התייעצות פלטפורמה לפידבקים עבור סופרת מתחילה

[BIZZARC- עשירה]

בספרות חרדית אפשר לדלג עמודים וגם פרקים שלמים וזה לא יפריע להבנת הסיפור,
בספרות הכללית כל מילה שייכת לסיפור בלי מליון תיאורים מיותרים, ואם פספסת מילה- פספסת קטע

זה בגלל שבספרות הכללית הם נותנים מקום לכמה דמויות לרקום את העלילה, והדמויות והעלילה עצמה הם התפאורה, מה שבספרות החרדית זה יותר מרגיש כהצגה שמתואר התפאורה ומה הדמויות עושות על הבמה, ב"ה זה כבר מתחיל להשתפר ויש כבר ספרים ברמה טובה יותר, ואני מקוה שזה ישתבח עוד יותר.

 

[Natan Galant]

אז תקרא הארי פוטר, אני חושבת שזה יענה על הציפיות..
ו @מבין ומאזין הכתיבה מאוד יפה
מה שאני לא אוהבת בספרות החרדית זה כמויות המלל והתיאור בכל דבר
קראתי עכשיו ספר חדש שיצא 500 עמודים והתחושה שלי בסוף הספר היתה: יכולתי לצמצם ל50 עמודים עם רווח בין פרק לפרק.
בספרות חרדית אפשר לדלג עמודים וגם פרקים שלמים וזה לא יפריע להבנת הסיפור,
בספרות הכללית כל מילה שיכת לסיפור בלי מליון תיאורים מיותרים, ואם פספסת מילה- פספסת קטע

לא רוצה לקרוא הארי פוטר, ולא רואה איך ספר של מנוחי/ נעמי/ חדוי / גיטי שבו הן כותבות על סמינר, מורות, גיסות, מטבח, דמעות, מישהי ששברה שידוך ומה אומרים לה - מצליח להיות תחליף.

 

[גלבוע]

לא רוצה לקרוא הארי פוטר, ולא רואה איך ספר של מנוחי/ נעמי/ חדוי / גיטי שבו הן כותבות על סמינר, מורות, גיסות, מטבח, דמעות, מישהי ששברה שידוך ומה אומרים לה - מצליח להיות תחליף.

זה באמת לא יכול להיות תחליף.

 

[אלישבע הרץ]

מה זה הסגידה הזו להארי פוטר?
יש מישהו שיכול לומר שהוא קנה מהסדרה הזו משהו? ערכים? תובנות?
יש בזה משהו חוץ משריפת זמן?
וודאי שאנחנו אוהבים לקרוא גם בשביל ההנאה שבקריאה,
אך אם אין לזה ערך מוסף ערכי, זוהי תרבות שאנו משתדלים להתרחק ממנה. וודאי לא לסגוד לה.

 

[דוכסוסטוס]

מה שקוראים לו היום 'כשרון כתיבה' - הוא בעצם כמה יכולות שונות שלא תמיד יש קשר ביניהן. לצורך העניין, נחלק אותן לשלוש:

1. יכולת ניסוח. לקחת רעיון קיים, ולנסח אותו במילים בהירות ומלוטשות. (כשרון די נפוץ)
2. היכולת ליצור רעיונות (כשרון נדיר יותר מהקודם). או לפחות להקיף נושא קיים מכל צדדיו ולהביא אותו בגישה חדשה. להבין מהלכים, לנתח אותם.
3. היכולת לספר סיפור.

