הנושאים החמים
הנושאים החמים
התפללתי בזכרון משה.
בכניסה, עמד מישהו בחולצה אדומה, וחילק כעין פרוספקט לקפה טורקי של עלית, בפנים היו שלוש אריזות אישיות של קפה טורקי, 7 גרם כל אחת.
היתה התנפלות לא נורמלית.
קצת התביישתי, אבל הבנתי את המתנפלים. מחלקים משהו שווה, למה לא? בסך הכל זה לא שדחפו, פשוט כולם ניסו להגיע למחלק. היה די סביר. אולי זה מוגזם לקרוא לזה התנפלות לא נורמלית.
מצד החברה זה מהלך חכם יחסית, לא נראה לי שעולה להם הון רב להעמיד שם בנאדם.
אין לי מושג כמה עולה לצרף מתנה כזו לעיתון, בטח קצת יותר. אבל שפע המתנות שצורפו בשבועיים האחרונים גורם לי לחשוב אחת משתים. או שזה זול, או שכולם פה מתרוששים חוץ ממשרדי הפרסום השונים.
דסקל חילקו חתיכת בד, שמפו הד אנד שולדרס חילקו דוגמית כפולה. פלדהיים חילקו כרטיס נטען. דיסק עוד לא קיבלנו? בטח יבוא בערב פסח.
לא סקרתי את כל העיתונים, אני לא יכול לקרוא כל כך הרבה. אבל בתיבת הדואר שלי נחתו לאחרונה פרסומים רבים ומגוונים, לחנויות, לרשתות, מבצעים, בגדים, כלי כסף, הראש כבר מסתובב.
מה ששמתי לב דבר מעניין, זה שכולם כבר לא מסתפקים בדף אחד, זה מייד מתקמט ונרק לפח. היום הולך חוברת. חוברת שלמה לכל מפרסם. זול ישיר חילקו את כל רשימת המלאי שלהם, וזה בדפי עיתון, אז זה עוד יכול להתקמט. הצורפים חילקו חוברת עם תמונות של סדרות כלי כסף, עבה במיוחד. מיששתי פעמיים כדי לבדוק אם אין בפנים איזה דוגמית של גביע או משהו. בזאר שטראוס חילקו חוברת עם כל הקולקציות החדשות. צעוצעי גאולה חילקו חוברת עם תמונות של כל הצעצועים שבמבצע לחברי המועדון. מתיבתא עוז והדר חילקו פרוספקט עם תמונה של כל הספרים שלהם, כולל הספר הזה עצמו, 'פרוספקט לערב פסח תשע"א המבואר - עם תמונות'. והיו עוד, ועוד, ועוד, ועוד.
אני שואל את עצמי, וגם את אנשי הפרסום המסתובבים כאן. נפלתם על כל הראש?
כדי לקרוא במוסף שבת של יתד כתבה, צריף לדפדף עשר עמודי פרסום. תמונות של מכוניות, של מגבעות, של פרחים, כלים, עד שלא רואים את אבו סיסי מחייך, סימן שלא הגעתי עדיין לכתבות. ותאמינו לי, אפילו אני כחובב פרסום, מתעייף לקרוא את הכל.
וזה כבר לא שווה. חברה שמכבדת את עצמה לא יכולה להסתפק בכפולת עמודים, כי המתחרה מחלק דוגמית, או חוברת מבצעים, או השד יודע מה. אז צריך גם.
אתם לא חושבים שאתם כורתים את העץ עליו אתם יושבים?
שלא לדבר על מבצעי דמה, לא מתחשק לי שיאשימו אותי באינטרסים (ראה גילוי נאות למטה). אבל הייתי בחנות מסויימת בגאולה, ונכנסו אנשים עם זיכוי כלשהו שהיתה בו גם התניה, כמובן שההתניה פורסמה גם יחד עם הזיכוי, אבל כבר סיכמנו שאף אחד לא קורא את האותיות הקטנות. רוב האנשים יצאו בפחי נפש כשהמוכר הסביר להם את ההתניה, ואני שאלתי את עצמי, הפרסום הזה עשה להם שירות טוב, או להיפך? אולי אני טועה. אולי אלו שקנו בסוף, עם מימוש או בלי, שווים יותר. מי יודע?
נראה לי שהמפרסמים הקטנים כבר נטשו את השוק. אי אפשר להרוויח מספיק כדי לממן כל כך הרבה פירסום. הגדולים עדיין מתחרים למי יש תקציב יותר גדול. כמה זמן זה יחזיק? האם זה לא ישחוק את הרווחים שלהם? ימים יגידו.
גילוי נאות:
לכותב אין כל קשר למשרד פרסום כלשהו, לא מאלו שהוזכרו ולא מאלו שלא הוזכרו. לכותב אין כל קשר לאף אחד מן העסקים שהוזכרו בגלוי או ברמז, או שלא הוזכרו כלל. לכותב אין אינטרס כלשהו בעולם הפרסום או במפורסמים. הכותב הוא צרכן רגיל שאוהב לקרוא פרסום.
גילוי נאות 2:
הכותב שונא שעובדים עליו.
