גידי, אייל, ינאי ואבי התגנבו לארמון פרעה. הם מצאו את זירו יושב על כסא המלך, מוקף בדופליקטים שלו. זירו היה נראה מרוצה מעצמו, בטוח שהצליח להביס את בני ישראל ולשלוט בעולם.
לפתע, ארבעתם הופיעו באולם. הם חשפו את עצמם, וזירו נדהם. "מה אתם עושים פה?" שאל זירו בקול רועם.
"אנחנו באנו לעצור אותך", אמר גידי, "אנחנו באנו להציל את העולם".
זירו צחקק בקול רם, "אתם לא יכולים לעצור אותי!", אמר, "אני שליט העולם!"
הארבעה ידעו שזירו טועה. הם היו חזקים יותר ממנו, והיו נחושים לעצור אותו. הניצחון היה ודאי.
הארבעה נלחמו נגד צבא של דופליקטים. טכנולוגיה מתקדמת התנגשה בחרבות ורומחים, וקסמים התחרו בכישוף.
זירו היה חזק ומתוחכם, וניצל את המצב לטובתו. הוא השתמש בדופליקטים שלו כדי להטעות את הארבעה, וגרם להם להילחם אחד בשני.
"איזה טיפשים!", צחק זירו, "לא הבנתם? אתם לא יכולים לנצח אותי!".
הארבעה התחילו להרגיש מיואשים. הם ידעו שהם לא יכולים להמשיך כך. הם עברו בבת אחת לתוכנית ב'. הארבעה התגנבו אל זירו, ותפסו אותו לא מוכן.
"מה אתם עושים?", צעק זירו, "שחררו אותי!".
"לא. עד שתפסיק את תוכניותיך הזדוניות", אמר גידי. זירו נאבק, אך הארבעה היו חזקים ממנו. הם הצליחו להכניע אותו ולקחת ממנו את התליון שעליו.גידי נגע בתליון, ולפתע כל הדופליקטים עפו למרחק, וזירו הפך לחלש וחיוור.
גידי, אייל, ינאי ואבי חייכו. הם ידעו שהצליחו במשימתם. אך עכשיו הגיע הזמן לחזור הביתה. "אנחנו חייבים ללכת", אמר גידי, "כבר מאוחר".
הארבעה לקחו את זירו איתם, והפעילו את מכונת הזמן שוב.
לאחר מספר שניות, הארבעה הגיעו הביתה, עייפים ומרוצים.
אבי נאנח. "חבר'ה", הוא אמר, "יש עוד משהו שצריך לעשות".
"מה עכשיו?" שאלו גידי, אייל, וינאי בקול משועמם.
"אנחנו צריכים להיפטר מזירו", ענה אבי, תוך כדי שהצביע על זירו הכפות."הוא מסוכן מדי. ברגע שלא נשים לב, הוא יכול להרוס את העולם".
גידי, אייל וינאי הביטו זה בזה. "כן", אמרו שלושתם, "אבל מה נעשה איתו?".
אבי חייך חיוך ערמומי, "יש לי רעיון", הוא אמר, "בואו איתי, יש לי משהו להראות לכם".
אבי לקח את השלושה לחדר סודי בבית שלו. שם, במרכז החדר, היה מונח ארון גדול.
"זה ארון הזמן", אמר, "בניתי אותו משאריות המכונה של זירו".
השלושה הביטו זה בזה "אחלה שימוש לחומרים נפסדים", צחקק ינאי.
"כן", אמר אבי, "ועכשיו, הגיע הזמן להשתמש בו".
גידי, אייל, וינאי, לא הבינו על מה אבי מדבר. אבל לפני שהספיקו לשאול, אבי פתח את הארון, ודחף פנימה את זירו.
"לאן אתה שולח אותו?", שאל גידי.
"למקום שאף אחד לא רוצה להיות בו ", אמר אבי, "למקום שאף אחד לא ימצא אותו בו".
"לאן?", שאל אייל.
אבי חייך חיוך ערמומי. "אל העתיד", הוא אמר, "ליום הראשון של הלימודים".
הסוף.