לא צריך להתנצל...
2-5-1 הוא מהלך הרמוני מוכר ופשוט שהאוזניים שלנו כ"כ רגילות לשמוע - הוא נמצא כמעט בכל שיר, בפרט שירים חסידיים, והתרגום שלו הוא: דרגה שנייה מובילה לחמישית שמובילה לראשונה. למשל, בניגון הלז, ה-1 הוא התו דו, שזה המקום ממנו השיר מתחיל ונגמר, מה שמכונה בשפה המקצועית "טוניקה", זה הטון ("נשמה, תעלה טון"!).
במהלך כל השיר אנחנו בעצם מנסים לספר סיפור הרמוני שייגמר בטוניקה (ולכן רצוי וראוי שכאשר האקורד של הטוניקה מופיע באמצע השיר לתת לו בס לא של הטוניקה אלא של אחת הטרצות, לפי העניין. והמחמיר תבוא עליו ברכה), והכלל אומר שלעולם דרגה שנייה תוביל לחמישית וחמישית לראשונה וזה יישמע נעים; כאשר דרגה שנייה היא התו הבא בסולם אחרי הטוניקה (יענו התו השני), וחמישית היא התו החמישי בסולם. כמובן שאת כל דרגה אנחנו הופכים לאקורד, כאשר החמישית לעולם תהיה מז'ורית 7 (לגבי השנייה- תלוי אם המהלך שלנו מז'ורי או מינורי, ואכמ"ל), ובעצם סיימנו את סיפור ההרמוניה ב"והם חיו באושר ועושר וכו'".
בשיר הזה ה2-5-1 היה במקור Dm | G7 | C, אך בחרנו להעלות את כל המהלך בקווארטה - זה מגוון ומעניין ואדיר ונחמד ומקובל וטוב ויפה.
שים לב, שכשמסתכלים באופן כולל על כל המבנה יוצא שבעצם כשאנחנו מנגנים בסולו מי ובאקורדים F יוצא לנו האקורד FM7, ממש מבהיל על הרעיון!