התינוק של חברתי היה מאושפז בפגיה בשערי צדק,
אחת האחיות שם תמיד היתה הופכת את הקטנים על בטנם. לשאלתה של חברתי על כך, היא ענתה שהסיטורציה עולה מיידית כשהם על הבטן. היא עברה איתה להראות לה אצל מספר תינוקות את ההבדל.
חברות, טיפת חלב משנה את המלצותיה בקצב מסחרר, אצל בכורי אפשר היה להתחיל טעימות רק בגיל חצי שנה, אצל השלישי בגיל ארבעה חודשים... לנו נתנו לטעום עגבניה מרוסקת ללא קליפה בגיל שלושה חודשים, היום האחות תתעלף לשמוע זאת....
אני סומכת על בעלי ניסיון יותר מעל אחות שעוד לא טעמה טעמו של תינוק, וגם לניסיון של עצמי כבר יש משהו להגיד
אחרי שהשתגעתי מחרדה עם הראשון, ומלילות לבנים גם-יחד, חקרתי את הנושא המפחיד הזה עצמאית, והעליתי בחכתי שאמנם סטטיסטית יש קשר בין מוות בעריסה ל"ע לשינה על הבטן, אך יש משתנים נוספים במקרים הללו, למשל מזרון רך (עלול לחסום את האף או ליצור כיס אויר בו מצטבר פד"ח) , חימום יתר, רפלוקס, ובעיקר- אפניאה (הפסקות נשימה). עד כאן מספרות מקצועית בנושא. לכן באה הנחיה זו, סוג של "ליתר בטחון". (מפי מספר רופאי ילדים ואחיות ששאלתי עם המחקר הנ"ל כתגבורת)
אקיצר, הפשרה שמצאתי לבסוף, היא השכבה על הבטן (ללא חשש חילול ד') או על הצד עם מגבת מגולגלת מאחור, בחדרי, ונשיאת תפילה אמיתית לשלום תינוקי, שלא יעזרו כל סוסי המלך ופרשיו לשמרו לולא ירצה בכך בורא עולם.