(מקור: ענייןשלזמן, בחדרי חרדים)
בכניסה, עמד מישהו בחולצה אדומה, וחילק כעין פרוספקט לקפה טורקי של עלית, בפנים היו שלוש אריזות אישיות של קפה טורקי, 7 גרם כל אחת.
היתה התנפלות לא נורמלית.
קצת התביישתי, אבל הבנתי את המתנפלים. מחלקים משהו שווה, למה לא? בסך הכל זה לא שדחפו, פשוט כולם ניסו להגיע למחלק. היה די סביר. אולי זה מוגזם לקרוא לזה התנפלות לא נורמלית.
מצד החברה זה מהלך חכם יחסית, לא נראה לי שעולה להם הון רב להעמיד שם בנאדם.
אין לי מושג כמה עולה לצרף מתנה כזו לעיתון, בטח קצת יותר. אבל שפע המתנות שצורפו בשבועיים האחרונים גורם לי לחשוב אחת משתים. או שזה זול, או שכולם פה מתרוששים חוץ ממשרדי הפרסום השונים.
דסקל חילקו חתיכת בד, שמפו הד אנד שולדרס חילקו דוגמית כפולה. פלדהיים חילקו כרטיס נטען. דיסק עוד לא קיבלנו? בטח יבוא בערב פסח.
לא סקרתי את כל העיתונים, אני לא יכול לקרוא כל כך הרבה. אבל בתיבת הדואר שלי נחתו לאחרונה פרסומים רבים ומגוונים, לחנויות, לרשתות, מבצעים, בגדים, כלי כסף, הראש כבר מסתובב.
מה ששמתי לב דבר מעניין, זה שכולם כבר לא מסתפקים בדף אחד, זה מייד מתקמט ונרק לפח. היום הולך חוברת. חוברת שלמה לכל מפרסם. זול ישיר חילקו את כל רשימת המלאי שלהם, וזה בדפי עיתון, אז זה עוד יכול להתקמט. הצורפים חילקו חוברת עם תמונות של סדרות כלי כסף, עבה במיוחד. מיששתי פעמיים כדי לבדוק אם אין בפנים איזה דוגמית של גביע או משהו. בזאר שטראוס חילקו חוברת עם כל הקולקציות החדשות. צעוצעי גאולה חילקו חוברת עם תמונות של כל הצעצועים שבמבצע לחברי המועדון. מתיבתא עוז והדר חילקו פרוספקט עם תמונה של כל הספרים שלהם, כולל הספר הזה עצמו, 'פרוספקט לערב פסח תשע"א המבואר - עם תמונות'. והיו עוד, ועוד, ועוד, ועוד.
אני שואל את עצמי, וגם את אנשי הפרסום המסתובבים כאן. נפלתם על כל הראש?
כדי לקרוא במוסף שבת של יתד כתבה, צריף לדפדף עשר עמודי פרסום. תמונות של מכוניות, של מגבעות, של פרחים, כלים, עד שלא רואים את אבו סיסי מחייך, סימן שלא הגעתי עדיין לכתבות. ותאמינו לי, אפילו אני כחובב פרסום, מתעייף לקרוא את הכל.
וזה כבר לא שווה. חברה שמכבדת את עצמה לא יכולה להסתפק בכפולת עמודים, כי המתחרה מחלק דוגמית, או חוברת מבצעים, או השד יודע מה. אז צריך גם.
אתם לא חושבים שאתם כורתים את העץ עליו אתם יושבים?
שלא לדבר על מבצעי דמה, לא מתחשק לי שיאשימו אותי באינטרסים (ראה גילוי נאות למטה). אבל הייתי בחנות מסויימת בגאולה, ונכנסו אנשים עם זיכוי כלשהו שהיתה בו גם התניה, כמובן שההתניה פורסמה גם יחד עם הזיכוי, אבל כבר סיכמנו שאף אחד לא קורא את האותיות הקטנות. רוב האנשים יצאו בפחי נפש כשהמוכר הסביר להם את ההתניה, ואני שאלתי את עצמי, הפרסום הזה עשה להם שירות טוב, או להיפך? אולי אני טועה. אולי אלו שקנו בסוף, עם מימוש או בלי, שווים יותר. מי יודע?
נראה לי שהמפרסמים הקטנים כבר נטשו את השוק. אי אפשר להרוויח מספיק כדי לממן כל כך הרבה פירסום. הגדולים עדיין מתחרים למי יש תקציב יותר גדול. כמה זמן זה יחזיק? האם זה לא ישחוק את הרווחים שלהם? ימים יגידו.
גילוי נאות:
לכותב אין כל קשר למשרד פרסום כלשהו, לא מאלו שהוזכרו ולא מאלו שלא הוזכרו. לכותב אין כל קשר לאף אחד מן העסקים שהוזכרו בגלוי או ברמז, או שלא הוזכרו כלל. לכותב אין אינטרס כלשהו בעולם הפרסום או במפורסמים. הכותב הוא צרכן רגיל שאוהב לקרוא פרסום.
גילוי נאות 2:
הכותב שונא שעובדים עליו.
(מקור: ענייןשלזמן, בחדרי חרדים)
אבל כנראה שפרסום עובד!