לגבי 1, חשוב להדגיש שהכישרון הנדרש הוא זה שנכתב דיקא ולא מספיקה עברית עשירה ומתפייטת.
אך כל זה כאמור לגבי הכישרון הבסיסי והיכולת להעלות על הכתב סיפור.
מלבדו, כדי להפוך לסופר/ת מבוקשת (בהנחה שזו השאיפה) נדרשת שורה נוספת של כישרונות:
4. אינטליגנציה רחבה, אי אפשר רק להסתמך על ויקיפדיה וגוגל, הם גם עושקים זמן וגם לא תמיד מספקים סחורה. היסטוריה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ועוד נושאים מזדמנים.
5. יכולת זמן ואומץ ללמידה. למשל לגשת לרוקח זקן ולתחקר אותו על בתי המרקחת בעידן טרום המיחשוב.
6. דעתנות וחשיבה ערכית. בהנחה שהספר או הסיפורים נועדו להנחלת מסרים. הכותב צריך להיות עתיר תוכן גם בתחום זה. אולי כמו פוליטיקאים ועיתונאים - גם סופרים נוטים לנקוט עמדה בכל נושא אפשרי.
7. אפיון דמויות מדויק. לשמור על מערכת דמויות עקבית ולהניח בפיהן משפטים תואמים. לא לכל אחד יש את זה.
8. עדכניות. סופר צריך לקרוא והמון, גם כדי להכיר את הלכי הרוח, גם כדי ללמוד מהצלחות ומטעויות ש אחרים וגם כדי לקבל השראה. זה כולל ספרות חרדית מגוונת אך גם ספרות כללית. אישית, כמעט ולא קראתי ספרות כללית אבל אני יודע שמרבית הסופרים הגדולים כול כאן בפורום לא פוסחים עליה. בנוסף הוא אמור להתעדכן בחדשות באורח קבע.
9. מהירות כתיבה. אני לדוגמה כותב מאוד לאט, אני בטוח שמקצוענים בתחום כותבים במהירות גבוהה בהרבה, אין לי הסבר אחר איך הם שולפים כאלה כמויות של חומרים.
10. האומץ לטעות. זה נוגע גם לקבלת תשובות שליליות בהצעות עבודה אבל בעיקר כשאחרי כתיבה ארוכה ומושקעת צריך להשליך את החומר למגירה כי הוא לא מסתדר לוגית במבנה הכללי או שבסופו של דבר לגודל הצער הוא יצא מטופש למדי, קורה ולא קל.
11. יש עוד כל מיני אבל אין לי זמן.

יש לי עוד מה לכתוב לגבי הפוטנציאל הגלום בפורום הכותבים כאן, אבל צריך להוציא את הילדים.

 

[yonatanr]

משום מה, יותר מדי אשכולות ב'איש את רעהו' בנושאי כתיבה וספרות, מחליקים חיש מהר ל'מיה קינן' והריגתו של יקוואל, או להארי פוטר...

 

[yonatanr]

מה זה הסגידה הזו להארי פוטר?
יש מישהו שיכול לומר שהוא קנה מהסדרה הזו משהו? ערכים? תובנות?
יש בזה משהו חוץ משריפת זמן?

כן, ראה כאן וכאן.

 

[סיפורים]

לגבי 1, חשוב להדגיש שהכישרון הנדרש הוא זה שנכתב דיקא ולא מספיקה עברית עשירה ומתפייטת.
אך כל זה כאמור לגבי הכישרון הבסיסי והיכולת להעלות על הכתב סיפור.
מלבדו, כדי להפוך לסופר/ת מבוקשת (בהנחה שזו השאיפה) נדרשת שורה נוספת של כישרונות:
4. אינטליגנציה רחבה, אי אפשר רק להסתמך על ויקיפדיה וגוגל, הם גם עושקים זמן וגם לא תמיד מספקים סחורה. היסטוריה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ועוד נושאים מזדמנים.
5. יכולת זמן ואומץ ללמידה. למשל לגשת לרוקח זקן ולתחקר אותו על בתי המרקחת בעידן טרום המיחשוב.
6. דעתנות וחשיבה ערכית. בהנחה שהספר או הסיפורים נועדו להנחלת מסרים. הכותב צריך להיות עתיר תוכן גם בתחום זה. אולי כמו פוליטיקאים ועיתונאים - גם סופרים נוטים לנקוט עמדה בכל נושא אפשרי.
7. אפיון דמויות מדויק. לשמור על מערכת דמויות עקבית ולהניח בפיהן משפטים תואמים. לא לכל אחד יש את זה.
8. עדכניות. סופר צריך לקרוא והמון, גם כדי להכיר את הלכי הרוח, גם כדי ללמוד מהצלחות ומטעויות ש אחרים וגם כדי לקבל השראה. זה כולל ספרות חרדית מגוונת אך גם ספרות כללית. אישית, כמעט ולא קראתי ספרות כללית אבל אני יודע שמרבית הסופרים הגדולים כול כאן בפורום לא פוסחים עליה. בנוסף הוא אמור להתעדכן בחדשות באורח קבע.
9. מהירות כתיבה. אני לדוגמה כותב מאוד לאט, אני בטוח שמקצוענים בתחום כותבים במהירות גבוהה בהרבה, אין לי הסבר אחר איך הם שולפים כאלה כמויות של חומרים.
10. האומץ לטעות. זה נוגע גם לקבלת תשובות שליליות בהצעות עבודה אבל בעיקר כשאחרי כתיבה ארוכה ומושקעת צריך להשליך את החומר למגירה כי הוא לא מסתדר לוגית במהנה הכללי או שבסופו של דבר לגודל הצער הוא יצא מטופש למדי, קורה ולא קל.
11. יש עוד כל מיני אבל אין לי זמן.

