לכן, אני לא מקבל את דיאלידאן כדמות של אדם כל כך נחמד בהתחלה שמתגלה בסוף כקליפה ריקה, אם זה נכון, הרי שבעצם היא מאבדת את המסר המרכזי שלה, כי המסר הוא (בערך, אל תתפסו אותי) שכאשר העיקר הוא העוה''ז אפילו אם עושים מצוות, הסוף הוא להפוך למפלצות.
ולא, אל תגידו עכשיו דיאלידאן אישית היה בןאדם ריק ומושחת באופן מקרי, כי לא, הסדרה היא חינוכית במפגיע עם מטרות חינוכיות, ולכן זו לא סתם דמות, זו אמירה שאדם כדיאלידאן סופו לרצוח את בניו.
וזה עוול עבורנו ועבור האנשים הקרובים לנו.
נכון הם הולכים לחוצלארצים, נהנים ממסיבת לביבות למרות שאין שם איזה דרוש נפלא בתפקידו של הכהן הגדול, ומקיימים מצוות באהבה.
והם יהודים כשרים ומתוקים. (לא שאני ממליץ על חוצלארץ, זה ודאי לא פסגה, אבל גם אי אפשר להפוך את זה למקור וסמל הרוע)
מצטרף לכל מילה.
המסר של מיה קינן בכל ספריה, הוא קיצוני מאד. בקלות היתה יכולה לכתוב מאמרי מערכת ב'יתד'.
האמירה שלה היא שיש רק דרך אחת לקיום התורה והמצוות, להיות סגפן ו'צו"ל'.
דיאלידאן הוא הנציג של כל ה'שיינע אידן' עלי אדמות. אם אתם רואים יהודי שלא חי בסגפנות, ומעז ליהנות קצת מהחיים - אתם יכולים לדעת שהוא מסוגל להכל. לרצוח, לגנוב, לבגוד. ה-כ-ל. זה המסר שעולה מדמותו של דיאלידאן כפי שהיא מצויירת על ידי מ.ק.
ולא זו בלבד - לא רק יוסף דיאלידאן הנהנתן הוא בוגד, אלא כל משפחת דיאלידאן במשך מאות שנים היא בוגדת. הרי מאז אבי המשפחה חופר המנהרה, העבירו כל בני משפחת דיאלידאן את סוד המנהרה מאב לבנו - בבוגדנות שאין שנית לה.
כך גם המאמץ להפוך את דמותו של איסתרק מאדם רגיל ומתמודד - ל'גדול' שיכול לספוג את הכל, ולהתנזר מכל חשש חששא של 'חוקות הגויים'. אם איסתרק היה מעז לשמוע את המוזיקה של הקאווארים - הוא היה הופך לקאווארי בעצמו. אין אמצע.
כך גם לגבי אשר קפחבר. מי שמלמד את יקוואל ש'אתה יכול לעשות הכל, העיקר לשמור על הפרסטיז'ה' - חייב להיות בוגד שפל, שמוכן למכור את כל המדינה תמורת חופן זוזים.
אני מתנגד למסר הזה מכל וכל. אפשר להיות אדם בינוני, יהודי בינוני, כזה שרוצה ליהנות ממנעמי החיים - ולשמור אמונים לחברים, למדינה, ולא למכור את כל הקדוש והיקר בעד בצע כסף.
הדמות של יקוואל היא דמות של בחור ממוצע, שמתמרד מול ההכתבות שנופלות עליו מלמעלה, ומעז לחשוב שלא כל מה שהגדולים החשובים אומרים הוא בהחלט נכון.
ההפלה שלו מבור לבור, כשאין לו שום אפשרות להיחלץ מהשבי של גדוד השודדים, וההריגה האכזרית שלו - מבטאת מסר מאד קיצוני, שמי שמעז לחשוב לבד, ולא שומע להכתבות, נופל עמוק בבור. מבחינת הסופרת, זה העונש שלו על שלא שמע ל'עצות' המוכתבות מלמעלה.
כך גם לגבי הפסיקה המוחלטת בסדרת הספרים, שאיסתרק הוא המלך הראוי, ויוסף הוא גזלן, ולכן מותר ליהודים
להרוג אחד את השני בחמת זעם. להפוך מלחמות על כבוד, כסף ושליטה למלחמה על 'חילול ה'' זה נורא ואיום.
וזה ממש מזכיר את המלחמות שבזמננו, וד"ל. על פי ההלכה מלך מתמנה רק על פי כהן גדול וסנהדרין, ומי שממנה את עצמו למלך בלעדיהם, והורג יהודים על פי החלטתו שהוא מלך, הוא רוצח גמור. גם אם הוא מ'בית הביואר' הצדיק והחסוד.