שיתוף - לביקורת סיפורים קצרים עם הגיבורים המוכרים!!!

.חיה פ

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
חחח
סליחה
אבל
איןן לי את זה עכשיו בלקרוא עד הסוף..
אבל חייבת לומר ש;
ההשורות הראשונות בחלק הראשון של גידי מתחפש לליצן עצוב - 🤭🤭🤭
זה בול ץואם; אהבתי את הדיוק הזה של ההיצמדות לדמות. חזק.
והסדר!!! זה שכל פרק זה בספוילר- רעיון גאוני. בלי בלאגן בעיניים שמתחרה עם זה שבראש.. אהבתי.
אז תודה. כתיבה ממש מעניינת וכיפית (ממה שהספקתי לקרוא..)
 

בובה בובה

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
אם אתה ממש מעונין בביקורת...
1. ברור מאד שכל הפרקים כתובים בבינה מלאכותית (אפשר לזהות גם באיזה מנוע)
בפרק 9 אפילו לא שכתבת את מיכל למיכאל, לשם הדוגמה.
2. אי דיוקים הסטוריים זה בסדר כל עוד אתה לא כותב על אנשים אמיתיים שהם - לא במקרה - חז"ל.
צריך לדעת איך לגעת בהיסטוריה, וזו לא רק סוגיה פרקטית ומעשית אלא בעיקר השקפתית.
זה בקצרה ממש...
מתנצלת אם הייתי חדה מדי אבל מרגיש שזה הכרחי.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אתה משאיר אותנו יותר מדיי זמן במתח....

למה במתח? הסיפור עצמו נגמר... הסיפור הבא הוא כעין סיפור המשך לסיפור הזה (כמו "יוזבד"- המשך ישיר ל"ממלכה במבחן" אך ניתן לקרוא אותו גם בנפרד.)
לפחות הסיפור ”נשק הימלטות” ימשיך בכל הזמן הזה?

ב) בעז"ה כן.

להוכחה (ושכנוע עצמי) להמשיך את "נשק הימלטות"- כתבתי כרגע את התקציר:
תקציר הסיפור עד עתה (בעז"ה יתוסף לפני כל פרק):

undefined
 

אש קודש!

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
וואלה, אהבתי.
מחכה לסיפור הבא!


הוא נכנס למערה ונסגר מאחוריו
והפתח נסגר מאחוריו.
"אסתר," אמר גידי.
שיפנה אליה בצורה קצת יותר מכבדת!
אסתר שאלה את גידי שלוש שאלות קלות על פורים. גידי הצליח לענות נכונה על כולן, למרות שחלק מהן היו קשות.
קלות או קשות?
"היום הוא היום השלושה עשר בחודש אדר," אמר הילד. "יום פורים."
הסיפור לא כל כך מדויק מבחינה היסטורית (משתה אסתר ואחשוורוש היה הרבה לפני פורים) אבל בספור דמיוני, הכל יכול לקרות ;)...
ממש הציק לי שכתבת "יום פורים" לפני שידעו על זה בכלל...
למי שלא הבין דורון זה ההוא מ"נקמת דם".
וואלה, לא אחזתי!
גם מספר כלשהו או שם אקראי?
"אתה מוכן לצאת למסע בזמן הראשון שלך."
השני...
גידי בחר... לחקור את העבר!
איזה מעפן הוא!
מתאים לו...
כנראה בגלל מחסור בגיטרות חשמליות.
:ROFLMAO: :ROFLMAO::ROFLMAO:
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ב"ה, אחרי מאמץ רב, פינישים, שפשופים וניקיונות (בבית, לא בסיפור ;).) מוגש לפניכם הפרק הראשון בסיפור החדש!!!

אור הירח האיר את דירתו של גידי, שם עמד וחשב על דרך מקורית לחגוג את חג הפסח. גידי, חובב ניקיון ומומחה לגאדג'טים, לא הסתפק בקרצוף רצפות וקיפול מפות. רעיון מטורף עלה במוחו: מה אם ינצל את החג כדי לקפוץ לזמן יציאת מצרים, לחוות את עשר המכות מקרוב, ולחזור עם סיפור מרתק לחברים?

בלי לחשוב פעמיים, גידי התקשר לגיסו, אייל גלבוע. אייל, שאהב הרפתקאות לא פחות מגידי, הסכים מיד להצטרף. יחד, הם גייסו גם את ינאי שיר, גיבור הידוע ביכולותיו המיוחדות, ואת אבי קלרמן - סוכן 003 - הידוע בחוש ההומור המוזר שלו.

