סיפור בהמשכים סוף ללא התחלה. קבלו את זה ככה.

אחת כזאתי;)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כמה מילים של הקדמה:
התיישבתי מול המחשב. נתתי לכל אצבעות ידיי להתחיל לרוץ על המקלדת כמו מעצמן. החלטתי שהפעם, הן יכתבו מה שהן רוצות. וזה בדיוק מה שקרה. קבלו את הקטע הזה ככה. כמו שהוא.
ולמה זאת הכותרת?
כי כן. זה מרגיש לי קצת כמו קטע של סוף. ללא התחלה.

אשמח לשמוע תגובות שלכם.

---
׳׳אתה מגיע?׳׳ דוד שואל בלחש. קולו חלוש, עיניו דומעות. הוא נוגע קלות בכתפו של נתי, מוציא אותו מהרהוריו. הרהורים של סחרחורת. צונאמי שבוודאי יביא בקרוב איזה בחילה.

׳׳כן כן, תתקדמו. אני כבר מגיע׳׳ הוא מבטיח בשקט. מקווה לקיים. לא יודע עד כמה הוא באמת יבוא לשם.
אל המקום שיקח ממנו מקום אחר בלב שלו. ישאיר שם חלל ריק. ועצוב יהיה אם הוא יתמלא רק בגעגוע.

׳׳טווובב׳׳ דוד שולח אליו עיניים מבינות. לא צריך להיות אח של נתי, כדי לדעת כמה הוא שונא שינויים. כמה הוא סולד מפרידות.
במיוחד כאלה.

וכמה הוא לא צריך להכיר כל כך הרבה שנים את התאום שלו, כדי לדעת שאלפי הכריות שנזרקו במהלך ההתקוטטויות התמדיות שלהם, לא יצליחו להפריד ביניהם עכשיו.

דוד הולך משם. משאיר את נתי לבד.
וזה כל כך לא נתי, מי שהוא עכשיו. צל חיוור של עצמו. עיניים גדולות שחורות, פתוחות לסגירה. סגורות לרווחה.

וכמה שזה לא הוא דוד, עכשיו. צל חיוור של עצמו. עיינים פתוחות לדמעות. סגורות מהעוצמה. עוצמה של כאבים. ביום ובעיקר בלילה. בכל רגע בו הוא חשב על הרגע הזה. מה שקורה עכשיו.

בבקשה תגיע אח שלי. דוד ממלמל בשקט. רואה בעיניים כלות את הדלתות שנפתחות מולו. יבלעו אותו לתוכם.
מבט אחורה. תקווה בעיניים. הוא ל א שם.
מחשבה נוספות. בבקשה תגיע לכאן, תרצה אותי בחזרה. תקבל אותי, ואני אקבל אותך.
כמו שהיה פעם. זוכר?
איך שרבנו. ואז התפייסנו.
אני חבר שלך. אתה חבר שלי.


כמה פשוט שזה.
וכמה שזה מורכב.




אצבעות מקלידות. אות אחר אות. חורטות מילים, שיבנו משפטים. יצאו לעולם, יביעו מסרים. הכוח של כמה מילים. ׳׳איך שם אחשלי?׳׳. קצר. לשלוח?
לא. פשוט לא. משפט זוועה! אח אדיש שכמותך!.
מחיקה.

׳׳הכל בסדר איתך?׳׳ התנשפות. בהייה בתוכן. שוב מחיקה. מה יכול להיות שם בסדר?
׳אני מתגעגע, אח שלי׳. נכתב בסוף. נשלח לקצה השני של העולם.

מתקבל בתא קולי.

 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
ואוו!!
דבר ראשון, כתיבה מהממת!!
דבר שני, חייב לפחות עוד פרק, סיקרנת אותי מאוד
אלי לא אתנגד לאיזה סיפור קצר בהמשכים על הזוג הזה.
עלילה מסתורית ואפילה שהשאירה אותי במתח.
פליז, תמשיכי!!
 

