נהגים שלא עוצרים בתחנות , לא יוצאים בזמן, מחליטים לא להעלות נוסעים (בזמן הקורונה ) למרות שלא נגמרה המכסה לאוטובוס , אני המתנתי פעם לאוטובוס שיוצא פעם בשעה (היו איתי עוד כ15 איש) והאוטובוס לא הגיע לאחר פניה לחברת האוטובוס אמרו לי היתה בעיה תמתינו לאוטובוס הבא - עוד שעה!!!!
בסופרים הקטנים - יוצא לי לראות הרבה פעמים מוצרים שעבר עליהם התוקף והתלוננתי מלא אצל המנהלים ולא ממש מתיחסים
הייתי בסופר גדול בערב פסח המתנות ארוכות וכו , פתאום המוכרת קמה ויוצאת חיכנו לה 10 דקות לפחות , בברור מול הקופה ראשית אמרו לנו שהיא הלכה לשרותים ושנמתין בסבלנות .
בקיצור זה נושא בפני עצמו הזלזול בציבור שלנו וחוסר הדיבור של הציבור שלנו
לדעתי חלק ניכר מהבעיה היא -
שאנחנו ציבור
שנשען ונתמך על אחרים,
תחבורה -
רוב האוכלוסיה במדינות המערב מסתמכת על תחבורה פרטית, והמדינה מתאמצת ומשקיעה מליארדים כדי להעביר אותם לתחבורה ציבורית.
אבל הציבור החרדי - נסמך על תחבורה ציבורית, ולא משקיעים בו מספיק, ובפרט שאנחנו מצפים לקבל תחבורה ציבורית שהיא קרובה בנוחותה לתחבורה פרטית, וזה כבר אתגר ענק, גם אם שר האוצר והתחבורה היו חרדים.
וזו רק דוגמה אחת מיני רבים. (שאם אפרט אותם יגידו שזה חלק מהתעמולה של שונאי הדת)
ובקשר למעסיקים - כשאין חינוך מגיל צעיר לחיים תקינים, ועל כל דבר צריך לומר תודה רבה (כמה עלינו להודות לנציגי הציבור שמוסרים נפשם לילות כימים וכו' וכו' וכו' - המסר שעובר הוא - תגיד תודה שבכלל מתייחסים אליך),
נוסיף לכך - קושי תקציבי אובייקטיבי בחלק ממוסדות החינוך, (שזה נובע מתרבות נציגנו לנסות
"להציל" את כבשת הרש, במקום לנסות להרבותה ולהפרותה ולהופכה לעדר ענק),
והנה השתרשו לנו הרגלי העסקה שמזכירים את תחילת התקופה התעשייתית באירופה, בה מעסיקים ניצלו את העובדים החלשים - שאם העזו להתלונן אמרו להם
"אתם יכולים ללכת, יש במקומכם רבים שיסכימו להחליף אתכם"
הפתרון לדעתי - להילחם על הזכויות, להתאגד יחד. יש מספיק רבנים מוכרים וחשובים שיתנו גב לכל התארגנות של עובודת ועובדים נעשקים.