מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
אני תוהה לעצמי (ולא רק לעצמי)
איך זה שבתוך ההערצה העיוורת לממלכה במבחן
מתגלה פתאום ביקורת נוקבת ועקרונית כל כך.
הרי אם את/ה לא מסכים/ה עם המסר העיקרי של הסיפור
וכואב לך הסגנון הקיצוני
אז למה קראת את הספר 5 פעמים
וניסית למצוא בו עוד כוונות נסתרות?
(אהבתי מאד את הסדרה.
קראתי רק פעם אחת.
קשה לי לקרוא ספר פעמיים.
מופתעת מעוצמת הביקורת
לאחר שהופתעתי מה"סגידה")
לא עולה לי הפסוק, אם הוא אכן קיים,
זה שאומר שכל אדם יכול להעריך אצל אחרים את מה שנמצא בו.
סופרים נהנים מספרים מבחינה ספרותית.
מחנכים נהנים מספרים מבחינה חינוכית.
זה לא סותר את זה שהם יכולים ליהנות גם מדברים אחרים. אבל אומן מחפש בכל יצירה את אומנותו.
הסופרים שכאן נהנים מסדרת ממלכה במבחן בהתמוגגות, כי יש מה להתמוגג מבחינה ספרותית.
המחנכים שכאן מבקרים את סדרת ממלכה במבחן בתקיפות, כי יש מה לבקר מבחינה חינוכית.
סופר יכול להיות מחנך. מחנך יכול להיות סופר.
הוא יכול גם להיות טבח, נגר או אפילו מפנה אשפה או אסטרונאוט. הוא עדיין ינתח את הספר לפי התחומים שהוא מכיר, ושום תחום לא יסתור את האחר.