הנושאים החמים
הנושאים החמים
לא הייתי בטוחה איך להגדיר את המקדם.
בתור שיתוף לביקורת או דיון.
אז תרגישו חופשי לכתוב את דעתכם האישית, או/ וגם לכתוב ביקורת על התוכן וזווית ההסתכלות.
יש את חודש אדר, חודש שנכפל בו "אך שמח", במיוחד בשנה מעוברת כמו זאת.
יש את פורים. לכאורה החג הכי עליז בשנה.
ויש את סיפור המגילה.
סיפור של תקומה, של ניצחון.
הקדמת רפואה למכה, ניצחון היהודים על אויביהם, עץ גבוה חמישים אמה שעליו נתלה המן ועשרת בניו.
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש ודורש טוב לאחיו, ודובר שלום לכל זרעו."
הפי הנד מושלם, לא?
אבל זה לא הפי הנד, לא באמת.
כי יש דמות שגורלה נשאר לוטה בערפל.
אסתר המלכה.
אסתר התחתנה עם המלך אחשוורוש, נגד רצונה. היא נחטפה ואולצה להינשא לו.
מרדכי אומר לאסתר- "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות."
ואסתר בחרה, כל יום מחדש.
ללכת למלך אחרי שלושים יום שלא נקראה אליו
לעמוד מולו ולהזמין אותו למשתה.
להזמין אותו למשתה היין השני,
להצביע במשתה השני על המן, בתור איש צר ואויב שרוצה להרוג את עמה.
כל מעשה היא התעמתה עם הקולות הפנימיים שלה, עם החששות והפחדים.
וכל פעם מחדש היא התגברה, ובחרה בטוב.
היא עשתה את מה שנדרש ממנה.
רווח והצלה אכן עמדו ליהודים, העם שלה ניצל.
אבל היא לא.
היא נותרה נשואה למלך גוי,
מרדכי -שלו היא היתה נשואה לפי חלק מהמפרשים- לא יכל לחיות עימה.
והיא נשארה בארמון, ומנישואיה לאחשורוש נולד דרייווש
( הזוהר אומנם חולק על כך. אבל מפרשים רבים טוענים זאת.)
וזה היה השכר שלה. זה מה שהיא קבלה.
אז כן, מעשים טובים לא תמיד נושאים פרות בעוה"ז.
ויש מושג של "צדיק ורע לו" וכנראה באמצעותה נתקן רע שהיה צריך להיתקן בעולם.
אבל היה לה רע. היא בחרה טוב וקיבלה רע כתמורה.
יש את הסיפור שתמיד תפס אותי בהקשר הזה,
סיפור עם על מושקה והפריץ
מושקה חכר מהפריץ בית מרזח,
לא היה לו כסף לשלם. הפריץ דרש את הכסף
מושקה יצא לשדה, פרש ידים לשמיים, וביקש והתחנן מאלוקים שישלח לו ישועה.
הוא היה סמוך ובטוח שכך יקרה.
אחרי יומיים הגיע הפריץ לבקתה של מושקה ודרש לקבל מידית תשלום.
מושקה הודה שאין בידו אפשרות כזאת, וביקש והתחנן על חייו.
לא עברו כמה רגעים, והפריץ זרק אותו ואת משפחתו אל הצינוק.
הם חיו בצינוק העלוב, עשר שנים. בתוך תא חשוך ודלוח, עמוס ברטיבות, פרעושים, ושאר מרעין בישין.
מושקה סיים שם את חייו, אשתו חיה עוד שנתיים אחריו, והילד הקטן שבנתיים בגר,
המשיך לראות תקרה חשוכה מעליו
הוסיף לאכול מנה זעומה של אוכל להחיות נפשו.
ונשאר שם עוד הרבה הרבה שנים.
זה הסיפור שאני הכי אוהבת בעולם.
זה הסיפור של החיים האמיתים.
מושקה מאמין באלוקים, באמונה שלמה, נושא עיניים לשמים, מתפלל ומתחנן, ואלוקים גוזר עליו אחרת.
לא תמיד אנחנו יכולים להבין למה קורים דברים רעים.
לא תמיד אנחנו מסוגלים לדעת חשבונות שמים.
הרמח"ל בדרך ה', מסביר שיש סיבות וגורמים שונים לכך
יכול להיות שהיסורים הם יסורי הערה, לעורר את האדם להתבונן על חטאיו ולשוב בתשובה.
יכול להיות שהם באו עליו עקב עוון אבות, שעליו לתקן.
עוד סיבה אפשרית הינה- שעל האדם לתקן את חלק הנשמה שנמצא בו, שאולי לא הצליח להיתקן בגלגולים קודמים.
וגם, יכולה להיות סיבה שהייסורים באים על האדם בשביל לזכות את עמ"י בגאולה.
נתלים בו נשמות עמ"י שלא זכו להיתקן ולתקון
והוא מזכה אותם, בעצם היסורים הוא מתקן את הרע.
("שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלימות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העוה"ב, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהתלותו באחר זכאי ממנו, יוכל ליהנות בשלימות."
דרך ה', פרק ג')
אסתר עשתה את מה שנדרש ממנה.
היא בחרה נכון, ואמיץ, לכל אורך הדרך.
ואלוקים רצה לתת לה סוף אחר, מורכב ומסובך. לאו דווקא שמח וורוד.
ואולי זה הלקח.
ואולי זה השיעור.
אנחנו עושים את מה שנדרש ממנו.
וזהו.
חוץ מזה אנחנו לא יודעים כלום.
בתור שיתוף לביקורת או דיון.
אז תרגישו חופשי לכתוב את דעתכם האישית, או/ וגם לכתוב ביקורת על התוכן וזווית ההסתכלות.
יש את חודש אדר, חודש שנכפל בו "אך שמח", במיוחד בשנה מעוברת כמו זאת.
יש את פורים. לכאורה החג הכי עליז בשנה.
ויש את סיפור המגילה.
סיפור של תקומה, של ניצחון.
הקדמת רפואה למכה, ניצחון היהודים על אויביהם, עץ גבוה חמישים אמה שעליו נתלה המן ועשרת בניו.
"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש ודורש טוב לאחיו, ודובר שלום לכל זרעו."
הפי הנד מושלם, לא?
אבל זה לא הפי הנד, לא באמת.
כי יש דמות שגורלה נשאר לוטה בערפל.
אסתר המלכה.
אסתר התחתנה עם המלך אחשוורוש, נגד רצונה. היא נחטפה ואולצה להינשא לו.
מרדכי אומר לאסתר- "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות."
ואסתר בחרה, כל יום מחדש.
ללכת למלך אחרי שלושים יום שלא נקראה אליו
לעמוד מולו ולהזמין אותו למשתה.
להזמין אותו למשתה היין השני,
להצביע במשתה השני על המן, בתור איש צר ואויב שרוצה להרוג את עמה.
כל מעשה היא התעמתה עם הקולות הפנימיים שלה, עם החששות והפחדים.
וכל פעם מחדש היא התגברה, ובחרה בטוב.
היא עשתה את מה שנדרש ממנה.
רווח והצלה אכן עמדו ליהודים, העם שלה ניצל.
אבל היא לא.
היא נותרה נשואה למלך גוי,
מרדכי -שלו היא היתה נשואה לפי חלק מהמפרשים- לא יכל לחיות עימה.
והיא נשארה בארמון, ומנישואיה לאחשורוש נולד דרייווש
( הזוהר אומנם חולק על כך. אבל מפרשים רבים טוענים זאת.)
וזה היה השכר שלה. זה מה שהיא קבלה.
אז כן, מעשים טובים לא תמיד נושאים פרות בעוה"ז.
ויש מושג של "צדיק ורע לו" וכנראה באמצעותה נתקן רע שהיה צריך להיתקן בעולם.
אבל היה לה רע. היא בחרה טוב וקיבלה רע כתמורה.
יש את הסיפור שתמיד תפס אותי בהקשר הזה,
סיפור עם על מושקה והפריץ
מושקה חכר מהפריץ בית מרזח,
לא היה לו כסף לשלם. הפריץ דרש את הכסף
מושקה יצא לשדה, פרש ידים לשמיים, וביקש והתחנן מאלוקים שישלח לו ישועה.
הוא היה סמוך ובטוח שכך יקרה.
אחרי יומיים הגיע הפריץ לבקתה של מושקה ודרש לקבל מידית תשלום.
מושקה הודה שאין בידו אפשרות כזאת, וביקש והתחנן על חייו.
לא עברו כמה רגעים, והפריץ זרק אותו ואת משפחתו אל הצינוק.
הם חיו בצינוק העלוב, עשר שנים. בתוך תא חשוך ודלוח, עמוס ברטיבות, פרעושים, ושאר מרעין בישין.
מושקה סיים שם את חייו, אשתו חיה עוד שנתיים אחריו, והילד הקטן שבנתיים בגר,
המשיך לראות תקרה חשוכה מעליו
הוסיף לאכול מנה זעומה של אוכל להחיות נפשו.
ונשאר שם עוד הרבה הרבה שנים.
זה הסיפור שאני הכי אוהבת בעולם.
זה הסיפור של החיים האמיתים.
מושקה מאמין באלוקים, באמונה שלמה, נושא עיניים לשמים, מתפלל ומתחנן, ואלוקים גוזר עליו אחרת.
לא תמיד אנחנו יכולים להבין למה קורים דברים רעים.
לא תמיד אנחנו מסוגלים לדעת חשבונות שמים.
הרמח"ל בדרך ה', מסביר שיש סיבות וגורמים שונים לכך
יכול להיות שהיסורים הם יסורי הערה, לעורר את האדם להתבונן על חטאיו ולשוב בתשובה.
יכול להיות שהם באו עליו עקב עוון אבות, שעליו לתקן.
עוד סיבה אפשרית הינה- שעל האדם לתקן את חלק הנשמה שנמצא בו, שאולי לא הצליח להיתקן בגלגולים קודמים.
וגם, יכולה להיות סיבה שהייסורים באים על האדם בשביל לזכות את עמ"י בגאולה.
נתלים בו נשמות עמ"י שלא זכו להיתקן ולתקון
והוא מזכה אותם, בעצם היסורים הוא מתקן את הרע.
("שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלימות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העוה"ב, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהתלותו באחר זכאי ממנו, יוכל ליהנות בשלימות."
דרך ה', פרק ג')
אסתר עשתה את מה שנדרש ממנה.
היא בחרה נכון, ואמיץ, לכל אורך הדרך.
ואלוקים רצה לתת לה סוף אחר, מורכב ומסובך. לאו דווקא שמח וורוד.
ואולי זה הלקח.
ואולי זה השיעור.
אנחנו עושים את מה שנדרש ממנו.
וזהו.
חוץ מזה אנחנו לא יודעים כלום.
נערך לאחרונה ב:
