בקשה עדויות ניסיות מהמלחמה

אבי גולן · 30/10/23

שלום לכולם,
בעז"ה ובס"ד עצומה אנחנו יוצאים בפרויקט חדש
ליקוט סיפורי אמונה והשגחה מימי המלחמה,
בעצת אחד מהגדולים שעורר על חשיבות הענין של פרסום סיפורים אלו ע"מ לחזק את האמונה בהשגחתו יתברך שהכל מושגח מלמעלה עד הפרט האחרון, וכמובן להודות על הניסים המופלאים, אותו גדול ציין בדבריו שאין ספק שפרסום סיפורים אלו היא זכות נפלאה לעורר רחמי שמים גדולים הנצרכים כל כך בימים אלו.
לצורך כך אנו מעונינים בשלב ראשוני ללקט את כל הסיפורים ממקור ראשון או ממקור נאמן בלבד, לצורך כך יש לנו צורך דבר ראשון בפרסום המיזם בכל פלטפורמה אפשרית, כדי שאנשים יספרו לנו את סיפורם ואנו נדאג בעז"ה לערוך אותם ולפרסמם.
אפשר לשלוח סיפורים לכתובת מייל: emuna109 בגי'מייל
כל מי שיש לו רעיון או דרך לעזור בפרסום הענין נשמח מאד שיכתוב כאן או יצור קשר, ושכרו מושלם מן השמים.
ומי שיש באפשרותו לכתוב מקורות לסיפורים שבאשכולות למעלה, זה יועיל מאד
כמו"כ אנו מעונינים שהאנשים שעיקר התקשורת שלהם בוואטסאפ ולא במייל יוכלו גם הם לשלוח את סיפורם, לצורך כך אנו זקוקים לאופציה של וואטסאפ למייל, או מתנדב בעל וואטסאפ שיוכל לקבלת את הסיפורים ולהעבירם אלינו
ובזכות כך ובא לציון גואל במהרה בימינו!

זיי געזונט · 30/10/23

הניצול מכיסופים והלוחם שטיהר בירכו הגומל

יועץ התקשורת ירח טוקר מגולל בפוסט מרגש מפגש שהתרחש השבת בבית הכנסת בהר שמואל בין ניצול הקיבוץ בכיסופים לבין לוחם מהקהילה שטיהר את הקיבוץ ממחבלים.

בבית הכנסת שלנו, "בית אהרן", יש את כל הסוגים. מכל הקהילות ומכל הגוונים. אבל תמיד כולנו מרגישים אותו הדבר, לא משנה אם אתה ברסלב'ער, חבדני'ק, ליטאי, חסידי ספרדי או תימני, דתי מסורתי, כולנו משפחה אחת. בחגים ובשבתות רגילות. משפחה שהיא קהילה, בית כנסת שהוא בית.

השבת, המשפחה התרחבה. דוד, אחיינו האהוב של אמנון בן הקהילה, הגיע להתארח אצלו בשבת. דוד הוא תושב כיסופים שבדרום והוא ניצל בניסים מעל הטבע מהאסון שפקד את האזור.

הוא שמע בבוקר פיצוצים וירי חי, ונכנס עם אשתו אל הממ"ד. נעלו את הדלת. עשרות המחבלים עברו בין הבתים, טבחו ופגעו בתושבי הישוב כיסופים, רבים מהם נהרגו ונחטפו כמו בכל יישובי העוטף. אל הבית שלו ניסו גם להיכנס אבל בחסדי השם ובניסים גלויים - לא הצליחו. הכלב המשפחתי, דילן, שהיה איתם בממ"ד כל העת, הבין שיש סכנה ולא נבח במשך שלושה ימים רצופים.

דוד שהה בממ"ד במשך שלושה ימים רצופים. בלי קליטה. בלי כלום. פעם ביום הוא התגנב בשקט ובזחילה למטבח לחטוף מים או משהו לאכול, וחזר לממ"ד. בכל שלושת הימים הוא שמע צרחות, דיבורים בערבית מהחלון, ירי ופיצוצים.

הוא מספר לכולנו שהיו אלה שלושה ימים בהם הוא קרא שוב ושוב יחד עם אשתו את פסוקי "שמע ישראל", שלושה ימים בהם היה מנותק חשמל רשת וסלולר, ולא ידע מה קורה סביבו וחיכה כל רגע לרע מכל. שלושה ימים בהם שכניו מכריו וידידיו הרבים נטבחו ונרצחו הי"ד.

רק אחרי שלושה ימים של מתח חרדה וציפייה אל הרע מכל, הוא שמע קולות בעברית, הציץ מאחד החרכים בחלון וראה חיילים סורקים את הישוב, ויצא אליהם. התברר לו שהוא אוד מוצל מאש.

דוד יהודי חזק. מאמין. הוא הגיע אלינו לישוב להתארח בשבת ומפה ייסע אל חברי הישוב. אבל גם הוא, פעם ראשונה אצלנו, לא האמין עד כמה משפחת עם ישראל, היא משפחה אחת קטנה ונדירה.

בבית הכנסת שלנו מתפלל באופן קבוע פיני, פנחס מנחם, בן למשפחה חסידית מיוחדת ונדירה מוכרת ואהובה בישוב. פיני הוא לוחם קרבי. מאמן ירי. בליל שמחת תורה הוא רקד איתנו עד כלות. שמחת תורה נדירה. בבוקר הוא כבר יצא לדרום. מאז הוא שם. הוא השתחרר לשבת הזאת רק לכמה שעות, ובהן הוא הגיע כמובן אל בית הכנסת. שם פגש את דוד. מתברר שפיני היה בין חברי הכוח הלוחם ששחרר את כיסופים וטיהר את הישוב ממחבלים.

החיבוק בין דוד לפיני, שניים שלא הכירו מעולם, היה החיבוק של עם ישראל כולו.

המארח של דוד, אמנון, הוא עולה חדש מדרום אמריקה. עלה לכאן לפני שנתיים. הוא ביקש לומר כמה מילים אחרי החיבוק המרגש של פיני ודוד. "אני גרתי כל החיים בונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, ואני אומר לכם בוודאות, אין אף מקום בעולם בו אנשים ישמעו שיש קרב וטבח באיזה מקום במדינה שלהם, והם מבחירה שלהם, מהרצון החופשי שלהם, ייכנסו לרכב ויסעו לשם להציל אנשים.. להילחם תוך סיכון החיים שלהם עצמם. פיני יצא להציל את דוד, בלי שהכיר אותו, בלי שידע מיהו. אין עוד עם כזה בעולם כולו, זה לא עם, זו משפחה אחת גדולה"..

כשבעל הקורא קרא בספר התורה "קום התהלך בארץ כי לך אתננה" עלה דוד לתורה, ואמר בדמעות את ברכת הגומל ברגש וצמרמורת. "קראתי כמה פעמים שמע ישראל בממ"ד והייתי בטוח שאני הולך לעולמי כמו השכנים והמכרים הרבים שלי בישוב, ואני כאן זוכה לומר "הגומל"..

בעליה הבאה בתורה כשקראנו "ברוך א-ל עליון אשר מיגן צריך בידיך" עלה פיני לתורה, ואמר גם הוא "הגומל". "חילצנו את כיסופים תחת אש בלתי נתפסת. חיילים מהגדוד שלנו נפצעו, ירינו אש תופת כדי להציל את החיים של האחים שלנו. את דוד ומשפחתו, השכנים, בני המשפחה של כולנו"..

כשפיני ודוד עלו לתורה, ואמרו "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" אמרנו כולנו אמן בהתרגשות וצמרמורת.

רק עם כזה, שחי חיי נצח וחיי עולם, עם אמונה ומסורת תורה וחיים, יודעים לעמוד זה למען זה, ויידעו לעבור גם יחד כל דבר רע.

יחד, הם עמדו שניהם דוד ופיני, מחובקים, וקראו יחד עם בעל הקורא את הפסוקים הבאים: "ואתנה ברית ביני ובינך.. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך לאחוזת עולם ויאמר הבט נא השמימה, וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו כה יהיה זרעך, ויאמין בהשם ויחשבה לו צדקה..".

בסיום התפילה ערכנו "קידוש" מאולתר. קראנו יחד את תפילת "נשמת כל חי" להודות להקב"ה על החיים והניסים. ודקות לפני שפיני היה צריך לעזוב בחזרה לחזית, דוד וחברי הקהילה שתו יחד ואמרו כולם בלב אחד ובביטחון גדול, "לחיים".

מתגעגע · 31/10/23

סיפורים אישיים

מצמרר: חיזוק אחד והשתלשלות חסרת סיכוי – שהצילה את חייו של החייל

מגי סבג נמצאת בתהליך של התחזקות במשך 11 שנים האחרונות. לפני כחודשיים, כשבנה התגייס לשירות צבאי, החליטה סבג לקחת על עצמה חיזוק רוחני. מה שקרה לאחר מכן עלה כל דמיון

שולי שמואלי
ט"ז חשון התשפ"ד 31.10.23 | 02:10

מגי סבג שיתפה בראיון ל'רדיו קול חי' את ההשגחה הפרטית לה זכתה, לאחר התחזקות אישית שלקחה על עצמה לאחרונה. סבג סיפרה שהיא ומשפחתה נמצאים בתהליך של התחזקות במשך 11 השנים האחרונות. ההתחזקות הגיעה מצידו של הבעל, והיא בתחילה התקוממה והתנגדה. היא סיפרה על תחילת דרכה בהתחזקות: "הייתי אומרת לבעלי 'אתה תיקח לי את הבילויים שלנו בשבת?!'. בעלי בחוכמתו המשיך להתחזק בדרכו ולא כפה עלי דבר. לאחר תקופה קצרה החלטתי שאני חייבת לשמור שבת אחת ולראות מה הטעם של הצד השני של החיים, ולאט לאט התחלתי להתאהב בדרך הזו. גיליתי עולם מופלא של תורה ויהדות".
בנה של סבג התגייס לצבא לפני כחודשיים לתפקיד קרבי, דבר שהדיר שינה מעיניה של סבג. זה היה חודש אלול, זמן של התחזקות והתעוררות, וסבג החליטה שהיא חייבת לקחת על עצמה חיזוקים נוספים למען שמירה והגנה על בנה. היא החליטה להוציא את הטלוויזיה מהבית, וסיפרה לילדים שהיא התקלקלה. "הוצאנו את הטלוויזיה מהסלון, ובמקום זה קנינו ספרייה לספרי קודש", סיפרה סבג כשהיא משתפת שזה עדיין לא הספיק לה. "הרגשתי שאני צריכה להתחזק בעוד משהו. אני ידעתי שעם כל הצניעות שלי, אני צריכה גם לכסות את הראש שלי. אני ידעתי את זה בתוך הלב שלי, אבל זה משהו שהיה לי קשה לוותר עליו. אמרתי לעצמי 'את הולכת על כל הקופה, כי הדבר שהכי קשה לך – זה הדבר שבו את צריכה להתמסר אל הקב"ה. זה מה שייתן לך את התחושה הטובה, את הברכה ואת ההגנה על הילדים.

"בוקר אחד, אני מסיימת להתארגן לעבודה כרגיל, ואני פשוט שמה כיסוי ראש שלם, ומרגישה שלמות פנימית. אפילו לא היו לי שום מחשבות 'מה יגידו בעבודה?', לא היו לי שום ספקות ושום חששות.

"באותם ימים הבן שלי כבר מתאקלם בטירונות בבסיס. ואז, ממש לאחר שלקחתי על עצמי כיסוי ראש, הבן שלי מתקשר אלי ואומר לי שהעבירו אותו פלוגה. הוא אומר לי: 'אני לא יודע למה. באמצע שאני יושב בכיתה עם החיילים מהפלוגה אומרים לי 'קום אתה' לי בלבד, ומודיעים לי שאני עובר לפלוגה אחרת'. ולא הסבירו לו למה העבירו אותו פלוגה, וכל זה אחרי שהוא כבר התאקלם בפלוגה מסוימת.
"כך עוברים הימים. וכשקרה האסון הנורא בדרום, כשהבסיס של הבן שלי הוא צמוד לעזה, הבן שלי והפלוגה הנוכחית שלו שוחררה שבת הביתה, והפלוגה הקודמת שלו היתה באותה שבת בבסיס. המחבלים חדרו לבסיס שלו, והיו חיילים שנרצחו".
היא מחזקת את השומעות ומעבירה מסר: "במה שהכי קשה לכן – תתחילו במשהו קטן. הרי לא יצא דבר רע מהחיזוק הזה. כל מי שמתחילה במשהו קטן בצניעות, תרגיש את השמירה ואת הברכה בבית שלה. זה חיבור אלוקי. ולמי שמתלבטת אם ללכת על כיסוי ראש מלא, אני אומרת – לכי על זה, תראי איזה נס קרה לי. מה הסיכוי שבאותו יום שאני שמה כיסוי ראש, לוקחים חייל אחד בודד, הבן שלי, שולפים אותו ומעבירים אותו לפלוגה אחרת? הוא אפילו לא חווה את הטראומה של להיות בבסיס באותו זמן של הטבח. מה הסיכוי?!", היא מסכמת את סיפורה המצמרר.

מתגעגע · 1/11/23

מאשכול 'חרבות ברזל תיעוד מהמלחמה' @זהו שמי!
כאן

עם ישראל כולו שמח אמש (שני) בשמחת משפחת מגידיש, עם שחרורה משבי החמאס של בתם החיילת אורי, תצפיתנית בת 19 שנחטפה מהמוצב בנחל עוז, במהלך הטבח הנורא בבוקר שמחת תורה.
כעת, מתברר כי בשבוע שעבר, הפוסק הספרדי הגאון רבי בן ציון מוצפי, הגיע למסור שיעור בקריית גת, כאשר סביב השיעור התחוללה דרמה של ממש, לאחר שהשיעור הועבר ממקום אחד למשנהו והשעה אף שונתה, בשל המגבלות הביטחוניות.
אך על שיעור תורה לא מוותרים, והמונים השתתפו בשיעורו של הגרב"צ, שהסתיים בתפילה וזעקה להשם, לישועה גדולה לעם ישראל.
בין המשתתפים בשיעור היה גם אביה של החיילת התצפיתנית אורי מגידיש, שנחטפה לעזה, והוא ניגש לרב וביקש ממנו ברכה לישועה ולשחרורה של בתו מהשבי.
הרב בירך בהתרגשות רבה, והוסיף: "אני לא יכול להבטיח, אבל בעזרת ה' תהיה ישועה והיא תחזור לביתה בריאה ושלימה בקרוב". הקהל כולו ענה "אמן" על ברכתו הנרגשת של הרב.
אמש, התבשר עם ישראל כולו על שחרורה המפתיע במבצע נועז של השב"כ וצה"ל.

אך בכך לא תם הסיפור.

אחד התלמידים פנה אל הרב, על הברכה שהתקיימה, וכתב לו כך: "לגדל ולרומם שמו יתברך, צדיק גוזר וה' מקיים. לפני שבוע הרב היה בקרית גת ובירך את אביה של החטופה אורי מגידיש, היום כל עם ישראל התבשר בחזרתה הביתה בשלום. אין עוד מלבדו".
הגרב"צ מוצפי השיב לו: "זה לא אני, זה אבא למעלה. בליל רביעי י' במרחשון הגעתי לשיעור חיזוק בקרית גת, בית הכנסת היה מלא אנשים, היתה התעוררות גדולה, והאבא עמד מולי והזיל דמעות, ואני סמכתי ראשי עליו, ובכיתי עמו, התערבו הדמעות יחד, והתפללנו שתשוב בקרוב, והשם יתברך רחום וחנון שמע התפילה וחולצה היום. ברוך פודה ומציל. ברוך שמו". [ככר השבת]

זיי געזונט · 1/11/23

לקרוא ולבכות ולחבק הבן האובד:

מספר ר' אלי שושן מביתר:
כל מה שאסרה תורה התירה לך כנגדו...
אני אברך תושב ביתר, וכחלק מהתיקון שלי בחיים נגזר עלי לסבול צער גידול בנים.
אחד מבני, יאיר, פרש ל''ע מדרכי התורה.
יש המכנים זאת ''יצא בשאלה'', אני קורא לזה ''יצא בהשאלה''.
יען כי נשמתו הושאלה באופן זמני לכוחות הס''א, עד כי יבוא אי''ה היום ותפקחנה עיניו,
ותעבור עליו רוח טהרה לשוב לאביו שבשמים.
למזלי הטוב, יאיר הוא בעל שכל חריף וגם אדם ישר בטבעו, ושלא כמו רבים מחבריו,
הוא אינו מרמה את עצמו להאשים אותי ואת בני ביתי בחליו ובקשייו.
הוא יודע כי היצר לכד אותו ברשתו והוא מתקשה להתגבר עליו.
את אביו ואמו הוא מכבד, הוא משתף אותנו בעובר עליו, ובבית הוא משתדל בכל יכלתו
להמנע מלצער אותנו.
בערב חג הסוכות שאלתי את יאיר מה התוכניות שלו לימי החג.
הוא ענה לי שבחג הראשון הוא מתכוון להיות עמנו בבית, ואילו בשמחת תורה הוא
מתכוון להיות עם חברים בדרום...
משום מה לבי התקומם. למרות הכל, שמחת תורה... גם הרגשה רעה התלוותה למחשבות
אלו, הרגשה עמומה וכבדה שלא ידעתי לפרשה כהוגן.
אמרתי ליאיר שאני מבקש ממנו שיעשה עמי טובה, אני מתחנן שגם בחג שמחת תורה
יהיה עמנו בבית.
יאיר לא מיהר להסכים.
יש מסיבה גדולה, ''משהו בינלאומי, מסיבת טבע'', זה לא דבר שרואים כל יום... הוא לא
מוכן להפסיד.
שאלתי את יאיר מה יש שם במסיבה הכל כך נחשקת, ולמרבה הבושה הוא הסביר לי כי
מביאים עגל זהב ענק של ע''ז, ורוקדים מסביבו אחרי ששותים לשכרה, וכו'.
מעי התהפכו לשמוע על ''תוכנית'' שכזו לשמחת תורה, אבל כבשתי את רגשותי, ואמרתי
ליאיר: הגמרא אומרת שכל מה שאסרה התורה, היא גם התירה כמותו: אסרה לאכול דם
אך התירה אכילת כבד; אסרה אכילת חֵ לב בהמה אך התירה חלב חיה; אסרה חזיר, אך
התירה מוח של שיבוטא, וכן הלאה. הבה ונחפש תחליף להנאות שאתה מחפש לעשות
באיסור, ונמצא דרך לעשותם בהיתר, כאן בבית, העיקר שלא תצטרך לנסוע למסיבה
המזעזעת הזו בדרום...
יאיר הביט בי מופתע, איך בדיוק הוא יהנה בהיתר בשמחת תורה?
אמרתי לו כך:
פה בקצה הרחוב יש בית כנסת גדול של חב''ד.
בשמחת תורה נשפך שם אלכוהול כמים, שותים לשכרה ורוקדים עד כלות הנפש.
אתה הרי למדת בישיבות ליטאיות וגדלת על ההשקפה ש''חב''ד זה עבודה זרה'', אז הנה
לך הכל יחד: ריקודים ללא גבול, אלכוהול כמים, ועבודה זרה... כל מה שרצית, ובהיתר...
[מחובתי להבהיר, ח''ו אין לי דבר נגד חב''ד, ולהיפך. רק השתמשתי בהשאלה בביטוי המיתולוגי הזה כדי לשכנע
את יאיר].
יאיר שמע את הדברים, חשב מעט, ואח''כ הודיע לי שהוא מוכן לתוכנית
החילופית, אך בתנאי שיתאפשר לו לארח חבר בבית, אותו חבר שעמו תכנן לנסוע
למסיבה בקיבוץ רעים...
וכי ברירה יש בידי? הבעתי את הסכמתי.
בהושענא רבה אחר הצהריים הגיע הצמד, יאיר יחד עם חברו, אדם.
הזמנתי אותם לסוכה לסעודת חג, אבל אמרתי להם שלפני הסעודה צריך לברך על
הלולב. גם אם הם לא מקפידים כל כך, אבל אני מקפיד ביותר על תשעים אמנים ליום,
ועדיין חסרים לי כמה...
שני החברים ברכו על הלולב, כאשר אדם מברך גם שהחיינו...
אחר כך הם חבטו את הערבות כנהוג, ונטלו ידיים לסעודה דשנה עם ברכת ''לישב
בסוכה''.
אחרי שאכלו ושתו כהוגן פנינו ''להיפרד מן הסוכה'', שתינו יין טוב, ופצחנו בריקוד
מסביב לשולחן. האווירה היתה טובה ואדם החזיק בידו את הלולב ורקד ורקד...
אחרי מנוחה שלחתי את הצמד לבית הכנסת חב''ד כפי שסוכם, שם הם השתלבו מצוין
בתוך הקהל, ובשעה מאוחרת הם שבו הביתה למנוחה.
בבוקר של שמחת תורה התעוררנו יחד עם כל בית ישראל לקול האזעקה המייללת...
אדם שש על ההזדמנות, ''פיקוח נפש'' ! ואץ לפתוח את מכשיר הטלפון.
עברו מס' דקות ואדם חזר מהחדר, מראהו משונה, פניו מחליפות צבעים.
לפתע הוא קפץ לעברי והתחיל לחבק אותי, בתחילה חשבנו שדעתו נשתבשה עליו...
האזעקה מייללת והוא מצא לו זמן להמטיר חיבוקים ונשיקות...
אך אדם החל לזעוק בקול ניחר:
המסיבה הארורה! תודה! תודה לך! הצלת את חיינו!
ה''כיבוד הורים'' של יאיר הציל את חייו ואת חיי מייסורי איוב ומיתה משונה...
הריקודים של הקפות היום כבר נשאו אופי אחר, זה כבר לא היה הענין של אלכוהול...
אדם גם הפך לכוכב הערב בביהכנ''ס כמי שיודע לספק חדשות מהמקור, ה''י.
למחרת בבוקר, אסרו חג, אדם ביקש להניח תפילין לפני הפרדו מאיתנו לשלום.
ואילו יאיר הכריז:
אבא, יהיה מה שיהיה, אני - נשאר בבית!

מתגעגע · 2/11/23

כך נראה נס: דלת זכוכית הפרידה בינו למחבלים; ניצל בזכות האמונה • צפו

עובד בתחנת דלק בגבים ניצל בנס לאחר שהמחבלים לא הצליחו לשבור דלת זכוכית שהפרידה בינו למחבלים. בסרטון ניתן לראות את אחד המחבלים מנסה לירות במנעול הדלת ונתקל במעצור בנשק, ובנס מחליט לסגת והעובד נותר בחיים • צפו https://www.jdn.co.il/video/2068680/

מערכת JDN
י״ז במרחשוון ה׳תשפ״ד (נובמבר 1, 2023)
פורסם: 22:38

לאחר שחייו ניצלו בנס, הערב הוא משחזר את רגעי הדרמה, משה אילוז יצא מביתו לטיול אופניים, פתאום הוא רואה שני טנדרים עמוסים מחבלים, יריות נשמעות מכל עבר, עם בנדנות ירוקות לבושים שחורים, וצועקים 'אללה אכבר', הוא עוד לא מבין את גודל האירוע, אך מחליט יחד עם חבריו להיכנס לתוך תחנת הדלק ולהסתגר בממ"ד.

בפנים שהו 12 איש, יחד הם צופים במחבלים דרך המסכים של מצלמות האבטחה, ורואים איך כעשרה מחבלים שפרקו מהטנדרים מנסים לפרוץ את דלת הזכוכית של תחנת הדלק. תוך כדי הוא מנסה להזעיק עזרה מהמשטרה ומהצבא, ואין מענה.

הוא מתחיל להבין שהסוף קרב, ואומר שלוש פעמים 'שמע ישראל', הוא מדבר עם אמו שנפטרה ומבקש שתציל אותו, ומתכוון להיפרד מן העולם. בנס המחבלים לא הצליחו להיכנס. משה משתף בראיון לחדשות 14 כי ברגעים אלו הרגיש שהוא מתחבר לבורא עולם ולאמו ז"ל.

רק לאחר מעשה הוא מבחין בבלוני גז שהיו בסמוך, ומבין את גודל הנס. הוא וחבריו המשיכו [לשהות] עוד כעשר שעות בממ"ד עד לחילוצם ע"י כוחות הביטחון.

מתגעגע · 2/11/23

אופיר ברח מהמחבלים, מעד ארצה – וזה מה שהציל את חייו • צפו

חייו של אופיר תור ניצלו בשבת השחורה של שדרות – והכל תועד במצלמות האבטחה • הוא מעד בזמן שירו עליו. "השתטחתי על הכביש, כנראה שזה הציל אותי", תיאר. "אחרי זה המשכתי לרוץ וניסיתי לשבור להם את קו הירי" • צפו כאן

מערכת JDN
י״ז במרחשוון ה׳תשפ״ד (נובמבר 1, 2023)
פורסם: 19:00
עודכן: 19:15

הטבח הנוראי בחג שמחת תורה של מחבלי חמאס, גבתה קרבנות רבים מקרב תושבי העיר שדרות. מחבלי חמאס, שנכנסו לעיר עוד בשעות הבוקר, ירו באזרחים שהסתובבו ברחובות. הם ניסו לפגוע גם באופיר תור, חובש בכיר במד"א שהיה בדרכו למשמרת. הוא הצליח להימלט מהם, וגם להציל חיים של אם ובנה.

"היו קולות של נפילות", הוא נזכר באותו יום שבת בראיון לחדשות 12. "יצאתי מהרכב והבחנתי במישהו שירה על הרכב לפניי. הוא כיוון את הרובה עליי והתחיל לירות. מאחר שלא היה לי נשק, הדילמה הייתה רגעית – התחלתי לחלץ לאחור כשהם ממשיכים בירי".

תור מעד בזמן שירו עליו. "השתטחתי על הכביש, כנראה שזה הציל אותי", תיאר. "אחרי זה המשכתי לרוץ וניסיתי לשבור להם את קו הירי". בדרך תור נתקל ברכב שנסע לכיוון המחבלים, הוא סימן לנהגת לעצור והצליח למנוע ממנה לנסוע על הציר שבו הייתה החוליה.

בראיון לחדשות 12 סיפר: "הוצאתי מהרכב אישה וילד והברחתי אותם ברגל. זה הציל אותם. אם הם היו נשארים ברכב הם לא היו איתנו היום". אחרי החילוץ תור המשיך להסתובב בעיר וניסה להזעיק עזרה.

הוא נשאל איך הרגיש בסיטואציה המפחידה וענה: "בעיקר מרגישים תסכול רב שאין לי נשק, שאני לא יכול להגיב. אני הייתי קצין צנחנים, זו תגובה אינסטינקטיבית לנו הלוחמים. כביכול הבריחה מהאירוע זה התסכול הגדול".

"אולי הייתי מציל עוד אנשים אם היה נשק עליי והייתי מגיב בירי. זה מאוד מעסיק אותי עד כדי כך שאני ממשיך בפעילות כדי שלכל אחד ראוי יהיה נשק. לדעתי זה מה שמנע מהמחבלים לנוע עוד צפונה – אנשים טובים שהיה להם נשק בבית והגיבו".

טבריאנער · 2/11/23

נכתב ע"י זיי געזונט:
לקרוא ולבכות ולחבק הבן האובד:

מספר ר' אלי שושן מביתר:

אפשר לדעת מהו מקור הסיפור?

אמת מארץ תצמח · 2/11/23

נכתב ע"י טבריאנער:
אפשר לדעת מהו מקור הסיפור?

לכא' מוח קודח של אי מי.
ה'עגל הזהב' לא היה 'חלק בלתי נפרד מהמסיבה', כך שלהגיד שמראש עליו הי' הפוקוס, נו נו.
הבעיות צניעות שם הם היו עיקר העסק, ולא נשמע שחב"ד זה הפתרון שנתנה לנו התורה כנגדו.

טבריאנער · 2/11/23

עדיין אפשר שגרעין הסיפור אמיתי והולבש עליו נופך רב כדרכם של מספרי סיפורים ומגזימי גוזמאות וקודחי מוחות...

הודיה 482 · 2/11/23

נכתב ע"י אמת מארץ תצמח:
ה'עגל הזהב' לא היה 'חלק בלתי נפרד מהמסיבה', כך שלהגיד שמראש עליו הי' הפוקוס, נו נו.

פרסמו בהתחלה תמונה ומחקו אתה מיד כדי שלא קטרוג חלילה (באחד הסטטוסים ראיתי) זה לא היה עגל זהב
זה היה פסל של בודה. פסל זהב זה היה סיפור אחר שהיה לפני שנים בכרמל ואחר זמן קצר היתה שם שרפת הכרמל הגדולה...
לא שזה פחות גרוע רק לדייק את הסיפור

אמת מארץ תצמח · 3/11/23

נכתב ע"י הודיה 482:
פרסמו בהתחלה תמונה ומחקו אתה מיד כדי שלא קטרוג חלילה (באחד הסטטוסים ראיתי) זה לא היה עגל זהב
זה היה פסל של בודה. פסל זהב זה היה סיפור אחר שהיה לפני שנים בכרמל ואחר זמן קצר היתה שם שרפת הכרמל הגדולה...
לא שזה פחות גרוע רק לדייק את הסיפור

לא עגל, אבל פסל בצבע זהוב, ומשם נולד הכינו 'עגל הזהב' -ע"ש המחולות.

זיי געזונט · 3/11/23

נכתב ע"י טבריאנער:
אפשר לדעת מהו מקור הסיפור?

כל ראש יהודי יכול להאמין לסיפור הצלה כזה
ממקום ע"ז וג"ע וכו' וכו'
א"א לתאר מה קרה שם
לב טהור לא יכול לסבול לשמוע אפילו מה היה שם
הלב נשבר יותר מסרטוני דו"צ,

בכל אופן אני חושב שלא צריך לחפש הרבה
כתוב פה בדיוק
אלי ששון מביתר שיש לו בן יאיר
מה צריך עוד לחפש
לך תעשה כמה בירורים / טלפונים תגיע אליו במהירות !!!!

נכתב ע"י אמת מארץ תצמח:
לכא' מוח קודח של אי מי.
ה'עגל הזהב' לא היה 'חלק בלתי נפרד מהמסיבה', כך שלהגיד שמראש עליו הי' הפוקוס, נו נו.
הבעיות צניעות שם הם היו עיקר העסק, ולא נשמע שחב"ד זה הפתרון שנתנה לנו התורה כנגדו.

נכתב ע"י הודיה 482:
פרסמו בהתחלה תמונה ומחקו אתה מיד כדי שלא קטרוג חלילה (באחד הסטטוסים ראיתי) זה לא היה עגל זהב
זה היה פסל של בודה. פסל זהב זה היה סיפור אחר שהיה לפני שנים בכרמל ואחר זמן קצר היתה שם שרפת הכרמל הגדולה...
לא שזה פחות גרוע רק לדייק את הסיפור

ע"ז זה ע"ז
הכינוי לכ לע"ז זה: עזל זהב
לא משנה איזה צבע......וד"ל

נכתב ע"י טבריאנער:
עדיין אפשר שגרעין הסיפור אמיתי והולבש עליו נופך רב כדרכם של מספרי סיפורים ומגזימי גוזמאות וקודחי מוחות...

למה בדיוק על הסיפור הזה אתה מוסיף את הנופך שלך ?
את הסיפורים החילוניים שכתוב פה לפנ"ז
אתה מאמין ועוד איך שזה כתוב שם ללא שום נופך ?
תראה מה שהם כותבים
ראו את ההצלה מן השמים
ואין שם שם רמז שזה היה בעזר ה' בזכות איזה זכות או מצוה וכו' וכו'
במקום לכתוב היה לי סייעתא דשמיא כותבים היה לי מזל
במקום לכתוב רק בזכות השם יתברך ניצלתי ולא אחרת כותבים בזכות הרצון להישאר בחיים עפר"ל

סיפורים אלו ללא נופך כלל וכלל וכלל
כל מילה מהסיפור צריך להיות כתוב כי ללא זה לא מבינים את הסיפור ...................................

11311 · 3/11/23

נכתב ע"י טבריאנער:
אפשר לדעת מהו מקור הסיפור?

קראתי את הסיפור הזה בעלון של השגחה פרטית,
כתוב שם שזה מסופר ע''י ר' מרדכי מלאכי ששמע מפי בעל המעשה
(ולא מוזכר שם כל הקטע שחיפש משהו שדומה למסיבה, אלא רק שאביו שכנע אותו להשאר בשמחת תורה בבית וללכת לרקוד בבית כנסת)

לארג' · 4/11/23

החייל שנפצע: הייתי כבר למעלה ואמרו לי אתה יכול לחזור - כל רגע

חייל שנפצע באורח קשה בשמחת תורה בקרב על הקיבוצים עם המחבלים מגולל את שאירוע עמו באנדרטה שבה התחבא וכבר היה בעולם העליון עד ש"הרגשתי שמקשיבים לי, 'אני צריך לחזור למטה'. 'אתה יכול לחזור', אמרו לי, ואז התעוררתי על האדמה המוצקה מתחת למבנה העגול של האנדרטה". הסיפור המלא

www.kore.co.il

הדר מוריה · 4/11/23

אני רוצה לאגד את כל הסיפורים כדי להוציא "עלון" או לפתח אתר לזה

זיי געזונט · 4/11/23

נכתב ע"י לארג':
החייל שנפצע: הייתי כבר למעלה ואמרו לי אתה יכול לחזור - כל רגע

חייל שנפצע באורח קשה בשמחת תורה בקרב על הקיבוצים עם המחבלים מגולל את שאירוע עמו באנדרטה שבה התחבא וכבר היה בעולם העליון עד ש"הרגשתי שמקשיבים לי, 'אני צריך לחזור למטה'. 'אתה יכול לחזור', אמרו לי, ואז התעוררתי על האדמה המוצקה מתחת למבנה העגול של האנדרטה". הסיפור המלא

www.kore.co.il

אם אפשר להעתיק את טקסט הסיפור לכאן
תודה רבה

nech4 · 5/11/23

"עוצו עצה ותופר"
2 עדויות, אחת מכלי ראשון והשניה מכלי שלישי
על תכנון מראש לפגיעה מחרידה בעיר נתיבות,
ובסוף- כידוע- המחבלים היו רק מסביב לעיר ולא נכנסו אליה.

העדות הראשונה-
אשה מנתיבות שגרה בסמיכות לישיבת הנגב וישיבה נוספת- סניף שלי יקירי (שתי הישיבות באותו מתחם),
מספרת לגיסה של אחותי:
בליל שמחת תורה היא רואה בצמחיה שמאחורי הגדר של הישיבה אדם שוכב ולידו 2 תיקים.
היא מבקשת מבעלה שיצור קשר עם המשטרה.
בעלה מנסה להניא אותה, לא מבין מה עובר עליה וזה רק דמיונות או שזה פועל זר שמתחפשת מקום לישון וכו' וכו'.
בסוף מדווח.
בצהרי יום שמחת תורה נוקש שוטר על הדלת שלה ומוודא שיהא זו שפנתה.
מסתבר שהתוכנית של החשוד היתה אכן לבצע פיגוע בבוקר.
הוא חיכה שהבחורים ילכו לישון
להניח את המטענים ב-2 הישיבות
ולהפעיל אותם בבוקר בזמן התפילה!
(המשטרה לא פרטה אם יש קשר למחבלים או לא, אך בהמשך לסיפור השני, נראה שבהחלט יש קשר!)

העדות השניה-
יש לי אחות שגרה בקהילה בנתיבות.
בליל שמחת תורה היא הולכת עם ילדיה ברחוב ועוברת ליד תחנה.
יושב שם אחד עם קרחת וזקן ומסתכל בספר של מפות.
היא תהתה לעצמה-
אם זה אורח (כי תושבי הרחוב חרדיים) שחיפש להתאוורר ולטייל, מה יש לו לחפש בספר של מפות?!
בדיעבד הבינה את המשמעות..

בנוסף
היא אומרת שהיה עובד ערבי שעבד הרבה בשנה האחרונה בשכונה שלהם
וכמה ימים לפני שמחת תרה ראו אותו משרטט את מפת השכונה.
מי העלה בדעתו שיש סיבה נוראית כ"כ מאחורי המעשה?

ואין דרך להבין
איך כל הנ"ל לא הוביל לאסון עצום בקהילה בנתיבות
מלבד האמונה בהשגחה פרטית מופלאה!!