סיפור בהמשכים סערת הרבעים

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מאהלי דרום
סאנדמיאל: בחור בן שמונה עשרה, יתום מאביו. אימו חולה במחלה קשה. יש לו אח קטן, אישה ובן והם מתגוררים חמישתם באותו האוהל. הוא יצא למסע אל עמק השחור על מנת להביא תרופה לאימו.
אימו של סאנדמיאל: חולה מאוד במחלה קשה.
פרק 15
הדרך סלולה חלקית.
משני צדדיה סלעים, עצים, שיחים ואדמה. נוף סתמי, משעמם. כזה שאפשר לראות בהרבה מקומות.
סַאנְדְמִיאֵל כבר נתקל בנוף הזה, עוד בתחילת המסע.
כבר מההתחלה הוא לא השתנה הרבה, אבל כעת המתין סַאנְדְמִיאֵל שהוא ישתנה.
המתח מן המצפה לו היה הגרוע מכל, הוא העדיף להיות כבר בתוך המדבר ולא לפניו. והוא עדיין לא ראה אותו...
הבהמה המשיכה לפסוע, וסַאנְדְמִיאֵל חש קוצר רוח. הוא יצטרך לקנות במהלך הדרך איזושהי בהמה טוב יותר, כי עם זו הוא יחזור הביתה רק בעוד שנתיים.
אם יחזור הביתה...
סַאנְדְמִיאֵל ניער את ראשו. הוא יחזור, בוודאי שהוא יחזור! אסור לו אפילו לחשוב ככה.
רק יעבור את המדבר הזה, וזהו. הוא מקווה שמשם הדרך תהיה שפויה יותר.
אזהרותיהם של אנשי הכפר עלו בראשו. 'הזיות מטורפת' 'איבוד השפיות' 'חוסר יכולת להמשיך הלאה' 'מוות מצמא ומרעב במקרה הטוב'...
סַאנְדְמִיאֵל ניער את ראשו בשנית, בחוזקה. גם על כך אסור לו לחשוב. הוא רק צריך להיות זהיר. זהיר וחכם.
הוא יסתכל כל הזמן על המפה, ולא יפנה ימינה ושמאלה. רק ככה הוא יצליח לעבור את המכשול הזה בשלום.
סַאנְדְמִיאֵל אימץ את עיניו. הנה, נדמה לו שמרחוק נגמרים העצים... והעפר נהיה בהיר יותר. המדבר שם!
הוא האיץ את צעדיה של הבהמה ככל שיכול היה, רוצה כבר להיות אחרי.
הוא עצם את עיניו, וחש שהבהמה קלטה את הדרך שהעביר לה. פסיעותיה הפכו מהירות יותר ויותר, ולפתע הוא חש שפאותיו כבר לא עפות אחורנית כמקודם, והרוח כבר לא נושבת בפניו.
הוא פקח את עיניו אל שממה.
סַאנְדְמִיאֵל הביט ימינה ושמאלה, ואחר כך שוב קדימה. לא הייתה דרך סלולה. רק חול בהיר, צהוב. כמה דיונות עמדו במרחק, ומלבדן לא היה דבר שהפריע לקו האופק הישר.
הוא סובב את ראשו לאחור, המעבר הרגיש לו קיצוני מדי.
עיניו נפערו בבהלה; העצים מאחוריו עלו בלהבות.
"מהר!" סַאנְדְמִיאֵל העניק לבהמה בעיטה מבוהלת, "אנחנו צריכים לברוח מכאן, כמה שיותר מהר!".
ריח שרוף עלה באפו, והוא השתעל.
הבהמה, כמו לא שמה לב כלל לשריפה המתרחשת מאחוריה, רק האטה את הקצב.
"רוצי, טיפשה!" זעק סַאנְדְמִיאֵל מעליה, "רוצי! שנינו בסכנה!".
היא המשיכה לנוע בעצלתיים.
האימה חנקה את גרונו של סַאנְדְמִיאֵל. הבהמה לא זזה כמעט, הוא עליה, ומאחוריו האש.
בעצם... אין לאש איך להתקדם אליו, כי הכל חול. אבל לא טוב לשאוף את העשן הזה.
הוא ניסה לדרבן שוב את הבהמה, אך היא המשיכה לפסוע באיטיות. סַאנְדְמִיאֵל השתעל, והביט שוב אחורנית.
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
האש עדיין בערה.
הוא החזיר את ראשו קדימה, ונתן מכה עזה לבהמה. זו נבהלה, סוף סוף, ופתחה בריצה מבוהלת.
העשן הפסיק להגיע לאפו, והוא נשם לרווחה.
זהו, עכשיו הוא צריך להמשיך הלאה.
סַאנְדְמִיאֵל הביט אל השמיים, בוחן בתהייה את השמש השוקעת לאיטה מערבה. איזה מוזר!
הוא לא יצא לפני הרבה זמן, והיה ממש מוקדם!
משונה. ממש משונה.
אימה קרה תפסה בו פתאום. האם זו...
עיניו נפערו, אשליה?!
האם ייתכן שהוא הוזה את שקיעת השמש?
זה נשמע לו לא הגיוני. לא תקין. אבל... אבל זה בדיוק מה שאמרו לו בכפר.
סַאנְדְמִיאֵל הוסיף להביט בשמש. הבהמה המשיכה לפסוע. אז... להמשיך? אולי השמש תישאר כאילו היא שוקעת לעוד כמה שעות?
הוא לא ידע, והחליט להתעלם מן השמש. אולי זה יעזור, ואולי לא.
הבהמה הצליחה להתעלם בקלות. היא המשיכה לפסוע הלאה באותו קצב עצלן, מתעלמת גם כשהתחיל להחשיך. גם כשכבר לא נראתה השמש בכלל.
סַאנְדְמִיאֵל נאנח. כנראה שאשליה זו לא.
אולי הוא פשוט לא חישב נכון את הזמן, ומרוב ציפייה להגיע כבר אל המדבר לא שם לב שהשעות חלפו...
אבל איך זה שהוא לא היה רעב, צמא או עייף?
הוא טלטל את ראשו, זה לא חשוב עכשיו. הוא צריך לעצור, ולפרוש לשנת לילה על חולות המדבר.
"כדאי לעצור" אמר סַאנְדְמִיאֵל לבהמה בעדינות, "תעצרי, גברת. צריך לישון. כנראה שסתם הגזמתי עם הפחדים והחששות שלי, השמש באמת שקעה".
הגברת לא הגיבה כלל, אלא המשיכה לפסוע מעדנות.
סַאנְדְמִיאֵל משך במושכות, מנסה לעצור אותה בכוח. אך הבהמה, על אף שאומנה להגיב על כך, פשוט התעלמה כליל.
הוא נאנח, והרפה מעט. שתמשיך הבהמה עוד קצת, עד שתתייאש ותעצור.
אבל הבהמה לא התייאשה, רק המשיכה ופסעה באותו קצב מונוטוני, אותו כבר למד להכיר.
סַאנְדְמִיאֵל ניסה עוד מספר פעמים לעצור אותה, עד שהיא נעצרה סוף סוף, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים.
הוא ירד בזהירות מן הבהמה, מושך אליו את אחד השקים. "לכי לישון" הוא הורה לבהמה, על אף שכבר כמעט והתייאש מלדבר איתה. היא פשוט בהמה. אולי היא חירשת, אבל יותר הגיוני שפשוט לא אכפת לה מה הוא אומר.
יש לו שתי אפשרויות: או להעניק לה סדנת חינוך, או לקנות בהמה אחרת ברגע שרק יתאפשר לו.
האופציה הראשונה לא מוצאת חן בעיניו- הוא לא מאלף בהמות, ולא מתחשק לו בכלל לנסות לחנך בהמה סוררת.
האופציה השנייה קורצת יותר- אבל אין לו מספיק כסף.
סַאנְדְמִיאֵל הניח את השק על החול, ונשכב בעצמו. רגע, הוא צריך להתפלל את תפילת הערב. וואו, אבל אין לו כוח להתחיל להיעמד עכשיו, ולהיזכר בעל פה בתפילה.
הוא התיישב באיטיות, ועצם את עיניו לרגע ארוך.
זה לא שהיה עייף ממש. הוא לא היה עייף בכלל. אבל החושך, העלטה הזו שלא נשברת משום נצנוץ של אור... לא הייתה לו טיפת חשק להתחיל להיעמד על החול ולמלמל בעל פה.
עצימת העיניים התארכה.
הוא ישב על החול, אצבעותיו ממוללות את קצה השק שלידו, ועיניו עצומות.
דקה ארוכה חלפה בטרם אזר את הכוח לקום. הוא פקח את עיניו, והללו נפערו בבעתה מידית.
ידו נשלחה אל ליבו, ופיו נפער. לא. ייתכן. שנרדם.
הרי הוא בכלל ישב, ושיחק בידיים עם השק...
סַאנְדְמִיאֵל הביט בשמש בעיניים מלאות חרדה. אם חוש הכיוון שלו לא נפגם, היא בכלל במערב עכשיו.
אמצע היום. עוד כמה שעות תשקע השמש.
מה קורה פה?!

....
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מאהלי דרום
סאנדמיאל: בחור בן שמונה עשרה, יתום מאביו. אימו חולה במחלה קשה. יש לו אח קטן, אישה ובן והם מתגוררים חמישתם באותו האוהל. הוא יצא למסע אל עמק השחור על מנת להביא תרופה לאימו.
אימו של סאנדמיאל: חולה מאוד במחלה קשה.
פרק 16
הזמן במדבר חלף לאט.
הנוף לא משתנה כמעט, רק גבעות נמוכות, חוליות, ושמיים תכולים.
הכל ריק, וסַאנְדְמִיאֵל חש כאילו אין נפש חיה בכל האזור, מלבדו ומלבד הבהמה הזקנה שלו.
משום מה, הוא חש כאילו הבהמה מתעלמת כליל מנוכחותו. הוא יכול לנסות לעצור אותה, יכול לדבר אליה, לנסות למשוך שמאלה או ימינה, ואַיִן.
עוד סיבה לרכוש בהמה חדשה...
סַאנְדְמִיאֵל הביט אל השמיים, החפים מכל ענן. הוא רוצה כבר לצאת מן המדבר הזה, המתעתע. מאז השקיעה המוזרה ההיא, אירעו עוד דברים משונים, כמו ציפור גדולה שחלפה מעליו והתאדתה באמצע השמיים, או אבן שהתגלגלה לעברו מן האַיִן, ונעלמה אף היא.
השקיעה ההיא התרחשה ביום האתמול, ואילו המקרים של הציפור והאבן אירעו בבוקרו של היום.
הוא כבר לא ידע מה לחשוב. אין שום סדר או הגיון בהזיות הללו, והוא לא מצליח להבין דבר. האם הוא חולה? או שמא זו פאטה מורגאנה?
לא, פאטה מורגאנה מדמה מים או נווה מדבר. לא אבן, ציפור או שקיעה.
המדבר הזה באמת מקולל.
סַאנְדְמִיאֵל נשף, חש קוצר רוח כלשהו. הוא רוצה הביתה.
הדקות חלפו, הוא התלבט אם לעצור לתפילה. השמש החלה כבר להתקרב למערב, אבל הוא תהה האם כדאי להתפלל בסמוך יותר לשקיעה.
העיניים שרפו לו כבר מן החול שהעיפה הבהמה שלו, והוא עצם אותן, מנסה להתרכז במחשבותיו.
אם ידחה את התפילה למועד מאוחר יותר, הוא עלול לשכוח או שהבהמה פשוט לא תעצור בזמן. מצד שני, הוא יוכל כבר לעצור עבור שנת הלילה.
טוב, הוא יעצור עכשיו.
סַאנְדְמִיאֵל פקח עיניים, וניסה לעצור את הבהמה בעדינות. אין תגובה. הוא ניסה בכוח רב יותר.
הבהמה עצרה.
סַאנְדְמִיאֵל החליק מן הבהמה. הוא התרחק ממנה, מבחין איך היא נותרת לעמוד, מעמידה פני ממושמעת.
עוד שפתיו ממלמלות תפילה, החלו עיניו לשוטט. הוא אפילו לא הבין מדוע. אך אז עיניו נתקלו בנוף שונה מזה שאליו היה רגיל עד כה.
במרחק מה ממנו, בקו ישיר מן המקום בו נמצאת הבהמה, על המסלול הבלתי נראה ששרטט לעצמו, בהקו מים.
באמצע המדבר. רוח בקושי נושבת. חם עד ייבוש כל לחלוחית.
מים.
מן המרחק בו שהה סַאנְדְמִיאֵל, הוא לא הצליח להבחין האם מדובר בנהר, אגם, נחל או מעיין. הוא הצליח רק להבחין שמדובר במים.
האם זוהי אשליה נוספת?
סַאנְדְמִיאֵל הביט במים הרחוקים בפקפוק, ואחר החליט להתעלם מהם חלקית.
הוא יסיים להתפלל, יעלה על הבהמה וימשיך בדרכו. גם כך הוא ממשיך לכיוון הזה.
כשיגיע לשם, קרוב יותר, ינסה להבין מה הוא צריך לעשות.
הוא ניסה להתרכז בתפילתו, אך זו הייתה יבשה וחסרת כוונה. הריכוז היה ממנו והלאה.
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בתום התפילה הוא עלה בהרהור על הבהמה. "תמשיכי" הוא ביקש, ואחר לחץ קלות על צלעותיה משלא הגיבה.
היא החלה ללכת, יחסית מהר.
סַאנְדְמִיאֵל מיקד את מבטו על המים, מנסה להבין את מהותם.
ככל שהתקרב, הבין כמה שהאגם- או מקום המים חסר השם הזה- עצום בגודלו. אולי ניתן היה לכנות אותו בשם: ים.
או שלא.
הבהמה כבר הייתה במרחק קצר ביותר מן המים.
סַאנְדְמִיאֵל צמצם את מבטו, מנסה להבחין בסוף המים. ללא הצלחה. קו האופק התחבר אל המים, תכלת ותכלת נשקו זה לזה, כמעט והתמזגו.
סַאנְדְמִיאֵל ניסה לעצור את הבהמה, ללא הואיל. "תעצרי, גברת!" הוא הרים את קולו, "אני לא מבין, החושים הבהמיים שלך לא קולטים את המים שנמצאים לפנייך?".
עוד בטרם גמר את המשפט, מילא משהו את מוחו. מן ערפל לא ברור, שנמלא פתאום בידיעה שהוא תפס איזשהו קצה חוט.
הוא משך במושכות בחוזקה, ראשה של הבהמה התרומם באנקה. היא עצרה.
סַאנְדְמִיאֵל ירד ממנה במהירות, והתיישב על החול הלוהט.
משהו קורה פה. משהו משונה.
'היזכר' פקד סַאנְדְמִיאֵל על עצמו, 'נסה לחשוב מה מתרחש במדבר הארור הזה'. אם יבין את הכללים של המשחק המרושע הזה, אולי יצליח לשרוד ולהגיע אל יעדו בשלום.
הוא אימץ את מחשבתו.
הבהמה.
בתחילת המסע היא הייתה רגועה וטובה, עצרה כשצריך, הגיבה כראוי.
מאז שנכנס אל המדבר, זה השתנה. למה?
סַאנְדְמִיאֵל ניסה להתרכז.
השקיעה ההיא. היה חושך גמור, הוא עצמו לא הצליח לראות כלום, מלבד את עורה הבהיר של הבהמה שלו.
היא, לעומתו, המשיכה ללכת.
כי היה לה אור.
ההבנה הבליחה במוחו, מותירה אותו נדהם.
הבהמה. אין לה הזיות. היא לא מושלית כמוהו. הוא יכול לסמוך עליה.
גם כשהגיעה האבן, הוא ניסה להסיט את הבהמה מהמסלול, אך היא המשיכה הלאה, ישר.
סַאנְדְמִיאֵל בחן את הבהמה שלו בהערכה מחודשת. היא המשיכה לנופף בזנב, ולמצמץ בשעמום ניכר.
הוא השפיל את מבטו, מה עוד?
או אולי אין עוד? יכול להיות שזה הכלל היחיד?
הוא לא ידע, וברגע ההוא, זה לא היה אכפת לו.
הוא נעמד. אם הבהמה לא הוזה כמוהו, הוא יכול לבדוק באמצעותה האם הים הזה אמיתי.
סַאנְדְמִיאֵל עלה על הבהמה, וזו החלה ללכת.
היא הגיעה אל המים, אך לא עצרה, אלא המשיכה לפסוע בתוכם.
היא המשיכה עוד, והמים כבר הגיעו מעל ברכיה.
טוב. סַאנְדְמִיאֵל הביט אל האופק, הים לא נראה כעומד להיגמר בקרוב. אבל כל עוד מבחינת הבהמה הוא אינו- לא אכפת לו מזה כל כך, למרות שהוא חושש לרדת.
גובה המים המשיך לעלות. סַאנְדְמִיאֵל כבר חש אותם, חודרים לנעליו ומרטיבים את רגליו.
הוא ניסה לנער את הרגליים, אך בטעות בעט בבהמה וזו מיהרה את הליכתה. המים הגיעו לברכיו.

....
 

פניני ריין

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הסיפור בינתיים מרגיש נפלא
לא מוזר מדי, לא פנטסטי, אולי קצת מזכיר את הספר סלמנדרה
אבל באמת לא משהו נורא.
וכן-- היה אפשר לנחש די בקלות שהבהמה לא מושפעת מהאשליות, אבל תני לקוראים שלך להבין דברים כאלו קצת לפני הגיבור, זה עושה להם הרגשה חשובה.
מחכים מאד להמשך!
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איך שכחתי- אשמח לביקורת! מכל סוג שהוא.
מרגיש פנטזי מדי?
מוזר מדי?
ניחשתם לפני סאנדמיאל שהבהמה לא מרגישה באשליות המדבר?
שטפו אותי בביקורת, אני מחכה.
אהבתי!!
גם אני הבנתי לפניו.
הערה שלא קשורה לסיפור עצמו: אולי כדאי לקרוא גם לאמא של סאנדמיאל בשם, ככה יותר ברור (לדעתי...)
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לא הייתה לי בעיה שהקוראים יבינו, אבל כן רציתי לדעת אם הם ניחשו או לא. אגב יש משהו נוסף שקשור למדבר, והוא עומד לגלות אותו בהמשך- מעניין אותי אם אותו ינחשו, כי בתחושה שלי זה הרבה יותר שקוף.
מוזמנים כבר עכשיו להעלות ניחושים... מעניין אם תקלעו
 

קנה סוף

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
אני עוקבת אחרי הסיפור כבר מההתחלה. הכתיבה יפה, ולמרות כובדן של ההתרחשויות היא קלילה למדי ולא מייגעת. הסיפור עצמו נראה בנוי היטב וללא חורים, הוא לא נסחב ומתקדם היטב.
לגבי המדבר - בהתחלה התרשמתי שהסיפור הולך לכיוון של אלגוריה כמו סלמנדרה, אבל הפרקים האחרונים לא נתנו תחושה כזו. וכן, ניחשתי שהבהמה לא הוזה ביחד עם סאנדמיאל.

מה שנותר לי לומר עכשיו הוא שמחכה בהחלט להמשך!
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
שטחי אחוזות
גאטסאם: בעל האחוזה. אדם שקט ומופנם.
מיאמארי: אשתו של גאטסאם.
שינאר: גיסו של גאטסאם, אחיה של מיאמארי.

ליאם: בעל אחוזה עשירה מאוד, מנהל אותה לבדו. אחיו הצעירים מתו שנים קודם לכן, והוא נותר לבדו באחוזה עם צוות עצום של משרתים.
פרק 17
עבר

האולם המפואר ביותר באזור לא תפוס הרבה פעמים.
רק כאלו שכספם מצוי בשפע אדיר, ואין להם על מה לבזבז אותו- יכולים לשכור אותו לאירוע. אך אירועים כאלו- אצל אנשים עשירים- לא מתרחשים רבות.
האולם נוצץ כולו מזהב, כסף ויהלומים. עשרות אלפי טִיאוֹדֶרִים בוזבזו רק על המבנה הבסיסי. עיטוריו עלו עוד אלפי טִיאוֹדֶרִים. ריהוטו וכליו היו עניין נוסף.
ההוצאות הרבות של בעל האולם השתלמו לו- השכרה לערב אחד של האולם עולה כשלושים וחמישה אלף טִיאוֹדֶרִים, וזאת מבלי האוכל ומבלי התזמורת.
המוזמנים הרבים שהגיעו לחתונה, לא הרהרו בכך כלל. גם לא גַאטְסָאם.
הוא עצמו נישא באולם הזה, זאת על אף שגיסו, למשל, התחתן באולם פשוט ממש.
הוא יצא בצעד שקט, אדיש, מן הכרכרה שהובילה אותו אל האולם, ונכנס פנימה אל האור הבלתי טבעי שזהר בתוך האולם.
ניצוצות מילאו את האולם כולו, הכל בהק וזהר. אדם שאינו רגיל כלל לדברים כאלו- עלול להסתנוור.
גַאטְסָאם פסע פנימה, הישר אל מקומו. הוא קיבל עוד קודם האירוע מפה מסודרת ובה צוין המיקום המדויק בו עליו לשבת.
הוא כלל לא רצה לבוא לחתונה הזו.
נָאמוּ הוא חבר טוב, הוא בסדר. אבל גַאטְסָאם שונא אירועים.
שִׁינְאָר היה זה ששכנע אותו, לאחר שיחה ארוכה ומייגעת. הוא טען שלא יזיק לו לצאת מידי פעם מהבית, להתאוורר. הוא אמר גם, שמִיאַמָארִי תשמח לשמוע שהוא הלך לחתונה.
אז הוא בא. בעיקר בשביל מִיאַמָארִי, שתשמח. בשביל שִׁינְאָר, כי הוא אדם טוב. גם קצת בשביל נַאמוּ, הוא חבר טוב.
גַאטְסָאם התיישב במקומו, לא מביט כלל סביבו. תכף, כשיתרגל לאור ולרעש, יקום ויחפש את נָאמוּ, בעל השמחה, להגיד לו מזל טוב.
מישהו נעץ בו מבט.
גַאטְסָאם רגיש למבטים שננעצים בו. הוא שונא שנועצים בו מבט.
הוא הרים את עיניו, נתקל במבט עז של אדם עשיר, לבוש בגדים הדורים, מלאי התנשאות וחשיבות. מנקרי עיניים.
"המקום שלי" הזר העשיר העווה מעט את פניו בהתנשאות שקטה מעורבת בדחייה קלה, "כאן, בסמוך אליך".
גַאטְסָאם בהה בו, לא מבין את מהות המשפט ואת הקשרו.
הזר נאנח והתיישב בהבעה מעט סובלת על המושב הסמוך. "מי אתה?".
השאלה הישירה בלבלה מעט את גַאטְסָאם, וידו מיהרה להיאחז בכוס הזכוכית בעלת הרגל הגבוהה והדקה, על אף היותה ריקה לחלוטין, חפה מכל לחלוחית.
הזר המשיך לנעוץ בו מבט חוקר. "אתה נוהג לענות על שאלות ששואלים אותך?".
אצבעותיו של גַאטְסָאם התהדקו על הכוס. "שמי הוא גַאטְסָאם".
"גַאטְסָאם" חזר הזר על השם, מגלגל אותו באיטיות על לשונו. "שם מעניין, מלא משמעות נסתרת".
גַאטְסָאם הוסיף להביט בזר. עיניו לא נדלקו, ועל סבר פניו לא ניתן היה לשער כלל שהזר מעט מצא חן בעיניו. הוא עדיין לא ידע כיצד עליו להגיב, אך בכל זאת משהו בו מעט נרגע.
"והיכן אתה מתגורר? מה מעשיך?" המשיך הזר לחקור, מבטו ומבעו עדיין עזים כמקודם.
"לא הרחק" כעת השאלה הייתה ברורה מספיק עבור גַאטְסָאם, "באחוזה הסמוכה ביותר אל הים, אחוזת נִיאַנוּל. אני בעל האחוזה, ואני מנהל אותה. זה מספיק מעסיק אותי, אני לא צריך עוד".
הזר הנהן קצרות, "אהה. אני מבין".
גַאטְסָאם לא הבין מה הייתה ההבנה העמוקה של הזר, אך לא היה אכפת לו. הוא לא העלה בדעתו לשאול את הזר בחזרה, לפחות לשמו. הוא פשוט שתק. פאסיבי.
