דרוש מידע ספר חדש של ליבי קליין

[efrat1]

מעניין אותי למה הרגשת ככה.
בפגישה שלהם בבית המלון הם כבר התקדמו לסגירה, אם לא שהוא היה מבקש שהיא תגור בלונדון.
הם היו צריכים עוד תהליך אחר כך, לדעתך?
אני באמת שואלת כדי לדעת אם זה היה חסר.

היתה פגישה,
הענין נפל על המגורים.
פייגא היתה נשמעת מאד קרובה להינשא לחיים מרדכי, והסגנון שלה היה נשמע רחוק משל בנצי.
ולפתע בלי הכנה הם הופיעו כזוג נשוי. חסר לי קצת בין לבין.

 

[ליבי קליין]

היה

נראה שהמטרה היא להתחתן שוב והפרק נשאר ללא סוף

נשאר עם סוף.
פייגא מבינה שהיא לא יכולה להתחתן עם אדם שהצטער כל כך הרבה שנים בגללה.
(מעבר לכל הפערים שיש ביניהם, משקעים של עשרים שנה ועוד כל מיני).

 

[ESTI.]

סורי אם התנסחתי לא יפה
אבל לגבי מה שכתבתי בהודעה השניה על גיטי וכו
מענין אותי מה אומרת על זה

למשל הביקורת על הקיציות?
גיטי מגם כי אלך מהרגע הראשון שקראתי תספר ידעתי שבסופו של דבר היא תהיה מלאך
שמתמודד באצילות נפש עם הקושי
מסתבר שצדקתי..
הלאה,יותם שנפצע קשה והחלים לגמרי...
הרבה אנשים היו שמחים לצאת ככה בקלות מסיטאציות מורכבות שכאלה...

ושוב פעם סליחה על צורת ההתנסחות

 

[ליבי קליין]

היתה פגישה,
הענין נפל על המגורים.
פייגא היתה נשמעת מאד קרובה להינשא לחיים מרדכי, והסגנון שלה היה נשמע רחוק משל בנצי.
ולפתע בלי הכנה הם הופיעו כזוג נשוי. חסר לי קצת בין לבין.

מקבלת את הטענה.
הם יבקרו שוב בספר הבא, אולי יהיה מקום לדבר על התקופה שלפני החתונה שלהם.
ותודה!

 

[efrat1]

מקבלת את הטענה.
הם יבקרו שוב בספר הבא, אולי יהיה מקום לדבר על התקופה שלפני החתונה שלהם.
ותודה!

במיוחד שמדובר על אישה גרושה בת 40+ ולא על בחורה מתלהבת בת 20, זה עוד יותר בולט לטעמי.

 

[ליבי קליין]

אבל לגבי מה שכתבתי בהודעה השניה על גיטי וכו

היא נפלה המון המון,
ממש לא התמודדה כמו מלאך.
עד שהיא נהייתה מלאך היא התמוטטה כמה פעמים, נשברה, נפלה לדיכאון, חזרה לאשפוז במצב של חוסר תפקוד בגלל שאפילו לא יצאה מהמיטה.
בסוף היא הבינה שהחיים שלה לא הולכים לשום מקום בדרך הזו, ואם היא כבר נכה, והמצב לא משתנה- עדיף לנסות להתמודד איתו מאשר להתכחש ולהמשיך ליפול לדכאון.
זה לוקח הרבה זמן מתחילת הספר עד שהיא מגיעה להבנה הזו.

 

[999 ריצ'ל]

אין על הספרים של ליבי בעולםםםםםםםםםםםםםם

 

[efrat1]

מקבלת את הטענה.
הם יבקרו שוב בספר הבא, אולי יהיה מקום לדבר על התקופה שלפני החתונה שלהם.
ותודה!

יופי
תשלחי לי עותק לקרוא איך השפיע הייעוץ שלי

 

[שירה 123]

כתבתם הרבה שהספר קיטשי
אז ראיתי בדיוק משהו ממש חמוד בפורום סופרים- יכול להיות שיענה לכם על התשובות.

קישור לבלוג: סלחני הקיטש / מ. י. פרצמן

סלחני הקיטש

הקונפליקט:

הוא הזיע. ידיו רטטו. צמרמורת קרה טיפסה במעלה גבו, מטלטלת את כולו. הוא התהפך לצידו השני, מנסה לסלק את תרחישי האימה, ללא הצלחה.

חרדה אחזה בו, אימה מוחשית. הוא היה מסוייט. צרחה חדה, מזעזעת, פילחה את האויר והוא התעורר, מבועת.

נטל את הטלפון בידיים רועדות, מקיש במהירות את המספר שהכיר כבר בעל פה, שהעלה לו בכל פעם תרחישי זוועה חדשים. צלצול, שניים, וקול שקט ואכזרי המודיע לו שהגיע לתא קולי.

העורך שלו נטש אותו. ניתק קשרים.

הוא לבד.

הפחד וחוסר האונים היו מוחשיים ומאיימים, גורמים לבחילה זוועתית לערבל אותו. הוא היה לבד. נואש.

רגשות האשמה הנוקפים לא איחרו לבוא. למה, למה בעולם הסכים להכניס את עצמו לכל הסיוט הזה.

ומה, מה יעשה עכשיו.

למה הסכים אי פעם להיות סופר?!

צד ראשון:

"בסדר, בסדר!" הוא צרח. "אני אהרוג אותו! תעזבו אותי כבר!"

הם לא עזבו אותו. קרים, אכזריים ונוקשים, המשיכו להתעלל בו ללא הפסקה. הם לא האמינו לו. ובצדק.

"די כבר!" בכה, מנסה לדבר אל ליבם, "אני אהרוג אותו! תעזבו אותי! אני אהרוג!"

הדמעות, הצרחות, הבעיתו אפילו אותו. אבל הם לא השתכנעו. הם ידעו שהקריעה הפנימית וחיבוטי הנפש שלו עלולים לגרום לו לבסוף להחיות את האיש. והם היו נחושים בדעתם לא לאפשר לו לשגות בטעות האוילית הזו.

"תעזבו אותי..." הוא יבב, ללא הועיל. רגשות האשמה עדיין היו חזקים יותר ממנו, אימתניים וסוחטים את כל כולו.

הוא ידע שהוא לא יכול להרוג אותו. באותה בהירות בה ידע שאין לו ברירה אלא להרוג אותו.

אבל הוא לא יכול. הוא גם לא יכול שלא.

אם הוא יהרוג אותו, הקוראים יהרגו אותו.

צד שני:

היה לו קר. אלפי כוכבים שייטו בחלל החדר, קרבים ומתרחקים, מסתחררים במחול עוועים מטורף. הם קרבו אליו באיום, שאגו מולו בקולות מהדהדים, מבעתים.

הם הניפו לעברו אצבע נוראית. אצבע אכזרית. הפנו לעברו את האשמה החמורה מכל, "רוצח".

הוא צרח מבכי, מסוייט מייסורים. מרט את שערותיו בייאוש. הוא היה חסר אונים ולא הייתה לו שום דרך מוצא. הדמעות זלגו במורד לחייו בלי מעצור, ליבו סחוט. "אני..." הוא ניסה, "לא..." לגם אויר, "לא... רוצח. לא".

הם לא האמינו לו. הרימו את הדפים מול עיניו, מראים לו את הדם שהוא שפך, שחור על גבי לבן.

"בסדר". הוא נסחט סופית. כבר לא היה לו מה להפסיד. "בסדר", לחש שוב. "אני לא אהרוג אותו".

לרגע אחד היה שקט.

ברגע לאחריו נשמע פיצוץ, אלפי סירנות מייללות החרישו את האויר, שואגים באוזניו. "קיטשי, קיטשי". הם קיללו. "נבוב. רדוד".

*

הפיתרון:

?

 

[ESTI.]

כתבתם הרבה שהספר קיטשי
אז ראיתי בדיוק משהו ממש חמוד בפורום סופרים- יכול להיות שיענה לכם על התשובות.

ואו מהמם...
אבל אני עדין נגד הקיטש
מיה קינן הרגה את גיבוריה
הרגו אותה על זה?
ועכשיו בכללי
רוב הספרות החרדיתי היא קיטשית נורא פוחדים להרוג פוחדים להזיק
שומרים על הגיבורים מכל משמר
כשאני קוראת או רואה סרט חרדי אני דיי רגועה כי אני יודעת ש90% שיהי הפי אנד

 

[ofir770]

חדי עין הבחינו.
היא אמרה לברוך שהיא לא מוכנה לשמוע,
ואז היא שואלת את לייבי אם זה מוגזם שהיא ככה לא מוכנה אפילו לחשוב על מעבר ללונדון,
ובסוף השיחה היא מבינה שהכל תירוצים ויש לה עוד משוכה לעבור לפני שתוכל להתחתן.
בקטע הזה, די ברור לקוראים שזה קשור לחיים מרדכי.
אחרי הפגישה איתו, היא כבר הייתה מסוגלת להמשיך הלאה עם בנצי,
שלא הייתה לה שום סיבה אמיתית לא להתחתן איתו, מלבד המעבר ללונדון,
שגם, בסופו של דבר, לא קרה. (בנצי קיבל עבודה בארץ, והם גרים בירושלים, והכל בסדר).

