אור הירח האיר את דירתו של גידי, שם עמד וחשב על דרך מקורית לחגוג את חג הפסח. גידי, חובב ניקיון ומומחה לגאדג'טים, לא הסתפק בקרצוף רצפות וקיפול מפות. רעיון מטורף עלה במוחו: מה אם ינצל את החג כדי לקפוץ לזמן יציאת מצרים, לחוות את עשר המכות מקרוב, ולחזור עם סיפור מרתק לחברים?
בלי לחשוב פעמיים, גידי התקשר לגיסו, אייל גלבוע. אייל, שאהב הרפתקאות לא פחות מגידי, הסכים מיד להצטרף. יחד, הם גייסו גם את ינאי שיר, גיבור הידוע ביכולותיו המיוחדות, ואת אבי קלרמן - סוכן 003 - הידוע בחוש ההומור המוזר שלו.
בלילה, תחת אור הירח המלא, התכנסו גידי, אייל, ינאי ו003 בביתו של גידי, שם עמדה מכונת הזמן המסתורית שהמציא שאפשרה לו לקפוץ לזמנים שונים בהיסטוריה.
גידי הגדיר את היעד: מצרים העתיקה. "רק אל תגלו לאף אחד," לחש גידי, "לא רוצה שיהיו שם יותר מדי תיירים."
003 ווידא שהכל תקין, ואייל, כרגיל, העיר הערות ציניות על כל צעד ושעל. "למה אנחנו הולכים שוב למצרים?" נאנח אייל. "כבר היינו שם בפעם הקודמת, והיה משעמם כמו חומוס בלי טחינה."
גידי ו003 התעלמו מאייל, (ינאי פשוט היה עסוק באכילת חומוס בלי טחינה...) והפעילו את המכונה. האורות הבזיקו, סחרחורת של זמן ומקום עטפה אותם, ורגע אחר כך הם מצאו את עצמם בלב ליבו של ארמון פרעה. עבדים מצרים עבדו קשה סביבם, מלקים ונאנחים תחת עול העבודה הקשה.
"מה קרה?" לחש גידי. "איפה אנחנו?"
"נראה שחזרנו בזמן," לחש אייל בחזרה. "אבל איפה 003?"
לפתע, שמעו צחקוק מאחוריהם. 003 עמד ליד שולחן עמוס במעדני מלכים, מתענג על ארוחה מלכותית. "מה חשבתם?" אמר, פיו מלא עגבניות שרי (למרות שכנראה לא היו באותה תקופה...). "שאני הולך לעבוד כמו עבד? אני סוכן חשאי, לא משרת!"
גידי ואייל נאנחו. ידעו שאבי לא יהיה קל לשליטה. בינתיים, פרעה עבר לידם, מוקף במאבטחים ושרים. הוא נראה עצבני ומתוח.
"עוד לא הצקתם לבני ישראל?" שאל בקול רועם. "אני רוצה אותם משועבדים, והרבה יותר מהר!"
גידי, אייל וזירו הביטו זה בזה. הם הבינו שהם נקלעו למצב מסוכן. מצד אחד, הם רצו לחוות את יציאת מצרים. מצד שני, הם לא רצו להסתבך עם פרעה.
"מה עושים עכשיו?" לחש גידי.
"אין ברירה," אמר ינאי. "צריך להתחיל לחשוב על תוכנית."
אבי, לעומת זאת, המשיך לאכול בשקט. "תוכנית?" אמר בין ביס לביס. "יש רק תוכנית אחת: למצוא מוצא מכאן לפני שפרעה יכעס באמת."
גידי, אייל, וינאי הביטו בו בזעף. ידעו שאבי צודק, אך לא יכלו שלא להרגיש תחושת אחריות כלפי בני ישראל. "אנחנו לא יכולים פשוט לעזוב אותם," אמר גידי. "אנחנו חייבים לעזור להם."
"איך?" שאל ינאי. "אנחנו רק ארבעה אנשים?".
השאלה הדהדה במוח כולם.
באמת, איך?