אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, לוכד את ה"ליפקולס" ומכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש ומסרב לעסקתו. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר הרחוק, 2070:

ברוסיה: ד"ר דימיטרי מזריק לאחיו התאום זריקה שהופכת אותו ליצור מסוכן, הוא מזריק לעצמו את השאריות, והופך להנרקלין, מבטיח לנקום באחיו שניסה להורגו. הוא מגלה שאחיו הצטרף לקבוצה בשם "ליפקולס". הוא מגיע למקום בו נמצאת הקבוצה, והורג את אחיו. הוא מרגיש נקיפות מצפון ע"כ, ולוקח ילדים שהופכים ע"י זריקה לבלונדינים. הוא מאמן אותם לנקום בליפקולס שגרמו לו להרוג את אחיו. לאחר זמן הוא מתחרט מעט ע"כ, ומפתח תרופה שתעזור לאנשים.

#48

לאחר מספר שבועות, הצליחו הנרקלין ועוזריו הבלונדינים להקים מעבדה סודית בלב סנט פטרסבורג, מוגנת בשכבות של טכנולוגיה מתקדמת ומאובטחת על ידי כוחותיהם העל-טבעיים.

השמועה על התרופה המופלאה התפשטה במהירות ברחבי העולם, מושכת אליה אנשים נואשים מכל קצוות תבל. הנרקלין והבלונדינים טיפלו בחולים, החזירו להם את חייהם ואת תקוותם, והפכו לסמל לתקווה בעולם אפל.

אך הליפקולס לא נותרו אדישים להצלחתם. הם ראו בהנרקלין וצבאו איום על שליטתם, והחלו לתכנן את נקמתם. הם שלחו מתנקשים, הפיצו שקרים, וניסו בכל דרך אפשרית להרוס את המוניטין של הנרקלין והבלונדינים.

הנרקלין והבלונדינים ידעו שהם לא יכולים להתחבא לנצח. הם החליטו לצאת למתקפת נגד, לחשוף את הליפקולס לעולם ולהביא לקיצם.

הם אספו את צבא הצללים שלהם, חמושים בנשק מתקדם ובכוחות על-טבעיים, ויצאו למלחמה. הקרב היה עקוב מדם ואכזרי, אך הנרקלין והבלונדינים, מונעים על ידי זעם, צער ותקווה, נלחמו באומץ ובתבונה.

הם חדרו למעוז הראשי של הליפקולס, מבצר מבודד בהרי אורל ונלחמו עם לגיונות של חיילים משופרים גנטית, רובוטים קטלניים ומלכודות מתוחכמות. כל צעד קירב אותם אל לב האויב, אל המקום שבו נרקמו מזימותיהם האפלות.

לבסוף, הם הגיעו לחדר הבקרה המרכזי, שם חיכה להם מנהיג הליפקולס, דמות מסתורית שעטתה גלימה שחורה.
"הנרקלין", הוא אמר בקול עמוק ומאיים, "סוף סוף הגעת. חיכינו לך".

הנרקלין והבלונדינים שלפו את נשקם, מוכנים לקרב האחרון. "היום", אמר הנרקלין, קולו רועם בחלל החדר, "הליפקולס תיפול. והעולם יהיה חופשי".

"זה לא יהיה קל", אמר מנהיג הליפקולס, חיוך זדוני על פניו, "אבל אני מבטיח לך, הנרקלין, הסוף שלך יהיה הרבה יותר כואב ממה שאתה יכול לדמיין".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, לוכד את ה"ליפקולס" ומכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש ומסרב לעסקתו. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר הרחוק, 2070:

ברוסיה: ד"ר דימיטרי מזריק לאחיו התאום זריקה שהופכת אותו ליצור מסוכן, הוא מזריק לעצמו את השאריות, והופך להנרקלין, מבטיח לנקום באחיו שניסה להורגו. הוא מגלה שאחיו הצטרף לקבוצה בשם "ליפקולס". הוא מגיע למקום בו נמצאת הקבוצה, והורג את אחיו. הוא מרגיש נקיפות מצפון ע"כ, ולוקח ילדים שהופכים ע"י זריקה לבלונדינים. הוא מאמן אותם לנקום בליפקולס שגרמו לו להרוג את אחיו. לאחר זמן הוא מתחרט מעט ע"כ, ומפתח תרופה שתעזור לאנשים. הוא מגיע למפקדת הליפקולס, ומנהיגם עוצר אותו.

#49

הנרקלין והבלונדינים הסתערו קדימה, כוחם המשולב מתנגש באנרגיה האפלה של מנהיג הליפקולס. קרב איתנים התנהל בחדר הבקרה, ברקים כחולים וצללים שחורים מילאו את האוויר, רעידות אדמה זעירות זעזעו את המבצר.

הנרקלין, מלא זעם, הצליח להנחית מהלומה על מנהיג הליפקולס, שנחבט אל הקיר. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לקרוע את הגלימה השחורה מעל פניו של המנהיג, חושף את זהותו האמיתית.

אלכסיי.

אחיו התאום.


"א...אלכסיי?", גמגם הנרקלין, בתמיהה כואבת, "מה קורה כאן? לא מתת?".

"אתה באמת חשבת שאני אמות כל כך בקלות, אחי?" שאל אלכסיי, מחייך חיוך זדוני ועקום, "הניסוי שלך לא רק ריפא אותי, הוא גם שיפר אותי. הפך אותי ליותר ממה שאי פעם יכולת להיות".

"אבל הרגתי אותך במו ידי!", זעק הנרקלין ההמום.

"שיקרתי לך, אחי", לחש אלכסיי, עיניו בוהקות בטירוף, "יש ליפקולסים שלא יכולים למות, אני אחד מהם. עשיתי את עצמימת כדי שתעזוב אותי לנפשי. דרך אגב, באמת מזל שלא ידעת מהתוכנית שלי, אחרת הייתי מת כבר ממזמן".

"תוכנית?", התפלא הנרקלין, "למה אתה מתכוון בדיוק?".

"אז ככה", נאנח אלכסיי, והתחיל לספר, "תכננתי להצטרף לליפקולס הרבה לפני שהזרקת לי את הזריקה. ידעתי שתלחם נגדי אם אספר לך על כך, אז פשוט חיפשתי דרך להימלט. לפני שהזרקת לי את הזריקה, ערבבתי מעט חומרים שהליפקולס נתנו לי, כדי שהניסוי שלך יהפוך אותי למפלצת, ואז אוכל לברוח אליהם. ממך לא היה לי אכפת בכלל, ראיתי בך כלי, לא אח. עם הזמן התקדמתי בסולם הדרגות, וכיום אני מנהיג הליפקולס".

"למה?", שאל הנרקלין, קולו רועד, "למה הצטרפת לליפקולס".

אלכסיי צחק, צחוק מטורף ומלא שנאה. "רציתי לקבל את המשאבים שלהם, את הכוחות, רציתי לעלות בלי שתפריע לי, אני הייתי זה שנועד לגדולה, אתה סתם חלש שהיה רק מזיק לי אם הייתי מספר לו".

"אני? חלש?", תמה הנרקלין, "מאיזה יום בדיוק?".

"אתה החלש והלא יוצלח מבניינו, דמיטרי. תמיד היית החלש", השיב לו אלכסיי בלחישה, "והניסוי שלך רק אישר את זה".

הנרקלין הרגיש את הזעם גואה בו שוב. הוא הבין עכשיו את הסיבה האמיתית לשנאה של אלכסיי כלפיו. זה לא היה רק בגלל הניסוי, זה היה בגלל הקנאה, התחרותיות, הרצון להיות הטוב ביותר.

"אתה טועה, אלכסיי", אמר הנרקלין, קולו מלא נחישות, "אני לא חלש. אני הנרקלין, ואני אנקום בך על כל מה שעשית".

הוא זינק על אלכסיי, טפריו שלופים. הקרב התחדש, עז יותר, אכזרי יותר. הנרקלין נלחם לא רק על חייו, אלא גם על כבודו, על זכר אחיו האהוב, על עתיד האנושות.

הקרב נמשך שעות, שני האחים נלחמו בכל כוחם, משנים צורה, שולטים באלמנטים, מפגינים את מלוא יכולותיהם העל-אנושיות. לבסוף, כששניהם תשושים ופצועים, הם נותרו עומדים זה מול זה, עיניהם נעוצות זו בזו.

"זה לא נגמר", לחש אלכסיי, קולו חלש אך מלא ארס, "אני אחזור, ואז אני אשמיד אותך ואת כל מה שיקר לך".

הנרקלין חייך חיוך קר. "ואני אחכה לך, אחי", הוא אמר, "אני אחכה".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, לוכד את ה"ליפקולס" ומכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש ומסרב לעסקתו. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר הרחוק, 2070:

ברוסיה: ד"ר דימיטרי מזריק לאחיו התאום זריקה שהופכת אותו ליצור מסוכן, הוא מזריק לעצמו את השאריות, והופך להנרקלין, מבטיח לנקום באחיו שניסה להורגו. הוא מגלה שאחיו הצטרף לקבוצה בשם "ליפקולס". הוא מגיע למקום בו נמצאת הקבוצה, והורג את אחיו. הוא מרגיש נקיפות מצפון ע"כ, ולוקח ילדים שהופכים ע"י זריקה לבלונדינים. הוא מאמן אותם לנקום בליפקולס שגרמו לו להרוג את אחיו. לאחר זמן הוא מתחרט מעט ע"כ, ומפתח תרופה שתעזור לאנשים. הוא מגיע למפקדת הליפקולס, ומנהיגם - שמתברר שהוא אחיו שנשאר חי - עוצר אותו. הם נלחמים בניהם, ונותרים בשוויון.

#50

הנרקלין אסף את הילדים הבלונדינים, אותם ילדים תמימים שהפכו למכונות מלחמה בידיו שלו. הוא ראה בהם את השתקפות של עצמו, של הכאב והזעם שהשתלטו עליו. הוא האמין שהם, כמוהו, צמאים לנקמה בארגון שגזל ממנו את חייו.

הוא אימן אותם באכזריות, חידד את כוחותיהם העל-טבעיים, והפך אותם לצבא קטלני. הוא שלח אותם למשימות חשאיות, להרוס מתקנים של הליפקולס, לחסל את מדעניהם, ולזרוע פחד ואימה בלב הארגון.

הילדים הבלונדינים הפכו לסיוט של הליפקולס, צללים מהלכים שזרעו הרס וחורבן בכל מקום שהגיעו אליו. הנרקלין צפה בהם בפעולה, חיוך מרושע על פניו. הוא הרגיש שהוא מתקרב לנקמתו, שהוא סוף סוף משיג צדק לעצמו.

אך לא כולם ראו את הילדים הבלונדינים כמפלצות. ביניהם היה אן ריט, אדם פשוט שערק מהליפקולס. הוא האמין שניתן לרפא את הילדים הבלונדינים, להחזיר להם את אנושיותם.

אן יצר קשר עם הילדים הבלונדינים, הציע להם עזרה ותקווה. הוא סיפר להם על הנרקלין, על הטרגדיה שפקדה אותו, על הכאב והזעם שהפכו אותו למפלצת. הוא הראה להם שיש דרך אחרת, דרך של אור וריפוי.

הילדים הבלונדינים, שגדלו על שנאה ונקמה, היססו בהתחלה. אבל דבריו של אן נגעו בהם, עוררו בהם ניצוץ של תקווה. הם החלו להטיל ספק במעשיהם, בתפקיד שהנרקלין ייעד להם.

הנרקלין, שגילה את מעשיהם, זעם. הוא ראה בהם בוגדים, כפויי טובה, שנטשו אותו בדיוק כמו שאלכסיי נטש אותו. הוא נשבע להשמיד אותם, להוכיח להם שאין דרך חזרה מהאפלה.

אך אן והילדים הבלונדינים לא ויתרו. הם נלחמו בהנרקלין, בכוחותיו האפלים, בשנאתו העיוורת. הם הוכיחו לו שאפילו בלב האפלה ביותר, יכול לנצוץ אור של תקווה.

"אתה טועה, הנרקלין", אמר אן, קולו מהדהד בשדה הקרב, "נקמה זאת לא הדרך, יש דרך אחרת. דרך של אור".

הנרקלין, מוקף בילדים הבלונדינים, חש את זעמו עולה. הוא ראה את התקווה בעיניהם, את האור שחדר אל ליבם האפל. הוא הבין שהקשיבו לאן, שלמדו לנצל את יכולותיהם לטובה.

"בגדתם בי," לחש הנרקלין, קולו רועד מכאב ומזעם, "אבל אני עוד אראה לכם מה זה בגידה אמיתית".

לאחר שהלכו, עמד הנרקלין, ובליבו השם החדש בו הוא קרא לבלונדינים הסוררים.

הלפברים.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, לוכד את ה"ליפקולס" ומכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש ומסרב לעסקתו. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר הרחוק, 2070:

ברוסיה: ד"ר דימיטרי מזריק לאחיו התאום זריקה שהופכת אותו ליצור מסוכן, הוא מזריק לעצמו את השאריות, והופך להנרקלין, מבטיח לנקום באחיו שניסה להורגו. הוא מגלה שאחיו הצטרף לקבוצה בשם "ליפקולס". הוא מגיע למקום בו נמצאת הקבוצה, והורג את אחיו. הוא מרגיש נקיפות מצפון ע"כ, ולוקח ילדים שהופכים ע"י זריקה לבלונדינים. הוא מאמן אותם לנקום בליפקולס שגרמו לו להרוג את אחיו. לאחר זמן הוא מתחרט מעט ע"כ, ומפתח תרופה שתעזור לאנשים. הוא מגיע למפקדת הליפקולס, ומנהיגם - שמתברר שהוא אחיו שנשאר חי - עוצר אותו. הם נלחמים בניהם, ונותרים בשוויון. הבלונדינים פוגשים את אן ריט ונהפכים לטובים, כנגד רצונו של הנרקלין.

#51

הנרקלין, רוחו סוערת כים גועש, צפה בבלונדינים הבלתי נשלטים שיצר. כל ניסיון לשכפל את הצלחתו הראשונית רק הוסיף עוד חוליות לשרשרת המרד, עוד בובות חיות שהתעקשו לרקוד לצלילי חליל משלהם. "בוגדים!", שאג, קולו הרועם מהדהד בחלל המעבדה, "אם לא אוכל לשלוט בכם, אכרית אתכם מעל פני האדמה!".

בזעם עיוור, הוא החל בניסוי חדש, נואש. הוא שינה את הנוסחה, החליף את הפיגמנטים הצהובים בגוונים אפורים כהים, קרים כקרח. הוא יצר את זריקת האפורים, מכונות הרג שתוכננו למטרה אחת ויחידה: להרוג.

אך בעודו מתכנן את הנקמה בבלונדינים, זרע רעיון אפל נוסף החל לנבוט במוחו הקודח. הוא ינקום גם באן, האיש שנטש אותו והותיר אותו שבור לב, צל חיוור של האיש שהיה פעם. הוא יצר קשר עם אן, קולו מלא חרטה מזויפת, מתוק כדבש מורעל.

"אן, יקרי", לחש הנרקלין בטלפון, "אני... אני מצטער. טעיתי".

אן, שהופתע מהשיחה, היסס לרגע, "הנרקלין? זה באמת אתה?".

"כן, זה אני," אמר הנרקלין, קולו רועד, "אני יודע שפגעתי בילדים, אבל אני מתחנן, תן לי הזדמנות לתקן את זה".

אן, שעדיין חש רגשות חמים כלפי האדם שהיה פעם ד"ר דמיטרי, הסכים לבסוף להיפגש איתו במעבדה. הוא נכנס לחדר הניתוח הקר והמאיים, לא מודע למלכודת שטמן לו הנרקלין.

הנרקלין הוביל אותו באיטיות לחדר ניסויים מבודד, קר ומאיים. שם, תחת מסווה של בדיקה רפואית, הוא חילץ ממנו דגימות DNA, משתמש בגופו ככלי קיבול, כמצע גידול ליצירתו החדשה.

הוא הלך לחדר נסתר, שם, בעזרת הדגימה האנושית, יצר את האפור הראשון, יצור מעוות, עיניו ריקות כקברים פתוחים, גופו אפור כעפר, עורו חלק ומבריק כמתכת. הוא היה תוצר של שנאה ונקמה, נשק חי שנועד להשמיד את כל מה שהנרקלין שנא, את כל מה שפגע בו.

הנרקלין, עיניו בורקות בטירוף, חזר לאן, "יש לי משהו להראות לך", אמר בקול מסתורי.

הוא הוביל את אן אל עבר החדר הנסתר, שם, בתוך תא זכוכית, שכב גוף מעוות, אפור ומבריק. "זהו האפור הראשון", אמר הנרקלין בגאווה, "הוא היצירה המושלמת שלי, והוא ישמיד את הבלונדינים הבוגדניים".

אן הביט ביצור באימה. "מה עשית?" הוא לחש.

"יצרתי את הנשק שישים קץ למרד", אמר הנרקלין, "ואתה, אן, אתה תרמת את חלקך, השתמשתי ב-DNA שלך כדי ליצור אותו".

אן, המום וכועס, ניסה לתקוף את הנרקלין, אך היה מאוחר מדי. הנרקלין הזריק לו סם משתק, והאפור הראשון התקרב אליו בצעדים איטיים ומאיימים.

"אתה תשלם על זה, הנרקלין", אמר אן, קולו רועד, "אני אנקום בך על מה שעשית לי ולבלונדינים".

הנרקלין חייך חיוך רחב, מלא סיפוק. "אולי", הוא אמר, "אבל קודם, תראה את הבלונדינים שלך נכחדים, לאט - לאט".

הנרקלין הפנה את ראשו אל האפור הראשון, מביט ביצירתו החדשה, חיוך קר נסוך על פניו. הוא הושיט את ידו לעבר האפור, נוגע בקליפתו הקשה, עיניו בוערות באש הנקמה. "לך", הוא פקד עליו, "לך והשמיד את הבלונדינים. לך והחזר את הסדר על כנו. לך והראה להם את מלוא עוצמתה של האפלה".

האפור הרים את מבטו, עיניו הריקות נעוצות בהנרקלין, חודרות לתוך נשמתו. "אני אציית, אדוני", הוא אמר בקול חלול, עמוק ומצמרר, "אני אביא את הסוף שלהם".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, לוכד את ה"ליפקולס" ומכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש ומסרב לעסקתו. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר הרחוק, 2070:

ברוסיה: ד"ר דימיטרי מזריק לאחיו התאום זריקה שהופכת אותו ליצור מסוכן, הוא מזריק לעצמו את השאריות, והופך להנרקלין, מבטיח לנקום באחיו שניסה להורגו. הוא מגלה שאחיו הצטרף לקבוצה בשם "ליפקולס". הוא מגיע למקום בו נמצאת הקבוצה, והורג את אחיו. הוא מרגיש נקיפות מצפון ע"כ, ולוקח ילדים שהופכים ע"י זריקה לבלונדינים. הוא מאמן אותם לנקום בליפקולס שגרמו לו להרוג את אחיו. לאחר זמן הוא מתחרט מעט ע"כ, ומפתח תרופה שתעזור לאנשים. הוא מגיע למפקדת הליפקולס, ומנהיגם - שמתברר שהוא אחיו שנשאר חי - עוצר אותו. הם נלחמים בניהם, ונותרים בשוויון. הבלונדינים פוגשים את אן ריט ונהפכים לטובים, כנגד רצונו של הנרקלין. הוא עובד על אן כדי שיבוא לביתו, ובעזרת הדי.אן.אי שלו מיצר את האפורים, שמטרתם מעתה היא להשמיד את הצהובים.

#52

הנרקלין, שבע רצון לכאורה, הורה לאפור הראשון לגרור את אן מחוץ לטירה. "זרוק אותו ביער", פקד בקול קר כקרח, עיניו האדומות בוערות באש זדונית, "שילמד שאיתי לא מתעסקים."

אן, מובס ולב שבור, נגרר אל תוך הלילה הקודר, אך עדיין הבהב ניצוץ קטן של תקווה בתוך ליבו.

הוא חייב לעשות משהו, לתקן את הטעות הנוראה שעשה, את כל מה שקרה בגללו.

באישון לילה, אן חזר לטירה. הוא התגנב פנימה, נעזר בידע האינטימי שלו במבנה. לאחר שיטוט מועט במסדרונות, מצא אן את המעבדה, בה עדיין היו מונחים על השולחן מבחנות מוזרות ומזרקים מלאי נוזלים צבעוניים שמשכו את תשומת ליבו. הוא לא ידע מה הם מכילים, אך ידע שהוא חייב להשתמש בהם.

בצעדים מהירים, הוא ניגש אל התא שבו היה כלוא האפור הראשון. היצור המפלצתי הביט בו בעיניים ריקות, כאילו ממתין לגזר דינו. אן הרים את אחד המזרקים, החדיר אותו לעורו הקשה של האפור, ורוקן את תכולתו לתוכו. הוא חזר על הפעולה עם שאר המזרקים, מערבב חומרים שונים, מקווה נואשות שהם ישפיעו על היצור.

למחרת בבוקר, הנרקלין כינס את צבא האפורים הקטן שהספיק ליצר כעת. הוא ציווה על האפור הראשון להוביל את ההתקפה על הבלונדינים. "לך", הוא פקד, קולו מהדהד בחלל האולם הקודר, "לך והשמיד את הבוגדים. לך והראה להם את מלוא עוצמתה של האפלה".

האפור הראשון היסס. "אני... אני לא יכול", אמר בקול חלש, כמעט אנושי.

הנרקלין הביט בו בתדהמה וזעם. "מה זאת אומרת אתה לא יכול?", הוא שאג, "אתה המפקד שלי, אתה היצור המושלם שיצרתי!".

האפור הראשון השפיל את מבטו. "אני... אני מרגיש... חיבור אליהם", הוא מלמל, "אני לא יכול לפגוע בהם".

הנרקלין, אחוז זעם, מיהר לבדוק את האפור הראשון. הוא גילה לתדהמתו שתערובת חומרים שהוזרקה לגופו שינתה את המבנה הגנטי שלו, מונעת ממנו לפגוע בבלונדינים. הוא הבין שאם אב הטיפוס לא תקין, גם שאר האפורים לא יהיו תקינים.

אך הנרקלין לא היה מוכן לוותר. הוא החליט להמשיך ביצירת האפורים, להשתמש בהם כצבא הגנה מפני הליפקולס. כדי להבטיח את נאמנותם, הוא הזריק לאפורים זריקה נוספת, שהגבירה את רמת הרשעות שלהם.

הנרקלין ידע שהוא צריך למצוא דרך אחרת להשמיד את הבלונדינים. הוא החל לעבוד על זן חדש של יצורים, יצורים חזקים ואכזריים יותר, יצורים שיהיו נאמנים לו ללא תנאי.

"הגיע הזמן ליצור את הירוקים", הכריז הנרקלין, עיניו בוערות בטירוף, "הגיע הזמן להראות לבלונדינים מהי נקמה אמיתית".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בעבר, 2100:

בארה"ב: אדם משנה ילדים, לוכד את ה"ליפקולס" ומכניע לפבר. חיילים נהרגים. טגיאו פוגש את האיש ומסרב לעסקתו. האפורים עוצרים את "עליה".

בעבר הרחוק, 2070:

ברוסיה: ד"ר דימיטרי מזריק לאחיו התאום זריקה שהופכת אותו ליצור מסוכן, הוא מזריק לעצמו את השאריות, והופך להנרקלין, מבטיח לנקום באחיו שניסה להורגו. הוא מגלה שאחיו הצטרף לקבוצה בשם "ליפקולס". הוא מגיע למקום בו נמצאת הקבוצה, והורג את אחיו. הוא מרגיש נקיפות מצפון ע"כ, ולוקח ילדים שהופכים ע"י זריקה לבלונדינים. הוא מאמן אותם לנקום בליפקולס שגרמו לו להרוג את אחיו. לאחר זמן הוא מתחרט מעט ע"כ, ומפתח תרופה שתעזור לאנשים. הוא מגיע למפקדת הליפקולס, ומנהיגם - שמתברר שהוא אחיו שנשאר חי - עוצר אותו. הם נלחמים בניהם, ונותרים בשוויון. הבלונדינים פוגשים את אן ריט ונהפכים לטובים, כנגד רצונו של הנרקלין. הוא עובד על אן כדי שיבוא לביתו, ובעזרת הדי.אן.אי שלו מיצר את האפורים, שמטרתם מעתה היא להשמיד את הצהובים. אן מזריק זריקה שמשבשת את יכולת האפורים לפגוע בצהובים, הנרקלין מחליט ליצר את הירוקים.

#53

במעמקי המעבדה, עמל הנרקלין ללא לאות. הוא ערבב חומרים מסתוריים, הזריק רעלים לגופות מעוותות, וצפה בהשתאות כיצד היצורים החדשים שלו, הירוקים, קמים לתחייה. הם היו גדולים וחזקים יותר מהאפורים, עורם ירוק כהה, עיניהם בוהקות באור זדוני.

הנרקלין שיחרר את הירוקים על הבלונדינים. קרב עקוב מדם התפתח בין שני הצבאות, קרב של שנאה ונקמה. הבלונדינים, למרות כוחותיהם העל-טבעיים, לא יכלו לעמוד בפני הזעם והכוח של הירוקים. אחד אחרי השני, הם נפלו, גופם המוזהב מוכתם בדם ירוק.

הנרקלין צפה במחזה בסיפוק מעוות. הוא ראה את הבלונדינים, הילדים שפעם קרא להם "בניו", נטבחים ללא רחם. הוא לא הרגיש דבר מלבד שמחה לאיד.

לאחר שהבלונדינים הושמדו, הנרקלין המשיך ביצירת צבאו החדש. הוא יצר עוד אפורים וירוקים, אלפים מהם, והכין אותם למלחמה בליפקולס. הוא ידע שהקרב הסופי קרב ובא, ושעליו להיות מוכן לכל תרחיש.

במקביל, הנרקלין עבד על פרויקט סודי נוסף. הוא פיתח שני חומרים מיוחדים, שנועדו לשנות את פני האנושות. החומר הראשון, שהיה חסר צבע וריח, הופץ באוויר ברחבי העולם. הוא גרם לשינויים גנטיים אקראיים בבני אדם, והפך אותם לאפורים או ירוקים.

החומר השני, שהיה נדיר ויקר ערך, הופץ גם הוא ברחבי העולם, והוחדר לגופם של שני אנשים נבחרים. האחד הפך לאפור המיוחד, בעל כוחות על-טבעיים אדירים ויכולת לשלוט באפורים האחרים. השני הפך לירוק המיוחד, בעל כוח פיזי עצום ויכולת להנהיג את הירוקים.

שני היצורים החדשים הללו, שכונו על ידי הנרקלין "הקוונדרט", לא היו מודעים לייעודם האמיתי. הם חיו את חייהם הרגילים, רחוקים מהישג ידו של הנרקלין, עד ליום שבו יזומנו למלא את תפקידם.

הנרקלין צפה בצבאו החדש מתפשט ברחבי העולם, צבא של אפורים וירוקים, מוכנים לשרת את אדונם. הוא ידע שהקרב הסופי קרב ובא, ושכאשר יגיע הזמן, הקוונדרט יעלו ויבואו, מוכנים להוביל את צבאו לניצחון.

"הליפקולס", הוא לחש, קולו רווי שנאה, "הגיע הזמן לשלם את המחיר".
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" עם כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ונתפס בידי האפורים שם פוגש במנהיג הסגולים שנותן לו שיקוי אומץ הוא מגיע לחדר המפקדה ונאבק במפקד קראוס, נורה על ידו, ובורח עם הנרצ'ן. קבוצה רוצה להפוך ל"סגולים", תום נחטף ע"י רובוט. הם מגיעים למנהיג הסגולים, לי משמיד את השיקוי לסגולים, המנהיג נותן לו לגעת באבן, ואומר לו שהוא ינהיג מעתה. דן שובר את השיקוי החדש, הולך אחרי הזקן ,וחוזר אח"כ מוזר מבעבר. חבריו מגיעים לחדר הזקן וקוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים, סגולים מוצאים אותם והם מתכוננים למלחמה.

#54

עדיף קצר מכלום...

2111, ארה"ב, מערת הסגולים.

אלק, מטיו ודן נלחמים בקרב נואש נגד הסגולים. המסדרון האפל הומה מאנשים, צעקות פצועים מתערבבות עם צלילי מתכת מתנגשת.

הקרב היה קשה ואכזרי. דם ניתז על הרצפה, צעקות פצועים הדהדו במסדרונות האפלים, אך בסופו של דבר, אלק, מטיו נהרגן, דן נשאר חי, מנצח לבדו את המערכה. הסגולים נהרגים בזה אחר זה, מותירים אחריהם הרס וחורבן.

לבסוף דן עמד שם, מותש אך מנצח. הוא הביט סביבו, תחושת ריקנות ממלאת את ליבו.

הוא חשב שהסגולים הם לוחמים אמיצים, נאבקים למען צדק חברתי.

אך הוא טעה.

הם היו רק כלי שרת בידי הנרצ'ן, מונעים על ידי תאוות כוח ורצון לשלוט.

מה אני אעשה עכשיו? האם אמשיך להילחם למען עולם טוב יותר, או שאולי אוותר ואנסה לחפש חיים שקטים יותר?, דן נראה מהורהר במעט, מחשבות רבות עוברות במוחו.

פתאום, רעש חזק נשמע מאחוריו, דן הסתובב רואה דמות אפלה עומדת בפתח הדלת.

הדמות מביטה בו במבט קר ומרשיע, עיניים אדומות בורקות בחושך. "הצלחת להינצל הפעם", היא אומרת בקול עמוק ומפחיד, "אבל בפעם הבאה לא תהיה לך מזל כזה".

הדמות נעלמת בחושך, משאירה את דן לבדו מלא במחשבות.

הסכנה לא חלפה.

חלק מהסגולים עדיין בחוץ, מחפשים דרך לנקום בהם על מה שעשו.

הוא חייב להיות מוכן.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
שימו לב! הפעם התקציר הוא רק על הפריטים הנוגעים לפרק זה.

בהווה, 2175:

"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" עם כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ונתפס בידי האפורים שם פוגש במנהיג הסגולים שנותן לו שיקוי אומץ הוא מגיע לחדר המפקדה ונאבק במפקד קראוס, נורה על ידו, ובורח עם הנרצ'ן. קבוצה רוצה להפוך ל"סגולים", תום נחטף ע"י רובוט. הם מגיעים למנהיג הסגולים, לי משמיד את השיקוי לסגולים, המנהיג נותן לו לגעת באבן, ואומר לו שהוא ינהיג מעתה. דן שובר את השיקוי החדש, הולך אחרי הזקן, וחוזר אח"כ מוזר מבעבר. חבריו מגיעים לחדר הזקן וקוראים בספר, הזקן מגיע, דן יורה בו, הם בורחים, ונלחמים עם סגולים, דן היחיד שנשאר בחיים.

#55

2111, ארה"ב, מקום מסתור.
רננו מתעורר לאט, ראשו כואב וגופו חלש. הוא מנסה לפתוח את עיניו, אך אור בוהק מסנוור אותו. הוא מנסה לקום, אך מגלה שרגליו כבולות.

"איפה אני?", הוא שואל בקול רועד.

"במקום שבו תגלה את גורלך", עונה קול קר מאחוריו. רננו מסתובב, רואה את הנרצ'ן עומד מולו, חיוך שטני על פניו.

"מה עשית לי?", שואל רננו, פחד ממלא את קולו.

"הפכתי אותך לסגול מיוחד", עונה הנרצ'ן, "עכשיו אתה מוכן להצטרף אלינו ולשלוט בעולם", הוא מניח יד על ראשו של רננו, ואור סגול חזק בוקע מכפו.

"מה אני צריך לעשות?", שואל רננו בביטחון.

"אתה צריך להבטיח שתעשה הכל בעבורנו", אומר הנרצ'ן, "אתה צריך להפוך לאחד מאיתנו".

"אני מבטיח".

2175, מערת הזקן.

"רננו עלה במהרה בדרגות, עד שהפך לאחד מהמפקדים הבחירים. סיפור זה בא ללמדנו שלא משנה כמה מכשולים יש לסגול בדרך, אם יתמיד בדרכו - יצליח", הזקן הנמיך את קולו באקט של סיום, סוגר את הספר העתיק, "הסוף".

החברים הביטו זה בזה, עיניים פקוחות לרווחה.

"כן כן, אתם לא טועים", הביט עליהם הזקן במאור פנים, "נבחרתם להיות חלק מצעירי קבוצת הסגולים של הדור הבא.. שתו את השיקוי ותהפכו לחלק בלתי נפרד ממערכת הסגולים העוצמתית".

הוא מושיט להם כוסות קטנות מלאות בשיקוי סגול, "אל תתביישו", אומר להם הזקן בזחיחות מה, "שתו, שתו".

זוג החברים שותים במהרה את השיקוי המריר, טעם מתכתי חזק ממלא את פיהם.

הטקס מסתיים, והזקן מביט בהם בשמחה. "עכשיו אתם סגולים", הוא אומר, "השינוי התחיל. השתמשו בכוחכם בחוכמה ובצדק".

החברים יוצאים מהמערה, מוכנים להיות המפקדים הבאים של עולם הסגולים.

להשמיד תחת מעטה חלקלקות כנחש, להרוג במסווה שלום, לאבד בכיסוי אחדות.

להילחם.
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מצטער על העיכוב הרב (פער של כ20 פרקים שאצטרך מתישהו להשלים.), פשוט בזמן האחרון אני עסוק בכתיבה מתמשכת של כל מני דברים דחופים (גם הסיפור דחוף, אבל לאלו הדברים יש דד - ליין...).
נציב לך דד - ליין? ;)
 

אליהו פ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
באסה היה לנו...
רלוונטי בירושלים?
כי אני לא בטוחה, ככה שלא כדאי ללכת אם אתם לא גרים שם...
אבל יש בשוק העיר ברמות מלא ספרי קומיקס ונראה לי ראיתי את דון קרלוס 1 אולי אני אוכל לבדוק השבוע ביום רביעי..
אולי כדאי לבדוק בכל עיר..

בכיף!
אבל בוא אלי הביתה לקבל את המזומן...
נראה אותך יודע איפה אני גרה:p:p
ההימור הוא, שכונת רמות בירושלים...
 

אליהו פ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
נכון!!
אבל בעלון שהוציא מהמנהל הקהילתי ברמות היה כתוב שמספר התושבים ברמות הוא כמספר התושבים בעיר בינונית בישראל.
לכו תחפשו...
אם אני הייתי מקבל את המזומן, הייתי מנסה...
אבל מכיוון שבכל מקרה אני לא אקבל את הכסף, אני משאיר את עבודת החיפוש ל @אוראל סולטן ונקווה שיביא לי מעשרות מזה או משהו אחרי שצמצמתי בשבילו את איזורי החיפוש...
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  83  פעמים

אתגר AI

קוביסט • אתגר 144

לוח מודעות

למעלה