שיתוף - לביקורת סוכה לא שלי

[מימיי]

כל שנה מחדש אני מתרגשת
אחרי קפה ועוגה של סוף צום,
אבא יוצא לבחוץ ובונה סוכה.
הוא מוציא את הקרשים מהמחסן,
ויוצר עם פטיש את הרעש הכי יפה בעולם.

כל שנה, יום אחרי כיפור
הסוכה כבר מקושטת ביצירות
חלקם שלי, חלקם קנויות.
אבל זה לא משנה,
כל עוד היא הכי יפה ברחוב.

השנה הזאת שונה
אני עדיין מתרגשת, ואוהבת את החג
כבר אתמול אבא בנה סוכה,
סוכה קטנה יותר, ממש פצפונת.

אבא בנה סוכה אחרת,
סוכה שאני לא מכירה
כי הסוכה היפה שלי, זאת שאני אוהבת
מחכה בבית,

מוכנה כבר משנה שעברה.


נכתב מנקודת מבט של ילדה בגיל שבע.
הילדה הזאת גרה איפשהו בצפון, אזור מטולה.
אולי היא גרה בדרום, ממש ליד עזה.
ואני גם לא ממש יודעת מי היא, פשוט ניסיתי להזדהות איתה, איתם. עם אותם ילדים וילדות שלמרות שאנחנו כבר שנה במלחמה, יחגגו השנה בסוכה שונה.

 

[מ. ש]

חשבתי שכמו אצלנו בבית שהסוכה עדיין קיימת, כי אבא שלי לא היה בראש לפרק וזה סוכה במרפסת, שעדיין עומדת ככה עם הסכך, לזיכרון.

 

[מימיי]

חשבתי שכמו אצלנו בבית שהסוכה עדיין קיימת, כי אבא שלי לא היה בראש לפרק וזה סוכה במרפסת, שעדיין עומדת ככה עם הסכך, לזיכרון.

אני חושבת שגם אצלינו, שאנחנו לא גרים באזורי המלחמה, הסוכה נשארה כמה זמן אחרי סוכות.
בכללי אני זוכרת את עצמי הולכת בפורים עם משלוח מנות ורואה ברחוב כמה סוכות שעדיין עומדות..