נכון!!
אבל לדעתי צריך היה להרחיב יותר.
הבחנתי כבר בכל הספרים שמדברים המון על הנושאים בתוך הספר, ובפרק האחרון או בד"כ באפילוג לוקחים כמה נושאים רציניים וסוגרים בפרק אחד... כמו השידוך של מירי ואלעזר...

 

[שירה 123]

ואו מהמם...
אבל אני עדין נגד הקיטש
מיה קינן הרגה את גיבוריה
הרגו אותה על זה?

כמעט

 

[.נחמה]

כמעט

אז כבר עדיף ככה מאשר שכמעט יהרגו על קיטש

 

[ליבי קליין]

... כמו השידוך של מירי ואלעזר...

הי, הוא דובר רבות קודם!
גיטי דיברה עם אמא שלה, ועם יותם,
ועם אבא שלה.
ואפילו מירי בעצמה פתחה לו את הדלת פעם אחת.

 

[הללו]

אז כבר עדיף ככה מאשר שכמעט יהרגו על קיטש

היה ראיון איתה קצת אחרי שהוציאה את הספר יוזבד, שם רשמה שממש כעסו עליה שהרגה את יקוואל.

 

[ליבי קליין]

היה ראיון איתה קצת אחרי שהוציאה את הספר יוזבד, שם רשמה שממש כעסו עליה שהרגה את יקוואל.

תפתחו אשכול חדש- ספר ישן של מיה קינן

 

[ofir770]

הי, הוא דובר רבות קודם!
גיטי דיברה עם אמא שלה, ועם יותם,
ועם אבא שלה.
ואפילו מירי בעצמה פתחה לו את הדלת פעם אחת.

לא מספיק... התכוונתי לפגישות וכו', יותר פירוט. לא היה תהליך באמצע. רק התחלה וסיום...

 

[ESTI.]

תפתחו אשכול חדש- ספר ישן של מיה קינן

אנחנו לאו דווקא מדברות עליה
גלשנו לנושא הקציות...
את לא רוצה לגלות לנו את השם האמיתי שלך?<

 

[ליבי קליין]

לא מספיק... התכוונתי לפגישות וכו', יותר פירוט. לא היה תהליך באמצע. רק התחלה וסיום...

לא בכל דבר צריך תהליך.
לגבי פייגא ובנצי- צדקתן. הייתה כאן מורכבות שדרשה תהליך כלשהו, ולכן הוא היה חסר.
מירי ואלעזר לא היו צריכים לעבור תהליך ביחד.
כל אחד עבר את התהליך שלו כדי להתחתן- אלעזר התגבר על הפחד, הבין שהוא צריך להתחתן, לייבי כבר הגיע למצב שהוא פחות סיעודי ופחות זקוק לו.
מירי רצתה להתחתן, לא היתה לה שום בעיה. אבא שלה הפנים בשקט שיש מעלה גם במידות טובות ולא רק בראש טוב,
וזהו.

 

[מ. י. פרצמן]

כתבתם הרבה שהספר קיטשי
אז ראיתי בדיוק משהו ממש חמוד בפורום סופרים- יכול להיות שיענה לכם על התשובות.

תודה

ואו מהמם...
אבל אני עדין נגד הקיטש
מיה קינן הרגה את גיבוריה
הרגו אותה על זה?

בתור חלק מהתחקיר הקודם שביצעתי לפני כתיבת הפוסט הזה, ניסיתי לראיין גם את מיה קינן, בין השאר.
והגעתי למבוי סתום. אפס תשובות.
אף אחד מהסופרים (למעט נחמן סלצר ועוד בודדים) אינו מוכן לדבר בכמה שורות על הסיבות שהובילו אותו להרוג גיבור.
כמו שאמרה ליבי קליין: אני לא יכולה לכתוב את זה בכמה משפטים. יש לי המון מה להגיד בנושא... (מקווה שאת מרשה לי לכתוב את זה פה, ליבי. אם לא תגידי ואמחק)
סופרים חושבים הרבה והמון לפני שהם מגיעים להחלטה סופית.