הנושאים החמים
הנושאים החמים
Tweenset
משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
צילום מקצועי
D I G I T A L
•
אישון לילה, לילה באישון
אפילו הכוכבים הלכו לישון
מאוחר מאד, ואני עייפתי
ותאמינו לי, מתוך שינה פיהקתי!
***
הכל התחיל מלילה אחד שחור.
והוא באמת היה שחור משחור. נפש חיה לא נראתה בחוץ, בקושי ישנתי ופתאום "אמאאאאאאאאאאאא"
"ווואאוהההה..."
אני מגלה שהסופרן של הילדה גרוע יותר מסופרן הפסנתר. ובמקביל, באופן בלתי מוסבר - השמיעה של אביה איבדה את עצמה לדעת.
אני
הערה
היחידה
כאן
בבית הזה.
אין לי ברירה אלא לאסוף את עצמי ואת משקפיי לכיוון המיטה של הילדה, לדובב אותה ולנסות להבין מה קרה
"חלמת חלום מפחיד?"
- - אין תגובה - -
"כואב לך משהו?"
- -אין תגובה - -
"את רוצה משהו?"
אני כמעט מתייאשת ( - - אין תגובה - - )
"רוצה לשתות מים?"
פתאום משהו מתעורר שם, מתחת לשמיכה. אני מאושרת כמו חוקר שהצליח לשבור את הנחקר בתעלול מבריק...
היא מהנהנת הנהון קלוש ואני ממהרת להביא לה כוס עם מי ברז צלולים (אני מקווה)
לגימה וחצי, והיא מחזירה לי את הכוס
"זהו? רוצה עוד?" איכשהו לא נראה לי שצרחות כאלו היו בשביל כל כך מעט מים
אבל אין תגובה, וממנה אני לא מצפה להגיב לי מתוך שינה למה שהיא לא צריכה בדחיפות.
העיקר היא נרדמת, ואני מלאת תקווה ללילה שקט (מעכשיו)
***
אישון לילה, לילה באישון
אפילו הכוכבים הלכו לישון
מאוחר מאד, ואני עייפתי
ולפתע "ווואאאווהההה" שמעתי
***
שוב בכיות, שוב צעקות, ואני מנסה לגשת אליה. הפעם מעבר לעצמי ולמשקפיי, עלי לאזור את פטישיי (ההולמים בראשי) ולגשת עם כל הכבודה למטתה של הגברת (ניסיתי, באמת! להשאיר את הפטישים במקום אחר אבל זה לא הלך
)
ושוב חוזר על עצמו הסרט. כלום היא לא רוצה חוץ מ2 לגימות מים, וזהו.
שקט מבורך - -
***
ומאחר והסיפור חוזר על עצמו כמה לילות, אני הוגה רעיון גאוני בפשטותו
בקבוק מים אישי מונח לידה עוד בטרם תרדם, והיא הולכת לישון - מעודכנת בדיוק היכן הוא נמצא ומה מיקומו הנוכחי על המפה.
בלילה הראשון היא בכלל שכחה שיש לה בקבוק. הייתי צריכה לקום להזכיר לה.
בלילה השני אני שכחתי להניח לידה את הבקבוק. אבל היא כבר זכרה שאמור היה להיות ודרשה את המים בבקבוק ולא חלילה, בכוס.
בלילה השלישי היה ליקוי חמה נדיר מאד מאד! היא לא התעוררה (ויש אומרים שהיה זה רגע חסד נדיר. ואני, שלומיאלית שכמותי אפילו לתיקון חצות לא קמתי)
בלילה הרביעי היא בכתה עם הבקבוק ביד. קמתי כדי להזכיר לה - תקשיבו טוב טוב! לפתוח אותו כדי לשתות.
וזהו.
רק אז הבנתי, שבראש השנה נגזר על כל אמא כמה פעמים היא תקום בלילה, ועם כמה פטישים זה יקרה. באיזו שעה וגובה הסירנות המדויק (וסליחה מהשכנים. זה לא אני, זה ההוא שם למעלה)
ונגד גזירת שמיים לא יועילו לא תחבולות ולא עצות
אז עברתי לטקטיקה האחרונה, הנשק הראשון, העצה החכמה והאסטרטגיה המושלמת של היהודי - והיא תפילה.
אעדכן אתכם. בנתיים הלכתי ליייייישון
(אימוג'י מפההההההק)
(אימוג'י עוד יותר מפהההק)
(אימוג'י שהלסת שלו ננקעה מרוב פיההוק)
אפילו הכוכבים הלכו לישון
מאוחר מאד, ואני עייפתי
ותאמינו לי, מתוך שינה פיהקתי!
***
הכל התחיל מלילה אחד שחור.
והוא באמת היה שחור משחור. נפש חיה לא נראתה בחוץ, בקושי ישנתי ופתאום "אמאאאאאאאאאאאא"
"ווואאוהההה..."
אני מגלה שהסופרן של הילדה גרוע יותר מסופרן הפסנתר. ובמקביל, באופן בלתי מוסבר - השמיעה של אביה איבדה את עצמה לדעת.
אני
הערה
היחידה
כאן
בבית הזה.
אין לי ברירה אלא לאסוף את עצמי ואת משקפיי לכיוון המיטה של הילדה, לדובב אותה ולנסות להבין מה קרה
"חלמת חלום מפחיד?"
- - אין תגובה - -
"כואב לך משהו?"
- -אין תגובה - -
"את רוצה משהו?"
אני כמעט מתייאשת ( - - אין תגובה - - )
"רוצה לשתות מים?"
פתאום משהו מתעורר שם, מתחת לשמיכה. אני מאושרת כמו חוקר שהצליח לשבור את הנחקר בתעלול מבריק...
היא מהנהנת הנהון קלוש ואני ממהרת להביא לה כוס עם מי ברז צלולים (אני מקווה)
לגימה וחצי, והיא מחזירה לי את הכוס
"זהו? רוצה עוד?" איכשהו לא נראה לי שצרחות כאלו היו בשביל כל כך מעט מים
אבל אין תגובה, וממנה אני לא מצפה להגיב לי מתוך שינה למה שהיא לא צריכה בדחיפות.
העיקר היא נרדמת, ואני מלאת תקווה ללילה שקט (מעכשיו)
***
אישון לילה, לילה באישון
אפילו הכוכבים הלכו לישון
מאוחר מאד, ואני עייפתי
ולפתע "ווואאאווהההה" שמעתי
***
שוב בכיות, שוב צעקות, ואני מנסה לגשת אליה. הפעם מעבר לעצמי ולמשקפיי, עלי לאזור את פטישיי (ההולמים בראשי) ולגשת עם כל הכבודה למטתה של הגברת (ניסיתי, באמת! להשאיר את הפטישים במקום אחר אבל זה לא הלך
)ושוב חוזר על עצמו הסרט. כלום היא לא רוצה חוץ מ2 לגימות מים, וזהו.
שקט מבורך - -
***
ומאחר והסיפור חוזר על עצמו כמה לילות, אני הוגה רעיון גאוני בפשטותו
בקבוק מים אישי מונח לידה עוד בטרם תרדם, והיא הולכת לישון - מעודכנת בדיוק היכן הוא נמצא ומה מיקומו הנוכחי על המפה.
בלילה הראשון היא בכלל שכחה שיש לה בקבוק. הייתי צריכה לקום להזכיר לה.
בלילה השני אני שכחתי להניח לידה את הבקבוק. אבל היא כבר זכרה שאמור היה להיות ודרשה את המים בבקבוק ולא חלילה, בכוס.
בלילה השלישי היה ליקוי חמה נדיר מאד מאד! היא לא התעוררה (ויש אומרים שהיה זה רגע חסד נדיר. ואני, שלומיאלית שכמותי אפילו לתיקון חצות לא קמתי)
בלילה הרביעי היא בכתה עם הבקבוק ביד. קמתי כדי להזכיר לה - תקשיבו טוב טוב! לפתוח אותו כדי לשתות.
וזהו.
רק אז הבנתי, שבראש השנה נגזר על כל אמא כמה פעמים היא תקום בלילה, ועם כמה פטישים זה יקרה. באיזו שעה וגובה הסירנות המדויק (וסליחה מהשכנים. זה לא אני, זה ההוא שם למעלה)
ונגד גזירת שמיים לא יועילו לא תחבולות ולא עצות
אז עברתי לטקטיקה האחרונה, הנשק הראשון, העצה החכמה והאסטרטגיה המושלמת של היהודי - והיא תפילה.
אעדכן אתכם. בנתיים הלכתי ליייייישון
(אימוג'י מפההההההק)
(אימוג'י עוד יותר מפהההק)
(אימוג'י שהלסת שלו ננקעה מרוב פיההוק)
נערך לאחרונה ב:
