הנושאים החמים
הנושאים החמים
עו"ד נתן רוזנבלט
משתמש מקצוען
בס"ד
קדימון: בסוף הטור אני מבקש עזרה דחופה – לא כספית – מהקוראים הנכבדים. מי שמתקשה לקרוא יכול לעבור ישר לסוף ולראות אם הוא יכול לעזור לעצמו ולכולנו.
בשבוע הבא אמור להתקיים בבג"ץ דיון חשוב אשר תוצאותיו תורגשנה כמעט בכל משפחה מורחבת בישראל.
מדובר בעתירה (בג"ץ 3322/23 רוזנבלט נ' משרד השיכון) שהוגשה כנגד משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל, על החלוקה המפלה של הדירות המוגרלות, תוך העדפת בני מקום בשיעורים לא פרופורציונליים.
מכל הגזירות הכלכליות שהשיתו הממשלות האחרונות על הציבור החרדי, אפשר לומר שדווקא זאת, שנראית תמימה למראה, היא החמורה שבהן – יותר מגזירת המעונות. בהיותה חוסמת את הצעירים שלנו מהאפשרות להשגת דירה במחיר מוזל.
רקע קצר למי שלא בעניינים: החל מתחילת תכנית ההגרלות (מחיר למשתכן/דירה בהנחה/ מחיר מטרה וכו') הוקצו מספר מסויים של דירות בכל פרוייקט לאנשים הנקראים בני מקום. ההגדרה של בני מקום היא אלסטית מאוד וכוללת כל מי שהתגורר ביישוב מספר שנים מתוך העשור האחרון, כולל אנשים שכבר מתגוררים שנים רבות במקום אחר. הזוכה אינו מחויב להוכיח זיקה לעיר ואינו נדרש להתגורר יום אחד בדירה. הוא זוכה, בלי תנאים אלא רק מעצם הגדרתו כבן מקום, לעדיפות עצומה על פני כל אזרח אחר במדינה, שאינו תחת הגדרה זו.
שיעור הדירות המוקצות להעדפת בני מקום משתנה מעיר לעיר. במרכז מקובל להעניק כ20% מהדירות, בעוד בערי פריפריה המספר יהיה בדרך כלל 50% ולעיתים אף יגיע ל90% (כמו בבית שאן, שם חולקו אשתקד דירות בזיל הזול אך רק לבני המקום. גם אז עתרתי לבג"ץ לצו ביניים אך נדחיתי).
המשמעות היא שבכל הגרלה יש אלפי דירות שכמעט אין לאיש אפשרות לזכות בהן. בהגרלה האחרונה למשל, מתוך 7000 דירות, כמעט 3000 היו חסומות, ודווקא הזולות שבהן. לכך יש להוסיף את שני ה"בוסטרים" שנוספו לאחרונה, שהם 10% למשרתי מילואים, ועוד כמה אחוזים לנכים ולמשפחות שיש בהם ילד נכה, אנחנו מגיעים ל70% מהדירות (!) במקומות הרצויים לנו, שבהן אדם חרדי רגיל יכול כלל להשתתף.
אם לא התגוררת בעבר בעיר, אינך משרת במילואים (אין צורך בשירות מילואים פעיל, אלא באפשרות לשרת. כלומר כולם מלבד חרדים. אך א"א לומר מילה כשחיילים נהרגים כל יום בעזה, הי"ד), וב"ה גם אין לך אח/ות נכה, אינך יכול להתמודד על 70% מהדירות. זה מצב אבסורדי ומהווה אפליה ברורה ואסורה.
איפה זה פוגש אותנו ומדוע זה קריטי עבורנו?
כאן צריך להקדים שלוש עובדות הידועות לכל המכיר את התחום:
1) רוב הדירות הזולות באמת, נמצאות בפריפריה. שם מחירי המטרה זולים ממש, ויכולים להוות פתרון של דיור ממשי עבור הצעירים, בעיקר הצעירים שלנו, אשר מלכתחילה מחפשים את הדירות הזולות במיוחד, גם אם המטרה היא למכור בהמשך. (בשבוע שעבר ליוויתי אברך שזכה בראש העין, הוא עומד לקחת משכנתא של 9000 ₪ לחודש, אם הבנק בכלל ייתן לו).
2) על מנת לבסס אפשרות של חיי קהילה (לא התחרדות של שכונה, אלא רק אפשרות לגור שם, בבודדים), אנחנו צריכים שלכל הפחות 200 משפחות חרדיות יזכו באזור נרחב. מתוך הנחה שרק כ50% מגיעים באמת לגור, והם מורכבים מכל החוגים. זה המינימום שבמינימום.
3) כדי להגיע ל200 זוכים רציניים צריכים סדר גודל של כ- 2000 נרשמים בד"כ. יש היום כמה אלפי משפחות המוכנים להגיע לגור בכל מקום שתהיה שם קהילה חרדית מסודרת, לאו דווקא מהחוג שלהם, אם המחירים יהיו ברי השגה.
עכשיו ניקח לדוגמה את ההגרלה הקרובה, האמורה להתקיים בתקופה הקרובה ממש, עם למעלה מעשרת אלפי דירות. כל הנתונים הבאים אינם מתוך רוח הקודש או הדלפה, אלא ניתן לראותם באתר של רמ"י בחיפוש המכרזים שנערכו בחודשים האחרונים.
רוב הדירות, הם במיקומים אסטרטגיים ובמחיר מוזל, כמו בני עייש רחובות ואשקלון, דירות נפלאות אותם נותיר לציבור הכללי, או לאלו מביננו שיתמודדו לצורך השקעה.
יהיו גם דירות נפלאות לציבור החרדי באלעד קריית גת וירושלים, אך המחירים שם – גם אם זולים מאוד ביחס לשוק ואשרי מי שיזכה בהן– עדיין יקרים ביחס לכיס החרדי הממוצע.
אותנו מעניינים בעיקר הערים הרחוקות והזולות, וביניהן הרלוונטית ביותר בהרגלה הקרובה היא דימונה. עיר מתאימה מאוד לציבור החרדי מכל היבט שהוא, בעיקר המחיר: קצת יותר מחצי מיליון לדירה חדשה מהקבלן, פחות ממחצית מהמקבילה בשוק ויש גם מענק נדיב. כך שעם משכנתה של 80% זה עיסקה מהחלומות.
בהגרלה אמורים להיות כ450 דירות (מתוך כ700 סה"כ, רוב מוחלט). לפי הסכם הגג התחייב משרד השיכון להקצות לפחות 50% מהדירות לבני מקום, הוסף לכך את שני הבוסטרים של הלא-חרדים ושל הלא-נכים, ונותרנו עם 135 דירות שעליהן הציבור החרדי יכול להתמודד, יחד עם הציבור הכללי.
בהגרלה הקודמת סימנו כ2500 איש את רצונם לרכוש בדימונה, מתוכם בני מקום היו בערך 150 (יותר דירות מנרשמים, בן מקום נרשם עם 100% סיכויים). בהנחה שהפעם הציבור החרדי יתמודד גם הוא (גם בפעם הקודמת היו מאות חרדים נרשמים ועשרות זוכים), נגיד בשיעור של 50% מכלל הנרשמים "החופשיים", אנחנו נותרים עם זכייה סטטיסטית של כ- 80 דירות לכל הציבור החרדי (גם אם נחמיר ונגיד שבמשפחות עם נכה יש לנו רוב – מה שממש לא נכון). זה לא מספיק לפתוח קיוסק עם הכשר בד"ץ, בוודאי לא קהילה.
לעומת זאת, גם אם לא נבטל לחלוטין את האפליה המוזרה הזו, אלא נותירה על המספר המקובל במרכז = 20%, ובלי הגזירה החדשה של המילואים, אנחנו מגיעים במהירות לנתוני זכייה של למעלה ממאתיים משפחות, זה כבר נתוני פתיחה טובים ומספיקים לכמה חוגים בו זמנית.
למי שזוכר ("לפני השואה" לך תזכור) אנחנו בוועד הדיור החרדי, השתדלנו בכל הגרלה, למצוא את המקומות שיתאימו לנו להקמת קהילה. כך היה בעכו/צפת/טבריה/ואופקים. מה שהזיק לציבור שלנו יותר מכל, היה ההקצאה של 50% לבני המקום, וזה עוד בטרם הגזירה המוזרה של המילואים והנכים.
שלא תהיינה ספיקות: בעכו ובאופקים ובכל אחד מהמקומות הללו תהיה קהילה חרדית גדולה ומשמעותית. בכל אחד מהמקומות הללו יש מאות זוכים עם כיפה שחורה. אך המספרים יכלו להיות רבים יותר ומבוססים יותר אלמלא המחסום הזה. כך גם ערים רבות שלא הצלחנו בגלל המחסום הבלתי עביר הזה, למשל נוף הגליל ומגדל העמק ועוד יישובים שיש בהם נקודה חרדית שממתינה לעיבוי, שוב: לא התחרדות אלא רק קהילה משולבת.
ועל כך עתרתי.
העתירה אינה חרדית כלל ויש כאן עוול נוראי כלפי מיליוני אזרחים שרק מיעוטם הקטן חרדי. עצם האפלייה על בסיס מקום מגורים, כאשר מיליוני תושבים במדינה אינם זכאים כלל להיחשב כבני מקום בעיר כלשהי. כך למשל מאה אלף תושבי מודיעין עילית אשר לעולם לא יהיו בה הגרלות. כמו בעוד מאות (!) יישובים בארץ.
רוב הסובלים אינם חרדים, אך כמו תמיד, אנחנו סובלים יותר: 95% מהציבור החרדי מתגורר בערים שאין (כמעט) משמעות לבן מקום, או שאין משמעות משמעותית (מלבד ברכסים ועמנואל, ההבדל הוא בשברי אחוזים – לא רציני).
תשובת משרד השיכון הוגשה השבוע לבג"ץ לקראת הדיון, והיא מאכזבת מאוד. המחלקה המשפטית של המשרד מבקש מביהמ"ש העליון לדחות את העתירה (כפי שנעשה לעתירה הקודמת שלי). זה מרתק לקרוא את גיבובי השקרים אך המקום שלנו כבר הסתיים, אולי בשבוע הבא. את השורות האחרונות אני מבקש לנצל לקריאת עזרה מעשית:
אחת הטענות המרכזיות שלהם היא "היעדר עותר קונקרטי", כלומר: היות והעתירה היא בשם אדם שנולד וגדל במודיעין עילית והתחתן בבית שמש, אשר משרד השיכון "גילה" כי יש לרעייתו עדיפות של בן מקום בבית שמש (משמעות אפסית, כאמור) ומכיוון שכך, הם מבקשים לדחות את העתירה, לפחות לגבי העניין הזה.
אני מבקש מעשרת הקוראים הקבועים של המדור: אם אתם מכירים משפחה בעלת תעודת זכאות (יש כ15,000 כאלו להערכתי במגזר) אשר שני בני הזוג בה, אינם בני מקום בעיר כלשהי, (למשל אם שניהם גדלו במודיעין עילית, לדעתי מדובר באלפים). אני מבקש שתשלחו לי את הפרטים שלהם ואבקש לצרפם לעתירה. הזמן קצר והמלאכה מרובה. <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
נ.ב. זוכרים את המערכה שניהלנו מכאן לפני שבועיים בעניין הקמת האולפנה בבית שמש? וודאי תשמחו לשמוע כי הפרסום כאן עובד יחד עם מאות ההתנגדויות שהגשנו. אין מתאים מה' טבת על מנת לבשר כי דידן נצח וב"ה הוחלט לדחות את כל העניין עד אחרי הבחירות.
דיון קריטי בבג"ץ
קדימון: בסוף הטור אני מבקש עזרה דחופה – לא כספית – מהקוראים הנכבדים. מי שמתקשה לקרוא יכול לעבור ישר לסוף ולראות אם הוא יכול לעזור לעצמו ולכולנו.
בשבוע הבא אמור להתקיים בבג"ץ דיון חשוב אשר תוצאותיו תורגשנה כמעט בכל משפחה מורחבת בישראל.
מדובר בעתירה (בג"ץ 3322/23 רוזנבלט נ' משרד השיכון) שהוגשה כנגד משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל, על החלוקה המפלה של הדירות המוגרלות, תוך העדפת בני מקום בשיעורים לא פרופורציונליים.
מכל הגזירות הכלכליות שהשיתו הממשלות האחרונות על הציבור החרדי, אפשר לומר שדווקא זאת, שנראית תמימה למראה, היא החמורה שבהן – יותר מגזירת המעונות. בהיותה חוסמת את הצעירים שלנו מהאפשרות להשגת דירה במחיר מוזל.
רקע קצר למי שלא בעניינים: החל מתחילת תכנית ההגרלות (מחיר למשתכן/דירה בהנחה/ מחיר מטרה וכו') הוקצו מספר מסויים של דירות בכל פרוייקט לאנשים הנקראים בני מקום. ההגדרה של בני מקום היא אלסטית מאוד וכוללת כל מי שהתגורר ביישוב מספר שנים מתוך העשור האחרון, כולל אנשים שכבר מתגוררים שנים רבות במקום אחר. הזוכה אינו מחויב להוכיח זיקה לעיר ואינו נדרש להתגורר יום אחד בדירה. הוא זוכה, בלי תנאים אלא רק מעצם הגדרתו כבן מקום, לעדיפות עצומה על פני כל אזרח אחר במדינה, שאינו תחת הגדרה זו.
שיעור הדירות המוקצות להעדפת בני מקום משתנה מעיר לעיר. במרכז מקובל להעניק כ20% מהדירות, בעוד בערי פריפריה המספר יהיה בדרך כלל 50% ולעיתים אף יגיע ל90% (כמו בבית שאן, שם חולקו אשתקד דירות בזיל הזול אך רק לבני המקום. גם אז עתרתי לבג"ץ לצו ביניים אך נדחיתי).
המשמעות היא שבכל הגרלה יש אלפי דירות שכמעט אין לאיש אפשרות לזכות בהן. בהגרלה האחרונה למשל, מתוך 7000 דירות, כמעט 3000 היו חסומות, ודווקא הזולות שבהן. לכך יש להוסיף את שני ה"בוסטרים" שנוספו לאחרונה, שהם 10% למשרתי מילואים, ועוד כמה אחוזים לנכים ולמשפחות שיש בהם ילד נכה, אנחנו מגיעים ל70% מהדירות (!) במקומות הרצויים לנו, שבהן אדם חרדי רגיל יכול כלל להשתתף.
אם לא התגוררת בעבר בעיר, אינך משרת במילואים (אין צורך בשירות מילואים פעיל, אלא באפשרות לשרת. כלומר כולם מלבד חרדים. אך א"א לומר מילה כשחיילים נהרגים כל יום בעזה, הי"ד), וב"ה גם אין לך אח/ות נכה, אינך יכול להתמודד על 70% מהדירות. זה מצב אבסורדי ומהווה אפליה ברורה ואסורה.
איפה זה פוגש אותנו ומדוע זה קריטי עבורנו?
כאן צריך להקדים שלוש עובדות הידועות לכל המכיר את התחום:
1) רוב הדירות הזולות באמת, נמצאות בפריפריה. שם מחירי המטרה זולים ממש, ויכולים להוות פתרון של דיור ממשי עבור הצעירים, בעיקר הצעירים שלנו, אשר מלכתחילה מחפשים את הדירות הזולות במיוחד, גם אם המטרה היא למכור בהמשך. (בשבוע שעבר ליוויתי אברך שזכה בראש העין, הוא עומד לקחת משכנתא של 9000 ₪ לחודש, אם הבנק בכלל ייתן לו).
2) על מנת לבסס אפשרות של חיי קהילה (לא התחרדות של שכונה, אלא רק אפשרות לגור שם, בבודדים), אנחנו צריכים שלכל הפחות 200 משפחות חרדיות יזכו באזור נרחב. מתוך הנחה שרק כ50% מגיעים באמת לגור, והם מורכבים מכל החוגים. זה המינימום שבמינימום.
3) כדי להגיע ל200 זוכים רציניים צריכים סדר גודל של כ- 2000 נרשמים בד"כ. יש היום כמה אלפי משפחות המוכנים להגיע לגור בכל מקום שתהיה שם קהילה חרדית מסודרת, לאו דווקא מהחוג שלהם, אם המחירים יהיו ברי השגה.
עכשיו ניקח לדוגמה את ההגרלה הקרובה, האמורה להתקיים בתקופה הקרובה ממש, עם למעלה מעשרת אלפי דירות. כל הנתונים הבאים אינם מתוך רוח הקודש או הדלפה, אלא ניתן לראותם באתר של רמ"י בחיפוש המכרזים שנערכו בחודשים האחרונים.
רוב הדירות, הם במיקומים אסטרטגיים ובמחיר מוזל, כמו בני עייש רחובות ואשקלון, דירות נפלאות אותם נותיר לציבור הכללי, או לאלו מביננו שיתמודדו לצורך השקעה.
יהיו גם דירות נפלאות לציבור החרדי באלעד קריית גת וירושלים, אך המחירים שם – גם אם זולים מאוד ביחס לשוק ואשרי מי שיזכה בהן– עדיין יקרים ביחס לכיס החרדי הממוצע.
אותנו מעניינים בעיקר הערים הרחוקות והזולות, וביניהן הרלוונטית ביותר בהרגלה הקרובה היא דימונה. עיר מתאימה מאוד לציבור החרדי מכל היבט שהוא, בעיקר המחיר: קצת יותר מחצי מיליון לדירה חדשה מהקבלן, פחות ממחצית מהמקבילה בשוק ויש גם מענק נדיב. כך שעם משכנתה של 80% זה עיסקה מהחלומות.
בהגרלה אמורים להיות כ450 דירות (מתוך כ700 סה"כ, רוב מוחלט). לפי הסכם הגג התחייב משרד השיכון להקצות לפחות 50% מהדירות לבני מקום, הוסף לכך את שני הבוסטרים של הלא-חרדים ושל הלא-נכים, ונותרנו עם 135 דירות שעליהן הציבור החרדי יכול להתמודד, יחד עם הציבור הכללי.
בהגרלה הקודמת סימנו כ2500 איש את רצונם לרכוש בדימונה, מתוכם בני מקום היו בערך 150 (יותר דירות מנרשמים, בן מקום נרשם עם 100% סיכויים). בהנחה שהפעם הציבור החרדי יתמודד גם הוא (גם בפעם הקודמת היו מאות חרדים נרשמים ועשרות זוכים), נגיד בשיעור של 50% מכלל הנרשמים "החופשיים", אנחנו נותרים עם זכייה סטטיסטית של כ- 80 דירות לכל הציבור החרדי (גם אם נחמיר ונגיד שבמשפחות עם נכה יש לנו רוב – מה שממש לא נכון). זה לא מספיק לפתוח קיוסק עם הכשר בד"ץ, בוודאי לא קהילה.
לעומת זאת, גם אם לא נבטל לחלוטין את האפליה המוזרה הזו, אלא נותירה על המספר המקובל במרכז = 20%, ובלי הגזירה החדשה של המילואים, אנחנו מגיעים במהירות לנתוני זכייה של למעלה ממאתיים משפחות, זה כבר נתוני פתיחה טובים ומספיקים לכמה חוגים בו זמנית.