בלילה, תחת אור הירח המלא, התכנסו גידי, אייל, ינאי ו003 בביתו של גידי, שם עמדה מכונת הזמן המסתורית שהמציא שאפשרה לו לקפוץ לזמנים שונים בהיסטוריה.

גידי הגדיר את היעד: מצרים העתיקה. "רק אל תגלו לאף אחד," לחש גידי, "לא רוצה שיהיו שם יותר מדי תיירים."

003 ווידא שהכל תקין, ואייל, כרגיל, העיר הערות ציניות על כל צעד ושעל. "למה אנחנו הולכים שוב למצרים?" נאנח אייל. "כבר היינו שם בפעם הקודמת, והיה משעמם כמו חומוס בלי טחינה."

גידי ו003 התעלמו מאייל, (ינאי פשוט היה עסוק באכילת חומוס בלי טחינה...) והפעילו את המכונה. האורות הבזיקו, סחרחורת של זמן ומקום עטפה אותם, ורגע אחר כך הם מצאו את עצמם בלב ליבו של ארמון פרעה. עבדים מצרים עבדו קשה סביבם, מלקים ונאנחים תחת עול העבודה הקשה.

"מה קרה?" לחש גידי. "איפה אנחנו?"

"נראה שחזרנו בזמן," לחש אייל בחזרה. "אבל איפה 003?"

לפתע, שמעו צחקוק מאחוריהם. 003 עמד ליד שולחן עמוס במעדני מלכים, מתענג על ארוחה מלכותית. "מה חשבתם?" אמר, פיו מלא עגבניות שרי (למרות שכנראה לא היו באותה תקופה...). "שאני הולך לעבוד כמו עבד? אני סוכן חשאי, לא משרת!"

גידי ואייל נאנחו. ידעו שאבי לא יהיה קל לשליטה. בינתיים, פרעה עבר לידם, מוקף במאבטחים ושרים. הוא נראה עצבני ומתוח.

"עוד לא הצקתם לבני ישראל?" שאל בקול רועם. "אני רוצה אותם משועבדים, והרבה יותר מהר!"

גידי, אייל וזירו הביטו זה בזה. הם הבינו שהם נקלעו למצב מסוכן. מצד אחד, הם רצו לחוות את יציאת מצרים. מצד שני, הם לא רצו להסתבך עם פרעה.

"מה עושים עכשיו?" לחש גידי.

"אין ברירה," אמר ינאי. "צריך להתחיל לחשוב על תוכנית."

אבי, לעומת זאת, המשיך לאכול בשקט. "תוכנית?" אמר בין ביס לביס. "יש רק תוכנית אחת: למצוא מוצא מכאן לפני שפרעה יכעס באמת."

גידי, אייל, וינאי הביטו בו בזעף. ידעו שאבי צודק, אך לא יכלו שלא להרגיש תחושת אחריות כלפי בני ישראל. "אנחנו לא יכולים פשוט לעזוב אותם," אמר גידי. "אנחנו חייבים לעזור להם."

"איך?" שאל ינאי. "אנחנו רק ארבעה אנשים?".

השאלה הדהדה במוח כולם.

באמת, איך?
 

אליהו פ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
זירו הוא פשלה שלי, היה אמור להיות כתוב ינאי. פשוט התבלבלתי בגלל ההמשך.

(כמובן שהכל מה' - גם הפשלות - אבל מצד ההשתדלות אשתדל שפעם הבאה זה לא יקרה.).
 

אליהו פ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
זירו הוא פשלה שלי, היה אמור להיות כתוב ינאי. פשוט התבלבלתי בגלל ההמשך.

(כמובן שהכל מה' - גם הפשלות - אבל מצד ההשתדלות אשתדל שפעם הבאה זה לא יקרה.).
חבל..
חשבתי שזירו גם כן נכנס לסיפור, בזמן שהוא כבר דופליקט, זה אמור להיות מעניין מאוד...
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
גידי, אייל, ינאי ואבי התווכחו ביניהם על תוכנית פעולה. גידי רצה לעזור לבני ישראל לצאת ממצרים, אייל חשב שצריך קודם כל למצוא דרך חזרה הביתה, ינאי ניסה להתקשר לרועי- אך לא הייתה קליטה. (בעצם, גם פלאפונים לא היו...) ואבי פשוט רצה לחזור הביתה ולשרוף את כל החומוס בעולם.

לפתע, אור מסנוור הבריק בחדר. דמות חדשה הופיעה, לבושה בבגדים שחורים ומבריקים. זרועותיה החזיקו בטכנולוגיה מתקדמת, ופניה היו מכוסות במסכה.

"מי אתה?" שאל גידי בבהלה.

"אני זירו," אמר הדמות בקול רועם. "הגעתי ממה שנקרא אצלכם "עתיד"".

גידי, אייל, ינאי ואבי הביטו באיש המוזר בתדהמה. "מה אתה עושה פה?" שאל ינאי בחשדנות.

"ניסיתי לחזור לעבר כדי להרוס את מסדר הדופליק... אה, בעצם לא משנה מה, תמחקו מהראש את שטויות שאמרתי... אבל אז משהו השתבש. מכונת הזמן שלי התקלקלה, והגעתי בטעות לזמן הלא נכון".

גידי ואייל הבינו מיד: כנראה זירו הגיע בטעות לזמן יציאת מצרים, כי מכונות זמן שפועלות באותו הרגע, גורמים לסחרחורת של זמן ומקום, ומביאים אנשים למקומות אחרים.

"מה עכשיו?", שאל 003, "אנחנו תקועים פה?"

"לא בדיוק." לחש זירו בחיוך שטני, "יש לי תוכנית".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
בינתיים, בארמון פרעה, פרעה ישב על כסאו המפואר, מוקף בחצרנים ושרים. הוא היה אדם יהיר וחסר סבלנות, משוכנע שהוא האדם החכם, החזק והיפה ביותר בעולם.

"אף אחד לא טוב כמוני!" הכריז פרעה בקול רועם. "אני מלך המלכים, אדון אדונים!"

לפתע, זירו הופיע באולם, מוקף בדופליקטים של עצמו. הדופליקטים לבשו חליפות שחורות, ומסכות זהות לזו של זירו.

"האם אתה בטוח?", שאל זירו בקול מאיים, "אני זירו, ובאתי לפה כדי להביא לך מתנה."

זירו שלף בפתאומיות מחשבים, רובוטים, ועוד מספר דברים מהעתיד.

פרעה נדהם מהמראות המרהיבים, ולא האמין למראה עיניו. "מה זה הקסם הזה?", שאל בפה פעור "דבר כזה לא מכירים אצלנו...".

"זה מהעתיד," אמר זירו בחיוך "ואני יכול להעניק לך את זה במתנה, רק אם תעזור לתוכניות שלי".

פרעה היה נרגש. הוא רצה להיות האדם הראשון בעולם שמחזיק בחפצים מדהימים כאלה.

"מהן תוכניותיך?" שאל פרעה, וסקרנות נשמעה בוקעת מפיו בעוצמה מסוכנת.

"חוץ מלהרוס כמה דברים שספק אם תוכל לעזור בהם, בתור גיבור רע של סיפור אני כמובן רוצה גם לכבוש את העולם", ענה לו זירו, "ושאתה תהיה השליט שלו".

פרעה צחק בקול רם. "אני כבר שליט העולם!", אמר, "אף אחד לא חזק ורשע יותר ממני!"

זירו חייך חיוך שטני "אז בוא נראה מי יותר רשע," צחקק ,"אתה, עם עבדים וצבאות, או אני, עם טכנולוגיה מתקדמת וצבא של כפילים, כפי שאתה רואה".

זירו ופרעה התחילו להתחרות ביניהם, מי יגרום יותר סבל וצער בעולם, ולגידי, אייל, ינאי ואבי- שהסתתרו מאחור, נשאר רק לצפות בהם מהצד, חסרי אונים.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
המכות החלו ליפול על מצרים. דם, צפרדעים, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. גידי, אייל, ינאי ואבי חוו את המכות מקרוב, ראו את סבל העם המצרי והכעס של פרעה.

כל אותו זמן, זירו המשיך להתחרות עם פרעה. הוא השתמש בטכנולוגיה המתקדמת שלו כדי לגרום עוד יותר נזק, ופרעה ניסה להוכיח שהוא חזק יותר. הארבעה ראו את העולם סביבם קורס, וחשו חסרי אונים.

"אנחנו חייבים לעשות משהו", אמר גידי, "אנחנו לא יכולים פשוט לעמוד מהצד ולראות את העולם נהרס".

"אבל מה אנחנו יכולים לעשות?", שאל אייל, "אנחנו רק ארבעה אנשים".

"יש לנו את מכונת הזמן", אמר ינאי, "אנחנו יכולים לחזור הביתה ולהזהיר את כולם מתכוניותיו הזדוניות של זירו".

"אבל מה עם בני ישראל?", שאל אבי, "אנחנו לא יכולים להשאיר אותם כאן עם שני המטורפים האלה!".

"אנחנו חייבים לבחור", אמר אייל, "להציל את העולם או להציל את בני ישראל".

גידי, אייל ינאי ואבי המשיכו להתווכח ביניהם מספר דקות. לבסוף, נראה היה כי גידי קיבל החלטה, "אנחנו נעשה את שניהם", אמר, "נחזור הביתה ונזהיר את כולם, ואז נחזור לכאן ונעזור לבני ישראל להינצל מזירו".

גידי, אייל ינאי ואבי ידעו שזו משימה קשה, אבל הם היו נחושים להצליח. הם הפעילו את מכונת הזמן, וחזרו לזמן שלהם.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
גידי, אייל וזירו חזרו הביתה, עייפים, מלוכלכים ומלאים בשמחת פרעונים. "איזה מסע הזוי!," קרא גידי, מתגרד באוזנו. "חשבתי שאני הולך למות שם, בין פרעונים, עבדים וצפרדעים".

אייל נאנח. "כן, זה היה די מטורלל," הוא אמר, "אבל לפחות הצלנו את העולם, לא?"

אבי, שבדיוק הסתכל במחשב על תופעות הלוואי שקרו לפרעה בגלל חזרתם, הרים את ראשו. "לא בטוח", הוא אמר, "נכון שהפכנו את פרעה לצפרדע, אבל מי יודע מה יקרה עכשיו. אולי יגיע איזה זירו אחר ויהפוך את כולם לדבורים".

גידי, אייל וינאי הביטו בו במבט שובב, "אבי, אתה תמיד חייב להיות שלילי?", שאל גידי, "תן לנו קצת קרדיט! הצלנו את העולם, לפחות זמנית."

"כן", אמר אייל, "ועכשיו הגיע הזמן לחשוב על מה הלאה. אנחנו לא יכולים פשוט לשבת בבית ולחכות שזירו יגיע שוב לעבר".

גידי חייך, "יש לי רעיון!", אמר בצהלה, "למה שלא נקים צוות של גיבורים? נגייס מדענים, היסטוריונים, ולוחמים. ביחד, נוכל להתמודד עם כל איום שיגיע!"

אייל הרים גבה, "צוות גיבורים? אתה רציני? הספיק לי פול אחד שחשב שהוא גיבור, יש לי מזל שיונה השהתה אותו זמנית, לפחות עד הסדרה הבאה".

"למה לא?", שאל גידי, "אנחנו כבר הוכחנו שאנחנו מסוגלים להציל את העולם. יש לנו את הניסיון, את הכישורים ואת הטכנולוגיה. כל מה שחסר לנו זה עוד כמה חברים".

אבי נאנח. "בסדר", הוא אמר, "אבל רק אם אני אחראי על הטכנולוגיה".

גידי וינאי צחקו. "ברור", אמרו שניהם, "אתה הרי המומחה".

וכך, גידי, אייל, ינאי ואבי התחילו לגייס חברים לצוות שלהם. הם החלו לחפש גיבורים מיומנים, אמיצים ומוכנים למלחמה . לא לקח הרבה זמן עד שהם הקימו צוות מרשים, מוכן לכל אתגר.

"הגיע הזמן לחזור למצרים", אמר גידי, מחייך. "הפעם, אנחנו הולכים לעצור את זירו לפני שהוא בכלל מגיע".

ינאי הנהן. "כן", הוא אמר, "הפעם, אנחנו הולכים לשכתב את ההיסטוריה".

אבי, שהיה שקוע במחשבות, הרים את ראשו, "או לפחות לגרום לה להיות קצת יותר מצחיקה".

גידי אייל וינאי צחקו. הם ידעו שעם אבי בצוות, המסע שלהם יהיה בלתי נשכח, מלא בהרפתקאות, צחוק, ואולי אפילו בכמה שינויים היסטוריים מפתיעים.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
גידי, אייל, ינאי ואבי התגנבו לארמון פרעה. הם מצאו את זירו יושב על כסא המלך, מוקף בדופליקטים שלו. זירו היה נראה מרוצה מעצמו, בטוח שהצליח להביס את בני ישראל ולשלוט בעולם.

