yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אם אני הייתי מקבל את המזומן, הייתי מנסה...
אבל מכיוון שבכל מקרה אני לא אקבל את הכסף, אני משאיר את עבודת החיפוש ל @אוראל סולטן ונקווה שיביא לי מעשרות מזה או משהו אחרי שצמצמתי בשבילו את איזורי החיפוש...
תקבל שקל מתוך 10 שאני אביא לו אם הוא יגיע עד אלי...
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
תקבל שקל מתוך 10 שאני אביא לו אם הוא יגיע עד אלי...
לא לשכוח שתצטרך למצוא אותו אח"כ כדי לקבל את השקל שלך... ;)
נראה לי ש @אוראל סולטן לא בדיוק יקפוץ על המציאה... חיפוש של משהי אחת בתוך כל רמות בשביל 10 שקל? פחות...
@אוראל סולטן יש לך עד יום ראשון למצוא אותי:cool:
 
נערך לאחרונה ב:

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

קנדה ויפן: סוניל חווה דברים מוזרים, שוכח מכך, וחווה שוב כמבוגר. הוא וקנג'י מגיעים למאגר נסתר ורואים דברים מוזרים. המדינה נהרסת וד"ר שארמה מציע להם לנסוע לעתיד. סוניל נוסע ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש אדם שטוען שהוא לא אפור ולא ירוק, ומתחיל לספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל.

#56

מניגלור נשען לאחור בכיסאו, עיניו בוהות באור הקלוש של המעבדה. "הסיפור שלי מתחיל הרבה לפני שנולדתי," הוא פתח בקול שקט, "משפחתי, משפחת רנבאי, היו סגולים. לא שמעתם עליהם? זה לא מפתיע. הם מעדיפים להישאר בצללים".

הוא חייך חיוך מריר. "הסגולים היו פעם קבוצה חזקה, בעלת טכנולוגיה מתקדמת וידע רב. אבל הכוח שלהם עלה להם לראש. הם הפכו יהירים, שחצנים, מנותקים מהמציאות. אבי, דן רנבאי, היה אחד מהם. אבל הוא היה שונה. הוא היה סקרן, בעל מצפון, לא יכול היה לסבול את השקרים והמניפולציות של הסגולים".

מניגלור השתתק לרגע, כאילו נזכר במשהו כואב. "יום אחד, אבי גילה את האמת המרה. הסגולים לא היו מה שהם טענו שהם. הם לא היו מגני האנושות, אלא טפילים שניזונו ממנה. הם השתמשו בכוחם כדי לשלוט באנשים, לעוות את ההיסטוריה, להסתיר את האמת".

הוא הרים את מבטו, עיניו בוערות בזעם. "אבי לא יכול היה לשאת את זה. הוא ברח מהסגולים, שינה את שמו לאכיד, והקדיש את חייו לחשיפת האמת. הוא כתב ספר, 'הצעיף הסגול', שחשף את כל השקרים והפשעים של הסגולים. אבל הסגולים לא היו מוכנים לוותר עליו. הם שלחו מתנקשים אחריו, ניסו להשתיק אותו בכל דרך אפשרית".

מניגלור המשיך. "אבי הצליח לחמוק מהם במשך שנים רבות. בדיוק באותו זמן התחלתי להתקרב לאפורים ולבצע משימות עבורם".

הוא השתתק שוב, קולו רועד. "אבל אז קרה משהו שלא ציפיתי לו. התחלתי להרגיש משיכה לאפורים, לאידיאולוגיה שלהם, לכוח שלהם. הם הציעו לי משהו שאף אחד אחר לא יכול היה להציע: הזדמנות להיות חלק ממשהו גדול, משהו משמעותי. הם לא הרגו אותי. הם פשוט הזריקו לי משהו, משהו ששינה אותי לנצח".

הוא הרים את שרוולו, וחשף צלקת דקה על זרועו. "זאת זריקת ציות," הוא אמר. "היא הופכת אותך לעבד, לכלי בידיהם של האפורים. אתה עושה כל מה שהם אומרים לך, בלי לשאול שאלות, בלי להרגיש רגשות. אתה הופך למכונה".

הוא הביט בכולם במבט ריק. "ואני... אני הפכתי למכונה המושלמת".

הדממה בחדר הייתה כבדה כמו עופרת. מניגלור נאנח.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

קנדה ויפן: סוניל חווה דברים מוזרים, שוכח מכך, וחווה שוב כמבוגר. הוא וקנג'י מגיעים למאגר נסתר ורואים דברים מוזרים. המדינה נהרסת וד"ר שארמה מציע להם לנסוע לעתיד. סוניל נוסע ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש אדם שטוען שהוא לא אפור ולא ירוק, ומתחיל לספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל.

57#

מניגלור נשען לאחור בכיסאו, עיניו בוהות באור הקלוש של המעבדה. "ואז הגיע היום. היום שבו האפורים נתנו לי את הפקודה הסופית. הם אמרו לי להרוג את משפחתי. הם אמרו לי לזרוע הרס וחורבן באזור. ואני... עשיתי את זה. בלי להסס, בלי לחשוב פעמיים. הייתי רובוט, מכונה קשוחה, ללא נשמה".

הוא הוציא משהו מכיסו. זה היה שעון עתיק, מבריק באור הקלוש. "זה השעון", אמר בקול חנוק, "השעון בו הם שלחו לי פקודות. לאחר שהרגתי את משפחתי, והחרבתי את האזור, קבוצת לוחמים הגיעה כדי לנקום בי על ההרס שזרעתי. הם מצאו את השעון השני, זה שממנו נשלחו הפקודות, ושברו אותו".

מניגלור נאנח, "ואז, אז הפכתי לכלום, ל'שקוף', לא הייתי לא אפור, לא סגול, ולא ירוק. התלבטתי ביני לבין עצמי מה ארצה להיות. סגול בוודאי שלא אהיה. אבל אפור או ירוק?.

לבסוף החלטתי, איני רוצה להתקשר יותר לאפורים האלה, אשר דרכיהם במוות ואלימות, בחרתי להצטרף לירוקים".

עיני השלושה הביטו בו בסקרנות, מניגלור המשיך:

"באותו רגע הייתי נתון בין חיים למוות, נקלעתי למלכודת שטמנו לי האפורים ברגע שחשדו כי אני נוטה להחליף צד, החדר בער, כמעט נשרפתי, הייתי חייב להישאר בחיים, בשבילי, בשביל חבר שלי בוקלי, הוא לא גסס באותם ימים, ואני הייתי היחיד שעזרתי לו בשטח. פתאום הרגשתי כאילו העולם נקרע לשניים, ומצאתי את עצמי כאן במפקדה של הירוקים".

עיניו של סוניל היו פעורות בתדהמה, "ואוו", אמר, "זה...זה סיפור...".

"נדיר, כן אני יודע", חיוך דק עלה על פניו של מניגלור, "כל מי ששמע אותו אומר לי כך".

"טוב", אמר הדראן, "אם כן, בוא אחרי, נעשה לך טקס קבלה מצומצם".

מניגלור וסוניל הלכו אחר הדראן בשקט, פוסעים אל תוככי המפקדה.

לפתע, קול צורם נשמע מחוץ לחדר. הדלת נפתחה בבת אחת, וגבר גבוה ורזה נכנס. עיניו היו שחורות כפי תהום, ופניו היו מסוות בצעיף שחור.

"לא כל כך מהר", אמר הגבר בקול קר, "המשחק עוד לא נגמר".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

קנדה ויפן: סוניל חווה דברים מוזרים, שוכח מכך, וחווה שוב כמבוגר. הוא וקנג'י מגיעים למאגר נסתר ורואים דברים מוזרים. המדינה נהרסת וד"ר שארמה מציע להם לנסוע לעתיד. סוניל נוסע ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש אדם שטוען שהוא לא אפור ולא ירוק, ומתחיל לספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל.

58#

"אתה חושב שהשעון הוא כל מה שיחבר אותך אלינו?", שאל האיש, "אתה טועה". הוא שלף סכין מיוחדת, הבוהקת באור כחול וזוהר. "סכין הציות", אמר בנימה אפלולית, "היא תאפשר לנו לשלוט בך מחדש, אפילו בלי השעון".

מניגלור נסוג לאחור, עיניו בוהות בסכין. הוא ידע מה הולך לקרות. הוא ראה את הלהבים החדים של הסכין מתקרבים לגופו, עומדים לנתק אותו מהמציאות, לחבר אותו מחדש לאפורים.

החדר החל להסתחרר סביבו, "לא", לחש באימה, "לא שוב".

מניגלור התמוטט ארצה, מאבד את הכרתו.
.

כאשר מניגלור התעורר, הוא מצא את עצמו שכוב על מיטה רכה. אפלה שררה בחדר, רק קרן אור דקה חדרה מחלון קטן. הוא ניסה לקום, אך כאב עז חדר לגופו. הוא הסתכל סביבו בחוסר אונים.

"אתה בסדר?", נשמע קולו של הדראן.

מניגלור הסתכל לכיוון הקול וראה את הדראן עומד ליד מיטתו. "מה קרה?" שאל בתשישות.

"האפור הזה ניסה לשלוט בך שוב", השיב לו הדראן, "אבל סוניל נלחם בו כעת. אני בינתיים הבאתי אותך לכאן, עד שתתעורר".

"תודה", לחש מניגלור, "אני חייב לכם".

"הכרתי את אביך", אמר הדראן לפתע, "הוא היה גיבור. אני יודע שגם אתה תהיה. לכן, דרך אגב, הסכמתי לקבל אותך אלינו".

מניגלור חייך חיוך חלש. "תודה לך".


בינתיים, בחוץ.

סוניל עמד מול האפור המביט בו בעיניו השחורות. "אתה יכול להפסיק את ההתחזות שלך", אמר האפור, "אני יודע מי אתה באמת".

סוניל נדהם. "למה אתה מתכוון?", שאל.

"אתה אחד מאיתנו", אמר האפור, "אתה הקוונדרט שלנו. שיחקת אותה טוב, אחי".

סוניל לא הבין. למה האיש הזה מתכוון? הוא ירוק. הוא תמיד היה ירוק!.

האפור המשיך בדבריו, "בוא איתי, נלך למפקדה. הבוס מחכה לך".

סוניל שקע בהרהוריו, חושב על פשר דבריו המוזרים של האיש.

"אל תתלבט", אמר האפור, "אין לך ברירה. זה לא אני, זה המפקד קבע".

לפתע, האפור שלף בקבוק קטן והתיז את תכולתו על סוניל. סוניל הרגיש את עפעפיו נשמטות בבת אחת, והוא התמוטט ארצה. האפור הרכיב במהרה את סוניל על כתפיו והחל ללכת לכיוון מפקדת האפורים.

"חכו חכו", לחש האפור לעצמו, "עוד מעט נראה לכם מה זה".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

קנדה ויפן: סוניל חווה דברים מוזרים, שוכח מכך, וחווה שוב כמבוגר. הוא וקנג'י מגיעים למאגר נסתר ורואים דברים מוזרים. המדינה נהרסת וד"ר שארמה מציע להם לנסוע לעתיד. סוניל נוסע ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש אדם שטוען שהוא לא אפור ולא ירוק, ומתחיל לספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל.

#59

מפקדת האפורים.

סוניל התעורר במיטה קרה, חשוכה ולחה. הוא ניסה לקום אך גופו כאב. הוא מצא את עצמו לבוש בבגדים אפורים, מוקף באנשים בעלי עיניים שחורות ומבט קר.

"ברוך הבא הביתה, קוונדרט", אמר קול קר מאחוריו.

סוניל הסתובב וראה את האיש שהביא אותו לכאן. "מה קרה לי?", שאל בקול רועד.

האיש חייך חיוך מריר. "הלו? אתה לא זוכר שאתה הקוונדרט שלנו - האפורים!?".

סוניל הרגיש מבולבל. הוא לא הבין כלום. מי הקשר הוא בכלל לא הקוונדרט הירוק?

לפתע נפל לו האסימון. כשהאפורים הגיעו הוא נהפך לאפור, כנראה הם חשבו בטעות שהוא הקוונדרט האפור. אין לו ברירה, הוא חייב להסוות את עצמו כדי שלא יחשדו בכלום.

"בוא עכשיו", אמר האיש, "כעת, שהגעת, אנחנו יכולים לצאת למלחמה עם הירוקים".


מפקדת הירוקים.

מניגלור סיים את טקס הקבלה. הוא הרגיש שייך, חלק ממשפחה חדשה.

אבל השלווה לא נמשכה זמן רב.

קולות רמים נשמעו מחוץ למפקדה. הדראן נכנס לחדר, חיוור פנים. "מניגלור", הוא לחש בלחץ, "יש בעיה".

"מה קרה?", שאל מניגלור בחרדה.

"האפורים", אמר הדראן בקול רועד, "הם כאן. כולם".


מחוץ למפקדה.

האפורים הסתערו על מפקדת הירוקים. קרבות עזים התנהלו בכל מקום. סוניל, לבוש בבגדים אפורים, נלחם לצד האפורים, חושש שמא יגלו את זהותו האמיתית.

מניגלור וסוניל מצאו את עצמם לפתע עומדים פנים מול פנים. עיניהם נפגשו. סוניל ניסה להעביר למניגלור מסר, אבל הוא לא הצליח. מירב האפורים הביטו בו, מצפים שילחם באיש שמולו.

"סוניל, מה אתה עושה?", צעק מניגלור.

סוניל לא ענה. הוא רק הרים את חרבו והתקדם לעבר מניגלור.

באותו רגע, האפור התקדם אפור מבוגר לקדמת הזירה.

"אדון מניגלור", אמר האיש, "תכיר. אני הנרקלין".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

קנדה ויפן: סוניל חווה דברים מוזרים, שוכח מכך, וחווה שוב כמבוגר. הוא וקנג'י מגיעים למאגר נסתר ורואים דברים מוזרים. המדינה נהרסת וד"ר שארמה מציע להם לנסוע לעתיד. סוניל נוסע ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש אדם שטוען שהוא לא אפור ולא ירוק, ומתחיל לספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. קרב הירוקים והאפורים מתחיל.

#60

"אני הנרקלין, היוצר שלכם", המשיך האיש, "אני זה שיצר אתכם, את הירוקים, ואת האפורים. אתם - הירוקים - הייתם אמורים לעבוד בשבילי, לבצע משימה חשובה. אבל אתם בגדתם בי. אתם בחרתם בדרך של האור, במקום בדרך של הצללים. לכן, אין לי ברירה אלא להשמיד אתכם".

"מה אתה רוצה ממני?", שאל מניגלור בקול רועד.

"אני רוצה שתצטרף אלי", אמר הנרקלין, "אתה, מניגלור, אתה צאצא של אן ריט, האיש שסייע לי ליצור את האפורים. אתה נושא בך את הדם שלו. אתה שייך אלינו".

"אני לא שייך לאף אחד!", צעק מניגלור, "אני בחרתי להיות ירוק, ואני אמשיך לחיות כירוק!".

"לא כל כך מהר", אמר הנרקלין, "אתה לא יכול לברוח מגורלך. אתה חייב לחזור אלינו".

באותו רגע ניסה סוניל לתקוף את הנרקלין מאחור. הנרקלין הבחין בכך והצליח לחמוק במהירות מהמכה תוך כדי שליפת נשק וירית חץ הרדמה על סוניל שהתמוטט ארצה.

"טוב", הנרקלין הסב את פני בחזרה אל מניגלור, מחכך את ידיו בהנאה, "אפשר להמשיך. מה רצית לומר?".

"אני לא רוצה להיות כמוך", אמר מניגלור להנרקלין, "אני רוצה לחיות עם הירוקים, לא עם האפורים".

"אתה לא יכול לבחור", השיב הנרקלין, "אתה או אתנו, או שאתה מתפוגג, כך יצרתי את הגרסה הראשונה של האפורים - שבה נעזרתי בסבך".

"טוב, תן לי זמן לחשוב", אמר מניגלור.

"אין לך זמן", אמר הנרקלין, "זה או עכשיו או לעולם לא".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

קנדה ויפן: סוניל חווה דברים מוזרים, שוכח מכך, וחווה שוב כמבוגר. הוא וקנג'י מגיעים למאגר נסתר ורואים דברים מוזרים. המדינה נהרסת וד"ר שארמה מציע להם לנסוע לעתיד. סוניל נוסע ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש אדם שטוען שהוא לא אפור ולא ירוק, ומתחיל לספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. קרב הירוקים והאפורים מתחיל.

#61

מניגלור הביט בסוניל השוכב על הקרקע, ולאחר מכן בהנרקלין. הוא צריך להחליט.

"תראה", אמר הנרקלין, "אני מבין את הקושי שלך. אני יודע שאתה אוהב את הירוקים. אבל אתה חייב להבין, הם לא יותר מאשר ניסוי כושל. אני יכול לתקן את זה. אני יכול להפוך את הירוקים למושלמים, כמו שאני התכוונתי מלכתחילה. ואז, גם אתה תוכל להיות חלק מזה. אתה תוכל להיות המלך שלי".

מניגלור היסס. הצעה כזו קשה לסירוב. אבל משהו בתוכו אמר לו לברוח.

"אני לא יכול לסמוך עליך", אמר מניגלור. "אתה כבר בגדת באמון שלי פעם אחת, וגם בסבי בגדת".

"אני מבטיח לך", אמר הנרקלין, "הפעם זה יהיה אחרת. אני אתן לך את כל מה שאתה רוצה. כוח, עושר, נצחיות. כל מה שתבקש".

"תן לי עוד קצת זמן," ביקש מניגלור.

"אין לך זמן," אמר הנרקלין, "יש לך עשר שניות להחליט. עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש...".

מניגלור חש את זמנו אוזל.

"ארבע, שלוש, שתיים, אחת...".

"אני ירוק!", צעק מניגלור בשנייה האחרונה.

הנרקלין חייך חיוך קר, "אז כך בחרת".

לפתע, הנרקלין שלף את נשקו וירה לעבר מניגלור.

כאב חד פילח את חזהו, גורם לו להתמוטט ארצה. עיניו נעצמו מאליהם.

הכל הפך שחור.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100.

בארה"ב: בלילה אדם בשם טגיאו מתגנב אל הטירה ופוגש את הנרקלין בעליה, שמציע לו עסקה מפתה. הוא מסרב, והאיש מאיים עליו ויוצא. טגיאו נשאר לבדו. מפוחד, אך נחוש. גורלו לא ידוע.

#62

בעבר, טירת "אינט לבר".

שקט.

טגיאו הסתכל סביבו בחשכה המאיימת, יודע שהסכנה עוד לא חלפה, שייתכן שזה רק תחילת הסוף.

הצלילים במסדרונות הטירה נדמו כאילו התעבו, צעדיו של טגיאו הדהדו ברחבי המסדרונות הריקניים. אף על פי שכל סיבי גופו צעקו עליו להסתובב ולברוח, הוא ידע שהוא לא יכול לעשות זאת. הוא חייב לגלות מה טמון בעומק החשכה הזו, מה מסתתר מאחורי כל הפחדים.

כשהגיע שוב אל הדלת הכבדה, לא הייתה עוד דרך חזרה. הוא דחף אותה לאחור, החדר המוכר נפרש שוב לפניו. אך הפעם, החדר לא היה ריק. בקצהו, ליד אותו חלון קטן, עמדו שתי דמויות. אחת מהן הייתה הגבוהה והכהה שהכיר. השנייה הייתה קטנה יותר, מקרינה אור אפור חיוור, ודממה כאבן.

"אתה", קרא טגיאו לעבר הדמות הראשונה, אך לא זכה לתגובה.

האיש האפל הסתובב לאיטו, מחזיק בידו כלי נשק קטלני, "אתה באמת חושב שתוכל לסרב להנרקלין ולהישאר חי?", צחקק.

טגיאו ניסה לעמוד זקוף, אך פחדיו אחזו בו והקשו עליו לנשום. הוא ידע שהגיע הרגע להתמודד, אבל היה לו קשה לסלק את המחשבות על מה שעתיד לבוא, "אני לא אפחד ממך", לחש לעצמו, מנסה למצוא בתוכו את האומץ הנחוץ.

באותו רגע, נשמעו דלתות הטירה נפתחות ונסגרות, וקולות לחישה איומים החלו להדהד בין הקירות. אור ירח חד חצה את החדר וחשף את פניו של האיש האפל, שעטו חיוך אכזרי.

כדור חד יצא מהאקדח, מגיע הישר אל ליבו של טגיאו.

"אל תדאג, טגיאו", לחש האיש, "מה שאני הולך לעשות איתך יהיה הרבה יותר טוב ממך".

החדר החל להסתובב סביבו, ותחושת הכאב הפכה לעמומה, כמעט נשכחת. נשימתו האחרונה נשמעה כהד מרוחק כשהוא צנח לרצפה, דמו מצטבר סביבו.
 
נערך לאחרונה ב:

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100.

בארה"ב: בלילה אדם בשם טגיאו מתגנב אל הטירה ופוגש את הנרקלין בעליה, שמציע לו עסקה מפתה. הוא מסרב, והנרקלין מאיים עליו והורגו.

עדיף קצר מכלום...

#63

לאחר מספר דקות, בחדרו של הנרקלין.

הנרקלין פנה אל האפור העומד לצידו כשפניו חיוורות ומלאות זעם, "מה נעשה עכשיו, אחרי שהרגו את טגיאו?", תמה.

האפור הביט בו בתהייה, "למה אתה מתכוון אדוני?", שאל.

"מה אתה מתכוון 'למה אני מתכוון'?!", גער בו הנרקלין, "טגיאו מת! איך ניצור עכשיו את הירוקים?".

האפור הנהן באיטיות. "יש לי רעיון", אמר בחשש מה לאחר שנייה של שקט, "ננסה להשתמש בגופה שלו. אולי זה יעבוד".

הנרקלין התבונן באפור לרגע ארוך, ולאחר רגע של חשיבה עמוקה חייך חיוך קר והנהן לאות אישור.

הרעיון היה נראה מטורף, אך זה כל מה שנשאר להם. הם לקחו את גופתו של טגיאו והחלו בתהליך המורכב של יצירת הירוקים.

הנרקלין עבד במשך ימים ולילות, מתעמק במדע האפל והאסור. הוא ביצע ניסויים, ערבב חומרים מוזרים שזהרו באור ירקרק מאיים, ולבסוף, הצליח. הוא יצר יצורים חדשים, ירוקים וחזקים. עורם היה קר ומבריק כאבן, עיניהם בוהקות באור אדום, והם שידרו תחושה של רוע טהור.

בדיוק כפי שתכנן.

אבל מה שהנרקלין לא ידע הוא שאומנם הם יצורים מושלמים, אך מכיוון שנוצרו מגופתו של טגיאו - שהתנגד להנרקלין - ניטע גם בהם כוח העצמאיות, גורם לכך שלא יקשיבו לו לאורך זמן.

הלילה שבו יגברו על יוצריהם כבר מתקרב, והם יהיו חזקים בהרבה ממה שתוכנן...
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו.

#64

2175, איפשהו בעולם.

מניגלור פקח את עיניו. הוא מצא את עצמו שוכב על מיטה לבנה, צינורות מחוברים לגופו. החדר היה סטרילי ולבן, ריח חיטוי ריחף באוויר.

"הכל בסדר?", נשמע קולו של הדראן לפתע.

מניגלור הסתכל סביבו בחוסר אונים, "מה קרה?", שאל בקול חלש, "איפה אני? לא הייתי אמור למות?".

"הנרקלין ירה בך כדור מרדים", הסביר הדראן, "הבאנו אותך לכאן מיד. היית במצב קשה, אבל עכשיו אתה נראה יותר בסדר".

מניגלור נאנח בהקלה, "ומה עם הקרב?", הסתקרן, "ניצחנו?".

"בינתיים, אנחנו שווי כוחות", אמר הדראן, "הנרקלין הצליח להימלט עם כמה מאנשיו. אבל אל תדאג, נמצא אותו. ננקום על כל מה שעשה לנו".

"תגיד לי, למה מכל הירוקים הנרקלין רוצה דווקא אותי?", תמה מניגלור, "נכון שיצר את האפורים דרך סבי, אבל מה הקשר אלי?".

"טוב", נאנח הדראן, "אם אתה כל כך מבקש, אז אני אספר לך".

מניגלור הנהן בסקרנות, מחכה למוצא פיו של הדראן.

"אז ככה", המשיך הדראן, "לאחר שהנרקלין יצר את הירוקים, הם החלו להתנגד לו. למזלו של הנרקלין - הוא היה טיפה פרנואיד - ולכן יצר מסמך עם כל ההוראות להשמדת הירוקים למקרה הצורך, וקרא לו 'מסמך D'. למזלנו, ישר כששמעו זאת הירוקים, הם גנבו אותו אליהם".

"ומה עם המסמך עכשיו?", שאל מניגלור.

"אנחנו שומרים עליו במקום בטוח", השיב הדראן, "אבל הנרקלין בטח מחפש אותו. הוא יעשה הכל כדי להשיג אותו בחזרה".

"ומה הקשר אלי?", תמה מניגלור.

"כי אתה הקשר היחיד שלו אלינו", אמר הדראן. "אתה הנכד של אן ריט, האיש שממנו הנרקלין יצר את האפורים. ברגע ששמע שהצטרפת לירוקים, חשב הנרקלין שאם הוא יחזיר אותך אליו, הוא יוכל להגביר את כוח האפורים, לחשוף דרכך איפה אני מתחבא, ודרכי היכן המסמך, ולהרוג אותנו".

מניגלור הרגיש אבן כבדה על לבו. למה כל זה קורה לי?.

"אז מה עכשיו?", התנער מניגלור מהרהוריו.

"עכשיו אנחנו צריכים למצוא את הנרקלין לפני שהוא ימצא אותנו", אמר הדראן. "אנחנו צריכים גם לשמור את המסמך, ולהבטיח שהנרקלין לא ישיג את כוחו בחזרה".

מניגלור הנהן. הוא ידע מה עליו לעשות. הוא קם מהמיטה, מתעלם מהכאבים העזים בגופו. "אני איתך", הכריז מניגלור, "נעשה הכל כדי להביס את הנרקלין".

הדראן חייך. "אני יודע שאתה תעשה את זה", אמר, "אתה הגיבור שלנו".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, הוא מוכן ליציאה למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#65

כעבור מספר ימים, אי שם.

הצללים התארכו והתעמקו, חודרים אל לב היער האפל. מניגלור והדראן, צעדו בראש קבוצתם הקטנה, תרים אחר רמז למקום המצאם של האפורים ובראשם הנרקלין. על פניהם השזופות והמכווצות השתקפה עייפות עמוקה, אך בעיניהם בערה להבתה העזה של הנקמה. הם חצו את היער, כל צליל של עלה נשמט או ענף נשבר מדגיש בו את השקט המטריד.

"זהו המקום", לחש הדראן, מצביע על סלע גדול ומוזר באמצע היער. הסלע היה חם למגע, וקרניים אדומות זהרו לרגע מבעד לסדקים, "אומרים שהסלע הזה מוביל למנהרות סודיות, אלו שבהן האפורים מסתתרים".

הם הקיפו את הסלע בזהירות, חוששים שלא להשמיע קול אבחה חלושה. לפתע, הסלע הסתובב על צירו, ופתח מנהרה חשוכה נפער לפניהם.

"אחריי", לחש מניגלור, תוך כדי שנכנס אל המנהרה. ריח של עובש ורטיבות מילא את אפיהם. הם התקדמו בזהירות, חמושים בחרבות ובמגנים, מוכנים לכל תרחיש.

לאחר הליכה ארוכה ומייגעת, הגיעו למבנה עתיק. הקירות היו עשויים מאבן שחורה, והחלונות היו צרים ומסורגים. אווירת מסתורין שררה במקום.

"זה חייב להיות אחד מבסיסיהם", לחש הדראן, "אבל היזהרו, הם בוודאי מצפים לנו".

הם נכנסו למבנה בזהירות, חשים כל צליל. לפתע, חץ שורק חלף ליד אוזנו של מניגלור. הם הסתתרו במהרה מאחורי עמוד, וראו צללים נעים בחשכה.

"אויבים!", לחש אחד הלוחמים.

קרב עז התפתח. חרבות התנגשו, חצים שרקו באוויר, וקולות צעקות נשמעו בחלל. מניגלור והדראן לחמו באומץ, אך האפורים היו רבים וחזקים.

לבסוף, לאחר מאבק קשה, הצליחו לגבור על האויבים. הם מצאו מסמכים רבים במבנה, מסמכים שתיארו את מבנה הארגון של האפורים ואת מיקומם של בסיסים נוספים.

"מצאנו את מה שחיפשנו", אמר מניגלור, נושם לרווחה, "עכשיו נוכל להשמיד אותם".

הם עזבו את המבנה, ממשיכים במסעם. הדרך עוד ארוכה, והקרב הסופי עוד לפניהם, אבל הם נחושים להשיג את המטרה.

הם צעדו ביער האפל, האור היחיד שהבהב היה הלהבה הבוערת בעיניהם. הם ידעו שהם לא לבד. הצללים מסביבם התעוררו לחיים, ומרגישים את מבטם הבוחן.

פתאום, מתוך הצללים, צץ צל גבוה ורזה. הוא לבש בגדים שחורים, ופניו היו מכוסות בצעיף.

"הייתי מצפה שתהיו זהירים יותר", אמר הצל בקול צרוד, "היער הזה מלא בסכנות".

"אתה לא תוכל לעצור אותנו", אמר מניגלור בקול קר, "אנחנו נמצא את הנרקלין, ונשמיד אתכם".

הצל צחק צחוק קר. "תנסו", הוא אמר, ונעמד במרכז המעגל שנוצר לפתע, "אבל תחשבו פעמיים לפני שאתם ממשיכים. היער הזה כולו מלכודות, והאויבים שלכם רבים וחזקים יותר ממה שאתם חושבים".

"נמשיך", אמר מניגלור, מנהיג את קבוצתו אל תוך האופל.

הצללים התעמקו, והרוח נשבה בקרירות. מניגלור הרגיש צמרמורת עזה עוברת בגופו. חש את הסכנה האורבת בכל פינה.

"האם נצליח?", לחש מניגלור.

"נצליח," השיב הדראן, "אין לנו ברירה אחרת".

בינתיים, במקום מסתור.

- "ההרתעה הצליחה?".

"לא כל כך, הם ממשיכים להתקדם".

- "אם כן, אנחנו צריכים להתחיל לפעול".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, הוא מוכן ליציאה למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#66

מניגלור והדראן המשיכו במסעם, עמוק אל תוך היער האפל. כל צעד היה מלווה בתחושת אי-וודאות גוברת. הצללים התעמקו, והאוויר היה לח וקריר. הם נאלצו לנווט בסבך צפוף, תוך כדי שהם שומרים על ערנות מתמדת.

"אני מרגיש שאנחנו נצפים," לחש הדראן, עיניו סורקות את הסבך.

"גם אני", השיב מניגלור, "הם בטח עוקבים אחרינו".

לפתע, שמעו קולות רמים. הם הסתתרו מאחורי עץ עבות, וצפו בקבוצת אפורים חמושים בכלי נשק משוכללים עוברת לידם.

"זה סימן טוב", אמר מניגלור, "אנחנו מתקרבים".

הם המשיכו לעקוב אחרי האפורים, עד שהגיעו למערה חשוכה. האפורים נכנסו למערה, ומניגלור והדראן החליטו לעקוב אחריהם.

בתוך המערה, האוויר היה לח וכבד. נרות שמן האירו את הקירות, וצירו מחול צללים מוזר. הם התקדמו בזהירות, חשים בכל צליל.

לפתע, הם הגיעו לחדר גדול. במרכז החדר היה שולחן עגול, ומסביבו ישבו אפורים רבים. בראש השולחן ישב אדם גבוה ורזה, עיניו בורקות באור אדום. זה היה אחד מקציניו הבכירים של הנרקלין.

"סוף סוף הגעתם", אמר הקצין בקול צרוד, "ידענו שתגיעו".

מניגלור והדראן יצאו מהצללים. "הגיע הזמן לשים קץ לכל זה", אמר מניגלור.

קרב עז התפתח. חרבות התנגשו, קירות התמוטטו, והאוויר התמלא באבק. מניגלור והדראן לחמו באומץ, אך האפורים היו רבים וחזקים.

לבסוף, לאחר מאבק קשה, הצליחו מניגלור והדראן להביס את האפורים. הם חיפשו בכל מקום אחר רמז למיקומו של הנרקלין, אך לא מצאו דבר.

"הוא היה כאן", אמר מניגלור, נושם בכבדות, "בדגש על 'היה'".

"אף אדם לא נעלם לעולם", השיב הדראן, "נמצא אותו".

הם עזבו את המערה, והמשיכו במסעם. הולכים עמוק אל תוך היער האפל, אל הלא נודע.
 

מתן מאור

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
קרב עז התפתח. חרבות התנגשו, חצים שרקו באוויר, וקולות צעקות נשמעו בחלל. מניגלור והדראן לחמו באומץ, אך האפורים היו רבים וחזקים.
קרב עז התפתח. חרבות התנגשו, קירות התמוטטו, והאוויר התמלא באבק. מניגלור והדראן לחמו באומץ, אך האפורים היו רבים וחזקים.
דומה מדי.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

איפשהו בעולם: סוניל נוסע לעתיד ונזכר שהוא ירוק. האפורים מגיעים והוא מתחזה לקוונדרט שלהם. הוא חוזר למעבדה ופוגש את מניגלור, שמספר את סיפורו. האפורים רוצים את עזרתו של סוניל, וחוטפים אותו אליהם. הקרב מתחיל, ובו הנרקלין חושף את זהותו, ויורה במניגלור לאחר שסירב לו. מניגלור מתעורר ומגלה שניצל לבינתיים, הם יוצאים למסע חיפוש אחר הנרקלין.

#67

איפשהו בעולם, מקום מסתור.

"טוב, אין לנו כל כך זמן בעצם", הזדקף הנרקלין אל מול קבוצת אפורים קטנה, "מה שנשאר לנו זזה רק התקדם, ולקוות שהם יכנסו למלכודת".

"אדוני?", לחש אחד האפורים בהיסוס מה.

"כן, משהו חשוב?", הביט בו הנרקלין.

"נראה לי שכן", השיב האפור, "יאביל כאן למעלה, ניקח אותו אתנו?".

הנרקלין נאנח, "יבי יכול להסתדר לבד, נשאיר אותו פה לבינתיים".

פסיעות רגליים חרישיות ודקיקות נשמעו מתקרבות לפתע. דלת המסתור חרקה, וצללית קטנה יצאה מן הפתחון, גורמת לנשימתו של הנרקלין להיעצר לשנייה.

"אבא? מה אתה עושה פה?".

הנרקלין נשף ברגיעה, "וואי, יבי, אתה לא מבין כמה הלחצת אותי. איך הגעת לפה חמוד?".

"שמעתי קולות וצעדים מתחתי, שהפריעו לי לישון, ואז הבנתי שאתה כאן", ענה יאביל בן ה11 לאביו.

"טוב", קטע אחד האפורים את השיחה, "הם מתקרבים, בואו נתקדם".

בבת אחת, האפורים החלו לצעוד, מקיפים את הנרקלין מכל צדדיו, ומתקדמים אל עבר המסתור הבא. הנרקלין סובב את ראשו לאחור, "חכו רגע", אמר לפתע, והתקדם לעבר הבן הבוהה בו בעיניים תוהות, "שב יבי. אני רוצה להסביר לך רגע מה קורה כאן".

יאביל נענע בראשו לאות סירוב, "לא רוצה, אבא", אמר בזעף מה, "אתה מפחד שאני אבהל, אבל אני יודע שאני לא. החיים יותר מפחידים מסיפור דמיוני בהמשכים".

"טוב, אם אתה רוצה לעמוד, תעמוד. אתה יודע מה אתה רוצה מעצמך יותר טוב מכולנו פה".

הנרקלין שאף אוויר עמוק לתוך קרבו, והחל להסביר.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  83  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה