חשבתי על נקודה נוספת:
יש נוסטלגיה, ויש טעם של פעם / טעם יהודי (איך שתרצו לקרוא לזה). ולדעתי מדובר בשני מושגים שונים שלא בהכרח תלויים זה בזה.
אקח דוגמה שעולה לי מעולם המוזיקה:
עם כל הרטינות על ירידת הדוירעס' ועל המוזיקה הגויית העכשווית הקלוקלת שמכלה כל חלקה טובה ועל - - - יש גם היום שירים טובים בניחוח מיושן אפופי ארומה משובחת.
ניקח למשל את השיר
"שויתי ה'" של יעקב שוואקי. שיר שיצא בדור הירוד והרדוד שלנו - אוי אוי אוי, אבל הוא החזיר אותי באחת 15 שנה אחורה.
ולחילופין, ניקח זמר שכל שיריו המיושנים מושמעים בתדירות גבוהה מאוד והתקבלו בכל תפוצות המגזר שלנו, ולפני חמש עשרה שנה הוא עצמו בקושי היה נער: מוטי שטיינמץ.
ולא נראה לי שאפשר לומר שהשירים הללו נלקחו משנות התשעים. הם שירים לגמרי עכשוויים, ועם זאת יהודיים אותנטיים.
ובמעבר חד לעולם הספרות - הנמשל ברור.
דווקא לא דיברתי על ירידת הדורות. לפחות לא זו הייתה כוונתי.
וגם לא התכוונתי לטעם יהודי למרות שהזכרתי את המילה הזו בהודעה.
בכל מקרה, כנראה שאינני מצליחה לבטא נכון את דעתי,
מה גם שלא כל דבר אפשר לכתוב על גבי פלטפורמה זו.
רק בעניין תפוח האדמה, חשבתי על דימוי מדויק יותר:
לא כל אחד רוצה לאכול מנת גורמה.
אבל נניח שרוב האנשים רוצים לאכול צ'יפס.
יש צ'יפס סמרטוטי, מלא שמן, מסכן כזה, שנשאר למוכר באיזה דוכן פלאפל נידח בסוף היום.
ויש צ'יפס שעבר שבעה מדורי הכנה, שנעשה מתפוחי אדמה טריים ומובחרים, והוקפא וטוגן והומלח ושוב הוקפא וטוגן, ומוקדשת לו חנות משלו, בה יש מומחה לצ'יפס והשמן מוחלף מספר פעמים בשעה.
מדובר באותו מאכל עממי ופשוט לכאורה, אבל ההבדל בטעם, ולא רק, דרמטי.
זו הייתה כוונתי כשדיברתי על ספרות איכותית ונגישה.
אה, ועוד משהו, כשדברתי על צנזורה אין כוונתי שתקום ועדה רוחנית לענייני רמת הספרים, חלילה וחס. חלילה.
אני מדברת על ביקורת פנימית שלנו, כציבור.
למה אנחנו קוראים ומנחים לקרוא ספרים שמבחינה רוחנית אין בהם בעיה (נניח), אבל פרמטרים אחרים חשובים מאד אנחנו לא בודקים.
ולגבי ביקורת כאן בפורום- זה נהדר, אבל זה כאן, וכמעט רק כאן.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
