכלל לבקש מגדולי הדור להיענות לכל כך הרבה פניות? על כן נוצר מצב בו חלק ממנהיגי הדור מוקפים בחומות בלתי עבירות.

כשבא אדם ושאלה בפיו, אין לו גישה ישירה אל ענק הרוח אותו הוא רוצה לשמוע ולדעתו הוא רוצה להקשיב, ובמקום לפנות לתלמיד חכם אחר, שיכול להאיר לו בדעת תורה על שאלתו, הוא מתעקש להעביר את שאלתו בדרך לא דרך ולהסתפק בשאלה ותשובה שעברו ידיים ולשון.


האם בכח העלאת והצפת בעיות אלו להביא לפתרונות? אין לי מושג. אבל אל נא תהפכו את הכותב לכופר בעיקר מעיקרי האמונה, כשהוא בא להציף שאלות שעלו בלב רבים וטובים ומטרתו הניכרת מכתיבתו הכואבת, לנסות לשפר את המצב.
מעבר לנושא "גדולי ישראל" מובאים במאמר דברים רבים ומחכימים הראויים עיון.


250 מילה? הצחקתם אותי!
 
נערך לאחרונה ב:

+shira

משתמש סופר מקצוען
וכדי לסתור את עצמי - הנה עוד קצת פולמוס...

הגל והרוכבים

אם ביליתם מספר כזה או אחר של שנים בקהילה חרדית אתם כבר מכירים אותו.

מתקן העולם.

זה שבידו חשבון פתוח עם כל מי שצריך לעשות חשבון נפש: הציבור, חברי הכנסת, המויסדות, מנהלי המויסדות, המחנכים\ות, השנונרערס, הגבירים, פעילי החסד, האברכים, העובדים, הקרייריסטיות, עקרות הבית, ילדי החיידר והבייבסטיריות.

מי לא נמצא ברשימה שלו? הציבור, חברי הכנסת, המוסדות, מנהלי המוסדות, החיילים, העובדים, הקרייריסטיות, עקרות הבית, ילדי בי"הס והבייביסטיריות החילוניים.

כי בתור מתקן עולם חרדי שגדל והתחנך בציבורינו הקדוש הוא יודע גם יודע שאם אין הוא לנו מי לנו, וחשבון נפש עושים רק עם עצמך. זאת אומרת, עם עצמינו. זאת אומרת אתכם. הציבור שטרם עמד על סוד הנאורות החתרנית הבוהקת באור האמת והשיקוף העצמי הכנה.

ציוד

כמו כל גולש מיומן, מתקן העולם אינו יוצא לדרך לפני שיצטייד בבסיס רחב ומוצק דיו לרכב עליו.

מה יכול לשמש בסיס להפצת מרמור ותסיסה פנימית? כמעט כל דבר. החל משיפוצים במעלית הבניין השכן וכלה בגבאי שמחלק עליות בשרירותיות יתר.

אבל רכיבה מוצלחת באמת תהיה כזו שתלך על נושאים רגישים, כאלה שלוחצים כמעט לכולנו על כמה כפתורים. כמו מכללות, או מצוקת הדיור, או אפליה, או קשיים כלכליים, או כמובן – קורונה.

המשותף לכולם הוא שהם נוגעים בבעיות ובמצוקות אמיתיות. הדבר השני שמשותף כולם הוא שנם מעניינים את הרוכב כשלג דאשתקד (או קצת פחות – במידה והוא סיפק כר נרחב יותר לתלונות).

הגאות

קשה מאד להתווכח עם מתקן העולם. קודם כל כי אתה יוצא פרימיטיבי, חשוך ונבער מדעה ומדעת ברגע שהטלת ספק בעמדותיו ההו-כה ליברליות.

וחשוב יותר, כי המצוקה – היא מצוקה. והכאב – כאב אמיתי. והקורונה – ודאי אמיתית, ומסוכנת עד מאד.

וגם, כי פה ושם, יש מעט מתקני עולם אמיתיים. כאלה שדואגים וכואבים באמת את דאגת הכלל, וכשקוראים לחשבון נפש – רואים קודם כל את נגעי עצמם.

מה בכל זאת יכול לעזור לנו להבדיל בין חותר אמיץ במים סוערים לבין מי שסתם רוכב על הגל?

השפל

הנקודה שבה רובינו מאבדים את מתקן העולם, או לפחות מתחילים לפקפק פקפוק רבתי בטוהר כוונותיו היא הרבנים. או העסקנים שנמצאים סביב הרבנים. או הנכד או המשב"ק המושחת שלהם. או הברוך בן נריה שלהם.

או כל טיעון או גורם אחר שאמור לערער את האמון והאמונה שאנו נותנים בנשיאי העדה, הוראותיהם והכוונותיהם כמורי הדרך היחידים שלנו.

שם - קשה יותר לבלבל אותנו, ורובינו נבחר לעשות אחורה פנה ולהותיר את הגלשן עם גליו להתרסק אל קרקע המציאות
ומי שלא? חבל.

החור

היה קל יותר להאמין למתקן העולם אם הוא לא היה נתמלא בשטף נפלא של סלחנות ו"אהבת ישראל" בכל פעם ששוגי השגיאות הרשלניות ובעלי האחריות למחדלים הבלתי נסלחים אינם חובשים כיפה שחורה לראשם.


250 מילה? קטן עלי:p
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
וואו. מאמר בן למעלה מאלפיים ארבע אמות מילה. עבודה של ממש לקרוא...

כמו שכבר אמרו, המאמר מסתובב סביב עצמו, באריכות מיותרת ונמרחת, עם סוגריים ונספחים, במקום לגשת ישר לנקודה.

יש כאן שתי נקודות. האחת - הקורונה המתפשטת במהירות בציבור החרדי. השנייה - הנהגתם של גדולי ישראל. האם יש קשר ביניהם? המאמר טוען כי אכן כן.

האמת - זה כל כך קורונה א'...

כי כאן המקום לומר בפה מלא - טעיתי.

טעיתי כמו שטעו עוד רבים וטובים. חשבתי שהסיבה שבגל הראשון הקורונה התפשטה במהירות כל כך גבוהה בציבור החרדי, היא בגלל הוראת גדולי הדור להמשיך להפעיל את תלמודי התורה הישיבות והכוללים למספר שבועות נוסף, בעוד שכלל המוסדות החילוניים נסגרו מיד לאחר פורים.

טעות זו פרנסה מספר מכובד של מאמרים וטורי דעה, התוקפים בשצף קצף את ההנהגה החרדית וצורת התנהלותה. לא שאני סבור שהכל שם זהב, ובהחלט היה מקום לבצע רפורמה מקיפה באופן ההתנהלות הכללי, אך אין לזה כל קשר לקורונה. כל זמן שהחצרות מנהלות רק את הכפופים למרותן, כמו מוסדות חינוך ומפלגות, אפשר לבוא בטענות רק על אלו שבוחרים במוסדות ובמפלגות למרות כל המיאוס הרוחש שם.

הגל הנוכחי הוכיח שהקורונה 'אוהבת' את הציבור החרדי, בלי כל קשר להוראות גדולי ישראל, ולמוסדות החינוך שנותרו פתוחים בכל הזרמים.

הגל הנוכחי גם מוכיח, שלמרות עקומת התחלואה המטפסת בקצב מסחרר, הרבה יותר מהגל הראשון, הממשלה יודעת להשאיר פתוחים את המקומות החשובים לה. למרות הידיעה שסגר מלא יכול לעצור את העלייה התלולה, מבינה הממשלה שאם תעשה זאת הכלכלה עשויה לקרוס, והכלכלה היא הדבר החשוב מכל.

אם כן, מה מקום יש לבוא בטענות על גדולי ישראל, שאצלם הכלכלה אינה הדבר החשוב מכל, אלא לימוד התורה?

***

ומה באמת הסיבה לכך שהקורונה מתפשטת בציבור החרדי הרבה יותר מבשאר המגזרים?

יש לזה שני מרכיבים מסייעים. האחד, הניתוק מהאינטרנט והרשתות החברתיות, והשני - גודלן של המשפחות, וצורת החיים המסורתית, והדברים שלובים זה בזה.

אצל הציבור הכללי, וגם הערבי, רוב החיים החברתיים היומיומיים מתנהלים ברשתות החברתיות. פייסבוק, אינסטגרם, הודעות SMS וואצאפ. גם צורת הבילוי היא מול המסכים, ולא במפגשים פיזיים, אם כי יש גם כאלו. לעומת זאת, אצל הציבור החרדי המנותק ברובו מהאינטרנט, החיים החברתיים ממשיכים להתנהל בשטיבלאך, בכוללים, ובגינות הצפופות. אין ספק שהדבר מוביל למקדם הדבקה גדול בהרבה.

גם גודלן של המשפחות מוביל להדבקה, כשנוסיף לכך את העובדה שאי אפשר להושיב את הילדים מול הטלוויזיה לשעות ארוכות של צפייה, והבתים הקטנים והעירוניים. אין מקום בבית למשחקים, ולכן הולכים לחברים, לגינות ולמגרשי המשחקים, וההדבקה חוגגת. השמחות המרובות אף הן תורמות את חלקן, ואי אפשר להתעלם מהחיוב להתפלל שלוש פעמים ביום במניין.

לחברי הקהילה, המאמר נכתב בגל הראשון, אך רבים מאוד מהנקודות הנידונות בו שייכות גם כעת בגל השני.
הנקודה ששייכת גם בגל השני היא העובדה שכל רב 'עושה שבת' לעצמו, ומכריע הכרעות שנוגעות לחיי כל הציבור.
כפי שכתב כותב המאמר, גם בזמן בית המקדש, כשישבו הסנהדרין ודנו דיני נפשות, היה צורך ברוב חכמי הסנהדרין בשביל להכריע בזה. לא יתכן שבנושא בסדר גודל שכזה, ישב כל אחד ויכריע לעצמו, ויאמר 'בתאי אני קודח'.

ובשולי הדברים - עניין מסירת ההנהגה על כל צעד ושעל לגדולי ישראל, הוא חלק בלתי נפרד מהחרדיות בגלגולה הנוכחי, ואי אפשר להפריד בין החרדיות לאמונה המוצקה ש'אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל', ובשביל לנסות לשנות את החרדיות בכללה, נדרש הרבה יותר ממאמר אחד...
 

כנפיים

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
הַדֻּבִּים יְשֵׁנִים
וְכֻלָּם נֶהֱנִים,
וּמִי שֶׁלֹּא, שֶׁיֵּלֵךְ.

אַל תִּפְתְּחוּ עִנְיָנִים
אַל תְּפָרְקוּ בִּנְיָנִים
אַל תְּדַבְּרוּ עַל לָמָּה וְאֵיךְ.

אַל תָּעִירוּ
וְאַל תְּעוֹרְרוּ
עַד שֶׁנֱחֱפׇּץ

כָּל עַיִן תִּבָּהֵל
כָּל אֹזֶן תִּצָּלֵל
וְכָל לֵב יֻקְפַּץ

אַל תַּגִּידוּ רָאִינוּ
שָׁמַעְנוּ יָדַעְנוּ
אֶפְשָׁר לְתַקֵּן,

הַלֹּא אִם נְשַׁנֶּה
בָּזֹאת נַעֲנֶה
כִּי שָׁגִינוּ אָכֵן.

וְעָלֵינוּ לַחֲשֹׁשׁ,
שֶׁמָּא נִדְמֶה לִבְנֵי אֱנוֹשׁ,
הַבָּאִים וְהוֹלְכִים,

אָנוּ חֶבְרָה נֶהְדֶּרֶת
חֶבְרָה נֶאְדֶּרֶת
רִאשׁוֹנִים, וּמַלְאָכִים.

שִׁירוּ מָה יָפִית,
וְהוֹסִיפוּ כַּפִּית
שֶׁל דְּבַשׁ לִמְרִיחָה.

תְּנוּ לָנוּ עוֹד,
הוֹד וְכָבוֹד,
וּמִלָּה מַשְׁבִּיחָה.

הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
הַמְּצִיאוּת נֶהְדֶּרֶת
הַאֵינְךָ רוֹאֶה?

אִם כָּךְ שִׂים מִּשְׁקָף,
וְשַׁל הַכַּפְכַּף
כִּי הִנְּךָ הַטּוֹעֶה.

אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי,
אַל תִּמְשְׁחוּ בִּנְגָעַי,
הוֹתִירוּ הַכְּסוּת,

וְאִם פֶּסֶל עָשִׂינוּ
מַסֵּכָה כִּי עָטִינוּ
אַל תָּסִירוּ הַלּוּט.

תְּנוּ לְדַשְׁדֵּשׁ,
אֵין מָה לְחַדֵּשׁ,
הַכֹּל כְּבָר יָדוּעַ,

אַל תְּנַסֶּה,
מָה שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה,
יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ.

וְאֵין שָׂם עַל לֵב
לַכּוֹתְבִים בִּכְאֵב
כִּי לָהֶם עוֹד אִכְפַּת

רַק יוֹקִיעוּ אוֹתָם,
בַּעֲווֹן חֻצְפָּתָם,
יָעָמְדוּ לְמִשְׁפָּט

מִי שֶׁמּוֹצֵא בָּנוּ מוּם,
אֵין בּוֹ מֵאוּם!
הוּא לֹא מִשֶּׁלָּנוּ!

הַחוּצָה פּוֹזֵל,
וְלָכֵן מְזַלְזֵל
בְּכָל שֶׁאֲנַחְנוּ יִקַּרְנוּ.

הַלֹּא כְּבָר כְּתוּבִים
בִּמְגִלַּת הַיָּמִים
סִפּוּרֵי הוֹכָחוֹת,

וְאֵיךְ הוּא מֵעֵז,
כָּךְ לְתַזֵּז,
לְשַׁדֵּד מַעֲרָכוֹת?

מַאֲמָר מְתֻחְכָּם,
לְכַלּוֹתֵינוּ קָם!
כַּוָּנוֹתָיו זָדוֹן.

וְאִם לֹא שֶׁעַכְשָׁיו,
נַחֲשֹׂף מְנִיעָיו,
נֵלְכָהּ לַאֲבַדּוֹן.

וְעוֹד יָאֳשַׁם
כְּמַהְפְּכָן מְגֻשָּׁם,
שֶׁלֹּא יָדַע מְלַאכְתּוֹ,

וְהֵפִיץ הֲגִיגָיו
וְנִגְלָה הַכָּזָב
הַמּוֹבִיל וּמַדְרִיךְ דַּעְתּוֹ

לֹא שָׁוֶה לְחַטֵּט
אוּלַי יֵשׁ אֱמֶת
וְשֶׁמָּא דְּבָרִים דָּרְבָּנוֹת,

אֵין שׁוּם מַצָּב
שֶׁבְּדֶרֶךְ אַגַּב
יֶשְׁנָם חֶלְקִיקֵי תּוֹבָנוֹת.

טוֹבִים וְשֶׁאֵינָם
יְצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם
יֹאמְרוּ, בִּשְׁבִיל מָה זֶה טוֹב?

עִזְבוּ, צַדִּיקִים
גַּם אִם הֵם צוֹדְקִים
בַּסּוֹף, אֲנַחְנוּ הָרֹב.

וּבָעוֹלָם צִינִיקָן
שֶׁשָּׁכַח לָמָּה כָּאן
וּלְמָה בִּכְלָל וְעַל מָה,

יֵאָנְחוּ לִרְוָחָה
כִּי הֻשְּׂגָה הַצְלָחָה
וְחָזְרָה שׁוּב לִשְׁלֹט הַדְּמָמָה.
 

@Simcha

משתמש מקצוען
כתגובה לתגובתה של @כנפיים ועוד ארחיב עוד קמעא את טענותיי כדי שאובן כראוי.

א. בתגובתי למאמר לא הבעתי את דעתי לכאן או לכאן אודות הצדדים השונים. רק הצגתי את הבעייתיות בשילובם יחד. על כן אין זה נכון לומר כי כביכול ניסיתי לתקוף את כותב המאמר אודות השקפת עולמו ועמדותיו האישיות. יחשוב את אשר יחשוב, ראוי הוא. יכתוב את אשר יכתוב, כשר הוא. דמוקרטיה במיטבה. רק טענתי לקצת דמגוגיה מאחר ומן דבריו עולות סתירות מהותיות בתפיסת עולמו כפי שהוצגה.

ב. טענתי היא כזו, אדם יכול לבחור ולהאמין ברבותיו כי הם הם המנהיגים הראויים להורות לו את הדרך. אדם כזה שמוכן לסמוך דעתו על דעת רבותיו בכל הנהגה ועניין צריך לסמוך דעתו על כך שרבו בכח תבונתו מודע לעובדה שבשביל לפסוק בענייני נפשות שנצרכים לסנהדרין וכו' עליו לעשות את מה שמוטל עליו כדי לקבל את התמונה המלאה בטרם הוא מוציא הכרעה. איני בא לטעון שהרב ברוח קודשו יודע את כל אשר קורה ויקרה מבריאת העולם ועד אחרית הימים אך הוא גם יודע את זה שאינו יודע ועל כן מצופה ממנו לעשות את מה שהוא נזקק לעשות כדי להתמודד עם מצב זה.

אם בכל זאת אנו רואים כי הרב לא עושה את ההשתדלות הנצרכת לקבל את התמונה המלאה בטרם הוא מוציא הכרעה וכי הרב לא מספיק אקטיבי בשביל להנהיג את הציבור כראוי אזי אנו יכולים לבחור אחת משתי אופציות.

א. לפטר אותו. להבין כי כנראה הרב אינו מתאים להנהגה.

ב. להאמין כי מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו. ולהמשיך ולהיות קשובים לפסקי הרב בכל עת ובכל מצב גם במידה ואנו לא מבינים בדעתנו הקלושה כיצד יכול הרב להורות דברים כה חמורים בלא עשיית בדיקות מספיקות.


אמנם אין זה קל ואפילו קצת מפחיד לפטר את הרב ולהפסיק לקבל את מרותו עלינו אך מאידך אנו לא יכולים להמשיך ולאחוז את השקר בנפשנו. לומר כי אנו סמוכים ובטוחים שהרב פועל כראוי בכל המישורים ועלינו להיות כפופים לו ובמקביל לטעון כי אנו הציבור אשמים בכך שהרב לא פועל כראוי ושולף פסקים מהשרוול בלי להידרש לסוגיות חמורות באופן הראוי.

ובקיצור נמרץ, ככל ואנו צריכים לומר ולכוון את הרבנים כיצד עליהם לפעול בשביל שיוכלו לומר לנו מה לעשות אזי אנו יכולים לוותר עליהם ולומר לעצמנו ישירות מהי הדרך בה נוכל להכריע באופן הנכון ביותר.
ככל ואנו מקבלים עלינו את מרות הרבנים בעניינים חמורים יותר משהיינו סומכים על עצמנו, אנו צריכים לסמוך ולבטוח שהם עושים שימוש בכל הכלים הנצרכים להם בשביל להוציא פסק נכון והנהגה ראויה.

איש איש באמונתו ובתפיסתו, רק לא לפסוח על שתי הסעיפים.
 

+shira

משתמש סופר מקצוען
הַדֻּבִּים יְשֵׁנִים
וְכֻלָּם נֶהֱנִים,
וּמִי שֶׁלֹּא, שֶׁיֵּלֵךְ.

אַל תִּפְתְּחוּ עִנְיָנִים
אַל תְּפָרְקוּ בִּנְיָנִים
אַל תְּדַבְּרוּ עַל לָמָּה וְאֵיךְ.

אַל תָּעִירוּ
וְאַל תְּעוֹרְרוּ
עַד שֶׁנֱחֱפׇּץ

כָּל עַיִן תִּבָּהֵל
כָּל אֹזֶן תִּצָּלֵל
וְכָל לֵב יֻקְפַּץ

אַל תַּגִּידוּ רָאִינוּ
שָׁמַעְנוּ יָדַעְנוּ
אֶפְשָׁר לְתַקֵּן,

הַלֹּא אִם נְשַׁנֶּה
בָּזֹאת נַעֲנֶה
כִּי שָׁגִינוּ אָכֵן.

וְעָלֵינוּ לַחֲשֹׁשׁ,
שֶׁמָּא נִדְמֶה לִבְנֵי אֱנוֹשׁ,
הַבָּאִים וְהוֹלְכִים,

אָנוּ חֶבְרָה נֶהְדֶּרֶת
חֶבְרָה נֶאְדֶּרֶת
רִאשׁוֹנִים, וּמַלְאָכִים.

שִׁירוּ מָה יָפִית,
וְהוֹסִיפוּ כַּפִּית
שֶׁל דְּבַשׁ לִמְרִיחָה.

תְּנוּ לָנוּ עוֹד,
הוֹד וְכָבוֹד,
וּמִלָּה מַשְׁבִּיחָה.

הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
הַמְּצִיאוּת נֶהְדֶּרֶת
הַאֵינְךָ רוֹאֶה?

אִם כָּךְ שִׂים מִּשְׁקָף,
וְשַׁל הַכַּפְכַּף
כִּי הִנְּךָ הַטּוֹעֶה.

אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי,
אַל תִּמְשְׁחוּ בִּנְגָעַי,
הוֹתִירוּ הַכְּסוּת,

וְאִם פֶּסֶל עָשִׂינוּ
מַסֵּכָה כִּי עָטִינוּ
אַל תָּסִירוּ הַלּוּט.

תְּנוּ לְדַשְׁדֵּשׁ,
אֵין מָה לְחַדֵּשׁ,
הַכֹּל כְּבָר יָדוּעַ,

אַל תְּנַסֶּה,
מָה שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה,
יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ.

וְאֵין שָׂם עַל לֵב
לַכּוֹתְבִים בִּכְאֵב
כִּי לָהֶם עוֹד אִכְפַּת

רַק יוֹקִיעוּ אוֹתָם,
בַּעֲווֹן חֻצְפָּתָם,
יָעָמְדוּ לְמִשְׁפָּט

מִי שֶׁמּוֹצֵא בָּנוּ מוּם,
אֵין בּוֹ מֵאוּם!
הוּא לֹא מִשֶּׁלָּנוּ!

הַחוּצָה פּוֹזֵל,
וְלָכֵן מְזַלְזֵל
בְּכָל שֶׁאֲנַחְנוּ יִקַּרְנוּ.

הַלֹּא כְּבָר כְּתוּבִים
בִּמְגִלַּת הַיָּמִים
סִפּוּרֵי הוֹכָחוֹת,

וְאֵיךְ הוּא מֵעֵז,
כָּךְ לְתַזֵּז,
לְשַׁדֵּד מַעֲרָכוֹת?

מַאֲמָר מְתֻחְכָּם,
לְכַלּוֹתֵינוּ קָם!
כַּוָּנוֹתָיו זָדוֹן.

וְאִם לֹא שֶׁעַכְשָׁיו,
נַחֲשֹׂף מְנִיעָיו,
נֵלְכָהּ לַאֲבַדּוֹן.

וְעוֹד יָאֳשַׁם
כְּמַהְפְּכָן מְגֻשָּׁם,
שֶׁלֹּא יָדַע מְלַאכְתּוֹ,

וְהֵפִיץ הֲגִיגָיו
וְנִגְלָה הַכָּזָב
הַמּוֹבִיל וּמַדְרִיךְ דַּעְתּוֹ

לֹא שָׁוֶה לְחַטֵּט
אוּלַי יֵשׁ אֱמֶת
וְשֶׁמָּא דְּבָרִים דָּרְבָּנוֹת,

אֵין שׁוּם מַצָּב
שֶׁבְּדֶרֶךְ אַגַּב
יֶשְׁנָם חֶלְקִיקֵי תּוֹבָנוֹת.

טוֹבִים וְשֶׁאֵינָם
יְצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם
יֹאמְרוּ, בִּשְׁבִיל מָה זֶה טוֹב?

עִזְבוּ, צַדִּיקִים
גַּם אִם הֵם צוֹדְקִים
בַּסּוֹף, אֲנַחְנוּ הָרֹב.

וּבָעוֹלָם צִינִיקָן
שֶׁשָּׁכַח לָמָּה כָּאן
וּלְמָה בִּכְלָל וְעַל מָה,

יֵאָנְחוּ לִרְוָחָה
כִּי הֻשְּׂגָה הַצְלָחָה
וְחָזְרָה שׁוּב לִשְׁלֹט הַדְּמָמָה.
את מכסת המילים שלי בנושא מיציתי, אז אני בוחרת לצרף מאמר שכתבו אחרים.
ואם אני מנסה בכל זאת לתמצת אותו למשפט (שניים..), אז:
כשאתה בא לתקן משהו, ולא להרוס (למשל במשפחה האישית שלך) אתה עושה זאת מאהבה.
אתה מרגיש חלק. אתה מעריך. אתה מכבד. אתה לעולם לא ציני או בוטה. אתה רגיש. אתה בעד.
אני לא אומרת שהמאמר שקראנו למעלה לא היה כזה. אני כן אומרת שלצערי הרבה ממבקרי הציבור מטעם עצמם הם לא כאלה. והרי לגופה של תופעה באנו לדון.

בין ביקורת עצמית לפגיעה עצמית/ חיים ולדר

1. במהלך סעודת הברית של נכדי מאיר צבי ולדר נ"י (שנקרא על שם בני בכורי ז"ל), נשאתי דברים שהדגישו את מידותיו הטובות והמיוחדות של הנפטר שעל שמו נקרא הרך הנולד.

"הברית מתקיימת בשבוע שבין פרשת שלח ופרשת קורח", פתחתי. "ולכאורה יש בשתי הפרשות מסרים הפוכים ואף סותרים זה את זה.

"בפרשת המרגלים מועלים על נס, כלב בן יפונה ויהושע בן נון על כך שלא נסחפו אחר המרגלים והעזו ללכת נגד התלם, להסות אותם ולהציג דעה הפוכה בתכלית.

"ואילו בפרשה הבאה, קורח שלכאורה עשה אותו מעשה, הלך נגד התלם והציג דעה הפוכה בתכלית מקבל עונש נורא ומוזכר לשמצה עד סוף כל הדורות.

"מעבר לתשובות העובדתיות הידועות המוכיחות שהמרגלים וקורח לא טעו אלא היו מזידים (המרגלים חיוו את דעתם 'לא נוכל לעלות', דבר שלא התבקשו לעשות. קורח המציא שקרים כדי להסית כנגד משה רבנו), יש כאן דברים שהם דקים מן הדקים, הקשורים לכוונה הפנימית של האדם, למניעים שלו ולמעשים שבאים בעקבות".

וכאן כמובן שיבחתי את הנפטר ז"ל, על האישיות הנדירה שלו ששילבה בין הראיה החדה והנוקבת שלו, לבין המידות הטובות שלו. בין השאיפה שלו לשלמות לבין ההבנה והחמלה כלפי מי שאינו מצליח להיות מושלם.

סיפרתי שאף על פי שלא זכה להיות אברך, הרי שהיה מעריץ את האברכים ומדבר בהם רק טובות, ולא מבקר אותם אף פעם (למרות שידע לבקר), ואף תומך בהם כספית. כל חייו הקצרים היה בקשר קרוב עם אנשים צדיקים ואברכים שיושבים ולומדים אם בלימוד בחברותא ואם בשיח חברי.

בכך מתיישבת הקושיה מה ההבדל בין כלב בן יפונה ויהושע בן נון לבין קורח ועדתו.

הראשונים היו "בעד" רצון הקב"ה. "בעד" הציווי לכבוש את א"י. "בעד" מנהיגותו של משה רבנו. ואילו קורח ועדתו, אף על פי שהצהירו על כוונתם לתקן, הכל הבינו שהם היו "נגד" משה רבנו ו"נגד" הנהגת הקב"ה.



2. רוב בני האדם בעולם, בעיקר מנהיגים, אך גם אזרחים מהשורה, מציגים את דעותיהם ואת מעשיהם ככאלה שנעשים לטובת הכלל.

ארגוני שמאל קיצוני כמו "שוברים שתיקה" מציגים את עצמם ככאלה שדואגים למדינת ישראל, להפוך אותה למדינה מתוקנת, שלא ייעשו בה עוולות כלפי מיעוטים.

המשכילים בכל הדורות, מאז משה מנדלסון שר"י ועד הרפורמים של ימינו מציגים עצמם תמיד כמי שרצו לשפר את היהדות, לסייע ליהודים להשתלב, ולגרום להם להיות פחות שנואים על הגויים.

וזה מגיע עד לאישים או ארגונים שמציגים עצמם כמי שמנסים לעזור לציבור החרדי בפרנסה, בחינוך ובהשתלבות.

כל הארגונים הללו חושפים עצמם בסופו של דבר, בלי יוצא מן הכלל ככאלה שבאים לעקור את הציבור החרדי משורשיו, להרוס את עולם הישיבות והכוללים ולהפוך את החרדים להפך ממה שהם.



3. לעומתם, יש אישים וארגונים פנים חרדיים שעושים ממש אותן פעולות: פועלים לתיקון דברים בעייתיים, לעקירה של תופעות שהורסות את הציבור מבפנים, להקים מנגנוני פיקוח למניעת שליטה לא הוגנת על אנשים תמימים, ואפילו קשר עם רשויות החוק במקרים שאין אפשרות לתקן את הדברים מבפנים.

אישים וארגונים אלה חוללו שינויים ניכרים ששיפרו את הצריך שיפור ומנעו הרבה רע.

מה ההבדל בין אלה לאלה? מדוע כלפי הראשונים יש יחס של חשדנות ואי אמון ואפילו התנגדות, וכלפי האחרונים יש תמיכה של גדולי הדור ושיתוף פעולה של הציבור?

ההבדל הוא דק מן הדק, אך ברור כשמש בצהריים: זו תחושה של הציבור. הציבור יודע היטב מי בעדו ומי נגדו. בדרך כלל לוקח לו כמה שניות לקלוט את זה, לפעמים זה ייקח חודש. אבל לא יותר. לבני אדם יש חוש ריח מפותח בלקלוט מי להם ומי לצריהם.

כמו שאתה מגיע לבנק או לביטוח הלאומי או לעירייה וברגע אחד אתה קולט אם מי שעומד מולך רוצה לעזור לך או לנפנף אותך. כמו שאתה מרגיש ברגע אחד אם בנאדם שפגשת מסמפט אותך או שלא ממש, כמו שבן ישיבה יודע אם החברותא שלו באמת מתפלמס אתו בלימוד על מנת להבין את עומק הסוגיה או שרק רוצה להתנצח עמו בדברים, וכמו שתלמיד במבחן בעל פה מרגיש אם הבוחן רוצה לעזור לו לומר את התשובה או "מחפש" אותו.

אלה הם כמעט דברים שבלב. המבט בעיניים, שפת הגוף, גישה אמפטית או עוינת. כל אדם, מלבד הלוקים בתסמונת אספרגר המתקשים בזיהוי קודים חברתיים, יחוש בתוך שניות עם מי יש לו עסק.



4. למרות הכל, יש עדיין נושאים ותת-נושאים שנמצאים באזור דמדומים שהציבור מתקשה לזהות.

אלה הם דברים שלא ניתן לראות בעין פשוטה, ולמעשה נראים בתחילה כקטנוניים או כבלתי הגיוניים. בדיוק בשביל נושאים אלה קיימים גדולי הדור הנקראים "מעתיקי השמועה", שלהם יש "חוש ריח" לזהות סכנה עוד לפני שהיא נראית לעין.

קחו למשל את הציונות.

בזמנו היו רבים שלא הבינו את ההתנגדות הנחרצת של גדולי הרבנים לציונות. "מה הבעיה בזה?", שאלו, שהציבור היהודי יתאחד סביב רעיון אחד שיש לו אפילו השלכות רוחניות של "ותחזינה עינינו".

אך בתוך שנים מספר התברר שהציונות גרמה להתפקרות של רוב בני הנוער החרדים.

כדי לסבר את האוזן נקפוץ רגע לימינו, כשהנוער שלנו מתמודד מול הדבר הכי נורא לכאורה – רשת האינטרנט, שלמעשה הפכה לכאורה את החומות שנבנו אלפי שנים ושמרו על היהדות לבלתי רלוונטיות, כי התכנים חודרים לכל מקום מבעד לקירות. לכאורה, היצר הרע הזה היה אמור לסחוף 90 אחוז מבני הנוער.

וראו זה פלא, למרות הכאב הנורא על הנופלים ברשת האינטרנט, עדיין אחוז הנושרים מהציבור החרדי הוא הנמוך ביותר מזה מאתיים שנה!!! העובדה שנראה לנו שיש נושרים רבים – זה כי הציבור הכפיל עצמו עשרת מונים. אם נביט על האחוזים נגלה שמדובר בחמישה אחוזים לכל היותר, ועם כל הכאב, זה לא מתקרב להתפקרות שהייתה בימי האצ"ל והלח"י. כי מה שנחשב "אידיאולוגיה" תמיד מסוכן יותר ממה שברור לכל נער שהוא יצר הרע באופן הכי גולמי.



5. נפגשתי השבוע עם פסיכולוג חברתי חרדי בשם שלמה הויזר.

הוא שוחח אתי על הסכנה שב"הפנמה" של מסרים אנטי חרדיים לתוך הציבור החרדי.

הוא אמר את הדברים בזהירות, אך למעשה דיבר על משהו שכל אחד מאתנו נתקל בו כמעט בכל יום, ביקורת מבית.

האם אנו נגד ביקורת פנימית? ממש לא. איש אינו מצפה מציבור אינטליגנטי, להימנע מביקורת והציבור החרדי הוא אינטליגנטי יותר, סקרן יותר, חד יותר ופיקח יותר מכל ציבור אחר, דווקא מפני שהוא רחוק מהסחות דעת שמטמטמות את האדם.

ביקורת פנימית טובה רק אם היא באה מתוך אהבה לאדם / לגוף המבוקר. ברגע שהיא באה מתוך שנאה ודעה קדומה לרעה, היא אינה מבקשת לשפר אלא לפגוע. היא אינה מבקשת לבנות כי אם להרוס. אין בה שום תועלת רק נזק לעיתים נשק נורא.

זה נכון בתחום החינוכי, כשילד / נער חשים בליבם שהביקורת באה להשפיל אותם, וזה נכון גם מבחינה ציבורית.

וכאן בדיוק המבחן עליו דיברנו לעיל: אנו יכולים בשניות לזהות האם הדובר החרדי מולנו אוהב אותנו (וזה כולל אותו עצמו), או שונא ומתעב אותנו (וזה כולל אותו עצמו).

זה בסדר לבקר כל מיני תהליכים, או נקודות במערכות השונות, או להביע ביקורת על מוסדות ואישים המייצגים את הציבור, אך ישנם שפותחים פה על מערכת החינוך החרדי בצורה הרבה יותר ארסית מכל שונא דת, ולעיתים באותה נשימה קובלים על כך שהיה קשה להם להתקבל לאותה מערכת שהם כל כך שונאים ומתעבים.


6. אני מציע לכל אחד לעשות לעצמו את המבחן הזה, ובסופו לקבל החלטות, או במילים אחרות "להיות סגור על עצמו".

אין שום בעיה בביקורת. אין גם שום בעיה בהבעת ביקורת. המבחן הוא, "האם אני שונא את המערכת שאני נמצא בה", או, "אוהב את המערכת שאני נמצא בה".

מי ששונא את המערכת עושה עוולה לעצמו ולילדיו בכך שהוא נמצא בה. אני חושב שברגע שבני אדם יעמתו את עצמם עם השאלה הזו – הם יצטרכו לבחור. מניסיוני, ברוב של כמעט מאה אחוז מהמקרים – הם יירגעו, ויבינו שהם לא סתם נמצאים במערכת הזו ולא סתם נאבקים לשלוח את הילד למוסדות הכי מחמירים בה. בסוף, ברגע האמת, זה מה שהם רוצים בנפשם פנימה, וברגע שהם יבינו את זה, גם אם עדיין נותרו שאלות וביקורות, הם ימצאו דרך ליישב אותן, וגם אם אין דרך ליישב אותן הם יבינו שמטבעה של חברה, היא אינה יכולה לספק את כל מאוויי היחיד, וכל אחד משלם "מס חברתי" על הזכות להיכלל בה.

7. ייתכן שיהיו שיסברו כי לא נכון לעשות את המבחן הזה, מאחר שיהיו מעטים שיגיעו למסקנות אחרות. ואני אומר לכם, שחברה בריאה, בניגוד לכת, מאפשרת למי מקרבה שלא נוח לו, ללכת לדרכו, כדי שלא ירגיש רע וכדי שלא ירע לחברה.

נכון שתמיד צריך להשאיר דלת ופתח לחזרה, ולא לדחות אבן אחר הנופל (וזה שווה מאמר בפני עצמו על היחס ל"חוזרים בשאלה" שצריך לקרבם), אך ב"ה אנו חברה גדולה מספיק וחזקה מספיק, בשביל לסגור שורות בשאלה הפשוטה: "מי לנו ומי לצרינו".
 

יעקב1245

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
על השלכה לאחור

למה כשאנשים שומעים חריקה ברחוב הם נתקפים בבעתה, ורצים לראות האם קרה אסון?

מדוע ריח חריף של גז מביא אותנו במהירות לברז הראשי בנסיון לסגור אותו?

אלו הן בעצם השלכות מן העבר על העתיד.

לפעמים זה אפילו מפריע לנו, אם נפגש באדם ששם משפחתו הוא אייכמן, נתקשה לסמפט אותו אפילו אם הוא יהיה בחור מעניין ומקסים.

התופעה הזו היא תופעה ידועה, זוהי הדרך שבה אנו יכולים להבין את העולם, לרדת במדרגות בלי לחשוב איזו רגל צריך לקפל וכמה, לנהוג ולעשן תוך כדי, (לא מומלץ), ולעשות בפעם השניה את מה שהצליח בראשונה.

מה שפחות ידוע זו התופעה של השלכה מן ההווה על העבר.

מתי התחילה השואה?

ידוע שבספורי השואה קיימים שני סוגים עיקריים. הראשון, אנשים שכתבו את סיפור שנות השואה מפרספקטיבה וממרחק של זמן, בדרך כלל כמה שנים. השני, יומנים שנכתבו תוך כדי המאורעות.

אחד ההבדלים המעניינים בין שני הסוגים הללו, זו התשובה לשאלה מתי התחילה השואה? או יותר מדוייק, מתי הבין הכותב שהאירועים המתרחשים אינם שייכים לשום אירוע דומה מן העבר ומדובר במשהו שונה לחלוטין, נסיון השמדה כולל ומכוון.

מה שמעניין הוא שעל אף שבדרך כלל כותבי היומנים האלו הם אנשים בעלי תודעה היסטורית מפותחת יותר מאלו שכתבו רק לאחר מכן, מכל מקום הם 'גילו את השואה' והתחילו לכתוב על מדיניות מכוונת של השמדה רק בשלב מאוחר הרבה יותר מכותבי הסיפורים מתוך רטרוספקטיבה.

הסיבה לכך היא ההשלכה מן המאוחר על המוקדם – השלכה לאחור.

הכותבים המאוחרים פשוט צבעו את תחילת האירועים בהתרחשויות שבאו לאחריהן, זאת למרות שחוקרים רבים סבורים שההחלטה על היישום המעשי של הפתרון הסופי הגיע רק עם הפלישה לרוסיה.

איך זה קשור לנידון דנן?

כי כשסיימתי לקרוא את המאמר הגעתי לדברי @yonatanr וראיתי שהוא מסכם את המאמר במילים האלו

יש כאן שתי נקודות. האחת - הקורונה המתפשטת במהירות בציבור החרדי. השנייה - הנהגתם של גדולי ישראל. האם יש קשר ביניהם? המאמר טוען כי אכן כן.

הופתעתי, כי בזכרוני היה מונח שלא ראיתי כלום בענין ההשוואה של התפשטות הקורונה בין הציבורים או בציבור החרדי, אלא רק דיון על דרכי ההתמודדות וקבלת ההחלטות, ואכן, עליתי וחזרתי לחפש זאת במאמר ולא מצאתי על כך ולו מילה אחת.


