סיפור בהמשכים ציידי היַתּוּנַשִׁים

Wrighting

משתמש רשום
קראתי עכשיו את כל הפרקים בנשימה אחת.
שני הארות:
1. הרצף, קצת מהיר מידי (מרגישה כאילו קראתי עשר פרקים לפחות)
2. המטה מוזכר הרבה פעמים וקצת לא ברור למה הכוונה, והכי לא ברור שזה משהו ממשלתי.
(אולי בגלל שבאמת לא שומעים על כאלה דברים, ועוד בחסות ממשלתית.)
מעניין אותי אם הסיפור בא לספר על דברים כאלה שקורים במציאות או שאין לו בסיס ממשי.
חוץ מזה, הסיפור כתוב ברמה ממש גבוהה וכיפי לקריאה.
מחכה להמשך!
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
2. המטה מוזכר הרבה פעמים וקצת לא ברור למה הכוונה, והכי לא ברור שזה משהו ממשלתי.
בעז"ה אחדד את כל הנקודות שהועלו. תודה על המיקוד
מעניין אותי אם הסיפור בא לספר על דברים כאלה שקורים במציאות או שאין לו בסיס ממשי.
המקור היה אתגר כתיבה חביב, אבל הוא הסתעף לסיפור פנטזי שאפשר יהיה בעז"ה למצוא בו איזה מסר, אני מקווה
חוץ מזה, הסיפור כתוב ברמה ממש גבוהה וכיפי לקריאה.
מחכה להמשך!
תודה רבה!
 
נערך לאחרונה ב:

נועה לבין (Tamar)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
וואו, ממש אהבתי את הסיפור!! אתה כותב מדהים!!! מסכימה עם יונה ספיר בנוגע לשם של המחלה. אפשר לשנות.
אני דווקא מרחמת מאוד על החולים. ההדגשה כמה הם סובלים מטשטשת כנראה את העובדה שהם פוגעים באנשים, אבל מניחה שזה ישתנה אם אקרא עליהם ספר שלם.
לא הבנתי למה צריך לקרוא לגיבורים בשמות בדויים. אפשר שאחרים יקראו להם ככה, אבל בתור קורא, זה מרגיש כאילו מחביאים גם ממני סודות... ואפילו שרק לאפריל יהיה שם אמיתי, זה ישפר מאוד את ההרגשה...
בנוגע לפנטזיה, נראה שאתה מאוד עוצר את עצמך. העולם בסיפור מציאותי. יש מטה ומפקדים וכבישים ורכבים וגשם. אם כבר ללכת עם כזאת דרמה ועל כזאת מחלה, אולי כדאי שהגשם יהיה ירוק, שיהיו רכבים מעופפים או חיה בשם קרינספו שתשרת אנשים רגילים... אם כבר לצאת, אז עד הסוף.
עוד משהו. קראתי כרגע עד פרק 4 (היה מרתק!) ולפי איך שהבנתי את העלילה, הגיבור - אפריל - הולך להלחם באכזריות בה מתייחסים לחולים. מה שלא ברור לי, זה האינטרס שלו. גם עם מצפון מפותח (עוד לא ממש ראיתי אצלו כזה), זה לא מספיק. רגש הנקמה במפקדיו (אם זה יהיה האנטרס), זה לא אמין, כי לא קראנו בהרחבה על השקרים שהאכילו אותו. מה שהייתי עושה, זה שהוא פתאום יגלה אצלו ממש תסמינים מוקדמים, ויבין שעוד... - זמן מוגבל, זה בטוח- הוא יהפך להיות כמו האומללים ברחובות ואז הוא יהיה חייב לפעול...
הרבה הצלחה, ואתה כותב מדהים!!!!
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
לא הבנתי למה צריך לקרוא לגיבורים בשמות בדויים. אפשר שאחרים יקראו להם ככה, אבל בתור קורא, זה מרגיש כאילו מחביאים גם ממני סודות... ואפילו שרק לאפריל יהיה שם אמיתי, זה ישפר מאוד את ההרגשה...
אוקיי, לוקחת לתשומת ליבי
בנוגע לפנטזיה, נראה שאתה מאוד עוצר את עצמך. העולם בסיפור מציאותי. יש מטה ומפקדים וכבישים ורכבים וגשם. אם כבר ללכת עם כזאת דרמה ועל כזאת מחלה, אולי כדאי שהגשם יהיה ירוק, שיהיו רכבים מעופפים או חיה בשם קרינספו שתשרת אנשים רגילים... אם כבר לצאת, אז עד הסוף.
רעיונות יצירתיים בהחלט. יש לי סיפורי פנטזיה קלאסיים במגירות ה'סיפורים-שאי-פעם-אכתוב-עד-הסוף', אבל זה לא בדיוק פנטזיה. אלי זה הז'אנר שנקרא 'על-טבעי'? כאילו, עולם רגיל + יצורים ייחודיים לשם.
מה שלא ברור לי, זה האינטרס שלו. גם עם מצפון מפותח (עוד לא ממש ראיתי אצלו כזה), זה לא מספיק. רגש הנקמה במפקדיו (אם זה יהיה האנטרס), זה לא אמין,
המממ.... אני אבנה לו אינטרס אי"ה
מה שהייתי עושה, זה שהוא פתאום יגלה אצלו ממש תסמינים מוקדמים, ויבין שעוד... - זמן מוגבל, זה בטוח- הוא יהפך להיות כמו האומללים ברחובות ואז הוא יהיה חייב לפעול...
חשבתי על זה גם. אבל... המחלה גנטית... אצטרך לבנות לו מנוע אינטרסים רציני. מקווה להגיע לזה בפרק שניים הקרובים.
ותודה רבה על כל המחמאות והכיוונים!
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
במקור סיפור קצר. אבל אולי באמת הגזמתי עם הקצב...
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרק 5
לו דחפו מבטים שעונים, היה השעון של אפריל במרחק יומיים משאר העולם. אך מכיוון ששום שעון לא התרגש מלחץ עד היום, נאלץ אפריל לספור את הדקות בעיניים צורבות מעייפות ובאדרנלין מוגבר. כשעלה השחר לבסוף, לאט מדי, אסף הסוכן את עצמו לחזות סבירה והתכוון לצאת מהדירה שלהם בלאט.
התכוון. מאי, שישן על הספה בתנוחה מעוקמת צוואר, זע קלות למשמע חריקת הדלת ופקח חצי עין. סימן שאלה הצטייר על תוויו הטרוטים. אפריל נאנח בשקט והבטיח לעצמו לשמן את הצירים. אחר סגר את הדלת וקרב לספה, קורס על עקביו לגובה פני חברו.
"כבר מתחיל במלחמה?" מלמל פתאום מאי בקול צרוד להפליא.
אפריל עפעף, בורר מילים. "לא. עדיין לא." הפטיר לבסוף בשקט. "קודם כל אני רוצה לברר מה האמת. עד היום שמעתי רק את השקרים של המטה."
מאי התמתח לכל אורכו בשימת לב. אחר נעץ בו תכלת עייפה. "אז כבר התחלת מלחמה."
הוא החזיר בפלדה זועפת לסוכן המפורקד. "אוקיי." התיז בלחש, מעיף מבט מהיר לחדר בו ישנו ינואר ודצמבר. "תסביר את עצמך."
"נתחיל מזה שלא שמעת רק את, השקרים, של המטה למיגור יתשת. למדת שם גם דברים נכונים," כשמאי התיישב, הפך הפרש הגובה הטבעי ביניהם למוגזם עוד יותר. "וזה שאף אחד מהיתונשים שצדנו לא חזר הביתה, עוד לא מוכיחה שהרגו אותם. אולי באמת מנסים לטפל בהם, ואולי עורכים עליהם ניסויים, או מגייסים אותם לפעילויות מסווגות. אולי בסוף תגלה שהיתונשים יצרו קונספירציות בהתאם לממשלופוביה[1] שהם לוקים בה."
אפריל התרומם לעמידה נוקשה, חתום מבע. "מה אתה רוצה?"
מאי נעמד גם הוא, מוריד אליו פרצוף כרית נחוש. "שלא תסכן את עצמך. ושלא תשרוף גשרים." ונוכח ארשת העקשנות של אפריל, קדרו פניו. "לפחות עד שיהיו לך הוכחות ברורות." חתך, והחל לדשדש לעבר המקלחת.
"זהו?"
מבט מהיר הועף לעברו. מגחך. "אתה רוצה עוד תנאים?"
בשקט אסף אוויר, ממקד עיניים אפורות בגבו של מאי. "אתה לא מתכוון לדווח עלי?"
מאי נעצר. כשנסב לעבר אפריל, נמרחה על פניו הבעה מוזרה. "נדבקת ביתשת?"
"זאת לא מחלה מידבקת." בלע אפריל את העלבון בזעף. הקלה שלא הסכים להודות בה הציפה את דמו. "למה?"
"כי אתה מדבר כמו הוזה מקצועי."
"לא." נותר אפריל רציני להחריד. "למה אתה עושה את זה?" למה אתה מסתכן בעבור חבר צוות, שעלול להוביל אותך לכלא כבוגד? למה אתה נותן גב ותמיכה לתקוות הקטנות האלה לשינוי?
"מידור מוחלט בונה חשאיות מוחלטת." ציטט מאי בלחש, ודמותו של המפעיל זינקה לזכרונו של אפריל. "ולא היה אכפת לי לנתק קשרים מרובם."
רק ינואר. עברה שתיקה ביניהם. הוא ומאי הגיעו יחד מהפנימייה לילדי רווחה.
מאי משך כתף. "רק עם ינואר השארתי קו תקשורת אחד. רק למקרה חירום." הוריד אליו תכלת צלולה, מרוככת. "הבנת?"
אפריל אסף אוויר, ופלט אנחת תבוסה משועשעת. "קלטת הכל."
אי פעם, הוא היה צייד יתונשים יהיר וחדור רצון להצליח. בקור רוח טווה חברויות תכליתיות, משחיז סכיניו בסתר. רק ביל קוהנס, הקשיש התמים מהקומה למעלה. רק הוא הצליח לעקוף את חומות הגנתו של הסוכן ממוקד המטרה, ולהעמיק אחיזה אמיתית בליבו.
"אני רוצה לבדוק לאן אני מסגיר אותו." ריסס בחצי קול, מכריח את הברותיו לא להישבר. "לוודא שהוא יהיה בסדר שם."
"איך תעשה את זה?" זרק חברו וחזר לצעוד ליעדו המקורי, המקלחת.
איך,, באמת? תחשק לו למשוך בכתפיו. "קודם כל, אני אלך לחקור אותו."
[1] ממשלופוביה- חרדת ממשל. איבוד אמון קיצוני בכל מוסד ממשלתי. אחד התסמינים ליתשת.
 
נערך לאחרונה ב:

Talya kadosh

משתמש מקצוען
היי, קודם כל נהנתי כמו תמיד!
השיחה ממש קולחת ביניהם והרגשתי לגמרי שם.
רק דבר אחד קטן שקצת מציק לי, השינוי קרה מהר. מהר מדי.
לפני רגע מאי ואפריל היו ציידי יתושונים ששמחים על הזכות שנפלה בחלקם ורגע לאחר מכן הם חושדים בממשל ומוכנים להסתכן בכניסה לכלא העיקר להגיע לאמת (לפחות אחד מהם).
אני חושבת שצריך לעשות קצת רקע מקדים לסיפור (כי כמו שאת בעצמך כתבת, הוא נכתב למטרת אתגר. ולכן מאוד טבעי שהוא נכתב מהאמצע בלי רקע מיותר, שלא כמו בסיפור בהמשכים נצרך לדעתי).
ושוב, היה לי כייף מאוד. מחכה ב (אי) סבלנות להמשך:cool:
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרק 6
אחרי התארגנות בוקר זריזה, מגבת עוד תלויה על צווארו הרטוב, נכנס מאי בשקט לחדר המקורי שלהם. לבדוק את שלום אורחיהם.
דצמבר נראה טוב. הדימום מהיד פסק ונראה אפילו כמחלים במבט מעמיק. ינואר נראה חיוור מהרגיל ונפיחות חשודה צמחה בקרסולו השמאלי. עפעפיו של האחרון נרעדו פתאום, והוא פקח עיניים שחורות, תולה אותן בפניו של מאי. רגע קט נעו שפתיו בלא קול.
מאי הרים גבה. "מה?"
כחכוח קצר ענה לו, ומבט נוזף. "רד מזה."
מעולם לא היה קשה הבנה. ועדיין העדיף מאי לנגב את שיערו בתנועות איטיות, בהבעה תמימה למראה. "ממה?"
ברק זעם מוכר ניצת בעיני ינואר. "אתה מנסה לשחק איתי?" רשף במאמץ. "שמעתי הכל, מאי. רד מזה. אפריל רוצה להסתבך? עזוב או-" שיעול הרעיד את איבריו החבושים ומאי נדרך, דאוג. "-עזוב אותו. אל תכניס את הראש שלך לצרות האלה. אתה רוצה לעוף מהמטה?"
"לפני ארבע-מאות שנה כבר נעלמו הכְּנַפְנָאִים[1]," חייך מאי באירוניה. "אז גם אם ארצה, אני לא יכול לעוף."
"אתה שוב מתחכם?" הכעס בשילוב הצורך ללחוש עלו לינואר בפרץ שיעולים נוסף. "אתה פשוט לא מבין כמה כוח מרוכז בידיים של המטה. בשם מיגור היתשת הם יכולים לעשות הכל. אתה יודע מה זה הכל?"
"מעצרים. מעקבים. כליאה. אשפוז כפוי." מנה מאי במתינות ושב לנגב את ראשו היבש. "העלמה. גם את זה הם עושים. והם יכולים להוכיח שאני יתואיש ולזרוק אותי למרפאת ניסויים לנצח. במקרה הטוב אני אשאר בלי עבודה, בלי בית, ובלי שום גב כלכלי."
"תיכף תייצר עם המגבת חשמל על השיער שלך." ירה ינואר. "ואם אתה חכם כל כך, מה בוער לך להסתבך?"
מאי שמט את המגבת על עורפו. זרה בינואר מבט דרקוני להפליא. "כסף? עבודה?" חיתך בבוז. "בשביל זה נראה לך שהצטרפתי למטה?"
זיק חלף בעיניים השחורות תחתיו. גם ינואר נזכר בוויכוח ההוא, לפני שהגישו מועמדות ליחידת הבילוש של המטה הממשלתי למיגור יתשת.
'אני רק רוצה למנוע סבל!' רשף אז מאי, לפני שהפך למאי. 'לא רוצה לראות עוד ילדים שנמלטים מבתים הרוסים. לא רוצה שילדים יצטרכו לחיות בפנימיות רווחה, כמוני.'
"אמרתי לך גם אז." הזדקף מאי. "כשחשבתי שצייד יתונשים והסגרתם למרפאות, יגרמו ליותר ילדים לישון בשקט. אבל אף יתואיש לא חזר הביתה. יכול להיות שבמקום לבנות, פירקתי בתים. אני חייב לבדוק מה באמת אני עושה." סדק לא מתוכנן שבר את מילותיו. בתנועה חדה נפנה לדלת החדר. "אתה מבין, ינואר." זרק קביעה מאחורי גבו, מניח לשתיקתו של ינואר ללוות את צעדיו. על סף הדלת נעצר. הפנה חצי מבט לאחור, לחברו הקרוב ביותר.
ינואר היטיב את תנוחתו בזהירות. ושתק. "אני מבין." הפטיר לבסוף. "בגלל זה ציוותו אותך דווקא לאפריל ולא אליי, כמו שרציתי. אתם שניכם סוכנים פרועים מדי. אני אבנה קו חירום חדש. וגם תכנית מילוט בסיסית בשביל שניכם."
חיוך גדול רצה להתרחב על פניו של מאי, כשמלמל. "תודה-"
"ובתמורה," קטע אותו ינואר. "אתה תעשה הכל כדי שלא תצטרכו להשתמש בזה."
[1] כנפנאים- אנשים מהעת הקדומה שע"פ השמועות יכלו לעוף.
 
נערך לאחרונה ב:

יואל ארלנגר - קקטוס

אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
טוב, את האמת - התקשתי בקריאה.
2 דברים שלא מצאתי מספיק מוקדם - מיקום וזמן - מאוד לא ברור איפה הסיפור מתרחש, ובאיזו נקודה בהיסטוריה (של הסיפור עצמו) הוא קורה (רק בפרק החמישי אנחנו יודעים שהיו יצורים באיזו עת קדומה)
לדעתי תיאור של מקום וזמן, חשוב כדי ליצור חיבור והבנה.

דבר שני - השמות הקשים, זה אולי מגניב, אבל פחות יוצא אצלי חיבור לדמויות, אולי צריך איזו זיקה בין השמות לתכונות שלהם באיזה שהוא אופן.
 

Talya kadosh

משתמש מקצוען
זה היה פרק טוב!
אהבתי.
רק שאלה קטנה, ינואר הוא חבר טוב של מאי ולא ציוותו אותם אחד עם השני. סתם מעניין אותי, הם בעצם יודעים הכל על הסוכנים שלהם? מי שמצוותים את הצוותים... ובגלל זה הם החליטו לא לעשות אותם זוג?
אני מנסה לבנות לעצמי את העלילה בראש ;)
נ.ב. למה בחרת בשמות האלה?
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
לדעתי תיאור של מקום וזמן, חשוב כדי ליצור חיבור והבנה.
תודה על ההארה @יואל ארלנגר - קקטוס בסיפור הזה לא אספיק לשנות את העניין אבל תודה על המיקוד, והדבר ישמש אוי לשאר הכתיבה בעז"ה.
דבר שני - השמות הקשים,
מוסכם גם עלי. מחקתי. השארתי אפריל ומאי.

@Talya kadosh תודה לה' ותודה לך, אני שמחה שהפרק (למרות היותו דו-שיח מוחלט, שזה פחות חביב עלי...) הצליח במשימותיו.
זה היה פרק טוב!
אהבתי.
רק שאלה קטנה, ינואר הוא חבר טוב של מאי ולא ציוותו אותם אחד עם השני. סתם מעניין אותי, הם בעצם יודעים הכל על הסוכנים שלהם? מי שמצוותים את הצוותים... ובגלל זה הם החליטו לא לעשות אותם זוג?
אני מנסה לבנות לעצמי את העלילה בראש ;)
נ.ב. למה בחרת בשמות האלה?
במטה, משום שהוא מטעם הממשלה, כנראה יודעים די הרבה על הסוכנים, ולגבי ינואר ומאי - הם לא הסתירו את החברות ביניהם. המפעילים במטה, אמונים על הכלל ש'מידור מוחלט בונה חשאיות מוחלטת ' העדיפו לפרק חברויות מאשר להשאיר אותן, כנראה...
נ.ב. למה בחרת בשמות האלה?
הכוונה לאפריל ומאי? או לניסיון שלי לתת שם מקורי למאי (נערך ונמחק)?
המ.... במימד העלילתי: במחזור הציידים של אפריל ומאי רוב הסוכנים הם בשמות קוד של זמנים. במימד המשמעותי: שום שם בסיפור הזה לא מושפע ממשמעות מיוחדת. סתם חיפשתי שמות קליטים, ולכן לא לקחתי את אוקטובר ונובמבר לדוג'...
רק השם 'קוהנס'. הוא כמובן השכן כהן מהאתגר.
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרק 7
סבב קניות קצר הקדים את הביקור אצל קוהנס. מכשיר הקלטה חף מקשר למטה, וכיכר לחם. בדרך ניסה את המכשיר. לא איכותי כמו של המטה, אבל סביר. כשעלה במדרגות מיקם אותו בפינה נסתרת ויציבה. מתח ארשת חביבה על פניו ונקש על הדלת השמאלית בקומה השניה.
ביל קוהנס פתח לו בחיוך חמים. "בוקר טוב! מה קרה שאתה ער כל כך מוקדם?"
"אני ממש מצטער, ביל." אפריל הרים את שקית הניילון לגובה חזהו. "שכחתי לקנות לך לחם אתמול."
"אוי, אבל דווקא כן קנית." נבוך שכנו המבוגר.
כמה חילופי משפטים צפויים, התעקשות חביבה מצד אפריל. הלחם הונח במקפיא, ושתי כוסות קפה לוהט הונחו על השולחן הסלוני. שתיקה מהורהרת חלפה ביניהם.
"אתמול," פתח אפריל, מרשה לקצה אצבעו להיצמד לשפת הספל. שאר ישותו התרכזה בשיחה שהוא אמור לנהל. "אמרת שהיית שם. ואני לא יכולתי לישון." את כל כישוריו כסוכן שילב אפריל במבטו המבקש. "בבקשה ספר לי. מה היה שם?"
שאיבת נוזל בוצי ורותח ענתה לו. קוהנס לגם ארוכות מהקפה המר. עפעף. בחן את אפריל המתחנן ארוכות. "אתה עוד צעיר, ילד." הפטיר בתום נצח קצר. "והלב שלך כל כך טוב... אבל זה מסוכן בשבילך."
"מסוכן? בשבילי?" עד כדי כך פוחדים אנשים מהמטה וציידיו?
קוהנס הנהן. "ציידי היתונשים נמצאים בכל פינה. אם יהיה לך יותר מדי מידע..." חרדה סדקה את קולו. "מי יודע מה הם עלולים לעשות לך..."
לנטרל. לטפול הוכחות ליתשת. לזרוק לכלא באשמת בגידה. הוא תלה הבעה שקולה על תוויו. "אף אחד לא יידע. אני יודע לשמור סוד. בבקשה, ביל. אני חייב להבין מה באמת קורה שם."
קוהנס הצמיד מבט ושפתיים לכוסו. נענע בראשו כמתחבט, וסקר שוב את אפריל ופניו המיוסרות. לבסוף נשען לאחור בכורסתו, חלש כאילו קפצה עליו זקנה פתאומית. "לפעמים אתה כל כך דומה לניל..." לחש בצרידות. דוק עצוב כיסה את עיניו. "בגיל חמש-עשרה זה בערך הזמן שמתחילים להופיע תסמינים, ולניל היו. כמה הוא שכנע אותי שנדווח על עצמנו. שלא ייתכן שכדי לא לסבול שנה או שנתיים אנחנו מסכנים את כל היקרים לנו. שנתיים הוא התווכח איתי. אז עוד בקושי הכירו את המלמ"י[1]. אח שלי, אבא של ניל, פחד. גם אני פחדתי... אבל בסוף..." אנחה השתברה מגרונו של ביל. מילותיו הפכו רסיסים כאובים. פצועים. "בסוף השתכנעתי. והלכנו."

[1] מלמ"י – ר"ת 'מטה למיגור יתשת'

מחמת טרדות הזמן הברוכות העליתי חצי פרק. המשכו יגיע אי"ה בהמשך.
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
עוקבת ברתק.
אני קצת מהססת בקשר לתסמיני המחלה.
איך הם מופיעים בפועל אצל החולה לפני הצמא הנורא לדם והעויתות בפלג הגוף העליון?
מה קורה למי שלא מזהה בזמן, המטה לא מוצא אותו והוא לא מטופל? איך זה מתבטא בתוך הגוף? (חשבתי שהוא מאבד את היכולת השכלית והשפיות הכללית, כך שהוא לא יכול לדאוג לעצמו יותר)
אין עוד גוף שמטפל? אם זו מחלה גנטית, מה יוצר את המוטציה? איך זה עובר מהורים לילדים? איך זה שהמעקב אינו על משפחות שידועות כנגועות, אלא על כלל הציבור? ולמה באמת לא עובדים על משהו שיתקן את הפגם הגנטי במקום לחסל את האנשים האלו?
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
אוסיף לך עוד נקודות:
מה עם המערכת הרפואית? אלו יחסי גומלין יש להם עם המחלקה האיומה? מה אם רפואה פרטית? (לכאורה היא אמורה לפרוח בתחום, לא?)
האם התסמינים שוים אצל כולם, או שיש כאלו שההתפרצות אצלם אקוטית וחמורה יותר מאחרים?
האם יש מידע על הניסויים באתר ה'רפואה'? אם כן, מהו?
 

מוריופ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
וואי וואי, איזה ניתוח מערכות רציני!
לא יודעת אם אצליח אפילו לכסות את כל המערך בסיפור הקצר הזה...
לוקחת הכל לצומת ליבי (וכנראה שבהתאם ייקח לי עוד קצת זמן לבנות את ההמשך...)
תודה!
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יי שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יי עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

געגוע קיצי • אתגר 138

לוח מודעות

למעלה