לפתע, ארבעתם הופיעו באולם. הם חשפו את עצמם, וזירו נדהם. "מה אתם עושים פה?" שאל זירו בקול רועם.

"אנחנו באנו לעצור אותך", אמר גידי, "אנחנו באנו להציל את העולם".

זירו צחקק בקול רם, "אתם לא יכולים לעצור אותי!", אמר, "אני שליט העולם!"

הארבעה ידעו שזירו טועה. הם היו חזקים יותר ממנו, והיו נחושים לעצור אותו. הניצחון היה ודאי.

הארבעה נלחמו נגד צבא של דופליקטים. טכנולוגיה מתקדמת התנגשה בחרבות ורומחים, וקסמים התחרו בכישוף.

זירו היה חזק ומתוחכם, וניצל את המצב לטובתו. הוא השתמש בדופליקטים שלו כדי להטעות את הארבעה, וגרם להם להילחם אחד בשני.

"איזה טיפשים!", צחק זירו, "לא הבנתם? אתם לא יכולים לנצח אותי!".

הארבעה התחילו להרגיש מיואשים. הם ידעו שהם לא יכולים להמשיך כך. הם עברו בבת אחת לתוכנית ב'. הארבעה התגנבו אל זירו, ותפסו אותו לא מוכן.

"מה אתם עושים?", צעק זירו, "שחררו אותי!".

"לא. עד שתפסיק את תוכניותיך הזדוניות", אמר גידי. זירו נאבק, אך הארבעה היו חזקים ממנו. הם הצליחו להכניע אותו ולקחת ממנו את התליון שעליו.גידי נגע בתליון, ולפתע כל הדופליקטים עפו למרחק, וזירו הפך לחלש וחיוור.

גידי, אייל, ינאי ואבי חייכו. הם ידעו שהצליחו במשימתם. אך עכשיו הגיע הזמן לחזור הביתה. "אנחנו חייבים ללכת", אמר גידי, "כבר מאוחר".

הארבעה לקחו את זירו איתם, והפעילו את מכונת הזמן שוב.

לאחר מספר שניות, הארבעה הגיעו הביתה, עייפים ומרוצים.

אבי נאנח. "חבר'ה", הוא אמר, "יש עוד משהו שצריך לעשות".

"מה עכשיו?" שאלו גידי, אייל, וינאי בקול משועמם.

"אנחנו צריכים להיפטר מזירו", ענה אבי, תוך כדי שהצביע על זירו הכפות."הוא מסוכן מדי. ברגע שלא נשים לב, הוא יכול להרוס את העולם".

גידי, אייל וינאי הביטו זה בזה. "כן", אמרו שלושתם, "אבל מה נעשה איתו?".

אבי חייך חיוך ערמומי, "יש לי רעיון", הוא אמר, "בואו איתי, יש לי משהו להראות לכם".

אבי לקח את השלושה לחדר סודי בבית שלו. שם, במרכז החדר, היה מונח ארון גדול.

"זה ארון הזמן", אמר, "בניתי אותו משאריות המכונה של זירו".

השלושה הביטו זה בזה "אחלה שימוש לחומרים נפסדים", צחקק ינאי.

"כן", אמר אבי, "ועכשיו, הגיע הזמן להשתמש בו".

גידי, אייל, וינאי, לא הבינו על מה אבי מדבר. אבל לפני שהספיקו לשאול, אבי פתח את הארון, ודחף פנימה את זירו.

"לאן אתה שולח אותו?", שאל גידי.

"למקום שאף אחד לא רוצה להיות בו ", אמר אבי, "למקום שאף אחד לא ימצא אותו בו".

"לאן?", שאל אייל.

אבי חייך חיוך ערמומי. "אל העתיד", הוא אמר, "ליום הראשון של הלימודים".


הסוף.
 

נועה לבין (Tamar)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
(אני מעדיף לא להכניס נשים בסיפורים שלי, אבל פה זה אסתר המלכה, אז הייתי חייב...)
יש לי הרגשה שבמקום לא לכתוב על נשים בכלל, אפשר להחליף את התיאור של "אשה יפיפיה שלובשת - פתוח לדמיון של כל אחד...
לתיאור של "אישה עדינה וצנועה"
לדעתי זה מכבד יותר את גם את הנשים וגם את הגברים בקהל.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  106  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה