דרוש מידע ספר חרדי על גירושין

[לא אני]

אם אין מקום לשנות את הדעה בגלל הילד

יש מקום לקחת בחשבון כשיקול משמעותי ביותר, גם אם ההחלטה לא תשתנה, המשקל שאמורים לייחס לפגיעה בילד אמור להוות רכיב משמעותי בהחלטה שמשמעותית לו כל כך.

 

[לא אני]

לפעמים עדיף סוף כואב, מכאב ללא סוף.

נכון.
הענין הוא שלעיתים הגירושים לא רק מותירים אדמה חרוכה אלא אש רוחשת וכאב פועם.
וזה כאב בלי סוף.

 

[Ruty Kepler]

ואהבתי מאד דווקא את נטרול עולם המבוגרים מהסיפור והתמקדות בעולם של חנהלה, שלא משנה כמה כולם צודקים - היא סובלת.

ועדיין יכלו, גם בנטרול עולם המבוגרים, לתאר גם חלק מהסבל שלה בעבר.

להזכיר איך היא שכבה בלילה ושמעה את אמא מדברת בקול קשה ומר (כמו הטעם של הגזע של העץ בחצר. חנה'לה ליקקה אותו פעם, כשהשכנה אמרה לה שזה טעים. זה לא היה).
ופתאום אמא דיברה יותר בקול ויותר קשה ויותר חזק. והיא פחדה. אמא נשמעה כועסת. חנהל'ה לא הבינה על מי. היא גם לא רצתה להבין אז היא התכסתה חזק בשמיכה וסתמה איתה את האוזניים ובקושי נשמה.
ובאותו לילה אבא לא חזר הביתה בכלל. היא יודעת, כי בבוקר כשהתעוררה מוקדם, הוא לא היה במיטה שלו. הכרית הייתה מסודרת כמו אתמול.

למחרת היא פחדה שאבא נעלם, אבל הוא כן בא.
ושלושתם אכלו ארוחת צהריים ושתקו. שתקו מאד. כאילו הם אנשים שלא מספיק מכירים.

יש מקום לקחת בחשבון כשיקול משמעותי ביותר, גם אם ההחלטה לא תשתנה, המשקל שאמורים לייחס לפגיעה בילד אמור להוות רכיב משמעותי בהחלטה שמשמעותית לו כל כך.

שוב, וכאמור, להשאר במערכת נישואין רעועה ובעייתית, עלול לפגוע בילדים לא פחות.

 

[פרפר סגול]

ולדעת הפסיכולוגיה המודרנית אין תחליף להורה ביולוגי גם כשהוא לא מושלם.

אצל הורים מסוימים, זה הנס של האנושות - שאין להם תחליף.
על זה בדיוק הם בוכים , הילדים, שלכזה הורה לא יהיה תחליף.
רשעות ורוע לב, לא פוסחים על שום ציבור.

 

[פרפר סגול]

ועדיין יכלו, גם בנטרול עולם המבוגרים, לתאר גם חלק מהסבל שלה בעבר.

שימי לב,
שההורים של חנהלה- הם לא אנשים שמרבים לשוחח,
גם הדכאון של חנהלה- הוא לא משהו בר שיח.
כשאין לנו מילים לתאר משהו- המחשבות שלנו לא ממש יכולות להתקים, לא?

 

[פרפר סגול]

גם סוחף אחוז כזה או אחר שלא חייב להיות שם.

לא,
אשה שלא חיבת להתגרש לא תעשה את זה לעולם.
ציטוט מפי אדם שהתעסק שנים בנושא הכאוב הזה, כשאשה מתגרשת- זה אומר שהיא הגיעה לסף.
וכשאני כותבת את המשפט הזה , אני מבינה כמה זה אבסורדי- החרדה המטורפת מגירושין.
יכולה אישה לסבול סבל איום ונורא, היא וילדיה, אבל עד שהיא לא תגיע למקום של "טוב מותי מחיי" , היא לא תעשה את הצעד הזה של מ"שעבוד לגאולה", למה?

ולכל אלו שכותבים שהחיים אח"כ לא קלים, נכון, אבל גם במציאות של חיי נישואים- הם היו כאלו- לפחות יש לה שלווה.
ולגבי הילדים- לא ברור איפה הסבל גדול יותר כשמתגרשים או שלא, ע"ע קורבנות השלום.

 

[בשמ"ת]

איזה יופי מספר לילדים על גירושין
הגענו לפילוסופיה מדהימה על החיים
לפותחת האשכול: אם את מחפשת סיפור ספציפי לילד/ה יש מטפלות רגשיות לילדים שכותבות סיפורים לפי הצורך.
ואם אפשר להאיר: גירושין זה 'אישי' כל אחד חווה בצורה אחרת לשלילי ולחיובי...
ולפעמים אין ברירה 'עדיף שהמזבח יבכה ולא....'
אז נאחל שנדע תמיד שמחות

 

[גלבוע]

איזה יופי מספר לילדים על גירושין
הגענו לפילוסופיה מדהימה על החיים
לפותחת האשכול: אם את מחפשת סיפור ספציפי לילד/ה יש מטפלות רגשיות לילדים שכותבות סיפורים לפי הצורך.
ואם אפשר להאיר: גירושין זה 'אישי' כל אחד חווה בצורה אחרת לשלילי ולחיובי...
ולפעמים אין ברירה 'עדיף שהמזבח יבכה ולא....'
אז נאחל שנדע תמיד שמחות

רעיון מעולה.
יכולה להמליץ באישי על מומחית בביבליותרפיה שהיא גם סופרת מעולה. אבל לא שאלתי אותה אם היא תעשה דבר כזה.

 

[-LIGA]

גיהנום. הם מסוגלים להתפלל לגירושין, למוות של אחד ההורים או במקרים מסוימים אפילו למותם שלהם.

נשמע קיצוני...

 

[בשמ"ת]

נשמע קיצוני...

לצערנו ממש לא! ואני מכירה מקרוב כמה מקרים...

 

[פרפר סגול]

נשמע קיצוני...

לא
ממש לא.
ב"ה את לא מודעת לחויות ...

 

[שלמה וייס]

חבר שלי דאג ופעל לכך שהוריו יתגרשו!
לפעמים זו טובת כולם.

 

[מרחבית]

לא,
אשה שלא חיבת להתגרש לא תעשה את זה לעולם.
ציטוט מפי אדם שהתעסק שנים בנושא הכאוב הזה, כשאשה מתגרשת- זה אומר שהיא הגיעה לסף.
וכשאני כותבת את המשפט הזה , אני מבינה כמה זה אבסורדי- החרדה המטורפת מגירושין.
יכולה אישה לסבול סבל איום ונורא, היא וילדיה, אבל עד שהיא לא תגיע למקום של "טוב מותי מחיי" , היא לא תעשה את הצעד הזה של מ"שעבוד לגאולה", למה?

ולכל אלו שכותבים שהחיים אח"כ לא קלים, נכון, אבל גם במציאות של חיי נישואים- הם היו כאלו- לפחות יש לה שלווה.
ולגבי הילדים- לא ברור איפה הסבל גדול יותר כשמתגרשים או שלא, ע"ע קורבנות השלום.

מסכימה איתך בגדול.
אמנם בעולם האחר שסבבינו זה לגמרי לא ככה. לא פעם 'נפרדים כידידים' וד''ל. רחוק מאוד מאוד ממצב של 'טוב מותי מחיי'.
העולם משתנה, מקבל מושגים אחרים. ואין מצב שאנחנו לא מושפעים במידה כזו או אחרת. אמנם במרחק רב מאוד מהם, כי כל החיים שלנו אחרים, וכל המושגים אחרים, והחינוך שונה, ובכל זאת.

חשוב לא לעצום עיניים, ולדעת את זה.
לאורך זמן, ככל שנושא נהיה יותר ויותר לגטימי, צריך לו סיבות פחות ופחות חזקות. (רא' ערך נסיעה לחו''ל או מניעה, ועוד ועוד). ופרידה לא תהיה שונה מזה, אם לא נהיה מספיק מודעים וזהירים. וגם אז, שום דבר לא בטוח.

ואני לא בעד להישאר בנישואים בכל מצב, ולא רואה בציבור הגרושים/גרושות אנשים פחות מאחרים! ומגיע להם יחס שווה ומכבד ומקבל ואוהב, ולא מאשים ושופט!
עדיין יש גם צד שני ללגיטימיות ההולכת וגוברת בנושא זה ובעוד שורה של נושאים.
לכן כשם שאין צורך בחרדה מטורפת מגירושין, גם אין צורך בחרדה מהניסיונות להשאיר את הגירושין בתודעה הציבורית כאופציה של חוסר ברירה ממשי.
ולא אמור להיות קשר בין זה לבין יחס מחפיר לגרושים/ות!

 

[פשוש]

ועדיין יכלו, גם בנטרול עולם המבוגרים, לתאר גם חלק מהסבל שלה בעבר.

להזכיר איך היא שכבה בלילה ושמעה את אמא מדברת בקול קשה ומר (כמו הטעם של הגזע של העץ בחצר. חנה'לה ליקקה אותו פעם, כשהשכנה אמרה לה שזה טעים. זה לא היה).
ופתאום אמא דיברה יותר בקול ויותר קשה ויותר חזק. והיא פחדה. אמא נשמעה כועסת. חנהל'ה לא הבינה על מי. היא גם לא רצתה להבין אז היא התכסתה חזק בשמיכה וסתמה איתה את האוזניים ובקושי נשמה.
ובאותו לילה אבא לא חזר הביתה בכלל. היא יודעת, כי בבוקר כשהתעוררה מוקדם, הוא לא היה במיטה שלו. הכרית הייתה מסודרת כמו אתמול.

למחרת היא פחדה שאבא נעלם, אבל הוא כן בא.
ושלושתם אכלו ארוחת צהריים ושתקו. שתקו מאד. כאילו הם אנשים שלא מספיק מכירים.

זה כתוב יפה.
זה עצוב והיה יכול להוסיף נופך לספר.
אבל לא כל הבתים ככה.

האם הסופרת של "בית בובות" מוכרחה להתייחס לזה?
הרי הגיוני שחנהל'ה לא זוכרת כאלו דברים ובעיניה ביום בהיר אחד אבא ואמא נפרדו.
קיימים גם כאלה ספורים.

הסופרת רצתה להעביר כעת דווקא מסר מסוים אחד ולשם כך כתבה את רגשות הילדה מהפן הזה.

אולי בהמשך היא תוציא עוד ספר על הנושא ושם תתאר מסכת תלאות של ילדה שהוריה אינם חיים בשלום, עד לסוף השמח - שהם התגרשו.
והקטע הנ"ל יהיה כתוב בספר ההוא.

 

[נוי]

ציטוט מפי אדם שהתעסק שנים בנושא הכאוב הזה, כשאשה מתגרשת- זה אומר שהיא הגיעה לסף.

מצטטת שוב לטובת כל מגלגלי העיניים שחוששים לתת "לגטימציה לגרושות על סתם", ולכן דנים את כל עולם הגרושות לנידוי ותיעוב, ובמקרה הטוב יותר לחשדנות עמוקה.
כתוב בגמרא כי אישה תעדיף מוכה שחין מאשר להישאר לבד.
בדידות זה לא כיף, ובמקום לסייע למי שה' ניסה אותו לעמוד במקום הזה, מענישים אותו.
סליחה שפרקתי.
בדיוק לאחרונה שמעתי שוב את הגישה הרווחת הזו לגבי היחס למישהי בת 40+ ואם למשפחה שהתגרשה לאחרונה.
(כנראה משעמום...)

 

[פרפר סגול]

בדיוק לאחרונה שמעתי שוב את הגישה הרווחת הזו לגבי היחס למישהי בת 40+ ואם למשפחה שהתגרשה לאחרונה.

יש לי חברה בתהליך הזה,
איזה בזיונות הוא עוברת!!!
הרב שטינמן אמר, שלגרושה יש דין של אלמנה.
כמה צריך להזהר בכבודן של גרושות.

(ואגב, תמיד שיש למישהו ביקורת על גרושה, אני מברכת אותו מכל ליבי, שהוא לא יצטרך להבין א"פ.)

 

[מרחבית]

מצטטת שוב לטובת כל מגלגלי העיניים שחוששים לתת "לגטימציה לגרושות על סתם", ולכן דנים את כל עולם הגרושות לנידוי ותיעוב, ובמקרה הטוב יותר לחשדנות עמוקה.
כתוב בגמרא כי אישה תעדיף מוכה שחין מאשר להישאר לבד.
בדידות זה לא כיף, ובמקום לסייע למי שה' ניסה אותו לעמוד במקום הזה, מענישים אותו.
סליחה שפרקתי.
בדיוק לאחרונה שמעתי שוב את הגישה הרווחת הזו לגבי היחס למישהי בת 40+ ואם למשפחה שהתגרשה לאחרונה.
(כנראה משעמום...)

למרבה הצער רבים מן האנשים לא עושים הפרדה ראויה בין גישה השקפתית כללית לנושאים שונים, על מה מלכתחילה רצוי שיהיה או לא יהיה בחברה התורנית -
לבין אנשים פרטיים בשטח, שהגיעו למקומות כאלה כל-כך לא ברצונם ולא באשמתם!
בצדק תשפוט עמיתך - זו מצווה מדאורייתא!
חז''ל למדו אותנו, שלעולם לא לדון אדם עד שנגיע למקומו!
מה אנחנו יודעים על החיים של אחרים?? מה אנחנו יודעים על מה שהם עוברים?? מי אנחנו שנשפוט??

ובכל זאת, אי אפשר לוותר על הההכוונה הכללית! רק הלוואי והיינו יודעים להפריד בין השקפה ומושגים שמכוונים אותנו לצורה הכללית של החיים היהודיים מלכתחילה -
לבין מקרים שקורים לאנשים בכל זאת, בהשגחה פרטית, וכל כך הרבה פעמים שלא באשמתם!
ומה שצריך זה להיות איתם כמו עם כל אדם שנקלע לסבל גדול ועצום, ובודאי לא להיפך!

 

[נוי]

בכל זאת, אי אפשר לוותר על הההכוונה הכללית!

הכוונה כללית לא אמורה לזעום על המושג גט.
זו מצווה, ויש עבורה מסכת שלמה בש"ס.
(לפי התוספות- מסכת גיטין באה לפני מסכת קידושין כדי להקדים רפואה למכה)
אנשים שוכחים שאנחנו לא קתולים.

 

[y&m]

את יודעת מה עובר על ילדים לאחר שנגמר התהליך?
זה קושי עצום וכאב מורכב ועולם שמוטט.
ומתי קשה יותר ומה פחות גרוע תלוי באינספור גורמים.
(ולדעת הפסיכולוגיה המודרנית אין תחליף להורה ביולוגי גם כשהוא לא מושלם.)

את יודעת בפורום וירטואלי תמיד אפשר ליפול על זה שיודע.

וגירושים אין משמעם פיטורין לאף הורה,
(אם כי יש כאלו שמתפטרים בעצמם, אל תקנאו בילדים שלהם, אך המצב קודם לא תמיד יותר טוב)

עדין יש לא מעט הזדמנויות לגירושים שיכולות היו להמנע.
ואם אתה לבד בסיפור ובצומת זו בחירה שלך ומחיר שאתה תדרש לשלם.
אבל אם ה' חנן אותך בילדים מערכת השיקולים אמורה להיות הרבה יותר מסועפת ומורכבת.
ובית בובות מביא את הקול הזה.

אם היה יכול להימנע, רק האדם יכול לומר על עצמו.
כאמירה ציבורית זה משפט שנכון באופן נדיר מאד.

בכל מקרה אני חושבת שבית בובות מציג יותר את הבלבול והקושי,
ילדה שמתהלכת בעולם לא ברור, לא יציב.
ואף אחד לא מעלה בדעתו ליישב את הדברים על ליבה.

זה:

תרשי לי להוסיף- גם אם אין מקום לשנות את הדעה בגלל הילד, ברגע שמודעים יותר לתחושותיו האופציונאליות- אפשר לתווך לו את המציאות באופן מותאם ורגיש יותר

נשמע קיצוני...

אני שמחה על כל אחד שחושב שזה קיצוני.
זה סימן שהוא פשוט לא מכיר את זה.