וואו במקרה ראיתי את האשכול הזה, ופשוט לא הייתי מסוגל אלא להתיישב לכתוב כמה דקות - מקווה שמישהו יקרא בתוך הבליל הזה...
הקמפיין הזה מנותק מהבנה כלכלית בסיסית של מושגי רווחה וראוי היה שלא יעלה. גם סדרת הכתבות של רפאל וואהל [בעיתון משפחה] וגם הקמפיין הזה.
התזה של סדרת הכתבות והקמפיין יושבת על תובנה אחת: רווחה כלכלית תגיע מזה ש"נקנה איש אצל רעהו".
אבל זו טעות חמורה, שבמקרה הסביר תביא סתם להכבדה על הכיס של הצרכן החרדי האומלל, ובמקרה הרע גם תפגע בבעלי עסקים שלא יחזיקו מעמד הרבה זמן בגין ביזנס מלאכותי של "איש את רעהו" ויקרסו אל מפעלי הצדקה.
1) אתחיל מהדוגמא של רפאל וואהל: מפעל סופר דרינק שהיה בבעלות חרדים נסגר מכיון "שהחרדים לא צרכו אותו", ואילו באמריקה החרדים כן צורכים את ה"סופר דרינק המקומי". מכאן מסיק רפאל, לכן החרדים בברוקלין עשירים ובישראל לא.
ואני שאלה, מדוע הכותב נקט דווקא במפעל סופר דרינק של החרדים, ולא נקט במפעל שתיה מתוקה של חרדי אחר בארצינו - פפסי [טמפו], של משפחת בר? משפחה ליטאית שהילדים שלה מתחנכים במוסדותינו והבעלים תורם גדול למוסדות הקודש?
יש פה נקודה חשובה: מפעל טמפו מייצר מוצר פנטסטי, ששווה להרבה מאד אנשים לרכוש אותו. הוא מוצר מעולה, במחיר טוב לעומת קוקה קולה. הוא זמין לרכישה ומופץ בהמון. כל כך פנטסטי שיהיה לנו מאד מוזר אם מישהו יעמוד ויאמר "צאו והתפרנסו זה מזה קנו פפסי קולה".
כך גם איקאה של משפחת פישר, אירוקה, אופטיקה הלפרין, וכו' וכו'.
2) נכון שזה המשל הכי גס - פפסי מול סופר דרינק? אבל זו האמת הפשוטה: רווחה כלכלית ועושר נובעים מזה שאתה מייצר ערך אמיתי שטוב ללקוחות שלך בלי "וחי אחיך" ובלי "צאו והתפרנסו".
שימו לב לפירמידה הזו של מדרגות העושר והרווחה הכלכלית מלמטה למעלה:
רווחה קטנה תהיה אם תמכור מוצר טוב לקהילה/עיר שלך [למשל: גולדיס, הדר גאולה, עיתון משפחה, וכו'] .
רווחה גדולה תהיה לך אם העסקים שלך כל כך פנטסטיים עד כדי שהם ימכרו בכל הארץ [איקאה, פפסי, אופטיקה הלפרין וכו'].
רווחה ענקית תהיה לך אם אתה מוכר עסקים שטובים עד כדי למכור אותם בכל העולם [אלמנטור, לב לבייב, מירלאשוילי, גרטלר, שלמה איזנברג, וכו'].
[יש גם רווחה של עושק - עושר ממונופול ממשלתי, מונופול קהילתי וכו', אבל זה לא הנושא]
מה שרפאל וואהל והמקפיין הזה מציעים - לדחוף אנשים לדרגה "שמתחת הדרגה הנמוכה", לייצר הכנסות על בסיס מלאכותי של רחמים וצדקה, וזה הדבר הכי לא טוב שניתן להציע בהקשרים של מדיניות רווחה ציבורית.
3) אמריקה לעומת ישראל:
רפאל טוען שבאמריקה אנשים מפרגנים איש לרעהו, ולכן יש שם רווחה כלכלית. אבל זה פשוט לא הסיפור -
באמריקה יש כמות פסיכית של חרדים בדרגה העליונה - מאות ואולי אלפי עשירים שמוכרים לכל ארה"ב - בתי אבות, נדל"ן, שוטנשטין, B&H, קמעונאות, טקסטיל, וכו' וכו' באין ספור תחומים], ויש גם עשרות אלפים שמוכרים מחוץ לגבולות בורו פארק - עורכי דין, רואי חשבון, אנשי עסקים, וכו', הרכבות למנהטן מפוצצות בחרדים, הרבי מסאטמר שלח את החסידים שלו "תקימו עסקים במנהטן, לא בבורו פארק", וכו'.
זה מקור הרווחה הכלכלית של ארה"ב. שכירים ועצמאים.
ואילו בישראל, אין אפילו 10 חרדים שמוכרים בכל העולם, ולא בטוח שיש 100 חרדים שמוכרים מחוץ למגזר. זה הזיה עד כמה שזה נשמע, אבל זו המציאות. רוב המסחר שלנו הוא פנימי, העשירים שלנו הם קבלנים פנים מגזריים, והרווחה היחידה שלנו נפוצה בעסקים פנימיים - בדרגה התחתונה של הפירמידה. [ואני כמובן לא מדבר על אלו שזוכים לשהות באהלה של תורה, ואין למעלה מהם]
4) הצד השני של המשוואה: כח צריכה. לרכוש בזול.
אתה מצליח ליצור רווחה כלכלית בהכנסות שלך - כבר דיברנו, אבל גם צריך להיות חופשי בהוצאות שלך!
אתה קונה מכנסיים מסין, חולצה מהודו, רכב מרומניה, ערבי בונה לך את הבית, רומני מנקה לך אותו, פיליפיני סועד לך את הסבא.
כמה שיש יותר חופש על המדפים = רווחה כלכלית לכולם.
שוק פתוח ומשוכלל, מוריד מחירים כל הזמן, וגם מייצר מבחר ושפע יותר על המדפים. מחירי החלב הביצים והירקות בישראל הם מהגבוהים בעולם בזכות שהמדינה חוסמת את היבוא שלהם מהעולם. תיזכרו בימים שבהם רק אל-על היתה מורשית לטוס לחו"ל - כמה כסף היו משלמים לטיסות, ואילו אחרי הרפורמה של שמים פתוחים, אנחנו טסים ב2 שקל לקרעסטיר לאכול שם בחינם, ויש שנוסעים לקריביים לנפוש בוילה עם בריכה שבועיים ב-2 שקל.
וכן - רכישה ברמי לוי החילוני חוסכת למשפחה כמה מאות שקלים בחודש, זה הרבה יותר חכם מאשר לקבל את הכסף הזה מארגוני צדקה ולשלם איתם לצרכנייה של ההיימישע יונגערמאן שאתה רוצה לפרנס [חישוב פשוט, 2000 שקל בחודש צריכה של משפחה תעלה ברמי לוי 1800 שקל ובצרכנייה של האברך 2200 לפחות]. ואם מישהו יוצא בקמפיין שעדיף לאברכי מודיעין עלית לפרנס מכולת יקרה במקום לשלם בזול לרמי לוי - סליחה, זו בעיה.
5) זה קריטי במיוחד אצל שומרי מצוות.
אנחנו "תקועים" גם ככה בחלק גדול מהצריכה שלנו עם שווקים יקרים ולא תחרותיים, בגלל כשרות, צורת ביגוד, הלכה, וכו'.
חסידים יכולים לרכוש מגבעת רק ב2-3 חברות במקום לרכוש אותם בכל מקום בעולם, הבשר שלנו נשלט על ידי גופים בודדים בגלל מגבלות כשרות, כל צריכת הקודש [סת"ם שחיטה, מילה, מצות וכו'], סגורה לחדשנות ולתחרות מחוץ ליהדות. אז לקחת את המגבלות האלו ולנסות להרחיב אותם לתחומים נוספים? זה כבר עוול.
[אגב הכל בסדר, אין תלונות, מה שהתורה מחייבת "אין מחיר"]
6) ואחרי הכל למה זה כל כך גרוע ששווה להקדיש על זה את שעת הכתיבה?
כי הטיעון של "צאו והתפרנסו" יש בו משהו מרגש. תופס את הלב החם היהודי. עכשיו - אם מישהו רוצה לפרנס את הצרכנייה מתחת לביתו במקום את רמי לוי באופן וולנטרי - אהלן וסאהלן, הבעיה היא שקמפיין כזה נותן לגיטימציה ציבורית למקבלי החלטות לפעול לכפיה כדי לסגור שווקים לתחרות ["אסור לפתוח את העגבניות ליבוא מול העגבניות של ארדואן"], להחזיק עסקים כושלים [פרי גליל ודומיהם], לגרום לעניים לשלם הרבה כסף על מוצרים דפוקים במבחר קטן, ובסוף כל עסק כזה, לא יכול להחזיק מעמד, הוא נופל.
כמו יצרני קרח ורפורמת שמים פתוחים. מה שלא יעיל הולך לגניזה ומה שיעיל נכנס במקומו. "וישן מפני חדש תוציאו". הרבה אנשים שפרנסתם תלויה באופן מלאכותי בעסקים הללו, נופלים לקופות הצדקה כשהם מבוגרים, עייפים, חסרי יכולת להצטרף לשווקים מודרניים עם רווחה גבוהה.
7) עוד משהו:
אולי יוצרי הקמפיין באים לומר: כל הקמפיין בו לומר ש"אם המוצר של החרדי והחילוני הם באותו ערך בדיוק אז בבקשה תשימו לב שאתם קונים אצל חרדים ולא אצל חילונים".
אבל זהו - שגם במציאות, בתכלס, אין כמעט תופעה שבה אדם חרדי יעשה קניה אצל חילוני כשאין לה יתרון מול החרדי. החנויות ברבי עקיבא מפוצצות כי יש להן ערך. אני שיפצתי דירה - עורך דין חרדי, לקחתי אדריכלית חרדית תותחית, חשמלאי חרדי תותח, אינסטלטור חרדי תותח, ו - ערבי תותח שריצף את הבית. לא חשבתי על החרדים ב"וחי אחיך" ולא הייתי אמור לחפש חרדי במקום הערבי שירצף את הבלטות.
ואם הקמפיין הזה יוצר תחושה כאילו יש תופעה כזו של העדפה של רכישות אצל חילונים במקום אצל חרדים - עלילת דם ושקר וכזב.
לילה טוב
דרוש מידע צאו והתפרנסו זה מזה!