אחת כזאתי;)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
ואוו!!
דבר ראשון, כתיבה מהממת!!
תודה על המשוב המפרגן!
דבר שני, חייב לפחות עוד פרק, סיקרנת אותי מאוד
האמת ש.. שסיקרנתי גם את עצמי:sne:
אלי לא אתנגד לאיזה סיפור קצר בהמשכים על הזוג הזה.
הלוואי. רק שכרגע, אני פחות יכולה להתחייב על זה:cool:
פליז, תמשיכי!!
אולי עוד פרק...?!

(מעדכנת שבשביל זה, אני אשמח לשמוע מימכם הקוראים האם אתם רוצים עוד פרק המשך..)
 

לוצ'י

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
יוצרי ai
(מעדכנת שבשביל זה, אני אשמח לשמוע מימכם הקוראים האם אתם רוצים עוד פרק המשך..)
ברור!

הייתי בטוחה בהתחלה שנתי חולה והולך למות, ועוד כתבת שזה קטע של סוף ולא של התחלה.. חח
עד שהוא שלח לו הודעה בסוף, ואז זה התחלף אצלי ל: בטח הוא תקוע באיזה אי אקזוטי נידח באיים הקריביים ומנסה למצוא את עצמו ; )

אוהבת ממש את הכתיבה שלך. מחכה להמשך!
 

אחת כזאתי;)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה לכולם על התגובות המפרגנות!.
בינתיים לא ממש הבנתי:(
כרגע, זה בגדר עלילה ניבנת... עם כל מה שזה אומר;).
כתיבה נוגעת מאד! ונדיר שמצליחים לגעת בי בנקודות... :)
אהבתי את פרק, מחכה ממש לעוד אחד!!!
תודה על המשוב המפרגן!.
הייתי בטוחה בהתחלה שנתי חולה והולך למות, ועוד כתבת שזה קטע של סוף ולא של התחלה.. חח
עד שהוא שלח לו הודעה בסוף, ואז זה התחלף אצלי ל: בטח הוא תקוע באיזה אי אקזוטי נידח באיים הקריביים ומנסה למצוא את עצמו ; )
כיוונים יפים בהחלט.
אוהבת ממש את הכתיבה שלך. מחכה להמשך!
תודה. איזה כיף!
@אחת כזאתי;) יש המשך??
האמת שלא תכננתי שיהיה כזה.
מה שכן, לבסוף פרק נוסף כבר נכתב והוא רק מחכה לעלות לפה.
ושוב, אני מדגישה כי כרגע זה לא הופך לסיפור בהמשכים או משהו בסיגנון... וכרגע אני לא מתחייבת על המשך קבוע :cool:
 

אחת כזאתי;)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
#_קטע 2_#

שמש עולה לרקיע. מציצה אל מבעד לתריסי החלונות בחדר של נתי.
הוא מתיישב על המיטה. מכבה את השעון המעורר שמטרטר בקולי קולות.
קם בעייפות נוראית, כיאה לאחד שחלומות זוועה רדפו אחריו במשך הלילה, עד שנתן למלך החלומות לעשות בו כרצונו.
הוא הזיע והחוויר, הרגיש שאלפי וואטים של חשמל חתכו ללא רחמים את עורו.

מנגינת טלפון מוכרת מתנגנת לפתע בחלל החדר. הוא מסתער לכיוון הטלפון.
מספר לא ידוע על הצג. ליבו משתולל. אולי הוא מצא דרך להתקשר?

הוא לוחץ על הכפתור הירוק, מחכה לשמוע מנגינה מוכרת.
ושומע את מנגינת הפרסומות. צליל צורם מהדהד בתוכו באכזבה נוראית.
נתי מנתק את השיחה. מאלץ את ליבו להתנתק ממה שהיה. ממה שעוד יהיה?


—-


׳׳אמא?׳׳ נתי נכנס למטבח. עיגול שחור מעטר את שתי עיניו. מספר במעט על הלילה האחרון שעבר עליו.

׳׳כן נתי?׳׳ הלן מסתובבת אליו מהסירים השונים הממלאים את המטבח. היא מעדיפה להעסיק את עצמה, במקום להיכנע לכאב.

׳׳יש מצב שאת שמה עוד..׳׳ הוא נעצר לרגע. מסמיק. קולט רק עכשיו את עומק בקשתו. ואיך אמא שלו בכלל תגיב לבקשה המוזרה שלו?

׳׳שמה עוד מה?׳׳ הלן מעודדת אותו. מופתעת לשמוע את הבקשה שלו. מהנהנת בחיוב.

רגיש הילד שלה. מתגעגע.

היא מכסה את הסיר. ניגשת לחדר הבנים הגדולים שלה. פורשת מצעים תכולים, שבחרה אז, לתאומים שלה שחגגו יום הולדת, על המיטה של דוד.

אחרי, היא מותחת היטיב את סדין המיטה. אף פעם לא סבלה את הקימוטים שנשארים בפינות.
ופתאום, הכאב עולה בה בחדות כזאת, שראשה ניהיה כבד ומסוחרר וגופה צונח על המיטה במהירות. טומנת את ידיה בציפית הכרית עם הריח הזה, של דוד. וכמה שהיא מתגעגת. ובוכה עכשיו, כאילו אין מחר או מחרתיים. רק את הלב שלה שכואב בעוצמות.

היא כועסת לרגע על נתי שביקש ממנה לצפות את המיטה של דוד, שלא תשאר ככה, מיותמת. זועקת את מי שלא ישן עליה יותר. לא ביום, ולא בלילה.

ואז היא מצליחה להבין אותו. שיהיה רק אח אחד, שימשיך להסתכל עליה, בכל שעה, להיזכר בימים שהם צחקו ביחד. ישנו אחד מול השני.
נותנים ביטחון בעצם קיומם. מבינים אחד את השני גם ללא מילים.

הלן נותנת לעצמה כמה דקות כאלה, לאחריהם קמה. מנערת מבגדיה שולי אבק בלתי נראים.
מבטה נתקל בעיניו הנבוכות של נתי. היא מוחא את שרידי דמעותיה, זכר לחורבן, במהירות.

׳׳אני מצטער׳׳. כנות במילים שלו. הוא מסיט את מבטו מהמיטה המוצעת למחצה. טיפות קטנות שטרם התייבשו מכתימות אותה.

׳׳זה בסדר חמוד שלי. אני כבר גומרת פה.׳׳ היא ממשיכה להציע במרץ מחודש את המיטה. ׳׳באמת לא נעים אחרת.׳׳ היא לא מפרטת מה זה ׳אחרת׳. והוא גם לא שואל.

רק כשהלן יוצאת מהחדר בטריקת דלת עדינה, נתי ניגש למיטה של דוד. הופך את הכרית והשמיכה ממקומם הטבעי שרק לפני דקות ספורות קופלו באהבה אימהית, מערבב אותם ביחד לעיסה בלתי מוסברת.

בדיוק כמו פעם.

-----
 

יוסף יצחק פ.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
כמה מילים של הקדמה:
התיישבתי מול המחשב. נתתי לכל אצבעות ידיי להתחיל לרוץ על המקלדת כמו מעצמן. החלטתי שהפעם, הן יכתבו מה שהן רוצות. וזה בדיוק מה שקרה. קבלו את הקטע הזה ככה. כמו שהוא.
ולמה זאת הכותרת?
כי כן. זה מרגיש לי קצת כמו קטע של סוף. ללא התחלה.

אשמח לשמוע תגובות שלכם.

---
׳׳אתה מגיע?׳׳ דוד שואל בלחש. קולו חלוש, עיניו דומעות. הוא נוגע קלות בכתפו של נתי, מוציא אותו מהרהוריו. הרהורים של סחרחורת. צונאמי שבוודאי יביא בקרוב איזה בחילה.

׳׳כן כן, תתקדמו. אני כבר מגיע׳׳ הוא מבטיח בשקט. מקווה לקיים. לא יודע עד כמה הוא באמת יבוא לשם.
אל המקום שיקח ממנו מקום אחר בלב שלו. ישאיר שם חלל ריק. ועצוב יהיה אם הוא יתמלא רק בגעגוע.

׳׳טווובב׳׳ דוד שולח אליו עיניים מבינות. לא צריך להיות אח של נתי, כדי לדעת כמה הוא שונא שינויים. כמה הוא סולד מפרידות.
במיוחד כאלה.

וכמה הוא לא צריך להכיר כל כך הרבה שנים את התאום שלו, כדי לדעת שאלפי הכריות שנזרקו במהלך ההתקוטטויות התמדיות שלהם, לא יצליחו להפריד ביניהם עכשיו.

דוד הולך משם. משאיר את נתי לבד.
וזה כל כך לא נתי, מי שהוא עכשיו. צל חיוור של עצמו. עיניים גדולות שחורות, פתוחות לסגירה. סגורות לרווחה.

וכמה שזה לא הוא דוד, עכשיו. צל חיוור של עצמו. עיינים פתוחות לדמעות. סגורות מהעוצמה. עוצמה של כאבים. ביום ובעיקר בלילה. בכל רגע בו הוא חשב על הרגע הזה. מה שקורה עכשיו.

בבקשה תגיע אח שלי. דוד ממלמל בשקט. רואה בעיניים כלות את הדלתות שנפתחות מולו. יבלעו אותו לתוכם.
מבט אחורה. תקווה בעיניים. הוא ל א שם.
מחשבה נוספות. בבקשה תגיע לכאן, תרצה אותי בחזרה. תקבל אותי, ואני אקבל אותך.
כמו שהיה פעם. זוכר?
איך שרבנו. ואז התפייסנו.
אני חבר שלך. אתה חבר שלי.


כמה פשוט שזה.
וכמה שזה מורכב.




אצבעות מקלידות. אות אחר אות. חורטות מילים, שיבנו משפטים. יצאו לעולם, יביעו מסרים. הכוח של כמה מילים. ׳׳איך שם אחשלי?׳׳. קצר. לשלוח?
לא. פשוט לא. משפט זוועה! אח אדיש שכמותך!.

מחיקה.

׳׳הכל בסדר איתך?׳׳ התנשפות. בהייה בתוכן. שוב מחיקה. מה יכול להיות שם בסדר?
׳אני מתגעגע, אח שלי׳. נכתב בסוף. נשלח לקצה השני של העולם.

מתקבל בתא קולי.

היי, כל סוף הוא התחלה חדשה...

לי יש בעיה הפוכה, יש לי המון רעיונות לנקודת התחלה, אחר כך אני סקרן בדיוק כמו הקורא כדי להבין מה הסוף... (ואני מופתע כל פעם מחדש)...
 

אחת כזאתי;)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מצוין שיש כיוון!
כי חשבתי שאין פה עוד פרקים :(
יש כיון וכרגע הוא בראש בלבד :cool:
מקווה לשבת על זה בקרוב... לבינתיים, ד׳׳ש חם מנתי ודוד (הם ביקשו ממני למסור, אחרי דאגתם הרבה והראויה להערכה לוודא שאני לא שוכחת מהם לרגע. ח׳׳ו.).
היי, כל סוף הוא התחלה חדשה...
צודק לגמרי!
רק שבזמן שהעלתי את הקטע, הרגשתי יותר בסוף של סיטואציה, ללא ההתחלה שלה.
אבל עכשיו, כשעוד פרק עלה, ופניי קדימה בתקווה לעוד בל׳׳נ, באמת יוצא שהנכתב הוא יותר על ההתחלה החדשה, של הסוף, עם ההתחלה הלא ידועה שלו.

