דרוש מידע פתיחת פרוג בתשעה באב

[פאר הפרי]

כמו שאת לא מבינה את האנשים האלה, ככה הם לא יכולים להבין אותך.
איך את לא מזדעזעת? איך את לא כאובה? איך את לא מרגישה צורך עמוק ואמיתי למחות?
פשוט תכירי בעובדה שיש כמה סוגי אנשים בעולם.

דווקא כן מבינים .. ואפילו מאווווד...
גם אני אישית לא כ"כ לצערי מזדעזעת.. לא כאובה..

רק קצת יודעת שצריך.. צריך להתפלל "שנרגיש צער השכינה" יחד עם תפילה להקמתה...
ומדי פעם מתעורר משהוא בלב

וזה שאני כותבת "מתחזקים ביחד".. אני באמת מתכוונת לזה...

 

[elishevart]

מעבירה משהו יפה שקיבלתי. ואולי המקור מכאן..

לו יצויר.
שקורונה אינה הולכת להיגמר
ואינה נעלמת כ"כ מהר
וכמו כל דבר שקרה
היא הופכת לחלק מהשגרה...

שגרה של חוק,
ולמידה מרחוק.
וחתונות בבניין,
ומשתתפים רק מניין.
קניות מנייד,
וכפפה על היד.
ביקורים מבוקרים
ומרחק ממכרים.
משפחה רק בתמונות
ואימהות אמונות
על עבודה מהבית
ומרפסת שהיא קיט
ואין נופש
וכל השנה חופש
ודור חדש
שלא ידע ולא טעם
ולב לא שת
לעולם של תשע"ח ותשע"ט.

ואז, עוד דור או שניים
יתחלפו החדשות בינתיים
יעלו עוד נושאים על שולחן
ומסכות יתמזגו בכל חור ודוכן
ומעשור ועד כסת
בחוצות יתקיים בית הכנסת.

אלכוג'ל יזרום בברזים
ומוני השיחות יכפילו אחוזים
רק באטריות יכירו את סבתא
ולא יהינו לשהות עמה בצוותא.
וכל חנות מלאת טעם
תקוטלג לדור של פעם...
יודעי דבר יספרו במבט עמום
על ימים של שגרה נטולת שעמום
והדור יתרגל,
העולם יסתגל
וביומיום של סתם כל ישות תרונה
חרף, למרות ועל אף הקורונה....

ואז,
כעבור שנים של נגיף
בשורה חדשה תריסים אז תגיף
חיסון חדש יקרא בעידוד
לכל בית אב לצאת מבידוד
דקירה קטנה, ואינה מכאיבה
עם האנושות כולה היא מיטיבה
ואמת, מה נהדר
תוך יומיים החולי נעדר.

המרפאות ייערכו לטורים של תורים,
אימהות על בניהם והורים.
יתארו לילדים מראה של שמש
ורחוב שהיה שמם עד אמש

ואז,
נין קטן, שלך או שלי
יאמר בתוקף 'זה לא בשבילי'
הרי יש לי משחקים
וחבילות של ממתקים
מה לי ולאור היום,
מה היה חסר לי עד היום?!
***
אלפים שנות דוחק וגלות
הביאו שגרה של הסתגלות
אור עולם לא ראינו
ומראות גאולה לא חווינו.
כלום נדחיק פעמי גאולה אל הקיר
בגלל שבעינינו לא זכינו להכיר????
לא!!!
נשיל מעצמנו כל קורונה וקור
ואת עובדת גלותנו נחייה ונזכור...

 

[גלוריה]

גם לאלה שכן פותחים פרוג בתשעה באב, לפעמים אחרי שהם בכו בכי עמוק ומחובר חצי שעה קודם

עדיין כדאי לחשוב איך זה יראה בעיני אלוקים...

 

[אסתי H]

אצלינו המחשבים כבים מתחילת הצום עד סופו. את כל ההרצאות הורדתי לדיסק

 

[פאר הפרי]

עדיין כדאי לחשוב איך זה יראה בעיני אלוקים...
שוב, תחושה אישית.

ברור אין סוף שזה נכון.. האדם נמדד לפי הלב.. ברור וק"ו בענין זה שהעיקר כאן הוא הלב!!!


ברור שיתכן ויש אדם שקרוב יותר לבורא וצער השכינה גם אם ישב כל הצום על המחשב.. אבל הלב שלו היה עם ה'!!

ומן הסתם זה עדיף על אדם שישב כל היום על הרצפה .. ואפילו בכה.. אבל כל הזמן הרגיש שהוא הצדיק שבדור.. ורק בזכותו יבוא המשיח.. ובטח הוא המשיח....

ואל תהיו בהלם!!!
ה' רואה ללבב!!!

וכל מה שכתבנו קודם - שוב.. זה לחיזוק...
אף אחד לא דן כאן מי יותר טוב ממי?!?

יש הבדל עצוווווווום בין הדברים!!!!!!!!!!

 

[shira bira]

הנידון כאן הוא לא הלכות האבלות (שיתכן ואינן קשורות לרגשות הצער?), אלא רגשות האבלות.
קצת שונה.

ועוד משהו- לא דיברו כאן על ילד חולה. דיברו על אבלות, כן?

העניין הוא שחסר טעם להחליט בשביל אחרים איך יבטאו את רגשותיהם ועד כמה הם מחוברים או לא.
ביום שבו חרב בית מקדשנו מוטב ונתרכז ברגשות הפרטיים שלנו.

 

[המחזק]

משהו שראיתי לתשעה באב

אולי שכל אחד יביא משהו יפה על תשעה באב,
שנזכה במהרה לגאולה השלמה.

 

[פאר הפרי]

מעבירה משהו יפה שקיבלתי. ואולי המקור מכאן..

לו יצויר.
שקורונה אינה הולכת להיגמר
ואינה נעלמת כ"כ מהר
וכמו כל דבר שקרה
היא הופכת לחלק מהשגרה...

שגרה של חוק,
ולמידה מרחוק.
וחתונות בבניין,
ומשתתפים רק מניין.
קניות מנייד,
וכפפה על היד.
ביקורים מבוקרים
ומרחק ממכרים.
משפחה רק בתמונות
ואימהות אמונות
על עבודה מהבית
ומרפסת שהיא קיט
ואין נופש
וכל השנה חופש
ודור חדש
שלא ידע ולא טעם
ולב לא שת
לעולם של תשע"ח ותשע"ט.

ואז, עוד דור או שניים
יתחלפו החדשות בינתיים
יעלו עוד נושאים על שולחן
ומסכות יתמזגו בכל חור ודוכן
ומעשור ועד כסת
בחוצות יתקיים בית הכנסת.

אלכוג'ל יזרום בברזים
ומוני השיחות יכפילו אחוזים
רק באטריות יכירו את סבתא
ולא יהינו לשהות עמה בצוותא.
וכל חנות מלאת טעם
תקוטלג לדור של פעם...
יודעי דבר יספרו במבט עמום
על ימים של שגרה נטולת שעמום
והדור יתרגל,
העולם יסתגל
וביומיום של סתם כל ישות תרונה
חרף, למרות ועל אף הקורונה....

ואז,
כעבור שנים של נגיף
בשורה חדשה תריסים אז תגיף
חיסון חדש יקרא בעידוד
לכל בית אב לצאת מבידוד
דקירה קטנה, ואינה מכאיבה
עם האנושות כולה היא מיטיבה
ואמת, מה נהדר
תוך יומיים החולי נעדר.

המרפאות ייערכו לטורים של תורים,
אימהות על בניהם והורים.
יתארו לילדים מראה של שמש
ורחוב שהיה שמם עד אמש

ואז,
נין קטן, שלך או שלי
יאמר בתוקף 'זה לא בשבילי'
הרי יש לי משחקים
וחבילות של ממתקים
מה לי ולאור היום,
מה היה חסר לי עד היום?!
***
אלפים שנות דוחק וגלות
הביאו שגרה של הסתגלות
אור עולם לא ראינו
ומראות גאולה לא חווינו.
כלום נדחיק פעמי גאולה אל הקיר
בגלל שבעינינו לא זכינו להכיר????
לא!!!
נשיל מעצמנו כל קורונה וקור
ואת עובדת גלותנו נחייה ונזכור...

רציתי לכתוב כאן את הרעיון הזה.. אבל היה ארוך לי מדי..
כתיבה ממש יפה!!

יש את הרעיון הזה על דור שיום אחד השמש לא זרחה שם..
ואחרי כמה דורות - לא הבינו הנינים על מה הסבתות מדברות "אור יום"
נראה לי זה סיפור שמביא אחד הצדיקים כדי להמחיש למה באמת אנחנו לא יכולים כמעט להצטער ולהתאבל..

 

[גלוריה]

העניין הוא שחסר טעם להחליט בשביל אחרים איך יבטאו את רגשותיהם ועד כמה הם מחוברים או לא.
ביום שבו חרב בית מקדשנו מוטב ונתרכז ברגשות הפרטיים שלנו.

את זוכרת שעל זה בדיוק נפתח האשכול?

 

[shira bira]

את זוכרת שעל זה בדיוק נפתח האשכול?

נפתח על דיון בפעילות האתר והתגלגל להטפות מוסר.
איכשהו לא נראה לי שהן מהסוג שתעוררנה אנשים ובטח לא תקרבנה את הגאולה.
דווקא אלו כאן שהביאו מאמרים מרתקים בשם רבנים וגדולים לפחות היו יעילים מבלי להטיף.
ואין בדברי שום כוונה אלייך.

 

[גלוריה]

על דיון בפעילות האתר

רגשות.
אם השואל היה מעונין בהלכה פסוקה- היה מרים טלפון למורה הוראה.

ובטח לא תקרבנה את הגאולה

בטח. אם נמשיך להתווכח בלי תועלת ובלי כבוד איש לרעהו- אז כן, את צודקת.
ולא כדאי להוביל כל דיון (ובטח מסוג כזה) למקומות נוקשים וחד צדדיים.

 

[שרלוט]

הלוואי ובן דוד יבוא-
ויום זה יהפך לנו ליום משתה ושמחה
וממילא לא יהיה לנו פנאי להיכנס לפרוג אלא נהיה עסוקים בענייני הגאולה השלמה.

ביום שבו חרב בית מקדשנו מוטב ונתרכז ברגשות הפרטיים שלנו.

ברור שכל אחד מתאבל על החורבן בצורה אחרת
ועניין של ''אבל יחיד עשי לך'' הופך לנחלת כולנו, אומה שלימה מתאבלת על החורבן ועל ההשלכות שנגרמו לנו על כך, דהיינו: הגלות
ולכן לדעתי יש כן מקום לדיון האם ראוי שהאתר יהיה פתוח או לא בלי קשר לרגשות הפרטיים של היחיד.

 

[shira bira]

רגשות.
אם השואל היה מעונין בהלכה פסוקה- היה מרים טלפון למורה הוראה.

אפשר לתאר רגשות העולים בי.
אי אפשר לצפות מכולם להתיישר לפי הקו שלי.
וראית בעצמך תגובות נוסח "אני לא מבינ/ה איך אתם לא חושבים/מרגישים/אומרים".
נבין שאנחנו לא מבינים.
כולנו משתדלים לקיים את התורה הקדושה וההלכה כולל מנהגי האבלות ליום זה.
כל דיון ועיסוק באופי הנהגתם ורגשותיהם של אחרים נראה לי לא שייך.
ובבניין ציון ננוחם.

 

[shira bira]

ולכן לדעתי יש כן מקום לדיון האם ראוי שהאתר יהיה פתוח או לא בלי קשר לרגשות הפרטיים של היחיד.

חוזרת שוב:
יש מקום לדיון הזה באופן תיאורטי אבל לא לדיון במה אחרים צריכים להרגיש ולמה הם לא כמוני.
אצלנו לא נוהגים לגעת במחשב ביום זה. אבל מי אני שאחליט לאחרים כיצד לנהוג.

 

[גלוריה]

אי אפשר לצפות מכולם להתיישר לפי הקו שלי.

זה אווילי. קשה לי להאמין שיש כאן אנשים ברמה הזאת.
יש כאן אנשים כאובים/ מזועזעים/ חשים שמחובתם למחות, זה כן.
וגם את זה את יכולה לקבל, ולהבין את הדרך שבה הם מביאים שלל הרגשות שלהם לידי ביטוי, כל עוד היא לא פוגענית.

ובבניין ציון ננוחם.

אמן והלוואי כבר.

 

[בנו של אבא]

זה לא שאלה לפרוג
איני מבין כלל על מה הדיון!
צום נועד כדי לשוב בתשובה לא כדי לכתוב בפרוג סיפורים

 

[שרלוט]

חוזרת שוב:
יש מקום לדיון הזה באופן תיאורטי אבל לא לדיון במה אחרים צריכים להרגיש ולמה הם לא כמוני.
אצלנו לא נוהגים לגעת במחשב ביום זה. אבל מי אני שאחליט לאחרים כיצד לנהוג.

אני אתך בעניין
גם אצלנו המחשב סגור ביום זה, מה שאני כמובן לא אציע לאנשים אחרים לנהוג כך, כן?
אלא הגבתי על העניין באופן כללי, האם ראוי שהאתר יהיה פתוח או לא, בלי קשר לרמת הרגישות של הפרט
כי מדובר ביום אבל של הכלל.

ושנזכה כולנו לחזות בשוב ה' ציון.

 

[בנו של אבא]

ומה שעושים פה כל השנה זה לא שטויות?

לא סותר.
אבל שטויות, עם כל הכבוד לא מתאים לתשעה באב

 

[מומי גואטה]

אני כבר מחכה לראות את המילים הקטנות האלה למטה:

 

[בנו של אבא]

הנושא נעול...