אני רוצה את כל הסיפור בנשימה אחתשאלה לקוראים-
האם אורך הקטע שאני מעלה נעים לקריאה?
תרצו ארוך יותר/קצר יותר?
פליז!ארוך יותר
תודה!אז עכשיו מתחיל גם מתח!!!
מושלם!
ואהבתי את השמות של השרים.
בדיוק ככהנאודיאן מציג את עצמו בשם מתריאן? נראה לי שכן...
תודה על השאלה!ואיך למען ה' זה יכול להיות שעל אחד משני הנסיכים שאחריהם נערך חיפוש שכזה, מופקד חייל בודד, שלא ממהר לדווח לאף אחד כי הנסיך התעורר??
תודה רבה!והפרקים לא ארוכים בכלל, ובטח שלא מידי!
אני מוכנה לקרוא גם פי שלוש מזה...
שישתלט על עצמו מהר, אחרת המפקד יכעסשומרים עליו הרבה מאד חיילים, רק ספציפית את תפקיד ה'שומר' קיבל עבנוד... הוא אמור להיות צמוד לנאודיאן כל הזמן.
למה הוא לא מדווח?
כי מדובר בחייל צעיר ותם שהתגובה הראשונה שלו היא חיבוק ולא לקרוא למפקד
המפקד יכעס
יופי מזוקק!הווה | חיצגאט
"מה קורה כאן?"
גבר מוצק בעל עור בהיר עד מאד עמד בדלת, ידו האחת מונחת על חרבו וידו השניה תומכת במשקוף. עבנוד ניסה להתרומם מכריעתו על יד המיטה, אך רגליו הסתבכו בקצה השמיכה שהשתלשל מטה. ידו הורמה בהצדעה אילמת.
"הנער התעורר, המפקד", דיווח ביובש רב, רוצה לספק למפקדו הרגוע סיבה להתעלם מתנוחתו הלא מכבדת, וגורם לנאודיאן, שהספיק להבין כי מדובר על חייל בעל אישיות לא צבאית בעליל להחניק עוד פרץ צחוק. "והוא סיפר כי קוראים לו מתריאן".
המפקד השיט את מבטו בין נאודיאן, שבת צחוק עדיין נחה על פניו ובין החייל הנבוך.
רגע אחד עוד המתין, מחכה אולי לרמז שיתנו לו על מה שקרה לפני שנכנס אל החדר, ושניה לאחר מכן כבר ניצב על יד המיטה, ידו מושטת קדימה.
"בוקר טוב, מתריאן", הוא אומר רכות, לוחץ את ידו של נאודיאן המופתע. "אני שמח לראות כי אתה חש בטוב." נאודיאן הנהן בראשו, בולע בקושי את הנוזל שהתעקש להזדחל אל עיניו. עד עכשיו עמד יפה במשימה שהטיל עליו מתריאן.
אין ספק שהוא יוכל להשלים אותה בהצלחה.
ממנו עברה היד אל עבנוד, תופסת בכתפו ומאלצת אותו לעמוד, מגלה לנאודיאן עד כמה החייל ששמר עליו גבוה.
"חייל."
קולו של המפקד קר.
"כן המפקד!" עבנוד נמתח בעמידת דום, ידו השמאלית נצמד למצחו בהצדעה, ונאודיאן מוצא את עצמו מרחם, ממש כך, על החייל העליז.
"מה היתה ההוראה שניתנה לך?"
"להשגיח על מצבו של הנס-של הנער" עבנוד מתקן את עצמו במהירות, נושך את שפתיו. עוד שגיאה אחת שלו והוא יכול לומר להתראות לכל חלומות הגבורה שרקם לעצמו כששכב על המזרון הדק בחורבה העצובה הזאת שאחותו כינתה בשם בית. הוא המשיך במהירות, דוחק את הרהוריו הצידה בכוח. "לפי הוראות הרופא ולדווח למפקד כאשר הנער יתעורר."
"אתה זוכר היטב, חייל. ואם כך," אם היה יכול קולו של המפקד להקפיא חפצים כבר מזמן היה החדר סביבם הופך לקרח. "למה הסעיף השני בהוראה לא התבצע?"
מחט ננעצה בגבו המתוח מידי של עבנוד והחלה חודרת אט אט אל הבשר. הוא יכול לשכוח משלושים המטבעות שתיכנן לשלוח לסִגְיוֹן בסוף החודש, כאשר יקבל את משכורתו. במצב הנוכחי מוטב שיתפלל כי יתנו לו לשלוח אליה מכתב שיבשר על מאסרו. נאודיאן שעמד כל הזמן הזה, צופה בעניין על המתרחש מולו, החליט כי הגיע זמנו להתערב.
"סליחה?" הוא שולח את חיוכו המקסים אל בהיר העור שנראה כבעל דרגה בכירה. "אני יכול לקבל לחם? אני קצת רעב." הוא אומר בפשטות, באותו טון בו השתמש רבע שעה קודם לכן.
סוף סוף מתיק הקצין את עיניו מפניו של עבנוד ומואיל בטובו להסתכל לכיוונו. מבטו חרך את פניו של נאודיאן. "מתריאן?" ווידא.
"אכן". נאודיאן קד קלות, טופח לסנאי על הגב מוסיף באותה עובדתיות בהירה "וזהו סאן, חבר שלי."
גבותיו השחורות של המפקד ננעצות אי שם למעלה. "כבר תגיע הנה ארוחת בוקר," סימן בראשו לעבר עבנוד וזה לקח את רגליו ויצא במהירות מהחדר, לא מעניק לנאודיאן מבט נוסף.
אי שם
עגמומיות נפלה עליו. עד עכשיו התוכנית עבדה כמצופה, הם חשבו שהוא נאודיאן וחקרו אותו ללא הרף על היעלמותו של הסנאי. אפילו הוא לא ידע שסאן כל כך חשוב לנאודיאן!
אבל עכשיו, בדיוק כשהמתח היה צריך לרדת ותעלומת התיבה והמלך להיפתר- בדיוק עכשיו התחיל בלאגן חדש, מאיים להטביע אותו בגליו.
אין לו מושג לאן מובילים אותו.
בהשערה הכי פרועה של נאודיאן, ובינו לבינו הודה בכך שהוא פרוע, הוא לא חלם שהעוקב שלהם היא חבורת זרים שעל כתפם השמאלית משתלשלות נוצות טווס ארוכות.
כשנעו במבנה תקיפה, אחד בראש ואחריו שניים, מאחוריהם שורה ארוכה של שמונה לוחמים ובשתי השורות האחרונות שוב שניים ואחד במאסף, נפרסו הנוצות סביבם כאילו היו ציפור נוי מאחת הארצות הרחוקות.
רק כששלפו את חרבותיהם הקצרות הבינו כי מדובר בעוף דורס.
במהלכו של הקרב הקצר קיפצה במוחו מחשבה יחידה- גם צופית יפיפיה עלולה להתגלות כעיט מאיים ביום מן הימים. ואם ציפור כך, על אחת כמה וכמה תיבה מסתורית ואבא נעלם.
האם הוא רוצה לדעת את האמת?
השאלה חבטה בו.
הדבר היחיד שיכול לעשות במצבו הנוכחי היה לחשוב, שכן ידיו היו קשורות למוטות הברזל שסגרו על העגלה ופיו סתום בחתיכת בד.
מידי פעם הם עצרו ומישהו נתן לו לשתות, ומיד לאחר מכן המשיכו. השמש שהלכה והעריבה סינוורה את עיניו הדומעות של מתריאן.
אין לו בעיה להיראות חלש. הזרים בוודאי ראו כי נאודיאן יודע טוב מאד להתלונן. מעניין איך נאודיאן מסתדר שם, כשהוא משחק את דמותו של האח הקשוח והבוגר.
מתריאן הניח את ראשו על המוט הקרוב, בוהה בציפורים נודדות שחצו את קו הראיה שלו. הן טסות לכיוון מוגדר, יחד עם אחיותיהן. יש להן כיוון, יש להן בית, יש להן משפחה.
הוא רק ילד קטן בן שתיים עשרה שמוקף בארבעה עשר טווסים כהי עור, מובל למקום בלתי ידוע ודואג עד מאד לתאום שלו.
לא מדובר בחייל?מדובר על חייל
הוא לא שוכב?נאודיאן קד קלות, טופח לסנאי על הגב
ואם לא די בכך, הוא הצליח להתרומם לספק ישיבה
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
4.06
כ"ז אייר
סילבוס חדש ל-2024!
קורס פיתוח ובניית אתרים
קריירה מתקדמת, ביקוש עצום, וממוצע משכורות גבוה במיוחד!
מלגות גבוהות ומשתלמות!
2.06
כ"ה אייר
פתיחת מסלול
קורס עריכת וידאו
מלגות והנחות משמעותיות!
4.06
כ"ז אייר
#רקבפרוג
הרצאה מרתקת:
הכירו את טווינמושן
עם גל אקסלרוד
עולם מטורף משל הדמיות! ממשק חדשני שמאפשר לבצע הדמיה כמעט כמו משחק מחשב
לתלמידים ובוגרים בלבד!
27.06
כ"א סיוון
פתיחת מסלול
עיצוב ואדריכלות פנים
מלגות גבוהות!
27.06
כ"א סיוון
השקה חגיגית!
עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קמו
א הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה:ב אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:ג אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה:ד תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו:ה אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו:ו עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם:ז עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:ח יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים:ט יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת:י יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: