שלום וברכה.
חייבת עצות ועזרה דחופה. שואלת באנונימיות עקב המצב.
אמא שלי חולה בסכיזופרניה.
האמת, שרק עכשיו נודע לי שם המחלה, עד עכשיו חשבתי שזה סוג של בעיה נפשית קשה.
אבל הקצת שקראתי ע"כ עכשיו זעזע אותי.
עכשיו אני רק מבינה באיזה בית גדלנו, דווקא עכשיו - יותר מעריכה את אבא שלי שלולא הוא - איך אמא שלי גידלה משפחה ברוכת ילדים?
גידלה כתבתי. נו.
אם אפשר לקרוא למכות רצח , לגדל ילדים. אבל בכל זאת.
זה קרה לפני שנים , מאז הלידה של אחד הילדים. לפני שטופלה ע"י פסיכיאטר המצב היה מטורף.
צרחות ומכות כל יום, עד כדי סכנת חיים. היום זה קצת יותר טוב (אין כמעט אלימות פיזית.)
אבא שלי הוא אדם מיוחד , ורק כך הגענו למצב שבו אנחנו היום.
ב"ה הילדים כולם כבר נשואים למעט אחד שכנראה קיבל ממנה בתורשה את מה שיש לה, מסכן.
אני בעצמי אמא לילדים. מודה להקב"ה על כל רגע שהצלחתי להיות אמא נורמלית ככל האפשר ב"ה.
מה שאני רוצה - זה הכוונה , אתם מכירים מישהו טוב שמטפל בכזה דבר?
כמובן שאני מבינה שזה לא יכול לעבור,
אבל לפחות לחיות סביבה בצורה נורמלית! מה שאתאר לעולם לא יתקרב למציאות של לגדול ככה, בתוך טירוף. ממש ככה.
שהיא בעצמה תחיה טוב יותר!
המצב שלה קצת מדרדר, היא יותר מדמיינת שאומרים דברים, בונה לעצמה סיפורים שמסכסכים לפעמים בין המשפחה,
כל דעה אחרת ממנה הופכת לויכוח נוראי. וזה יום יום!
לא הגיוני לדבר איתה, כביכול היא מנהלת חיים רגילים, זוגיות, עובדת כשכירה, אבל היחס עם אנשים תלוי בכריזות שלה,
המצב הזוגי בבית נורא ואיום , יותר נכון , אין מצב זוגי.
יש שליטה מלאה מצידה, השפלה, זלזול צעקות וקללות.
וזה יכול להיות גם כלפי הילדים שבאים מידי פעם ואלו שגרים קרוב וכו'.
אבא שלי מאד מכיל , אוהב ותומך ומנסה ככל האפשר, אבל גם למלאך כמוהו זה כבר בלתי אפשרי.
הרבה פעמים אני פשוט כועסת עליה, לפעמים מתווכחת,
האמת שעד עכשיו לא ידעתי מה יש לה , רק עכשיו אבא שלי אמר לי את השם הזה. עכשיו אני כלל לא כועסת.
וחבל לי על הפעמים שהתווכחתי איתה וניסתי להסביר לה דברים כל כך פשוטים , וכעסתי שהיא לא הבינה
פשוט ציערתי אותה.
אני מאמינה שלו הייתי קוראת על זה לפני הייתי יותר מבינה.
היא תמיד מרגישה שלא אוהבים אותה ומדברים עליה (חלק מהחרדות עקב המחלה) והאמת שתמיד כאב לי עליה כי מגיל קטן אבא שלי אמר לנו שהיא לא אשמה והיא אוהבת אותנו
ואחרי ההתקפים שלה היא היתה נכנסת לחדר ובוכה.
אבל בכל זאת , נערה מתבגרת לא מצליחה להכיל ולהבין את זה שאמא שלה לא עושה את זה מבחירה. כעסנו עליה , צעקנו , אפילו קיללנו. (אחרי שכילדים שתקנו וסבלנו)
היום אני מרחמת עליה ממש.
לא נעים לי לבוא ולדבר איתה על מה שיש לה, היא רוצה שיחשבו שהיא רגילה ובריאה. היא באמת אמא טובה,
קונה לנו, דואגת תמיד.
בבקשה , אולי יש כאן כאלו שמכירים מקרוב ויוכלו לתת לי קצת עצות
איך אפשר כן לעזור לה?
כדורים היא טוענת שעושה לה לא טוב ולא לוקחת רק משהו קל שכנראה כבר לא משפיע.
אבא שלי היה עוזר לה בענין התרופות לו היא היתה שומעת לו, אבל מבחינתה הוא אפס.
לי היא שומעת, בנתיים ב"ה. אני רוצה ממש לעזור לה ולאט לאט שהיא תיפתח ותשתף אותי ואז אלך איתה לרופאה שלה (פסיכאטרית כך הבנתי) ואעקוב שהיא כן מטפלת כמו שצריך.
אשמח לכל כיוון שיש לכם להציע לי.
ואם יש לכם אנשי מקצוע טובים באזור ירושלים/בני ברק אשמח לשמוע. גם במקום רחוק יותר.
אגב - מכל מה שקראתי - לא ראיתי שזה מתבטא באלימות כזו.
זה הגיוני?
חייבת עצות ועזרה דחופה. שואלת באנונימיות עקב המצב.
אמא שלי חולה בסכיזופרניה.
האמת, שרק עכשיו נודע לי שם המחלה, עד עכשיו חשבתי שזה סוג של בעיה נפשית קשה.
אבל הקצת שקראתי ע"כ עכשיו זעזע אותי.
עכשיו אני רק מבינה באיזה בית גדלנו, דווקא עכשיו - יותר מעריכה את אבא שלי שלולא הוא - איך אמא שלי גידלה משפחה ברוכת ילדים?
גידלה כתבתי. נו.
אם אפשר לקרוא למכות רצח , לגדל ילדים. אבל בכל זאת.
זה קרה לפני שנים , מאז הלידה של אחד הילדים. לפני שטופלה ע"י פסיכיאטר המצב היה מטורף.
צרחות ומכות כל יום, עד כדי סכנת חיים. היום זה קצת יותר טוב (אין כמעט אלימות פיזית.)
אבא שלי הוא אדם מיוחד , ורק כך הגענו למצב שבו אנחנו היום.
ב"ה הילדים כולם כבר נשואים למעט אחד שכנראה קיבל ממנה בתורשה את מה שיש לה, מסכן.
אני בעצמי אמא לילדים. מודה להקב"ה על כל רגע שהצלחתי להיות אמא נורמלית ככל האפשר ב"ה.
מה שאני רוצה - זה הכוונה , אתם מכירים מישהו טוב שמטפל בכזה דבר?
כמובן שאני מבינה שזה לא יכול לעבור,
אבל לפחות לחיות סביבה בצורה נורמלית! מה שאתאר לעולם לא יתקרב למציאות של לגדול ככה, בתוך טירוף. ממש ככה.
שהיא בעצמה תחיה טוב יותר!
המצב שלה קצת מדרדר, היא יותר מדמיינת שאומרים דברים, בונה לעצמה סיפורים שמסכסכים לפעמים בין המשפחה,
כל דעה אחרת ממנה הופכת לויכוח נוראי. וזה יום יום!
לא הגיוני לדבר איתה, כביכול היא מנהלת חיים רגילים, זוגיות, עובדת כשכירה, אבל היחס עם אנשים תלוי בכריזות שלה,
המצב הזוגי בבית נורא ואיום , יותר נכון , אין מצב זוגי.
יש שליטה מלאה מצידה, השפלה, זלזול צעקות וקללות.
וזה יכול להיות גם כלפי הילדים שבאים מידי פעם ואלו שגרים קרוב וכו'.
אבא שלי מאד מכיל , אוהב ותומך ומנסה ככל האפשר, אבל גם למלאך כמוהו זה כבר בלתי אפשרי.
הרבה פעמים אני פשוט כועסת עליה, לפעמים מתווכחת,
האמת שעד עכשיו לא ידעתי מה יש לה , רק עכשיו אבא שלי אמר לי את השם הזה. עכשיו אני כלל לא כועסת.
וחבל לי על הפעמים שהתווכחתי איתה וניסתי להסביר לה דברים כל כך פשוטים , וכעסתי שהיא לא הבינה
פשוט ציערתי אותה.
אני מאמינה שלו הייתי קוראת על זה לפני הייתי יותר מבינה.
היא תמיד מרגישה שלא אוהבים אותה ומדברים עליה (חלק מהחרדות עקב המחלה) והאמת שתמיד כאב לי עליה כי מגיל קטן אבא שלי אמר לנו שהיא לא אשמה והיא אוהבת אותנו
ואחרי ההתקפים שלה היא היתה נכנסת לחדר ובוכה.
אבל בכל זאת , נערה מתבגרת לא מצליחה להכיל ולהבין את זה שאמא שלה לא עושה את זה מבחירה. כעסנו עליה , צעקנו , אפילו קיללנו. (אחרי שכילדים שתקנו וסבלנו)
היום אני מרחמת עליה ממש.
לא נעים לי לבוא ולדבר איתה על מה שיש לה, היא רוצה שיחשבו שהיא רגילה ובריאה. היא באמת אמא טובה,
קונה לנו, דואגת תמיד.
בבקשה , אולי יש כאן כאלו שמכירים מקרוב ויוכלו לתת לי קצת עצות
איך אפשר כן לעזור לה?
כדורים היא טוענת שעושה לה לא טוב ולא לוקחת רק משהו קל שכנראה כבר לא משפיע.
אבא שלי היה עוזר לה בענין התרופות לו היא היתה שומעת לו, אבל מבחינתה הוא אפס.
לי היא שומעת, בנתיים ב"ה. אני רוצה ממש לעזור לה ולאט לאט שהיא תיפתח ותשתף אותי ואז אלך איתה לרופאה שלה (פסיכאטרית כך הבנתי) ואעקוב שהיא כן מטפלת כמו שצריך.
אשמח לכל כיוון שיש לכם להציע לי.
ואם יש לכם אנשי מקצוע טובים באזור ירושלים/בני ברק אשמח לשמוע. גם במקום רחוק יותר.
אגב - מכל מה שקראתי - לא ראיתי שזה מתבטא באלימות כזו.
זה הגיוני?