אני רואה ושומע את הטענה הזאת כל הזמן:
הנה ההוכחה הגדולה שלא עוזר שום שמירה ושום מסכה.
אתם, הקרלינרעס, ששמרתם כל כך באדיקות חצי שנה, לא יצאתם מהבית, לא פתחתם את הבתי כנסת, לא הורדתם את המסכה מהפנים, והנה זה מגיע גם אליכם...
אתם תושבי "תפרח", אתם "משפחות שמאוד שמרו" אתם "קהילות שקיימו בהידור את ונשמרתם"
והנה זה הגיע גם אליכם. אז אנחנו היינו חכמים יותר. ומההתחלה נתנו למשחית לבוא אל בתינו. כל הכבוד לנו.
ואני רוצה ברשותכם, פעם אחת ולתמיד לענות על זה בצורה חדה. כי בנפשנו הדבר.
אין טענה יותר מטופשת, מהטענה הזאת,
מטופשת עוד מילא. טענה אכזרית.
ולמה?
אז קודם כל לעובדות במשפט אחד.
מקומות ששומרים אין בהם הדבקה. חד וחלק.
ומאיפה הראייה?
ממדינות ששומרות. תקראו קצת במפת העולם. יש מדינות שמההתחלה מתנהלות ב"שיגרת קורונה", אין אירועים המנויים,
אין מועדונים פתוחים, אין הפגנות, וגם אין בתי כנסת.. כולם עם מסיכות שם. על באמת, לא כמו כאן בארץ שזה רק בשביל טובה לשוטר. או בשביל שלא יהיה חילול השם.
ולמרבה הפלא והנס, אין שם כמעט הדבקה
עכשיו מה קורה בארץ שלנו?
אנחנו חיים בקהילתיות. ביחד.
אולי אתם לא יודעים, אבל חסידי קרלין לא חיים בגטו סגור, אנחנו פוגשים אותם במכולת, בקופת חולים, ואיפה לא?
ולכן, חצי שנה הם הצליחו לשמור על עצמם יחסית, אבל ברגע שיש התפרצות, שכל בית שני בציבור החרדי נדבק בדבר הדביקי הזה.
למה עכשיו הם נדבקים אחד אחרי השני?
כי יש קבוצות אנרכיסטים בציבור החרדי, שמהיום הראשון לא היה אצלם קורונה, במשך כל הקיץ הם קיימו חתונות, התקהלויות, מסכות היה סמל לטומאת הקורונה. הכל כרגיל.
היה ספק שזה יגיע גם לגור, לקרלין, לתפרח (אלו רק דוגמאות) או לכל קהילה או משפחה ששומרים?
עכשיו, למרבה האירוניה.
במקום שכל אותם אלו שלא שמרו, יבואו ויבקשו סליחה בלב מר מכל אותם אלו שחצי שנה סבלו. באמת סבלו. מתוך אמונה יוקדת שמה שפעם כל החרדים האמינו בו, שהחיים הם לפני הכל. בכל שכל רגע של יהודי הוא נצח. ומכה מוזר, גם רגע של קשישים או בעלי מחלות רקע.
ועכשיו לא עזר להם כלום, בגללינו. במקום לבקש את סליחתם.
יש לנו את החוצפה להגיד להם, הנה. אתם רואים. אונה לכם ואונה לכם. כלום לא עוזר לכם...
אין מילים.