יש לי עוד מה לכתוב לגבי הפוטנציאל הגלום בפורום הכותבים כאן, אבל צריך להוציא את הילדים.

מרתק.
ונכון. וה' יודע עד כמה.
כמי שחושבת שקראה את כל הספרות החרדית העדכנית (ולא משיעמום, אלוקים! קריאה לא אמורה לשרוף זמן אלא למלאות אותו)
ולא פעם, ולא פעמיים אני מתחרטת שעדיין לא קם גוף רציני שיפקח על הספרים.
ולא בקטע דתי.
בשבוע שעבר, קראתי ספר שהתפרסם לאחרונה כסידרה באחד העיתונים. הסיפור היה מזעזע! ולא סתם. כי הרעיון היה יפה ולסיפור היה כח לעמוד בפני עצמו, המסר יכול היה להיות כובש והתובנה מתבקשת.
אבל הוא לא היה כזה. מסיבה טיפשית עד טמטום...
הספר לא עבר עריכה. ואני לא מתכוונת לעריכה ספרותית אלא למינימום של העריכה הלשונית הפשוטה של הכללים הבסיסים של העברית הבסיסית הפשוטה.

וזה היה מעצבן. מאוד.
והיא לא הסופרת הראשונה (ואגב, לא מדובר בספר בחורה - ב' שוואית) וזה לא הספר הראשון והתופעה היא קיימת, וקל מאוד להגדיר אותה:
זלזול באינטליגנציה הבסיסית של הקוראים.

לכתוב קטע היסטורי מוטעה זה מגוכך, בספרות ילדים זה כבר עצוב, וכשהילד בטוח שהשואה (דוגמה אחת מני אלף) זה סוג של משחק מחבואים חוויתי - בא לי לבכות.

לסופר יש כח. כח לשנות את ההיסטוריה, לשנות את העתיד, את היחס להווה, את ההרגשה של העבר.

קחו גם את הנקודות הללו (טרום) סופרים נכבדים. כל כך טיפשי, כל כך צודק, מתסכל, מעצבן, ועצוב.

 

[BIZZARC- עשירה]

לגבי 1, חשוב להדגיש שהכישרון הנדרש הוא זה שנכתב דיקא ולא מספיקה עברית עשירה ומתפייטת.
אך כל זה כאמור לגבי הכישרון הבסיסי והיכולת להעלות על הכתב סיפור.
מלבדו, כדי להפוך לסופר/ת מבוקשת (בהנחה שזו השאיפה) נדרשת שורה נוספת של כישרונות:
4. אינטליגנציה רחבה, אי אפשר רק להסתמך על ויקיפדיה וגוגל, הם גם עושקים זמן וגם לא תמיד מספקים סחורה. היסטוריה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ועוד נושאים מזדמנים.
5. יכולת זמן ואומץ ללמידה. למשל לגשת לרוקח זקן ולתחקר אותו על בתי המרקחת בעידן טרום המיחשוב.
6. דעתנות וחשיבה ערכית. בהנחה שהספר או הסיפורים נועדו להנחלת מסרים. הכותב צריך להיות עתיר תוכן גם בתחום זה. אולי כמו פוליטיקאים ועיתונאים - גם סופרים נוטים לנקוט עמדה בכל נושא אפשרי.
7. אפיון דמויות מדויק. לשמור על מערכת דמויות עקבית ולהניח בפיהן משפטים תואמים. לא לכל אחד יש את זה.
8. עדכניות. סופר צריך לקרוא והמון, גם כדי להכיר את הלכי הרוח, גם כדי ללמוד מהצלחות ומטעויות ש אחרים וגם כדי לקבל השראה. זה כולל ספרות חרדית מגוונת אך גם ספרות כללית. אישית, כמעט ולא קראתי ספרות כללית אבל אני יודע שמרבית הסופרים הגדולים כול כאן בפורום לא פוסחים עליה. בנוסף הוא אמור להתעדכן בחדשות באורח קבע.
9. מהירות כתיבה. אני לדוגמה כותב מאוד לאט, אני בטוח שמקצוענים בתחום כותבים במהירות גבוהה בהרבה, אין לי הסבר אחר איך הם שולפים כאלה כמויות של חומרים.
10. האומץ לטעות. זה נוגע גם לקבלת תשובות שליליות בהצעות עבודה אבל בעיקר כשאחרי כתיבה ארוכה ומושקעת צריך להשליך את החומר למגירה כי הוא לא מסתדר לוגית במהנה הכללי או שבסופו של דבר לגודל הצער הוא יצא מטופש למדי, קורה ולא קל.
11. יש עוד כל מיני אבל אין לי זמן.

יש לי עוד מה לכתוב לגבי הפוטנציאל הגלום בפורום הכותבים כאן, אבל צריך להוציא את הילדים.

מרתק.
ונכון. וה' יודע עד כמה.
כמי שחושבת שקראה את כל הספרות החרדית העדכנית (ולא משיעמום, אלוקים! קריאה לא אמורה לשרוף זמן אלא למלאות אותו)
ולא פעם, ולא פעמיים אני מתחרטת שעדיין לא קם גוף רציני שיפקח על הספרים.
ולא בקטע דתי.
בשבוע שעבר, קראתי ספר שהתפרסם לאחרונה כסידרה באחד העיתונים. הסיפור היה מזעזע! ולא סתם. כי הרעיון היה יפה ולסיפור היה כח לעמוד בפני עצמו, המסר יכול היה להיות כובש והתובנה מתבקשת.
אבל הוא לא היה כזה. מסיבה טיפשית עד טמטום...
הספר לא עבר עריכה. ואני לא מתכוונת לעריכה ספרותית אלא למינימום של העריכה הלשונית הפשוטה של הכללים הבסיסים של העברית הבסיסית הפשוטה.

וזה היה מעצבן. מאוד.
והיא לא הסופרת הראשונה (ואגב, לא מדובר בספר בחורה - ב' שוואית) וזה לא הספר הראשון והתופעה היא קיימת, וקל מאוד להגדיר אותה:
זלזול באינטליגנציה הבסיסית של הקוראים.

לכתוב קטע היסטורי מוטעה זה מגוכך, בספרות ילדים זה כבר עצוב, וכשהילד בטוח שהשואה (דוגמה אחת מני אלף) זה סוג של משחק מחבואים חוויתי - בא לי לבכות.

לסופר יש כח. כח לשנות את ההיסטוריה, לשנות את העתיד, את היחס להווה, את ההרגשה של העבר.

קחו גם את הנקודות הללו (טרום) סופרים נכבדים. כל כך טיפשי, כל כך צודק, מתסכל, מעצבן, ועצוב.

מה שרציתי לומר.....

אלף לייקים.

 

[דוכסוסטוס]

מקצועות הכתיבה בהגדרתם כמקצוע מתחלקים לכמה ענפים שכולם דורשים כישרון כתיבה אך כל אחד פונה לכיוון משלו.

• התחום הבולט ביותר הוא כמובן כתיבת סיפורת: סיפורי עלילה, סיפורים אותנטיים וביוגרפיה. כל אלה מתפרסמים באורכים שונים - ספר הטווה סיפור אחד לכל אורכו; ספר המקבץ סיפורים קצרים, לרוב בעלי מאפיין משותף; סיפור קצר בודד המתפרסם בעיתון או במדיה אחרת; בסיפורי ילדים ענף נוסף של סיפור בודד המתפרסם לכשעצמו בחוברת מלווה באיורים.

בסיפורי עלילה הכותב נדרש לטוות סיפור מיסודו, בשונה מביוגרפיה או מסיפורים עם רקע אמתי. בסיפורים קצרים מטבע הדברים גם העלילה קצרה אפילו עלילונת, בנוסף נפוץ היום להסתפק בקטגורית הסיפורים הקצרים בתיאור מימד מעניין של תחושה או סיטואציה.

• תחום מוכר נוסף הוא כתיבה עיתונאית: כתיבת תוכן חדשותי; כתיבת מדורים הדורשת התעניינות והתמצאות בנושא ספציפי; ראיונות - ראו אתגר דו-שבועי בפורום הכתיבה; כתבות נושא - נדמה לי שמקובל להעתיק ולטשטש עקבות בכיבוס מילים.

• תחום שגם הוא עיתונאי אבל הוא במה לעצמו - כתיבת טורים: דעות, פרשנות וסאטירה. דורש שפה מושחזת, אסרטיביות וכמובן עמדות ברורות.

• שירה ופיוט: בודדים מתפרסמים בעיתונות, יותר בסקטור הנשי, אולי יש סיכוי למכור להלחנה. יש ביקוש להצגות ומסיבות סוף-שנה, מחזמרים. יותר לגברים - גראמנים.

• כתיבה שיווקית ועריכת תוכן: עולם שפורח בעידננו. במדורים שיווקיים בעיתונות, בכתבות שיווקיות מאוסות, בכל אתר אינטרנט, בעלוני צדקה, ועל עוד הרבה במות נוספות.

• כתיבת תוכן לסרטים - לא קיים בציבור שלנו בגלל מיעוט הסרטים
• מה שכן קיים זה כתיבת תוכן לקומיקסים - משימה שונה מאוד מכתיבת סיפור כתוב.

• לסיום יש להוסיף גם את התחומים המשלימים: הגהה ועריכה לשונית שלפעמים כוללת כמעט כתיבה מחדש של הספר, תרגום ספרות שגם הוא כתיבה מחודשת של ספר.

• יש גם מקצוע שנקרא עוזר סופר אבל רק סופרים בודדים במגזר שלנו מספיק גדולים כדי להחזיק עוזר לאיסוף מידע וביקורת.

מי שמחשב את עתידו ככותב צריך לבחור לעצמו את הענף שבו הוא יאחז ולבחון מה תואם את יכולותיו ומידותיו. כתיבת ספר עלילה שלם לא תתאים בדרך כלל לסופר מתחיל והיא גם דורשת השקעה כספית, מנגד - דד-ליין של מערכות תקשורת יפריע למי שעובד בינתיים בעבודה אחרת במקביל.

יש לי עוד מה לכתוב לגבי הפוטנציאל הגלום בפורום הכותבים כאן

לסופר חדש שעדיין מגשש את דרכו, לא מומלץ לצאת מיד אל אור הזרקורים ואולי להפסיד את ההזדמנות הבודדת של רושם ראשוני.

אדם לא רואה נגעי עצמו ובכתיבה בוסרית יש נגעים רבים. אופן ההגשה, מבנה העלילה, הבלטות והזנחות שגויות, קצב מתעתע, שפה מליצית מדי, סיפור נדוש ועוד.

כמו בתחומים אחרים כמו במוזיקה או איור - סקיצות וטיוטות הן סודות ההצלחה. בתחילת הדרך יש ציפייה והתלהבות מטקסטים שנשלפים מהשרוול ברגעי השראה, הבעיה שהקוראים לא תמיד יהיו שותפים להתרגשות.

פורום הכתיבה של פרוג נותן פלטפורמה מצוינת לשיתוף קטעים כתובים וקבלת תגובות וביקורת מכאלה שהתחום קרוב לליבם. לא מספיק שהשכנה קראה את הסיפור וסגדה לו, כדאי מאוד לקבל ביקורת אנונימית, לעתים נשכנית, אבל היא עדיפה על קוראים מאוכזבים. נדרשת הזדהות מלאה מול מנהלי הפורום הספציפי, לי אישית זה פחות התאים ולכן אינני חבר שם היום, אבל הימים שהייתי שם השפיעו על הכתיבה שלי לאין ערוך.

לסיום מומלץ מאוד לקרוא את הפוסטים בבלוג העשרת כותבים של נעמי צוובנר, בקישור https://enrichmentnz.wordpress.com/
יש שם המון תוכן חשוב.

ערכתי כמה דברים ששכחתי.

 

[yonatanr]

8. עדכניות. סופר צריך לקרוא והמון, גם כדי להכיר את הלכי הרוח, גם כדי ללמוד מהצלחות ומטעויות ש אחרים וגם כדי לקבל השראה. זה כולל ספרות חרדית מגוונת אך גם ספרות כללית. אישית, כמעט ולא קראתי ספרות כללית אבל אני יודע שמרבית הסופרים הגדולים כול כאן בפורום לא פוסחים עליה. בנוסף הוא אמור להתעדכן בחדשות באורח קבע.

אכן, וראה מתגובה זו ואילך, באשכול 'אפקט קריאת הקוקיה'.

 

[yonatanr]

ולא פעם, ולא פעמיים אני מתחרטת שעדיין לא קם גוף רציני שיפקח על הספרים.
ולא בקטע דתי.
בשבוע שעבר, קראתי ספר שהתפרסם לאחרונה כסידרה באחד העיתונים. הסיפור היה מזעזע! ולא סתם. כי הרעיון היה יפה ולסיפור היה כח לעמוד בפני עצמו, המסר יכול היה להיות כובש והתובנה מתבקשת.
אבל הוא לא היה כזה. מסיבה טיפשית עד טמטום...
הספר לא עבר עריכה. ואני לא מתכוונת לעריכה ספרותית אלא למינימום של העריכה הלשונית הפשוטה של הכללים הבסיסים של העברית הבסיסית הפשוטה.

וזה היה מעצבן. מאוד.
והיא לא הסופרת הראשונה (ואגב, לא מדובר בספר בחורה - ב' שוואית) וזה לא הספר הראשון והתופעה היא קיימת, וקל מאוד להגדיר אותה:
זלזול באינטליגנציה הבסיסית של הקוראים.

לכתוב קטע היסטורי מוטעה זה מגוכך, בספרות ילדים זה כבר עצוב, וכשהילד בטוח שהשואה (דוגמה אחת מני אלף) זה סוג של משחק מחבואים חוויתי - בא לי לבכות.

לא חסר לנו עוד גוף מסורבל שיצטרכו לתת לו שלמונים נוספים, בשביל שילקק לספר ה'מדהים' וה'חדש' שיצא לאור.
צריך עוד אשכולות 'ביקורת ספרות' בפורום הכתיבה המקצועי, ש'יטפלו' בצורה עדינה ומקצועית באותם ספרים וסופרים שכותבים ספרים בלי לדעת מושגים בסיסיים בספרות.

יותר לגברים - גראמנים.

באידיש דווקא...

• תחום שגם הוא עיתונאי אבל הוא במה לעצמו - כתיבת טורים: דעות, פרשנות וסאטירה. דורש שפה מושחזת, אסרטיביות וכמובן עמדות ברורות.

וכמובן שהעמדות יהיו תואמות במדויק לרוח הציבור...

 

[ווינדוס]

מה זה הסגידה הזו להארי פוטר?
יש מישהו שיכול לומר שהוא קנה מהסדרה הזו משהו? ערכים? תובנות?
יש בזה משהו חוץ משריפת זמן?
וודאי שאנחנו אוהבים לקרוא גם בשביל ההנאה שבקריאה,
אך אם אין לזה ערך מוסף ערכי, זוהי תרבות שאנו משתדלים להתרחק ממנה. וודאי לא לסגוד לה.

אף אחד לא סוגד
רק שבספרים החרדיים (לא מדברת איתך על סיפורי צדיקים, אלא על כל העלילות שהסופר חלם בלילה וקם בבוקר וכתב מזה 500 עמודים) אני גם לא מוצאת ערכים ותובנות,
לא אומרת שזה טוב לקרוא ספרים מהספרות הכללית, ויראת שמים זה בטח לא מוסיף,
אבל אם ערכים ותובנות אני בינכה לא אקבל- לפחות שזה יהיה ספר מעניין.

נ.ב לא אומרת שהכל בחרדי לא מעניין, אבל כדי למצוא אחד כזה, צריך לחפור הרבה!

 

[הגשש]

@דוכסוסטוס כל מילה פנינה. היטבת לפרק ולתאר את עולמות הכתיבה אחד ואחד. אכן צריך לבחור תחום אחד ולרוץ עליו בדרך להצלחה. אציע כאן אופציה משלימה: לכתוב הכל בכל מכל, כדי לדעת על מה באמת ללכת ובאיזה תחום אנחנו טובים. אל תמתינו לבחירה של התחום כדי לכתוב. כתבו, כתבו, כתבו, הבחירה תגיע עם הזמן.

ולגבי זה:

נדרשת הזדהות מלאה מול מנהלי הפורום הספציפי, לי אישית זה פחות התאים ולכן אינני חבר שם היום

אני מזדהה עם הדברים לחלוטין ומיצר על ההחלטה. גם לי זה לא התאים ותחושת ההחמצה מלווה אותי ללא יכולת לעשות משהו בנידון.

 

[מ. י. פרצמן]

לגבי 1, חשוב להדגיש שהכישרון הנדרש הוא זה שנכתב דיקא ולא מספיקה עברית עשירה ומתפייטת.
אך כל זה כאמור לגבי הכישרון הבסיסי והיכולת להעלות על הכתב סיפור.
מלבדו, כדי להפוך לסופר/ת מבוקשת (בהנחה שזו השאיפה) נדרשת שורה נוספת של כישרונות:
4. אינטליגנציה רחבה, אי אפשר רק להסתמך על ויקיפדיה וגוגל, הם גם עושקים זמן וגם לא תמיד מספקים סחורה. היסטוריה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ועוד נושאים מזדמנים.
5. יכולת זמן ואומץ ללמידה. למשל לגשת לרוקח זקן ולתחקר אותו על בתי המרקחת בעידן טרום המיחשוב.
6. דעתנות וחשיבה ערכית. בהנחה שהספר או הסיפורים נועדו להנחלת מסרים. הכותב צריך להיות עתיר תוכן גם בתחום זה. אולי כמו פוליטיקאים ועיתונאים - גם סופרים נוטים לנקוט עמדה בכל נושא אפשרי.
7. אפיון דמויות מדויק. לשמור על מערכת דמויות עקבית ולהניח בפיהן משפטים תואמים. לא לכל אחד יש את זה.
8. עדכניות. סופר צריך לקרוא והמון, גם כדי להכיר את הלכי הרוח, גם כדי ללמוד מהצלחות ומטעויות ש אחרים וגם כדי לקבל השראה. זה כולל ספרות חרדית מגוונת אך גם ספרות כללית. אישית, כמעט ולא קראתי ספרות כללית אבל אני יודע שמרבית הסופרים הגדולים כול כאן בפורום לא פוסחים עליה. בנוסף הוא אמור להתעדכן בחדשות באורח קבע.
9. מהירות כתיבה. אני לדוגמה כותב מאוד לאט, אני בטוח שמקצוענים בתחום כותבים במהירות גבוהה בהרבה, אין לי הסבר אחר איך הם שולפים כאלה כמויות של חומרים.
10. האומץ לטעות. זה נוגע גם לקבלת תשובות שליליות בהצעות עבודה אבל בעיקר כשאחרי כתיבה ארוכה ומושקעת צריך להשליך את החומר למגירה כי הוא לא מסתדר לוגית במבנה הכללי או שבסופו של דבר לגודל הצער הוא יצא מטופש למדי, קורה ולא קל.
11. יש עוד כל מיני אבל אין לי זמן.

יש לי עוד מה לכתוב לגבי הפוטנציאל הגלום בפורום הכותבים כאן, אבל צריך להוציא את הילדים.

בנפרד לכל הדברים הנכונים והטובים שנכתבו כאן,
מוצאת לנכון להזכיר שלא תמיד אפשר להשתמש בכל היופי הזה כתרוץ.
יש היום הרבה מאוד דרכים שאפשר ונכון וצריך להשתמש בהן.

פעם ניסיתי להתנער מכתיבה מסוימת. היא הרגיזה אותי ולא רציתי לבצע אותה. אלא שלא יכולתי להגיד "לא רוצה", וגם לא להצטדק "אין לי השראה".
השתמשתי בתרוץ השחוק ש"עדיין לא סיימתי את המחקר, ואני עוד צריכה שבוע-שבועיים בשביל לגמור לקרוא את כל החומר שהורדתי".
קיבלתי אז את הנזיפה שהספיקה לי לכל החיים -
את את שלך תעשי. תשאירי לחכמים ממך להתמודד עם כל השאר.

העולם המודרני שלנו מכיר היום בעובדה שעמקות דורשת רובדים מקצועיים מגוונים, וגם בציבור החרדי מתחילה להיכנס המודעות לבעלי המקצוע השונים בתחום הכתיבה.
ספר, מאז רעיון העלילה, עובר עשרות, אם לא מאות ואלפים, שלבים לפני שהוא רואה אור.
יש היום עורכים ותחקירנים לרוב, וכמו שלא כל סופר צריך לדעת את כל כללי הדקדוק והלשון - אלא הוא שולח את כתב היד למגיה, כך גם לא כל סופר צריך לדעת אם בשנת 1990 היו כוונות ברובי צלפים או לא. הספר צריך לדעת את זה, הסופר לא.
סופר לא צריך להיות סופר מקצוען בכל התחומים, הוא רק צריך לדעת איך נכון להתנהל, ובעיקר, כמה צריך להשקיע.

 

[yonatanr]

5. יכולת זמן ואומץ ללמידה. למשל לגשת לרוקח זקן ולתחקר אותו על בתי המרקחת בעידן טרום המיחשוב.

''טרום עידן המחשוב'' לא היה לפני זמן רב כל כך...

6. דעתנות וחשיבה ערכית. בהנחה שהספר או הסיפורים נועדו להנחלת מסרים. הכותב צריך להיות עתיר תוכן גם בתחום זה. אולי כמו פוליטיקאים ועיתונאים - גם סופרים נוטים לנקוט עמדה בכל נושא אפשרי.

אני הייתי מגדיר זאת הפוך - בשונה מפוליטיקאים ועיתונאים [חרדיים], שנוטים לנקוט עמדה שדומה באופן חשוד לעמדת הציבור שלהם, ולחזור על דף המסרים הלעוס, הסופר - בשביל לחדש - צריך לספק לקוראיו נקודת מבט חדשה ומרעננת.

פורום הכתיבה של פרוג נותן פלטפורמה מצוינת לשיתוף קטעים כתובים וקבלת תגובות וביקורת מכאלה שהתחום קרוב לליבם. לא מספיק שהשכנה קראה את הסיפור וסגדה לו, כדאי מאוד לקבל ביקורת אנונימית, לעתים נשכנית, אבל היא עדיפה על קוראים מאוכזבים. נדרשת הזדהות מלאה מול מנהלי הפורום הספציפי, לי אישית זה פחות התאים ולכן אינני חבר שם היום, אבל הימים שהייתי שם השפיעו על הכתיבה שלי לאין ערוך.

דיברו כאן על שהגישו בקשה ולא התקבלו.
לפי הכללים החדשים בפורום, הבקשות מרוכזות, ופעם בחודש מאשרים כותבים לפורום.

 

[מרחבית]

כך גם לא כל סופר צריך לדעת אם בשנת 1990 היו כוונות ברובי צלפים או לא. הספר צריך לדעת את זה, הסופר לא.

איך הספר ידע את זה? הוא הרי נכתב על-ידי הסופר.
מתי ואיך נכנסים התחקירנים?
לפני הכתיבה? אז מי בונה את העלילה - הסופר או התחקירנים?
אחרי הכתיבה? אולי הכל ירד לטימיון.
באיזה שלב תחקירנים עוברים על ספר עלילתי, אם בכלל?

 

[מרחבית]

את את שלך תעשי. תשאירי לחכמים ממך להתמודד עם כל השאר.

אין לי מושג באיזה עניין זה נאמר ומה בדיוק היתה הסיטואציה. לפעמים צריך את זה. כללית זהו משפט מקטין ולא מפתח. לא הייתי ממליצה לאמץ אותו.
אפשר לעשות הכל עם ראש קטן וזהו. השאלה אם זה הדבר האידיאלי.

 

[סיפורים]

לא חסר לנו עוד גוף מסורבל שיצטרכו לתת לו שלמונים נוספים, בשביל שילקק לספר ה'מדהים' וה'חדש' שיצא לאור.


צריך עוד אשכולות 'ביקורת ספרות' בפורום הכתיבה המקצועי, ש'יטפלו' בצורה עדינה ומקצועית באותם ספרים וסופרים שכותבים ספרים בלי לדעת מושגים בסיסיים בספרות.

יכול להיות שגוף רודף שלמונים הוא לא דבר מומלץ אבל הקטסטרופה של היום היא עוד פחות...

אני בעד, מי מרים את הכפפה. יש לי חומר להעלות.

 

[אסתררר]

אני בעד, מי מרים את הכפפה. יש לי חומר להעלות.

צריך מישהו מוסמך בשביל לבקר
לא רק אחד שהחליט להרים את הכפפה.....