אך הזר, כנראה, לא רצה להישאר זר. "שמי לִיאַם, ואני בעל אחוזת סְרוּאָט. מכיר?".
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
גַאטְסָאם הנהן קלות, עיניו על צלחת הפורצלן העדינה שלו. "זו האחוזה הגדולה והעשירה ביותר באזור". לא הייתה התפעלות בקולו, וגם לא בו עצמו.
"נכון" אישר לִיאַם, בקולו התנשאות דקה. "זו אכן האחוזה העשירה ביותר, הגדולה ביותר והחזקה ביותר באזור".
גַאטְסָאם לא הגיב, וגם לא שאל איך אחוזה יכולה להיות חזקה, על אף שהשאלה עלתה בראשו.
לִיאַם נעץ בו מבט ארוך, גורם לו לנוע על מקומו באי נוחות.
גַאטְסָאם המשיך להתעמק בצלחת הפורצלן שלו, גם לאחר שמלצר לבוש מדים מנצנצים קרב אליהם ושאל בקול מחניף מה ירצו למנה ראשונה.
לִיאַם נתן במלצר מבט ארוך, כמסתפק האם יוכל למלא את מבוקשו, ואחר החל למנות בקול מהוקצע ואדיב למחצה רשימה מפורטת מלאה בשמות ארוכים ולא מוכרים.
המלצר הנהן בשימת לב, רושם לעצמו מידי פעם בפנקס יוקרתי מספר מילים.
לִיאַם החזיר את מבטו אל השולחן, עיניו משקפות חלקית את הבוז שרחש כלפיי המלצר.
גַאטְסָאם נתן בו מבט אחד, מעט מבוהל, ואחר חזר להביט בצלחת הריקה שלו.
"ומה בשבילך, אדוני הנכבד?" המלצר הביט בגַאטְסָאם, קולו מתקתק.
לא ארך לגַאטְסָאם זמן רב לחשוב על התשובה. "לא כלום".
"מדוע?" המלצר עיקם מעט את פיו, "אדוני יודע שיש כאן מנות יוקרתיות במיוחד ושפע שלא מצוי בהרבה מקומות! השפים שלנו למדו במשך שנים את המקצוע והם משתמשים בחומרים הכי יקרים שקיימים! אדוני בטוח שהוא רוצה לוותר?".
גַאטְסָאם הנהן באיטיות, ואחר שילב את ידיו מתחת לשולחן, אצבעות יד ימינו מתהדקות על זרועו השמאלית.
לִיאַם נתן בו מבט מתעניין, "אתה לא רוצה לאכול? למה?".
גַאטְסָאם לא השיב. הוא הביט בצלחת, ואחר כך בכוס. הוא רוצה תכף ללכת ולחפש את נָאמוּ, אבל המלצר הזה עדיין לא עוזב אותו.
התלבטות קצרה תפסה אותו, ואחר הוא הסב את מבטו אל המלצר. "תביא לי מנה אחת, איזו שתבחר. פשוטה אבל".
המלצר נראה כמתלבט לרגע האם להסתפק בכך, ואחר הנהן לעצמו ורשם דבר מה בפנקס. הוא קד קלות והתרחק משם.
"אתה לא רעב?" לִיאַם נתן בו מבט חוקר, "או שלא נאה לך לאכול כאן?".
"תבחר אחד מבין השניים" גַאטְסָאם חש בגרד, אך לא הניע את אצבעותיו.
לִיאַם פתח את פיו, אך החליט לשתוק.
"הו! לִיאַם, יקירי, אני שמח שכיבדת אותי בבואך" נָאמוּ צץ פתאום לפניהם, פניו מאירות. "כבר טעמת דבר מה?".
"המלצר בדרך" לִיאַם חייך חיוך חיצוני בלבד, "אתה לא צריך לדאוג".
נָאמוּ השיב לו חיוך דומה, ואחר הבחין בגַאטְסָאם המכווץ שישב בסמוך. "הו, גַאטְסָאם, הגעת לבסוף! אני שמח כל כך לראות אותך. שתית?".
גַאטְסָאם הביט בשני הקנקנים המעוטרים שעל השולחן. "עוד לא".
"תשתה משהו" הפציר בו נָאמוּ, "אני אשמח שתישאר כאן עוד זמן רב".
גַאטְסָאם הנהן באיטיות, ושלח את ידו אל קנקן המים. טוב שנָאמוּ לא ביקש ממנו לאכול. כנראה הוא כבר מכיר אותו.
איפה שִׁינְאָר? הוא חושב שהוא נמצא בשולחן אחר. חבל שנָאמוּ לא הושיב אותם ביחד, על אף שלִיאַם הזה דווקא בסדר.
נָאמוּ הלך משם, וגַאטְסָאם לא הרים יותר את מבטו מן הצלחת, גם לאחר שהגיש לו המלצר מנה מעוצבת ומרהיבה.
ידו לא נשלחה אל הסכין וגם לא אל המזלג. עיניו הביטו באוכל אך לא באמת ראו אותו. הוא לא אכל דבר.

....
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מחכה לביקורת.
מה דעתכם על ההתפתחות?
התיאורים בהתחלה ארוכים מדי?
וגם אשמח לניחושים... הקטע אוצר בתוכו כמה וכמה סודות, ומעניין אותי אם מישהו שם לב לקיומם, או אפילו מנחש את הסודות עצמם...
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מחכה לביקורת.
מה דעתכם על ההתפתחות?
התיאורים בהתחלה ארוכים מדי?
וגם אשמח לניחושים... הקטע אוצר בתוכו כמה וכמה סודות, ומעניין אותי אם מישהו שם לב לקיומם, או אפילו מנחש את הסודות עצמם...
פרק יפה!!
האמת שקצת דילגתי בהתחלה, התיאורים היו קצת מידי ארוכים...
ניחושים - בינתיים אין.
 

קנה סוף

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
מודה באמת, רק כעת שמתי לב שליאם וגאטסאם הם שני אנשים שונים...
הפרק טוב מאוד, אהבתי. למען האמת חיכיתי לחתונה הזו בקוצר רוח מסוים...
הקטע אוצר בתוכו כמה וכמה סודות, ומעניין אותי אם מישהו שם לב לקיומם, או אפילו מנחש את הסודות עצמם...
בקטע הזה מיהרתי לשוב ולקרוא את הפרק מחדש בעיניים חשדניות מאוד. לא מצאתי כלום... מוסתר טוב מדי... אפילו חזרתי לכל הפרקים שעוסקים בדמויות הללו. נאדא.
 

מה שניחשת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
האולם נוצץ כולו מזהב, כסף ויהלומים. עשרות אלפי טִיאוֹדֶרִים בוזבזו רק על המבנה הבסיסי. עיטוריו עלו עוד אלפי טִיאוֹדֶרִים. ריהוטו וכליו היו עניין נוסף.
ההוצאות הרבות של בעל האולם השתלמו לו- השכרה לערב אחד של האולם עולה כשלושים וחמישה אלף טִיאוֹדֶרִים, וזאת מבלי האוכל ומבלי התזמורת.
תאמת המילה הזו 'טיאודרים' כתובה הרבה פעמים יחסית, וז טיפה מעיק..
נגיד ההיתי כותבת במקום: עשרות אלפי טִיאוֹדֶרִים בוזבזו רק על המבנה הבסיסי. עיטוריו עלו עוד אלפים. ריהוטו וכליו היו עניין נוסף. ההוצאות הרבות של בעל האולם השתלמו לו- השכרה לערב אחד של האולם עולה כשלושים וחמישה אלף מטבעות, וזאת מבלי האוכל ומבלי התזמורת.
נגיד- לשלב מילה נרדפת או משהו.. לאידעת.

בכולופן- זה הדבר היחיד שהציק לי- חוץ מזה הפרק מהמםם. ההתקדמות, והבנאדם המרתק הזה שהולך ליפול לנו ברשת של ליאם..
 

שירת הכוכבים

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
תאמת המילה הזו 'טיאודרים' כתובה הרבה פעמים יחסית, וז טיפה מעיק..
נגיד ההיתי כותבת במקום: עשרות אלפי טִיאוֹדֶרִים בוזבזו רק על המבנה הבסיסי. עיטוריו עלו עוד אלפים. ריהוטו וכליו היו עניין נוסף. ההוצאות הרבות של בעל האולם השתלמו לו- השכרה לערב אחד של האולם עולה כשלושים וחמישה אלף מטבעות, וזאת מבלי האוכל ומבלי התזמורת.
נגיד- לשלב מילה נרדפת או משהו.. לאידעת.

בכולופן- זה הדבר היחיד שהציק לי- חוץ מזה הפרק מהמםם. ההתקדמות, והבנאדם המרתק הזה שהולך ליפול לנו ברשת של ליאם..
אני יכולה לצמצם חלקית את השימוש במילה 'טיאודרים', אבל להחליף אותה במילה אחרת זו בעיה.
מטבעות יש גם כאלו שמכונות בשמות אחרים (שהן שוות פחות), אבל אולי אפשר לכתוב מטבעות זהב. אני אתקן אצלי, תודה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  86  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה