קטע כתיבה ושאלת פיסוקים בצידה.

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
קראו את הקטע שכתבתי כדי להגדיר את השאלה:

נעימה מפורסמת התגלגלה ברחבי הלובי, עוטפת את היושבים ברכות. חלקם רק עכשיו קמו, ניתן להבחין בהם לוגמים את הקפה באיטיות. חלקם היו רכונים על מחשבים נישאים מביטים בריכוז, או מקלידים במרץ, יש ויש.

אור בוהק נשפך מחלונות הענק, דוחף בגסות את נורות הניאון שפוזרו באלגנטיות בין הכורסאות. מלצר זריז עבר בין היושבים, מנקה את השולחנות הנוצצים במיומנות. הוא ודאי ותיק במלצרותו. לא רק בגלל ידיו הזריזות שדמו יותר לזרועות של להטוטן, יותר בגלל שהוא לא נעמד אפילו לא לרגע להביט לעבר הים, בשעות מוקדמות כאלו הים דומה יותר לטקסטורת יהלומים זוהרת.

'אני לא אוהב להיות מקוטלג' נשמע קול. קול נחוש, קצת כעוס.

הקול המשיך. אנשים רואים קשר בין הכתיבה למקלדת, מבחינתי זה כמו לקשר בין חוף ים למציל. האיש הביט לעבר החלון בשעה שדיבר. הוא בודאי מסוג האנשים שהאסוציאציות שלהם כה שיטחיות עד שהדימויים שלו נשאבים מהחלל שלפניו. לא זה לא יתכן. הוא אחד מהכותבים המוכשרים שידע הדור הזה. לא יתכן שאוצר הדמויים שלו יסתכם בדוגמא אווילית כמו זו.

אנשים חושבים שבשביל לכתוב על מלחמה צריך להשתתף בה, מבחינתי זה כמו לומר שצריך לפגוש את הזמר לפני שמזמזמים את השיר שלו. האיש הזדקף והניח את רגלו האחת על רעותה. הפעם כבר לא זלזלתי באסמכתא שהביא, נראה שגם בן שיחו גלגל את דברי האיש במוחו טרם שב להקשיב.

-------------------------------------------------------------------------------

עד כאן הקטע, כעת השאלה.
איך ניתן להבדיל בין ציטוט לבין תיאור?
כאשר מביאים ציטוט יש שמוסיפים מרכאה (') ויש שמוספים קו (-) ויש שמשחילים אותו בתוך הטקסט ומסתפקים בפסיק (, הייתי חייב!..). השאלה, אם אני מאלה שאוהבים את הפסיקים, או שסתם אני עצלן לפתוח מרכאות מה עלי לעשות?
ראיתי שיש כותבים אחד הבולטים בעיני זה (הבוס) @נתן גלנט שדואג להכניס משפט סיכום מצב. או משפט בעל אופי של תיאור כדי להבדילו מהציטוט (נתן... מקוה שלא הסתבכתי!)
בקיצור איזה חומר קריאה יש בענין הזה שאדע מה הנורמה.
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
קראו את הקטע שכתבתי כדי להגדיר את השאלה:

נעימה מפורסמת התגלגלה ברחבי הלובי, עוטפת את היושבים ברכות. חלקם רק עכשיו קמו, ניתן להבחין בהם לוגמים את הקפה באיטיות. חלקם היו רכונים על מחשבים נישאים מביטים בריכוז, או מקלידים במרץ, יש ויש.

אור בוהק נשפך מחלונות הענק, דוחף בגסות את נורות הניאון שפוזרו באלגנטיות בין הכורסאות. מלצר זריז עבר בין היושבים, מנקה את השולחנות הנוצצים במיומנות. הוא ודאי ותיק במלצרותו. לא רק בגלל ידיו הזריזות שדמו יותר לזרועות של להטוטן, יותר בגלל שהוא לא נעמד אפילו לא לרגע להביט לעבר הים, בשעות מוקדמות כאלו הים דומה יותר לטקסטורת יהלומים זוהרת.

'אני לא אוהב להיות מקוטלג' נשמע קול. קול נחוש, קצת כעוס.

הקול המשיך. אנשים רואים קשר בין הכתיבה למקלדת, מבחינתי זה כמו לקשר בין חוף ים למציל. האיש הביט לעבר החלון בשעה שדיבר. הוא בודאי מסוג האנשים שהאסוציאציות שלהם כה שיטחיות עד שהדימויים שלו נשאבים מהחלל שלפניו. לא זה לא יתכן. הוא אחד מהכותבים המוכשרים שידע הדור הזה. לא יתכן שאוצר הדמויים שלו יסתכם בדוגמא אווילית כמו זו.

אנשים חושבים שבשביל לכתוב על מלחמה צריך להשתתף בה, מבחינתי זה כמו לומר שצריך לפגוש את הזמר לפני שמזמזמים את השיר שלו. האיש הזדקף והניח את רגלו האחת על רעותה. הפעם כבר לא זלזלתי באסמכתא שהביא, נראה שגם בן שיחו גלגל את דברי האיש במוחו טרם שב להקשיב.

-------------------------------------------------------------------------------

עד כאן הקטע, כעת השאלה.
איך ניתן להבדיל בין ציטוט לבין תיאור?
כאשר מביאים ציטוט יש שמוסיפים מרכאה (') ויש שמוספים קו (-) ויש שמשחילים אותו בתוך הטקסט ומסתפקים בפסיק (, הייתי חייב!..). השאלה, אם אני מאלה שאוהבים את הפסיקים, או שסתם אני עצלן לפתוח מרכאות מה עלי לעשות?
ראיתי שיש כותבים אחד הבולטים בעיני זה (הבוס) @נתן גלנט שדואג להכניס משפט סיכום מצב. או משפט בעל אופי של תיאור כדי להבדילו מהציטוט (נתן... מקוה שלא הסתבכתי!)
בקיצור איזה חומר קריאה יש בענין הזה שאדע מה הנורמה.
האמת - שזה קשה.
המון נסיונות ותעיות.
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
תרשה לי?
במחילה ממש - אני לי שום אסמכתא שמצדיקה עריכה לקטע - אך תגיד לי אם אתה יותר אוהב אותו ככה:
***
הנעימה התגלגלה ברחבי הלובי, עוטפת את היושבים.
חלקם רק עכשיו קמו, ניתן להבחין בכך בדרך שבה הם לוגמים את הקפה. חלקם היו רכונים על מחשבים נישאים מביטים בבהם, או מקלידים במרץ.

אור בוהק נשפך מחלונות הענק, דוחף את האור מנורות הניאון שפוזרו באלגנטיות בין הכורסאות. מלצר עבר בין היושבים, מנקה את השולחנות הנוצצים.
הוא ודאי ותיק במלצרותו. לא רק בגלל ידיו שדמו לזרועות להטוטן.
יותר בגלל שהוא לא הביט לרגע לעבר הים.

בשעות מוקדמות כאלו הים דומה יותר לטקסטורת יהלומים זוהרת.

אני לא אוהב להיות מקוטלג, נשמע קול. קול נחוש, קצת כעוס.

הקול המשיך.
אנשים רואים קשר בין הכתיבה למקלדת, מבחינתי זה כמו לקשר בין חוף ים למציל.
האיש הביט לעבר החלון בשעה שדיבר.
האם הוא מסוג האנשים שהאסוציאציות שלהם כה שיטחיות עד שהדימויים שלו נשאבים מהחלל שלפניו.
לא, זה לא יתכן.
הוא אחד מבכירי הכותבים שידע הדור הזה.
לא יתכן שאוצר הדמויים שלו יסתכם בדוגמא אווילית כמו זו.

האיש הזדקף והניח את רגלו האחת על רעותה.
אנשים חושבים שבשביל לכתוב על מלחמה צריך להשתתף בה, מבחינתי זה כמו לומר שצריך לפגוש את הזמר לפני שמזמזמים את השיר שלו.
הפעם כבר לא זלזלתי באסמכתא שהביא, ונראה שגם בן שיחו גלגל במוחו את דברי האיש, טרם שב והקשיב.
**

איך? יותר טוב או דרדור מוחלט לבינוניות של טור מושלם?
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
תרשה לי?
במחילה ממש - אני לי שום אסמכתא שמצדיקה עריכה לקטע - אך תגיד לי אם אתה יותר אוהב אותו ככה:
***
הנעימה התגלגלה ברחבי הלובי, עוטפת את היושבים.
חלקם רק עכשיו קמו, ניתן להבחין בכך בדרך שבה הם לוגמים את הקפה. חלקם היו רכונים על מחשבים נישאים מביטים בבהם, או מקלידים במרץ.

אור בוהק נשפך מחלונות הענק, דוחף את האור מנורות הניאון שפוזרו באלגנטיות בין הכורסאות. מלצר עבר בין היושבים, מנקה את השולחנות הנוצצים.
הוא ודאי ותיק במלצרותו. לא רק בגלל ידיו שדמו לזרועות להטוטן.
יותר בגלל שהוא לא הביט לרגע לעבר הים.

בשעות מוקדמות כאלו הים דומה יותר לטקסטורת יהלומים זוהרת.

אני לא אוהב להיות מקוטלג, נשמע קול. קול נחוש, קצת כעוס.

הקול המשיך.
אנשים רואים קשר בין הכתיבה למקלדת, מבחינתי זה כמו לקשר בין חוף ים למציל.
האיש הביט לעבר החלון בשעה שדיבר.
האם הוא מסוג האנשים שהאסוציאציות שלהם כה שיטחיות עד שהדימויים שלו נשאבים מהחלל שלפניו.
לא, זה לא יתכן.
הוא אחד מבכירי הכותבים שידע הדור הזה.
לא יתכן שאוצר הדמויים שלו יסתכם בדוגמא אווילית כמו זו.

האיש הזדקף והניח את רגלו האחת על רעותה.
אנשים חושבים שבשביל לכתוב על מלחמה צריך להשתתף בה, מבחינתי זה כמו לומר שצריך לפגוש את הזמר לפני שמזמזמים את השיר שלו.
הפעם כבר לא זלזלתי באסמכתא שהביא, ונראה שגם בן שיחו גלגל במוחו את דברי האיש, טרם שב והקשיב.
**

איך? יותר טוב או דרדור מוחלט לבינוניות של טור מושלם?
מה שביל אמסטרונג לא עשה בירח @אבימי עושה עם כמה 'אנטרים'
ברור לי כשמש ש'אנטר' פותר חצי מהבעיות השאלה מהי החוקיות כי מבחינתי זה מעולה לקחת קטע קטן ולפרוש אותו על 4 עמודים כי לפי דבריך בסוף כל קטע להוסיף אנטר או לא?
זה השאלה.
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מה שביל אמסטרונג לא עשה בירח @אבימי עושה עם כמה 'אנטרים'
ברור לי כשמש ש'אנטר' פותר חצי מהבעיות השאלה מהי החוקיות כי מבחינתי זה מעולה לקחת קטע קטן ולפרוש אותו על 4 עמודים כי לפי דבריך בסוף כל קטע להוסיף אנטר או לא?
זה השאלה.
ניל אמסטרונג.
האנטרים זה רביעית העבודה שעשיתי.
אנטרים זה מתבקש בטור כזה, שהוא מפורר לדיבורים שונים והרהורים נפרדים.
השינויים הם בעיקר בהשמטת תארי הפועל וחלוקת משפטים מחדש. השווה.
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
ניל אמסטרונג.
האנטרים זה רביעית העבודה שעשיתי.
אנטרים זה מתבקש בטור כזה, שהוא מפורר לדיבורים שונים והרהורים נפרדים.
השינויים הם בעיקר בהשמטת תארי הפועל וחלוקת משפטים מחדש. השווה.
כן ראיתי גם את השינויים האלו אבל בתמימותי חשבתי שהם נושא של טעם אבל עכשיו אני חושב על זה אני מנסה בעצם להבין מה תפקידם של תארי הפועל
כלומר, 'עוטפת את היושבים ברכות'
זה תואר שיש להשמיט בגלל שהוא מופיע אחרי משפט מספק דיו?
או בגלל שזה סתם איוולת לומר על נעימה 'עוטפת ברכות'?
או שהמילה 'רכות' לא מצלצלת משהו?
או בגלל ש'ברכות' נראה לקורא כמו גמרא ברוכעס..?
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
כן ראיתי גם את השינויים האלו אבל בתמימותי חשבתי שהם נושא של טעם אבל עכשיו אני חושב על זה אני מנסה בעצם להבין מה תפקידם של תארי הפועל
כלומר, 'עוטפת את היושבים ברכות'
זה תואר שיש להשמיט בגלל שהוא מופיע אחרי משפט מספק דיו?
או בגלל שזה סתם איוולת לומר על נעימה 'עוטפת ברכות'?
או שהמילה 'רכות' לא מצלצלת משהו?
או בגלל ש'ברכות' נראה לקורא כמו גמרא ברוכעס..?
בעיקר בגלל שזה מיותר.
תחשוב, אם היה מישהו שעוטף משהו בעוקצנות, או עוטף בחדות תוקפנית - הו, אז בהחלט תכתוב.
אבל בעיקר בעיקר - בגלל מה שהבאנו בשם יהודה גזבר -

המקור כאן - אתר עם אוצרות תבל לכותבים
ובכן-

סטיבן קינג כתב את העיקרון הזה פעם ב'על הכתיבה' וזה טלטל לי את השכל, ואחר כך גיליתי שגם מרקס כתב את זה ב'לחיות כדי לספר' ובקיצור, שניהם מה־זה צודקים: אל תוסיפו תארי הפועל לפעלים שלכם. בבקשה, בבקשה, בבקשה.

מה זה תארי הפועל? תארי הפועל זה כל מה שמתאר את הפועל. למשל, כשאתם רוצים לתאר שמישהו הלך, אבל המילה 'הלך' לא מתארת בדיוק את צורת ההליכה שלו, אז אתם מוסיפים 'באיטיות'. המילה הזו, 'באיטיות', היא תואר הפועל. היא מתארת את ההליכה. או להפך, אתם רוצים להגיד שהוא הלך מהר, אז אתם כותבים 'הוא הלך מהר'. פשוט, אה?

אוקיי, אז תוותרו על זה.

כלומר לא לחלוטין. כמו כל טיפ לכתיבה, הוא נכון ולא נכון בו זמנית: יש מקומות, בודדים, שבהם תארי הפועל הם דבר טוב. בתשעים ותשע מתוך מאה פעמים – תואר הפועל הוא חלק מהנטייה שלנו ככותבים להסביר לקורא מה הוא רואה, או, כמו קיטש, לדחוף אותו להרגיש מה שאנחנו רוצים שירגיש. זה מיותר, לרוב: אם הגיבור קם בעצבנות, הקורא אמור להבין את זה גם בלי תואר הפועל 'בעצבנות'. אם אנחנו מוצאים את עצמינו נזקקים להסביר, כנראה שמראש זה לא היה מובן.

נכון, לפעמים צריך להגיד שמישהו, נניח אלישע יודפת, הלך מהר, אבל יותר פשוט וקל לכתוב 'הוא מיהר', או 'הוא האט', או אפילו 'הוא דשדש', או 'הוא פסע', או כל מילה מדוייקת יותר שמתאימה. ואם אין לכם איך, אז בזהירות בזהירות; להכניס את המילה, להציץ ימינה ושמאלה לראות שהכל בסדר, לנשום עמוק, להמשיך.

רוצים דוגמה? בכיף. זה מתוך 'חתול בגשם' של המינגווי:

"האשה האמריקאית עמדה בנינוחות ליד החלון והביטה בסקרנות החוצה. בחוץ, ממש מתחת לחלון החדר, רבצה בחשש חתולה, מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים באיטיות מים. החתולה ניסתה בכח להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים הרטובים לא יטפטפו בזרזיפים עליה."

סתם, זה לא המינגווי, כמובן. זה המינגווי:

"האשה האמריקאית עמדה ליד החלון והביטה החוצה. בחוץ ממש מתחת לחלון החדר רבצה חתולה מכווצת כולה מתחת לאחד השולחנות הירוקים הנוטפים מים. החתולה ניסתה להצטמצם ככל יכולתה כדי שהמים לא יטפטפו עליה."

אתם מבינים את ההבדל? הטקסט הראשון כאילו יותר מדויק, אבל הוא לא. באיזשהו מקום, אפילו להפך, ריבוי התארים גורם לכל הטקסט להראות עמוס, ובמקום שהם ידייקו את הסיטואציה, הם מבלבלים אותה. כשהמינגווי מוריד את כל תארי הפועל, הסיטואציה הופכת להיות נקייה יותר, חדה יותר, ואפשר לשים דגש על מה שבאמת רוצים לשים דגש. זה גם מאט את הטקסט, הופך את הזמן למתמשך יותר, לפחות מהודק על הזמן בסיפור.

סטיבן קינג אמר שהבעיה עם תארי הפועל היא שהם כמו חרציות: הם נורא יפים בפני עצמם, וכשאנחנו מתבוננים בהם אחד אחד הם נותנים לנו את התחושה כאילו דייקנו בתיאור, אבל בתכל'ס – רגע אתה מסובב את גבך והופ! הטקסט מלא בחרציות האלה, וככל שתנכש אותם יותר, זה לא יעזור.


בקיצור; ילדים, היזהרו מתארי הפועל!
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
בקיצור; ילדים, היזהרו מתארי הפועל!
מ-א-ל-ף!
בהחלט ידיעה חשובה ואגב זה זכינו להתפנק בלינק כדי להרחיב את הידיעות (למרות שאני חסום אבל יש לי פת בסל)
משהו אצלי השתנה אחרי התגובה הזו.
חד משמעית!
תודה סבא...
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מ-א-ל-ף!
בהחלט ידיעה חשובה ואגב זה זכינו להתפנק בלינק כדי להרחיב את הידיעות (למרות שאני חסום אבל יש לי פת בסל)
משהו אצלי השתנה אחרי התגובה הזו.
חד משמעית!
תודה סבא...
בשמחה -
שוב, זה לא שלי -
זה של יהודי בשם יהודה גזבר פניגשטיין שהוא אלוף אמיתי.
הלינק לכל האתר שלו -
https://yehudagizbar.com/
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בשמחה -
שוב, זה לא שלי -
זה של יהודי בשם יהודה גזבר פניגשטיין שהוא אלוף אמיתי.
הלינק לכל האתר שלו -
https://yehudagizbar.com/
תעלה עוד ממנו, עם קרדיט, כשירות לחסומים.
ותצנזר שמות של סופרים גויים בבקשה, שלא ישרפו לנו את המועדון...
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
תעלה עוד ממנו, עם קרדיט, כשירות לחסומים.
ותצנזר שמות של סופרים גויים בבקשה, שלא ישרפו לנו את המועדון...
אשאל אותו אם אפשר, ואם כן - הו הו הו כמה טוב יהיה לכם.

אפשר להביא שימות של סופרים גויים כמו שיתד עושים עם שמות של חילונים.
כשיתד מביאים בעל תשובה שקוראים לו אלון אז הם כותבים "אלון" עם גירשיים לפני ואחרי, כי אלון זה לא שם, כידוע.
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
אשאל אותו אם אפשר, ואם כן - הו הו הו כמה טוב יהיה לכם.

אפשר להביא שימות של סופרים גויים כמו שיתד עושים עם שמות של חילונים.
כשיתד מביאים בעל תשובה שקוראים לו אלון אז הם כותבים "אלון" עם גירשיים לפני ואחרי, כי אלון זה לא שם, כידוע.
למתריס ולנתרס שלומים תן כמי נהר.
 

כתב ומכתב

משתמש מקצוען
אם יורשה לי -
לא מובן מי אמר מה ומי חשב למה.
מבחינתי, מירכאות מציינות דיבור וגרש מציין מחשבה.

הכלל שאתה מציע דומה לקוד תכנות בשפה ייחודית, אין אותו בכל המחשבים...

למיטב ידיעתי, מירכאות הן הצורה הקלאסית לסימון דיבור (בברירת המחדל) או מחשבה.

כאשר זוהי מחשבה (ולרוב, גם בדיבור) - נהוג להוסיף מילה שתסייע להבנת העניין, כגון "חשב", "הרהר" וכדו'.
גרש בודד מציין מושג. גרש בודד עשוי לשמש גם לסימון ציטוט בתוך ציטוט (כך נהוג במכונים התורניים דהיום, מלבד 'עוז והדר' שקיצצו את כל מירכאות הציטוט לגרש בודד)
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
אם יורשה לי -
לא מובן מי אמר מה ומי חשב למה.
מבחינתי, מירכאות מציינות דיבור וגרש מציין מחשבה.
הרשה לי להפנות אותך לעוד קטע מכונן של יהודה גזבר,
תשקיע ותקרא את זה.

המקור כאן (לא מסונן):
מדי פעם אנשים שואלים אותי בתגובות, יהודה, תגיד, מה הקטע עם לכתוב ציטוטים בלי לשים מרכאות?

אני נוטה להתחמק מלענות לשאלה הזאת כי התשובה קצת טכנית ולא תביא לי לייקים וכי אני נוטה לשמור סודות לעצמי, אבל לפעמים מגיע יום בחייו של אדם שבו הוא לא יכול להתקדם בעבודה כי הוא מחכה למייל שאמור להגיע אליו ואין לו מה לעשות עד אז חוץ מלענות לשאלות בפייסבוק. אז זה אחד הרגעים האלה, והנה התשובה.


קודם כל, הקדמה על כל העניין הזה של ציטוטים:

בעיקרון אנחנו מכירים כל מיני דרכים להביא לידיעת הקורא מה הדמות שלנו אומרת או חושבת, ולדרכים האלה קוראים 'מבעים', כמו 'הבעה'. אנחנו מכירים מבע ישיר (עם מרכאות, למשל: ביאליק אמר "וואי, זה לא טוב") ומבע עקיף (נניח: ביאליק אמר שהוא לא אהב את ****), ומבע משולב (שבו אנחנו משלבים את הדיבור הישיר והעקיף ומשחקים בין השפה של הדמות ובין השפה של הסופר), וזהו בערך, אלה שלש הדרכים המובילות.

עכשיו, לכל אחת מהדרכים האלה יש יתרונות וחסרונות.

היתרון הברור של מבע ישיר הוא שהקורא מרגיש שהוא בתוך הסיפור, כי הוא שומע ממש את מה שהדמויות האחרות שומעות, ושברור לקוראים מה הסופר אומר ומה הדמות אומרת והכל מסודר והגיוני וקריא,
והחסרונות הברורים הם שזה קוטע את הטקסט הרציף בציטוטים עד שכל הטקסט נראה כמו עוגה אנגלית עם שיבוצים של פלסטיק אדום, וגם שכל אדם מדבר אחרת ונורא קשה ליצור לכל דמות סגנון דיבור ייחודי, ובסוף כל הדמויות שלך מדברות באותו סגנון אז מה עשינו בזה.

היתרון הברור של מבע עקיף הוא שזה יוצר טקסט אחיד, בלי הבלחות של כל מיני סגנונות והסיפור נראה 'חלק', בסגנון אחיד, בלי להתחיל לייצר סגנון שונה לכל דמות. עוד יתרון זה שזה מאפשר עמימות וריבוי משמעויות, כי הקוראים לא ממש עדים להתרחשות אלא רק שומעים את זה מכלי שני, כלומר מאיתנו, הכותבים.
החסרונות הם בדיוק אלה, כלומר, שהקוראים מרגישים את הריחוק ואת זה שהם לא שם, כלומר, בסיפור. זה גם יוצר אוטומטית טון קצת מרוחק לסיפור, ויש קוראים שיחשבו שהטון הזה ציני או אירוני.

מבע משולב זו טכניקה למתקדמים שמשלבת בין הסגנון של הדמות ובין הסגנון של הסופר, כלומר שזה טקסט שנראה כמו הסגנון של הסופר ופתאום מתגנבת אליו מחשבה בסגנון של הדמות, או להפך. היתרונות הן שזה מגניב, ושזה מאפשר כמה משמעויות ומאפשר מספר לא מהימן (כלומר שאנחנו לא מאמינים למספר שהוא אומר את האמת או מספר את הסיפור כפי שהתרחש) וכל מיני כאלה. החסרונות הן שזה מערער את היציבות של הסגנון, ושרוב הקוראים לא שמים לב לזה, או שהם בכלל לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם ולמה זה מגניב, ובעיקר שזה מעמיס מודעות על הסופר. זו באמת טכניקה קשה, כי לרגע אתה לא מרוכז וכבר אתה נשבה בסגנון של הדמות או בסגנון שלך והכל הולך לאיבוד ולא הרווחת כלום. עגנון השתמש בזה הרבה וגם ג'יימס ג'ויס ידוע במבע המשולב שלו, שתדעו.

עד כאן ההקדמה.

מה שאני עושה בכתיבה שלי זה לשחק על שלושתם. זה לא בדיוק מבע ישיר, כי אני לא נותן ציטוטים (לכן אין מרכאות!) אלא אומר, כאילו בסגנון שלי, מה הדמות אמרה. זה לא בדיוק מבע עקיף כי אני לא מתאר את הדברים שאמרה הדמות, אלא מגיש אותם, וזה לא בדיוק מבע משולב כי אני כן מצטט, בצורה כזו או אחרת, את הדברים של הדמות (אם כי מכל ההגדרות זו, כנראה, הכי קרובה), כלומר, הטקסט 'כאילו' מתיימר לתעד את הדיאלוג ולא רק לדבר אודותיו.

יש לצורת הכתיבה הזו מחירים (הנה כמה: זה קצת מבלבל לקרוא טקסט כזה, מאוד לא מסודר. המון קוראים הולכים לאיבוד, נוצר טקסט אירוני, זה מעמיס על הכותב, כל הדמויות מדברות אותו דבר), ויש יתרונות, ובסופו של דבר, כמו כל מה שקשור בסגנון, יש לנו ככותבים ארגז כלים ואנחנו בוחרים ממנו את מה שמתאים לסיפור, לדמויות ולמה שאנחנו רוצים להעביר לקוראים, אבל זה כבר נכנס לתחומים שאותם סופר אמור להשאיר לקוראים שלו.
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
@אבימי אולי תשים ליהודה גזבר כיפה, ציציות, זיפים מודבקים, כובע וחליפה משוחזרים - ותביא אותו הנה לפורום?!

אני חושב שהוא די יהנה, יש פה כרישים כמוך וכמו עוד רבים, יש גם נודניקים כמוני, ויש כאן גם כמה אנשים עם חוש הומור שיכול לפוצץ מצחוק בטן של היפופוטם. לא כדאי לו?!

(רק תבקש ממנו יפה שאת הכלבלב המרוט ישאיר בבית, יש לנו מספיק שנובחים...).
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
@אבימי אולי תשים ליהודה גזבר כיפה, ציציות, זיפים מודבקים, כובע וחליפה משוחזרים - ותביא אותו הנה לפורום?!

אני חושב שהוא די יהנה, יש פה כרישים כמוך וכמו עוד רבים, יש גם נודניקים כמוני, ויש כאן גם כמה אנשים עם חוש הומור שיכול לפוצץ מצחוק בטן של היפופוטם. לא כדאי לו?!

(רק תבקש ממנו יפה שאת הכלבלב המרוט ישאיר בבית, יש לנו מספיק שנובחים...).
קודם כל, הוא אדם דתי.
ואפילו מתת הסקטור התורני.
דבר שני,
סגנון הכתיבה כאן הוא.... איך נגיד את זה בלי להסתבך... הממממ.
טוב. סגנון הכתיבה הוא נגזרת של מכלול החיים שלנו כיהודים חרדים בארהק.
נגזרת הדוקה. מבין?
הסגנון הזה, במקום אחר ובתרבות אחרת, נחשב כמיושן ולא חינני בכלל. לצערי.
אני אדבר איתו. למה לא.
 

ידידיה חבר

מהמשתמשים המובילים!
קודם כל, הוא אדם דתי.
ואפילו מתת הסקטור התורני.
דבר שני,
סגנון הכתיבה כאן הוא.... איך נגיד את זה בלי להסתבך... הממממ.
טוב. סגנון הכתיבה הוא נגזרת של מכלול החיים שלנו כיהודים חרדים בארהק.
נגזרת הדוקה. מבין?
הסגנון הזה, במקום אחר ובתרבות אחרת, נחשב כמיושן ולא חינני בכלל. לצערי.
אני אדבר איתו. למה לא.
וואלה, באמת שלא התכוונתי ברצינות:eek::)
לא ידעתי אפילו שיש לך איתו מילה.
אבל טוב, כמובן שנקבל בברכה כל אדם שיכבד את כללי המקום ללא הבדלי דת, גזע, גיל, השכלה, צבע שיער ועיניים, מספר נעליים, וכל נתון אחר.
 

יואב ברק

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
האמת היא שיש הרבה צדק בדבריו של @אבימי ברמת הכתיבה החרדית.
אבל אני מוצא בזה גם נחמה.
כי לפני שאני נוטל את שרביט הכתיבה ומפרסם את פרפורי בטני ברבים, אני קודם כל נושא את התואר, קורא..!
וככזה אני גם חווה ומתרגש מכל כתיבה לפי דרגתה. ונכון שאין לי וותק וכושר ניסוח והגדרה מבריק כמו הגזבר החביב שצוטט פה. אבל בודאי אני יודע להניח את האצבע מה עושה לי את זה ומה לא!
וכאן מגיעה הפרשנות שלי! (להתרחק...)
בציבור החרדי יש אמות מידה אחרות. יש לנו ספרות שבה אנחנו ממוקדים רב הזמן והיא נותנת את הטון הרגשי שלנו. ונכון שיש הרבה חוקים מוגדרים היטב כיצד להעביר את המסר באופן המזוקק יותר אבל יש מקומות שהחוקיות פועלת רק אצל קוראים מנוסים שעיניהם שזפו כמה וכמה ספרים ובזה החוש שלהם מפותח דיו כדי שיקפידו על רמת הכתיבה ואמינותה.
אבל. אבל.
ברוב הציבור (במחילה ממי שלא) אין בכלל תביעה לאמינות ממדרגה גבוהה אלא למסר חד, להומור פרעי. ואולי קצת נשקים ויריות וקנית אותו. גם אם תפשע ותתנסח לאורך הספר במבע ישיר, או במבע משולב, או אני לא יודע מה, זה לא יפגע באמינות הקורא כמו שהזהיר נביא הזעם מהעבר השני של הנהר.
ולסיכום. לשאוף למושלמות זה קריטי. אבל אפשר להסתכל קדימה בחיוך שובב ולתפוס.. שבעצם נחסך מאיתנו כאב ראש רציני..

(שלוש שתיים אחד... מבול!)
 

אבימי

מנהל קהילת איור
מנהל
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
ברוב הציבור (במחילה ממי שלא) אין בכלל תביעה לאמינות ממדרגה גבוהה אלא למסר חד, להומור פרעי. ואולי קצת נשקים ויריות וקנית אותו. גם אם תפשע ותתנסח לאורך הספר במבע ישיר, או במבע משולב, או אני לא יודע מה, זה לא יפגע באמינות הקורא כמו שהזהיר נביא הזעם מהעבר השני של הנהר.
ולסיכום. לשאוף למושלמות זה קריטי. אבל אפשר להסתכל קדימה בחיוך שובב ולתפוס.. שבעצם נחסך מאיתנו כאב ראש רציני..

(שלוש שתיים אחד... מבול!)

שום מבול, זה פשוט לא נכון, במחילה.

אתה מגיש משוואה שהולכת ככה -
יותר חילוני = יותר ג'יפה = יותר איכות.

אם נצמצם את זה אתה בעצם אומר שמה שנקרא איכותי אצל חילוני נובע במישרין מקשר שיש להם ללכלוך.

זהו, שלא. לא לא לא לא לא. יש איכויות כתיבה שקטות ועדינות ומלאי הומור ועידון ורגשות נאצלים גם אצל הגויים, ואצל החילונים. והם מביעים את זה בכתיבה. כמה שזה מוזר להתרגל למחשב ההזאת, זה נכון.
תורה בגויים - אל תאמין. אבל איכות כתיבה? הו הו.
ובלי להכנס לויכוחים השקפתיים, אפשר וצריך לשאוף להתנסח קולע ומשובח, בלי לוותר על שום ערך.
בלי פראות בלי הומור גס. פשוט כתיבה נפלאה ואיכותית.
יותר מזה, אם תחון אותי ותסלח לי, אני מרגיש שהכותב החרדי פשוט מוותר לעצמו, כי הוא כותב איך שהוא רגיל לקרוא.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  9  פעמים

לוח מודעות

למעלה