מסכימה חלקית.
אני מסכימה עם זה שאפשר לפרק את ההתניה ש"חייבים" שתיה מתוקה וממתקים, ומסכימה גם עם זה שאפשר למצב דברים אחרים בתור שווים. [בגנים ובתי הספר שלנו, בשנים האחרונות, חוגגים כל מיני הזדמנויות בארוחת בוקר כיתתית משותפת, שהיא כמעט לגמרי בריאה. זה נחשב שווה וחגיגי והילדים נהנים מזה מאד]
אני לא מסכימה שאפשרי למצב שתיה מתוקה כלא טעימה, בצורה אמיתית שתחזיק. טוב, אולי אפשרי, אבל מאד מאד קשה.
זה טבעי לאהוב מתוק. אינסטינקט שכולם נולדים איתו. אם הילדים חשופים לשתיה מתוקה, הם יודעים שזה טעים. אפשר ללמד אותם לדקלם שזה זבל ושאנחנו מעדיפים דברים אחרים, אבל זה לא אמיתי. כי זה כן טעים להם.
אני לא חושבת שחכם להתכחש לזה. הגישה לדעתי צריכה להיות - נכון, זה טעים ואנחנו רוצים לשתות את זה, אבל זה מאד לא בריא ולכן אנחנו נמנעים. (נמנעים לגמרי, או ממעיטים מאד, לפי המדיניות בבית).
מה שכן אפשרי בכיוון הזה הוא להרגיל את הילדים לסף מתיקות נמוך (יותר נכון - לשמור על הסף הטבעי שהוא נמוך, שלא יעלה). מי שסף המתיקות שלו נמוך יכול להנות מדברים פחות מתוקים - וגם יש סיכוי שהדברים המתוקים מאד יהיו לו מתוקים מדי ולא טעימים. רק מה, זה פחות עובד על ילדים, שרובם (יש יוצאי דופן) מסוגלים לסבול גם מתיקות אינסופית ולהנות ממנה... זה מתמתן עם הגיל, ויש סיכוי שבתור ילדים גדולים הם באמת יעדיפו את הדברים הפחות מתוקים ויותר מתוחכמים. אבל עד אז, אני חושבת שלהתכחש לזה שהמתוק טעים להם זה לא אמין, ועלול להגדיל את הסיכוי שהם יהיו מהילדים שמנצלים כל הזדמנות להשיג סוכר מאחורי הגב של ההורים.