התייעצות פלטפורמה לפידבקים עבור סופרת מתחילה

[כספומילי]

יש אנשים שגם אם יבואו למשרד בבוקר, ויספרו שסבתא שלהם ילדה אמש רביעייה בגיל 63, שניים מתוכם כהי עור - זה לא יעניין אף אחד.

לא מכירה כאלו!

 

[Ruty Kepler]

לא מכירה כאלו!

מכירה יותר מדי.


אתמול, אז את יודעת, סבתא שלי, נכון זאת, שגרה ברחוב תחכמוני, שסיפרתי לך עליה שבוע שעבר! נו, איך את לא זוכרת? סבתא שלי, אסתר דריידליך, שיש לה פאה קצוצה כזאת, והיא הולכת תמיד עם חליפות כאלה, ונעליים כאלה של סאס? זאת שגרה מעל המכולת בתחכמוני? איך את לא זוכרת? פגשת אותה בחופש, כשהיינו בגן סאקר!

(בנקודה זו כבר פרשו מחצית מהמאזינים)

אז סבתא שלי, אז את שומעת, היא הלכה, היא הרגישה משהו, כאילו, אני לא יודעת להסביר, היא לא אמרה לי בדיוק, כי שמעתי את זה בעצם מדוד שלי, שהוא ר"מ בישיבה, שמעון, הוא היה אצלה אז, וממנו שמענו, כי עוד לא דיברנו איתה מאז, אז הוא אמר לה שתנסה להגיד לו מה היא מרגישה, והם לא ידעו, הם לא הבינו מה זה, כי זה לא היה משהו ברור - - -בלה בלה בלה - - -

(המחצית השניה של המאזינים - פורשת גם היא...)

 

[כספומילי]

אתמול, אז את יודעת, סבתא שלי, נכון זאת, שגרה ברחוב תחכמוני, שסיפרתי לך עליה שבוע שעבר! נו, איך את לא זוכרת? סבתא שלי, אסתר דריידליך, שיש לה פאה קצוצה כזאת, והיא הולכת תמיד עם חליפות כאלה, ונעליים כאלה של סאס? זאת שגרה מעל המכולת בתחכמוני? איך את לא זוכרת? פגשת אותה בחופש, כשהיינו בגן סאקר!

(בנקודה זו כבר פרשו מחצית מהמאזינים)

חחחחחחחחח את קוטלת!
זה בסדר שאני גם פורשת בחצי הזה? אגב שכחת לכתוב שזה בא עם מבטא

 

[אלישבע הרץ]

מכירה יותר מדי.


אתמול, אז את יודעת, סבתא שלי, נכון זאת, שגרה ברחוב תחכמוני, שסיפרתי לך עליה שבוע שעבר! נו, איך את לא זוכרת? סבתא שלי, אסתר דריידליך, שיש לה פאה קצוצה כזאת, והיא הולכת תמיד עם חליפות כאלה, ונעליים כאלה של סאס? זאת שגרה מעל המכולת בתחכמוני? איך את לא זוכרת? פגשת אותה בחופש, כשהיינו בגן סאקר!

(בנקודה זו כבר פרשו מחצית מהמאזינים)

אז סבתא שלי, אז את שומעת, היא הלכה, היא הרגישה משהו, כאילו, אני לא יודעת להסביר, היא לא אמרה לי בדיוק, כי שמעתי את זה בעצם מדוד שלי, שהוא ר"מ בישיבה, שמעון, הוא היה אצלה אז, וממנו שמענו, כי עוד לא דיברנו איתה מאז, אז הוא אמר לה שתנסה להגיד לו מה היא מרגישה, והם לא ידעו, הם לא הבינו מה זה, כי זה לא היה משהו ברור - - -בלה בלה בלה - - -

(המחצית השניה של המאזינים - פורשת גם היא...)

אז למה קראתי את זה כל כך ברתק????

 

[פררו רושה]

אז למה קראתי את זה כל כך ברתק????

ויש אחרים, שגם כשיתחילו לנאום איך הרגו יתוש אתמול בלילה - כולם יקשיבו. אלו אנשים שיודעים להפוך את העובדות היבשות לסיפור.

 

[ישר והפוך]

עוד כמה מילים על 'היכולת לספר סיפור'.
יש אנשים שגם אם יבואו למשרד בבוקר, ויספרו שסבתא שלהם ילדה אמש רביעייה בגיל 63, שניים מתוכם כהי עור - זה לא יעניין אף אחד.

מניחה שהיכולת לספר סיפור שאת נותנת כאן כדוגמה, זה יותר לשם השוואה ולא כדוגמה ליכולת לספר סיפור כתוב.

יכולה להעלות בקלות אנשים שכשהם רק מתחילים לפתוח את הפה, בלי להרגיש כמעט כל האנשים סביבם מעלים חיוך על פניהם, יושבים בדריכות כדי שלא לפספס אפילו מילה אחת. כל מילה- פנינה, וכל העווית פרצוף- מתנה.
אחרי רבע משפט שאמרו כבר כולם צוחקים בכל פה, ובסוף הסיפור האווירה הכללית עולצת ועליזה כשבאוויר עדיין יש טעם טוב של סיפור עסיסי.
אם תביאי לאותם אנשים דף ועט הם לא יידעו מה עושים בדיוק בדבר הזה מעבר לכתיבת רשימה למכולת או פתק לילד שמאחר.
ליכולת לספר סיפור בעל פה יש צורך ביכולת משחק ויכולת ביטוי בעל פה. לגמרי לא מוכרח יכולת ניסוח נכונה בכתב.

לעומתם יש סופרים שתתני להם לכתוב- והלשון במקלדת הולכת רחוק. כל מילה היא יהלום מלוטש, כתיבה שפשוט כיף לך לקרוא ולזרום ואת מוצאת את עצמך בסוף הקטע מצטערת שהוא פתאום נגמר. אותה הסופרת בדיוק יכולה לעמוד מול חברה ולספר סיפור שנשמע די אנמי...


בכל מקרה הדוגמאות שנתת, כרגיל מצחיקות, משעשעות ומתארות הכי הכי שאפשר.

 

[Ruty Kepler]

ליכולת לספר סיפור בעל פה יש צורך ביכולת משחק ויכולת ביטוי בעל פה. לגמרי לא מוכרח יכולת ניסוח נכונה בכתב.

נכון מאד. אלו שתי יכולות שונות - הבעה בכתב, והבעה בעל פה. ולא תמיד יש קשר ישיר ביניהן.

הרעיון שניסיתי להעביר היה שכמו שיש יכולת סיפור בעל פה - יש 'יכולת סיפור' בכתב. והיא שונה מ'כשרון ניסוח'.

 

[מידי פעם]

אז למה קראתי את זה כל כך ברתק????

כי רותי קפלר כתבה את זה...

 

[גלבוע]

הנה כמה דוגמאות מהכתיבה שלי: (אני אשתו של מי שמבין אותי כל כך, ומאזין לי בלי סוף)
כיון שטרם קיבלתי אישור להצטרף לפורום הכותבות, אשמח לשמוע את חוות הדעת של כלל חברי הפורום

קראתי את פרק 2.
אני חושבת שיש כאן תבנית ספרותית קצת מוכרת מדי, של 'הגאונית של הכיתה שלא מצליחה בחיים האמיתיים', וכדאי לחשוב על כיוונים יותר מפתיעים.
(אם היית כותבת את זה לפני שלושים שנה, התגובות היו כנראה אחרות. בינתיים המדפים התמלאו, ואין אפס שיותר קשה לחדש).

 

[nhfk]

עניין של טעם.
ו @מבין ומאזין מצטרפת שצריך למצוא נושא מקורי. אבל הכתיבה יפה ממש!

 

[Ruty Kepler]

פגישה בלילות שבט

פגישה בלילות שבט זה סיפור-על.

ובאופן כללי, גוטמן הוא אמן ביצירת דמויות וסיטואציות.

 

[מרחבית]

הנה כמה דוגמאות מהכתיבה שלי: (אני אשתו של מי שמבין אותי כל כך, ומאזין לי בלי סוף)
כיון שטרם קיבלתי אישור להצטרף לפורום הכותבות, אשמח לשמוע את חוות הדעת של כלל חברי הפורום

קראתי בעניין רב את ארבעת הפרקים הקולחים, והם נגעו ללבי. על אף הכתיבה הקלילה משהו, חשתי את העומק שמתחת לזה; את הדילמה והתסכול של אשה עיונית מאוד, שהחלק המעשי הרבה פחות מלהיב אותה, בלשון המעטה, והיא הרבה פחות טובה בו. והסביבה, כדרכה, לא תמיד מבינה. ובכל מקרה לא תמיד יש פיתרונות זמינים.

כמה שיש היום ספרים בכל מיני נושאים, ונראה שיש רווייה ונכתב על כל מה שאפשר, בעיניי זה לא כך. יש עדיין חסר גדול בהבנה אמיתית של מצבים שונים שאנשים נמצאים בהם, קשיים מגוונים ודילמות שנובעות מאופי כזה או אחר, מסוג כישורים כזה או אחר; מהבנת העניין שאף אחד הוא לא מכונה, ומה שגורם למישהו אחד עיניים בורקות, לא מעורר כלום אצל מישהו אחר, וכן להפך. לאחד יש מוטיבציה ואהבה ומשיכה וסיפוק מדברים מסוימים, ולאחר - לדברים הפוכים בדיוק.

ההרגשה הכללית היא, שרבים מן האנשים לא מבינים את הקושי או פשוט את המקום של השני, כל עוד הם לא חוו אותו בעצמם. יותר מזה: הם לא מאמינים; הם בטוחים שאם רק היה קצת יותר רצון וקצת יותר השקפה נכונה - הכל היה מסתדר לפי הספר, לפי הכללים של החברה.

חסרים ספרים, שיספרו בצורה אותנטית על עולמות פנימיים של בני אדם. אם נדבר על הפרקים החשובים הנ''ל, עדיין לא נכתב הרבה על עולמן של נשים עיוניות, שההתמודדות עם תפקידי האשה - הן מאבק תמידי עבורן. כשם שעדיין לא הובאו עולמותיהן של עוד קבוצות רבות אחרות.

מבין(ה) ומאזין (ה) - המשיכי לכתוב. יש לך את זה. המון הצלחה!

 

[אלישבע הרץ]

מודה מאוד למגיבות המקסימות,
אולי תעלו פה נושאים מקוריים ומפתיעים, ואנסה את כוחי בזה? מבטיחה שאשקיע.
אולי אפשר בכלל במסגרת זו לעשות איזו תחרות כתיבה על נושא מסוים? ונעשה הצבעה עעל המנצחת?
בפרט בהשראת אוירת הבחירות שמלווה אותנו זמן רב כ"כ..

 

[אלישבע הרץ]

2. היכולת ליצור רעיונות (כשרון נדיר יותר מהקודם).

מהו הכישרון הנדרש בשביל ליצור סיפור?
האם אני חייבת להיות בעלת דמיון מפותח במיוחד?
למה תמיד כשאני מנסה לחבר איזו שהיא עלילה אני מגיעה לצומת מוכרת?
אולי זה אותו כישרון שנדרש בשביל הלחנת שיר?
רוב האנשים כאשר ינסו להלחין שיר, יגיעו שוב ושוב לשיר שמוכר להם מאנשהו.
בעלי טוען שזה אותו כישרון הנדרש ממי שמחדש ('מחדש', במלעיל) חידושי תורה (להבדיל, כמובן). לא לחזור אל המכור ואל הידוע, אלא לנסות לצאת מהריבוע. לפרוץ את המעגל המוכר, ולהגיע למקום בו לא דרכה כף רגל מעולם. (כמובן, אינני מתכוונת במובן הפיסי)
וכאן אני שואלת אותך, רותי, וגם את כל מי שמבינה ומנוסה בתחום
איך מגיעים ליכולת הזו, "לחדש"?
האם זו יכולת נרכשת?
ואם כן, איך?
(איך הדמיון בכלל מתפרע למחוזות הזויים כל כך, כמו למשל בספרך 'הנורמלי האחרון'?)

 

[Ruty Kepler]

אולי תעלו פה נושאים מקוריים ומפתיעים, ואנסה את כוחי בזה?

@dvory אומרת: סגנון לא מאמצים, סגנון יולדים.
ואני אומרת: גם נושאים לא מאמצים. כל אחד אמור להביא לעולם את הנושאים המקוריים והמפתיעים שלו.
(אתגרי כתיבה יש לרוב בפורום כתיבה מקצועית. אולי שווה לך להכנס לשם.)

איך מגיעים ליכולת הזו, "לחדש"?
האם זו יכולת נרכשת?
ואם כן, איך?

נרכשת ברמה מסויימת. אבל התשובה לשאלה ארוכה ועמוקה מכדי להכתב בפורום ציבורי פתוח. או מכדי להכתב בכלל.

 

[שב נא הסופר]

לדעתי, כל אחד צריך לזרום בסגנון האישי שלו. רק ללטש את זה מבחינה ספרותית מקצועית.
זה מה שיוצר פסיפס של סופרים מגוונים. מבחר ספרים ומספרים. ולא עו"ד סופר שבא לשכונה.
כמו במוסיקה. קול אחד והכל שלו. בלי לחכות לאחרים...
\

 

[BIZZARC- עשירה]

אולי תעלו פה נושאים מקוריים ומפתיעים, ואנסה את כוחי בזה? מבטיחה שאשקיע.

תנסי לקחת אגדות שמבטאות מסר מסוים לא חייב להיות אגדות על בסיס מציאותי, ולכתוב אותם מהזוית שלך עם דמויות משלך.

מהו הכישרון הנדרש בשביל ליצור סיפור?

לדעתי העניה (ואני לא סופרת) צריך לדעת להקיף נושא מזויות שונות, להחליט על נושא וללמוד אותו לעומק, איך סוגי אנשים היו מגיבים בסיטואציה הזו, ללמוד את ההסטוריה ואת כל האוירה בתקופה הזו, להסתכל על העולם ממבט לומד וסקרן.
אני חושבת שלדון לכף זכות מאוד מפתח את היכולת ליצור סיפור.
(זה בקצרה אבל נראה לי מספיק בשביל להבין את הרעיון)

למה תמיד כשאני מנסה לחבר איזו שהיא עלילה אני מגיעה לצומת מוכרת?

כי אדם קרוב אצל עצמו....

בכל מקרה תנסי לכתוב איך 3-4 אנשים, ממגזרים שונים, חתך גיל שונה, עדות שונות וכו, מספרים את אותה סיטואציה זה יכול להוביל אותך לעבר סיפור משובח יותר

בהצלחה!!

 

[ה. בקר]

קראתי את פרק 2.
אני חושבת שיש כאן תבנית ספרותית קצת מוכרת מדי, של 'הגאונית של הכיתה שלא מצליחה בחיים האמיתיים', וכדאי לחשוב על כיוונים יותר מפתיעים.
(אם היית כותבת את זה לפני שלושים שנה, התגובות היו כנראה אחרות. בינתיים המדפים התמלאו, ואין אפס שיותר קשה לחדש).

המילים שרציתי לכתוב

הכתיבה לא רעה בכלל.
אבל בנאלית.
הפוטנציאל נראה שקיים.
אבל הכיוון והסגנון פחות של היום.

יש דברים שצריך לשנות כי הם כתובים בשפת דיבור ולא ממש מה שמתאים לסיפור כתוב/ספר. למשל פתיח כמו "אז ככה, למשפט, לא חושבת שכל כך מאתים ועוד כמה כאלו.

עם זאת, מאמינה שיש את מי שיאהב.
בכל מקרה כדאי למצוא במה מתאימה ולבוא עם עור חזק ושריון ומתוך נכונות לקבל ביקורת באמת.


מקווה שקראתם למרות שאני לא @Ruty Kepler

 

[ווינדוס]

ספר טוב אמור לקחת - בעיניי! - את הקורא למקונות רחוקים ומעניינים.

אז תקרא הארי פוטר, אני חושבת שזה יענה על הציפיות..
ו @מבין ומאזין הכתיבה מאוד יפה
מה שאני לא אוהבת בספרות החרדית זה כמויות המלל והתיאור בכל דבר
קראתי עכשיו ספר חדש שיצא 500 עמודים והתחושה שלי בסוף הספר היתה: יכולתי לצמצם ל50 עמודים עם רווח בין פרק לפרק.
בספרות חרדית אפשר לדלג עמודים וגם פרקים שלמים וזה לא יפריע להבנת הסיפור,
בספרות הכללית כל מילה שיכת לסיפור בלי מליון תיאורים מיותרים, ואם פספסת מילה- פספסת קטע

 

[BIZZARC- עשירה]

עוד משהו-

כשאני קוראת סיפור, אני מצפה שהסיפור יכניס אותי למציאות של הסיפור, שאני ארגיש את הסיפור ולא רק אקרא קטע, אבל לא יבזבז יותר מידי מילים על תאורי רקע, ומשפטים כפולים שנועדו למלא מכסת מילים....
וכן שהסיפור יגע ברבדים עמוקים יותר מאשר מבט עליון ושיטחי, ויפתיע עם תובנות. אבל שהתובנות תהינה שזורות בעלילה בצורה כנה ואמיתית, לא מודבקות לי כשורת מסר.

עוד צורה להביא נושא מקורי-

לקחת סיטואציה בתנ"ך, (כיבוש יריחו, שמש בגבעון דום, יונה הנביא בנינוה, וכו') ולהביא אותו מנקודת מבט של אנוש אחר, עם כל האפיון שלו ושל הסביבה וכמובן שיהיו שם כמה דמויות כדי לתת את הנופך הדרוש, כמו הספר קורמו.