למי שזוכר ("לפני השואה" לך תזכור) אנחנו בוועד הדיור החרדי, השתדלנו בכל הגרלה, למצוא את המקומות שיתאימו לנו להקמת קהילה. כך היה בעכו/צפת/טבריה/ואופקים. מה שהזיק לציבור שלנו יותר מכל, היה ההקצאה של 50% לבני המקום, וזה עוד בטרם הגזירה המוזרה של המילואים והנכים.
שלא תהיינה ספיקות: בעכו ובאופקים ובכל אחד מהמקומות הללו תהיה קהילה חרדית גדולה ומשמעותית. בכל אחד מהמקומות הללו יש מאות זוכים עם כיפה שחורה. אך המספרים יכלו להיות רבים יותר ומבוססים יותר אלמלא המחסום הזה. כך גם ערים רבות שלא הצלחנו בגלל המחסום הבלתי עביר הזה, למשל נוף הגליל ומגדל העמק ועוד יישובים שיש בהם נקודה חרדית שממתינה לעיבוי, שוב: לא התחרדות אלא רק קהילה משולבת.
ועל כך עתרתי.
העתירה אינה חרדית כלל ויש כאן עוול נוראי כלפי מיליוני אזרחים שרק מיעוטם הקטן חרדי. עצם האפלייה על בסיס מקום מגורים, כאשר מיליוני תושבים במדינה אינם זכאים כלל להיחשב כבני מקום בעיר כלשהי. כך למשל מאה אלף תושבי מודיעין עילית אשר לעולם לא יהיו בה הגרלות. כמו בעוד מאות (!) יישובים בארץ.
רוב הסובלים אינם חרדים, אך כמו תמיד, אנחנו סובלים יותר: 95% מהציבור החרדי מתגורר בערים שאין (כמעט) משמעות לבן מקום, או שאין משמעות משמעותית (מלבד ברכסים ועמנואל, ההבדל הוא בשברי אחוזים – לא רציני).
תשובת משרד השיכון הוגשה השבוע לבג"ץ לקראת הדיון, והיא מאכזבת מאוד. המחלקה המשפטית של המשרד מבקש מביהמ"ש העליון לדחות את העתירה (כפי שנעשה לעתירה הקודמת שלי). זה מרתק לקרוא את גיבובי השקרים אך המקום שלנו כבר הסתיים, אולי בשבוע הבא. את השורות האחרונות אני מבקש לנצל לקריאת עזרה מעשית:
אחת הטענות המרכזיות שלהם היא "היעדר עותר קונקרטי", כלומר: היות והעתירה היא בשם אדם שנולד וגדל במודיעין עילית והתחתן בבית שמש, אשר משרד השיכון "גילה" כי יש לרעייתו עדיפות של בן מקום בבית שמש (משמעות אפסית, כאמור) ומכיוון שכך, הם מבקשים לדחות את העתירה, לפחות לגבי העניין הזה.
אני מבקש מעשרת הקוראים הקבועים של המדור: אם אתם מכירים משפחה בעלת תעודת זכאות (יש כ15,000 כאלו להערכתי במגזר) אשר שני בני הזוג בה, אינם בני מקום בעיר כלשהי, (למשל אם שניהם גדלו במודיעין עילית, לדעתי מדובר באלפים). אני מבקש שתשלחו לי את הפרטים שלהם ואבקש לצרפם לעתירה. הזמן קצר והמלאכה מרובה. <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
נ.ב. זוכרים את המערכה שניהלנו מכאן לפני שבועיים בעניין הקמת האולפנה בבית שמש? וודאי תשמחו לשמוע כי הפרסום כאן עובד יחד עם מאות ההתנגדויות שהגשנו. אין מתאים מה' טבת על מנת לבשר כי דידן נצח וב"ה הוחלט לדחות את כל העניין עד אחרי הבחירות.