לעניות דעתי, וכאן מגיע השנקל שלי לביקורת המאמר, מה שהתרחש כאן הוא 'השלכה לאחור', כאשר כבר כמה חודשים מתקיימים דיונים בשאלה האם הציבור החרדי סובל יותר מקורונה או לא, האם משפחות מורחבות הן הגורם או הזלזול המופגן, המוח שלנו נוטה לקחת חומר מן העבר ולעצב אותו לפי הידוע לנו מן ההווה, ולאפיין את מה שאנו קוראים במושגי התקופה.

ולכן ביקורת הכתיבה שלי על המאמר היא עיתוי פרסומו, עיתוי שגורם לו להקרא במושגי תמוז במקום במושגי ניסן.



הרחבה מעשית על הנושא של השלכה לאחור בכתיבה קיימת באתגר הזה, מומלץ בחום.
 

Violinist

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
הפקות ואירועים
@מ"ם המנהל המסור
אמנם זה נפלא שאי אפשר להגיב אלא פחות מ250 מילים
אבל לקרוא אחר כך את כל הגיגיהם של 250 איש ודעותיהם כל אחד על 250 מיליו זה בהחלט אתגר
ועל כן אני מכריז על ראשי תיבות חדשים בלכת"ק = בלי לקרוא כל תגובות קודמות.....
לעיניננו
תפקידם של רבנים מאז ומעולם היה לעמוד יחד עם כל בני הקהילה נגד כל בני הקהילה
כשבכל מקום נדרש התהליך המתאים ועד לפני דורות ספורים היה אפשר לראות רבנים הפועלים בדרך זו
ואמנם בימינו אין כמעט אשר ייצאו לפני העדה אבל.. אינני חושב שזה נובע מתוך בעיה בהם אלא מתוך בעיה בנו
ואני יסביר כאשר יצרנו מצב בציבור החרדי שישנם ככ הרבה גוונים וכל צד פוסל את משנתו של השני מתוך השקפה טהורה כמובן ואינני מדבר על הרבנים אלא על העם שבשדות כמו שנאמר על תלמידי רבי יונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין ששניהם הרבנים לעולם הבא ותלמידיהם לגיהנום (אינני זוכר המקור)
ובנוסף אנחנו נותנים לגיטימציה להבעת דעות נוספות כי אנחנו במדינה דמוקרטית.... וצריך להבין ולקבל את כל המגזרים
אז ממילא כל טיפש וזב חוטם שיעמוד ויסביר מה הוא חושב אין איש שם על לב וככה כל בוקר יכול לקום כל אדם ולהחליט שבסיבת עוון זה או זה לא נגאלו עדיין וכל העולם חייב להיתקן בכך.. (ראה ערך ברכת האורח בברכת המזון) והוא ימצא גם רבנים שיסכימו איתו שזה נצרך תיקון ואיך אנחנו מגיבים ? שיהיה כי לא באמת אכפת לנו
ממילא זה כבר סוג של זאב זאב על כל נושא שהוא שמעוררים שצריך תיקון כך או כך
ובגלל שני דברים אלה גם ההתרגלות לכאלה שמעוררים על דברים שלא מצריכים סערה ציבורית
וגם מצד שני שישנם כאלה שעושים משהו והם לא בהשקפה הנכונה
נוצר פה משהו באמצע והוא באמת לא ברור שאנחנו לא יודעים איך להתנהג
,ועכשיו כשנוצר ספק אמיתי האם המדינה הצדיקה שלנו דואגת ככ לפיקוח נפש שלנו והיא צודקת הפעם (ובמיוחד שהיה שם בגל ראשון ח"כ חרדי) או שהתורה זה הדבר העיקרי ונזוז ממנה זה יותר פיקוח נפש
ואכן היה פה מחלוקת לשם שמים בין גדולי הרבנים האם הפיקוח נפש הוא העיקר או התורה והוא לא הוכרע עד לרגעים אלו ממש ועל כן הבלבול הגדול כשישנם שלקחו את זה לאמירה אף אחד לא מבין כלום וכל אחד עושה מה שרוצה וישנם שלקחו את זה לאמירה אסור לסגור כי בנפשינו היא ושניהם יחד יצרו את התחושה גם מהצד הפרומקייט יותר וגם מהצד שפחות שאנחנו לא יכולים לשמוע להחלטות של הממשלה והצבור החרדי תכלס לא שמר
לגבי הדעה ההלכתית אין כאן מה להאריך אבל במשנה בתענית מובא מהו דבר וזה ב"ה אינו נקרא דבר ואמנם צריך רחמי שמים מרובים אבל עדיין לכלל דבר שצריך לסגור את בתי המדרש ותלמודי התורה לא הגענו
לגבי תגובתה של @+shira
ברור שאותו אחד שדואג לתיקון העולם נצרך בכל קהילה כי אחרת מי יעורר על הדברים הנכונים
אינני רוצה להיות במקומו כיוון שהוא גורר לעצמו המון שנאה וכעס וזלזול ובדרך כלל הוא נטו פרובוקטור ומדבר יפה עד שזה מגיע לעצמו אבל עדיין כמו שבכל בית חובה פח זבל כך בכל קהילה חובה אחד כזה
לגבי תגובתו של שמחה (לא הצלחתי לתייג לא יודע למה...) לפטר רב זה כאשר יש לך מישהו אחר שאפשר לסמוך עליו שיעשה את העבודה במקומו אבל לפטר רב ולהגיד זהו עכשיו אני עושה מה שאני יכול כי אין רב זה לא חכמה
ובמחוזותינו שישנם הרבה רבנים המתהדרים בשם ירא הוראה קשה להם יותר לפסוק בדברים כאלה חמורים ונושאים כולם את עיניהם לגדולי הדור אין צורך בגלל זה לפטר אותם
לא ספרתי אבל נראה לי שהגעתי.....
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  8  פעמים

אתגר AI

רישום קווי - חורף • אתגר 22

לוח מודעות

למעלה