קטע כתיבה ושאלת פיסוקים בצידה.

[יואב ברק]

שום מבול, זה פשוט לא נכון, במחילה.

אתה מגיש משוואה שהולכת ככה -
יותר חילוני = יותר ג'יפה = יותר איכות.

אם נצמצם את זה אתה בעצם אומר שמה שנקרא איכותי אצל חילוני נובע במישרין מקשר שיש להם ללכלוך.

זהו, שלא. לא לא לא לא לא. יש איכויות כתיבה שקטות ועדינות ומלאי הומור ועידון ורגשות נאצלים גם אצל הגויים, ואצל החילונים. והם מביעים את זה בכתיבה. כמה שזה מוזר להתרגל למחשב ההזאת, זה נכון.
תורה בגויים - אל תאמין. אבל איכות כתיבה? הו הו.
ובלי להכנס לויכוחים השקפתיים, אפשר וצריך לשאוף להתנסח קולע ומשובח, בלי לוותר על שום ערך.
בלי פראות בלי הומור גס. פשוט כתיבה נפלאה ואיכותית.
יותר מזה, אם תחון אותי ותסלח לי, אני מרגיש שהכותב החרדי פשוט מוותר לעצמו, כי הוא כותב איך שהוא רגיל לקרוא.

חוננת!
(תרתי משמע)
באופן כזה אני מעדיף להסתמך על השיטה הנושנה.
לוקחים ילד לא חכם ולא טיפש נותנים לו לקרוא טור חביב של קובי לוי או סיפור של חיים ולדר (שאגב, אני מעריך אותם במאוד מאוד) או שתיתן לו לקרוא קצת מJorge Luis Borges ברור שהוא יתחבר לאלו הראשונים ולא רק בגלל שהם עוסקים בסוגיות יותר רלוונטיות אלא יותר בגלל שיש מקום להתחבר לסגנון ישיר יותר לקורא החרדי המצוי.
ואני מסתכל ואומר אם הכל טוב לו איפה שהוא נמצא אז מדוע להציק?
מסוג הדברים ש לא מטפלים בהם, פשוט משאירים ככה.

 

[אשר שרבר]

חוננת!
(תרתי משמע)
באופן כזה אני מעדיף להסתמך על השיטה הנושנה.
לוקחים ילד לא חכם ולא טיפש נותנים לו לקרוא טור חביב של קובי לוי או סיפור של חיים ולדר (שאגב, אני מעריך אותם במאוד מאוד) או שתיתן לו לקרוא קצת מJorge Luis Borges ברור שהוא יתחבר לאלו הראשונים ולא רק בגלל שהם עוסקים בסוגיות יותר רלוונטיות אלא יותר בגלל שיש מקום להתחבר לסגנון ישיר יותר לקורא החרדי המצוי.
ואני מסתכל ואומר אם הכל טוב לו איפה שהוא נמצא אז מדוע להציק?
מסוג הדברים ש לא מטפלים בהם, פשוט משאירים ככה.

למה? ילד שמשחק בשלולית לא נלמד אותו שיש בריכה מטר ליד? ילד שלומד גמרא עם רש"י לא נלמד אותו שיש תוס'? למה להשאיר דבר רדוד, אם אפשר להגיע עמוק.

יש בעיה אחת, והיא הנגישות לחומרים האלו, בדרך כל הם מכילים או דעות נוגדות את אורחות חיינו או מאורעות רחוקות מעדינות חיינו, ולכן אנחנו נאלצים לעיתים להישאר בביצה המקומית.
גם יהודה גזבר הנ"ל שאני קורא נלהב שלו, לא שותה מבורותינו ואני לגמרי מבין את מי שלא מעוניין לקרוא את ספרותו, ומסריו, שאינם מבית מדרשנו. אבל כשהוא מגיש לנו או אחר שמגיש את שלו מסונן, אדרבה.

 

[יואב ברק]

למה? ילד שמשחק בשלולית לא נלמד אותו שיש בריכה מטר ליד? ילד שלומד גמרא עם רש"י לא נלמד אותו שיש תוס'? למה להשאיר דבר רדוד, אם אפשר להגיע עמוק.

יש בעיה אחת, והיא הנגישות לחומרים האלו, בדרך כל הם מכילים או דעות נוגדות את אורחות חיינו או מאורעות רחוקות מעדינות חיינו, ולכן אנחנו נאלצים לעיתים להישאר בביצה המקומית.
גם יהודה גזבר הנ"ל שאני קורא נלהב שלו, לא שותה מבורותינו ואני לגמרי מבין את מי שלא מעוניין לקרוא את ספרותו, ומסריו, שאינם מבית מדרשנו. אבל כשהוא מגיש לנו או אחר שמגיש את שלו מסונן, אדרבה.

הצדק איתך.

 

[נריה מגן]

חבר'ה, רגע לפני שיהודה גזבר הופך לאליל הפורום, קחו פרופורציה:
יהודה גזבר הוא איש מוכשר וכותב מחונן, בעל השקפה מאוד מאוד מאוד מסויימת על שיטת הכתיבה הנכונה. בחלק מהדברים הוא אכן צודק, אבל בחלקם ממש ממש לא, ואלו לא דברים שאני אומר אלא דברים אותם שמעתי בהתייעצויות ובשיחות שונות שערכתי עם סופרים ועורכים הן מהמגזר שלנו והן מן המגזר הסמוך-סרוג.
מותר לשמוע, אפילו כדאי. אני משתדל לעקוב אחריו. יחד עם זאת האיש איננו נמצא בקונצנזוס הספרותי העברי הקביל אלא לוקח את הכתיבה מזווית מרתקת ומעניינת - אך לא בהכרח מתאימה לכל מצב סלאש כל אחד.
אחד מאלו שטורחים לכתוב זאת שוב ושוב על גזבר הינו יהודה מוכשר בשם יהודה גזבר פניגשטיין, שדווקא בשל גדולתו הוא מודע לעבודה הנ"ל.
ונשמח מאוד אם הוא יואיל להצטרף אלינו כאן בפורום, אז @אבימי , תפעל בעניין.

 

[ידידיה חבר]

אם יורשה לי הקטן לפצות את פי, אומר:

הנידון על צריכת ספרות ממיקור חוץ - ימיה כימי שקספיר. יש את הנידונים הידועים שעלו כאן, כמו הדעות והמושגים השליליים המופיעים שם ואפילו בחומרים תמימים, בפרט לאור העובדה שכל הנכרים גרי עריות הם. ידוע גם מה שהיה נוהג לומר פעמים רבות הגרש"ד פינקוס זצ"ל על הגויישקייט שבענין, והדברים ארוכים.

אינני בא להיכנס לגופו של נושא, רק אציין נקודה אחת, טכנית במהותה, אך עם זאת חשובה ביותר.
כאשר אנחנו פותחים את ארון הספרים בביתינו למקורות שאינם מתוכינו, אף אם נניח שהכל אולטרה-גלאט, איננו יכולים לדעת היכן זה יעצור! אם זה לא קיים - זה לא קיים, אבל ברגע שזה קיים, היכן יעבור הגבול?! איפה שאנחנו רוצים, או איפה שהיצה"ר של ילדינו (ובינינו גם שלנו...) עלול לרצות?!

נקודה למחשבה!

 

[גדי ישראלי]

בענין ספרות חרדית/גויית/איכותית, לא יודע איך הצלחתם לעשות את זה - אבל כולכם צודקים!
אני יושב על המדוכה הזו מזה זמן מה.

 

[אשר שרבר]

בענין ספרות חרדית/גויית/איכותית, לא יודע איך הצלחתם לעשות את זה - אבל כולכם צודקים!
אני יושב על המדוכה הזו מזה זמן מה.

זה הבעיה שזו מדוכה עם קוצים, אבל היא עושה מסאז'.

 

[יענקי R]

קראו את הקטע שכתבתי כדי להגדיר את השאלה:

נעימה מפורסמת התגלגלה ברחבי הלובי, עוטפת את היושבים ברכות. חלקם רק עכשיו קמו, ניתן להבחין בהם לוגמים את הקפה באיטיות. חלקם היו רכונים על מחשבים נישאים מביטים בריכוז, או מקלידים במרץ, יש ויש.

אור בוהק נשפך מחלונות הענק, דוחף בגסות את נורות הניאון שפוזרו באלגנטיות בין הכורסאות. מלצר זריז עבר בין היושבים, מנקה את השולחנות הנוצצים במיומנות. הוא ודאי ותיק במלצרותו. לא רק בגלל ידיו הזריזות שדמו יותר לזרועות של להטוטן, יותר בגלל שהוא לא נעמד אפילו לא לרגע להביט לעבר הים, בשעות מוקדמות כאלו הים דומה יותר לטקסטורת יהלומים זוהרת.

'אני לא אוהב להיות מקוטלג' נשמע קול. קול נחוש, קצת כעוס.

הקול המשיך. אנשים רואים קשר בין הכתיבה למקלדת, מבחינתי זה כמו לקשר בין חוף ים למציל. האיש הביט לעבר החלון בשעה שדיבר. הוא בודאי מסוג האנשים שהאסוציאציות שלהם כה שיטחיות עד שהדימויים שלו נשאבים מהחלל שלפניו. לא זה לא יתכן. הוא אחד מהכותבים המוכשרים שידע הדור הזה. לא יתכן שאוצר הדמויים שלו יסתכם בדוגמא אווילית כמו זו.

אנשים חושבים שבשביל לכתוב על מלחמה צריך להשתתף בה, מבחינתי זה כמו לומר שצריך לפגוש את הזמר לפני שמזמזמים את השיר שלו. האיש הזדקף והניח את רגלו האחת על רעותה. הפעם כבר לא זלזלתי באסמכתא שהביא, נראה שגם בן שיחו גלגל את דברי האיש במוחו טרם שב להקשיב.

-------------------------------------------------------------------------------

עד כאן הקטע, כעת השאלה.
איך ניתן להבדיל בין ציטוט לבין תיאור?
כאשר מביאים ציטוט יש שמוסיפים מרכאה (') ויש שמוספים קו (-) ויש שמשחילים אותו בתוך הטקסט ומסתפקים בפסיק (, הייתי חייב!..). השאלה, אם אני מאלה שאוהבים את הפסיקים, או שסתם אני עצלן לפתוח מרכאות מה עלי לעשות?
ראיתי שיש כותבים אחד הבולטים בעיני זה (הבוס) @נתן גלנט שדואג להכניס משפט סיכום מצב. או משפט בעל אופי של תיאור כדי להבדילו מהציטוט (נתן... מקוה שלא הסתבכתי!)
בקיצור איזה חומר קריאה יש בענין הזה שאדע מה הנורמה.

ברשותכם, אסיט את הדיון חזרה למקור:
@יואב ברק , רק תסביר לי מדוע ב'אני לא אוהב להיות מקוטלג' כן שמת גרש ובהמשך השמטת?
אם אתה בשיטה ההיא (שאישית לא מקובלת עלי כלל), שלא גורסת את המרכאות והגרשיים - לך איתה עד הסוף. ואם לא - אתה חייב לשים מרכאות.
על כל מקרה, איך שהקטעים מסודרים למעלה - זה ממש לא קריא.
או לחלק למקטעים, או להוסיף מרכאות.
אין ביניים.

בהצלחה!

 

[יואב ברק]

ברשותכם, אסיט את הדיון חזרה למקור:
@יואב ברק , רק תסביר לי מדוע ב'אני לא אוהב להיות מקוטלג' כן שמת גרש ובהמשך השמטת?
אם אתה בשיטה ההיא (שאישית לא מקובלת עלי כלל), שלא גורסת את המרכאות והגרשיים - לך איתה עד הסוף. ואם לא - אתה חייב לשים מרכאות.
על כל מקרה, איך שהקטעים מסודרים למעלה - זה ממש לא קריא.
או לחלק למקטעים, או להוסיף מרכאות.
אין ביניים.

בהצלחה!

בהחלט!
הקטע זה לא הנושא אלא השאלה:
האם ישנם עצות פרקטיות איך להשחיל את הציטוט בין התיאור באופן שלא יקשה על הקורא להפריד בינהם. ולהבין את המתרחש.

 

[יענקי R]

בהחלט!
הקטע זה לא הנושא אלא השאלה:
האם ישנם עצות פרקטיות איך להשחיל את הציטוט בין התיאור באופן שלא יקשה על הקורא להפריד בינהם. ולהבין את המתרחש.

פשוט ביותר:
מרכאות (כן!), ואם יש צורך לרדת קטעים/שורות חדשות.
לעיתים, כדי להדגיש שמדובר במחשבה או הרהור, נוהגים לתת למילים הטייה כזו, או לכל הפחות הבדל במרכאות ('אחת' במקום "שתיים").

בקטע המדובר הייתי נותן לקורא להבין מי אומר ומי חושב. תוסיף מילת גוף: אני חושב, הרהרתי בלב, וכדומה.

ערכתי את הקטע כך:

"אני לא אוהב להיות מקוטלג" נשמע קול. קול נחוש, קצת כעוס.
הקול המשיך: "אנשים רואים קשר בין הכתיבה למקלדת; מבחינתי זה כמו לקשר בין חוף ים למציל".
האיש הביט לעבר החלון בשעה שדיבר.

'הוא בודאי מסוג האנשים שהאסוציאציות שלהם כה שיטחיות עד שהדימויים שלו נשאבים מהחלל שלפניו', חשבתי לעצמי. 'לא, זה לא יתכן! הוא אחד מהכותבים המוכשרים שידע הדור הזה. לא יתכן שאוצר הדמויים שלו יסתכם בדוגמא אווילית כמו זו'.

"אנשים חושבים שבשביל לכתוב על מלחמה צריך להשתתף בה; מבחינתי זה כמו לומר שצריך לפגוש את הזמר לפני שמזמזמים את השיר שלו". האיש הזדקף והניח את רגלו האחת על רעותה.

הפעם כבר לא זלזלתי באסמכתא שהביא, נראה שגם בן שיחו גלגל את דברי האיש במוחו טרם שב להקשיב.

***
השורה האחרונה היא לא ציטוט של מחשבה, אלא הכותב אומר את דברו, בשונה מהקטע שמעליו.


כדאי לקרוא חומר שכתוב וערוך טוב ולשים לב תוך כדי קריאה לכללים הדקים הללו.
בהצלחה!

 

[יואב ברק]

פשוט ביותר:
מרכאות (כן!), ואם יש צורך לרדת קטעים/שורות חדשות.
לעיתים, כדי להדגיש שמדובר במחשבה או הרהור, נוהגים לתת למילים הטייה כזו, או לכל הפחות הבדל במרכאות ('אחת' במקום "שתיים").

בקטע המדובר הייתי נותן לקורא להבין מי אומר ומי חושב. תוסיף מילת גוף: אני חושב, הרהרתי בלב, וכדומה.

ערכתי את הקטע כך:

"אני לא אוהב להיות מקוטלג" נשמע קול. קול נחוש, קצת כעוס.
הקול המשיך: "אנשים רואים קשר בין הכתיבה למקלדת; מבחינתי זה כמו לקשר בין חוף ים למציל".
האיש הביט לעבר החלון בשעה שדיבר.

'הוא בודאי מסוג האנשים שהאסוציאציות שלהם כה שיטחיות עד שהדימויים שלו נשאבים מהחלל שלפניו', חשבתי לעצמי. 'לא, זה לא יתכן! הוא אחד מהכותבים המוכשרים שידע הדור הזה. לא יתכן שאוצר הדמויים שלו יסתכם בדוגמא אווילית כמו זו'.

"אנשים חושבים שבשביל לכתוב על מלחמה צריך להשתתף בה; מבחינתי זה כמו לומר שצריך לפגוש את הזמר לפני שמזמזמים את השיר שלו". האיש הזדקף והניח את רגלו האחת על רעותה.

הפעם כבר לא זלזלתי באסמכתא שהביא, נראה שגם בן שיחו גלגל את דברי האיש במוחו טרם שב להקשיב.

***
השורה האחרונה היא לא ציטוט של מחשבה, אלא הכותב אומר את דברו, בשונה מהקטע שמעליו.


כדאי לקרוא חומר שכתוב וערוך טוב ולשים לב תוך כדי קריאה לכללים הדקים הללו.
בהצלחה!

יפה ערכת!
אבל תכלס' העדפת את המרכאות הא?

 

[יענקי R]

יפה ערכת!
אבל תכלס' העדפת את המרכאות הא?

בהחלט.
להזיק - זה לא מזיק.
לעצלנים - יש על מה שיסמכו...