מקווה שאתם עדיין אוחזים...
 

אחת כזאתי;)

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
#_חלק 3_#

בס׳׳ד


משב הרוח נעים בשעה זו של היום. נתי יושב על שפת הים, גיטרה בידיו, ומעגל חברים מקיף אותו.

׳׳מה שרים חבר׳ה?׳׳ הוא פורט, צליל נעים בוקע מהגיטרה. עיני חבריו ממוגנטות לידיו שפורטות על המיתרים, הם מפיקים צלילים עדינים, רכים. כאלה שעושים טוב לנפש. מגיעים עד לרבדים עמוקים, עושים קצת סדר.

׳׳תתחיל משהו׳׳ אבי, שהצטרף למעגל שנוצר, אוחז בידו בירה קרה, מציע. הבחירות של נתי, אף פעם לא אכזבו.

׳׳אהמ..׳׳ נתי מכחכח קלות בגרונו. ראשו עמוס ועייף, כך שקשה עליו כרגע הפוזה הזאת, להיות המרכז. ועוד בלי דוד לידו. ׳׳מצטער חברים. אני פשוט טיפה.. טיפה עייף׳׳ הוא מגמגם מעט. ואז מחליף באחת את קולו לקליל וחייכני. ׳׳תגידו מה שרים, אני פורט. ואז ברחמים, אני יוצא להפסקה קלה. הלכו לי הידיים׳׳ הוא קורץ להם. הם מהנהנים במרץ.
הקהל הקטן והמגובש, זורק כמה רעיונות לאויר. שיר של געגועים נבחר. נתי מוצא את עצמו שר עם כולם. שר כמו שלא שר מימיו. קולו רועד מעט, וידיו לא מצליחות להתנתק מהמיתרים.

׳׳נתי? יאללה, ההפסקה הגיע׳׳ מני דופק לו מרפק חברי בצלעות, מנער אותו משירתו. ׳׳נתקע לי השיר. ואם אני לא מצליח להוציא אותו מהראש, ראה הוזהרת׳׳ הוא מצהיר. מבטו נע בין הרתעה לגיחוך.

׳׳מצטער׳׳ נתי מסמיק לרגע. ועוד יותר מסמיק בזמן שאחד מחבריו שואל לפתע. ׳׳תגיד נתי, איפה דוד? ככה להבריז מהמפגש של החבר'ה?׳׳

נתי קופא לשניה, מנסה לחפש את לשונו האבודה. ׳׳דוד לצערי לא יכל להגיע׳׳ הוא אומר בסוף. חבריו, שקועים בויכוח חברי לוהט, ממשיכים הלאה. לא מייחסים הרבה חשיבות לעניין.

האויר חונק את נתי, אחרי כמה סבבים של משחק. חבריו צוחקים, מתווכחים, נהנים. רק הוא ישב שם. ליבו מחוץ.
בהחלטה של רגע הוא מתנער, קם מכיסאו. ידיו מפשפשות בתיק שלו, שולפות משם סידור קטן.

הוא מתרחק מעט הצידה, נעמד אל מול הים. נותן לגלים להכות בקצה רגלו. ידיו מרפרפות בדפי הסידור. מנחה הוא פותח שם. מתפלל אל מול השקיעה, מבקש לראות רק זריחות בחייו.

השמש שוקעת אט אט, מביאה איתה, חושך, ירח ואור. כמה שהעולם מנוגד לפעמים..




׳׳מבט שלוש, האם אתה ממוקם?׳׳

׳׳ממוקם. המעקב מתנהל כרגע לפי התכנון. מבט אחד אחראי על הכוח המוביל׳׳

׳׳אל תורידו עיניים מהאובייקט׳׳ איום ברור נלווה למילים, מעניק להם אזהרה ברורה.

׳׳קיבלתי, כמובן׳׳. המסר נקלט בהצלחה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  106  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה