הגבאי ר' יוסל אייכנשטיין עם הרבי זצ"ל | צילום: משה גולדשטיין
המשב"ק הרה"ח ר' יוסף אייכנשטיין מי ששימש את הרבי מביאלא זצ"ל בעל ה'מבשר טוב' במשך 32 שנה מגלה מעט ממה שראה אצל הרבי.
בשיחה לסופר הרב יוסף מאיר האס ב'המבשר' סיפר הגבאי ר' יוסך על עניין הפרסום שהרבי זצ"ל כה התרחק כל חייו.
בדבריו סיפר הגבאי כי הרבי זצ"ל היה מספר על שני זקניו, היהודי הקדוש זי"ע ורבי לייבוש מאוז'רוב זי"ע, שפעם אמר היהודי הקדוש לרבי לייבוש: 'דע לך שאתה תזכה לאריכות ימים, אבל אני לא אזכה לכך'; והסביר היהודי הקדוש את דבריו: 'לי יש פרסום גדול, ולך אין את זה'.
"הרבי למד מהסיפור הזה אורחות חיים לעצמו ותמיד היה אומר לנו: 'פרסום זה סכנה! אם אתם רוצים שתהיה לי אריכות ימים, תשמרו על זה'. תמיד הרבי היה נגד פרסום וגם לא אהב שתמונותיו מתפרסמות בראש כל חוצות, אבל עם כל זה, כשהייתה לו יכול לסייע ברוחניות ליהודים, יכול היה להסכים לפרסום כזה או אחר, כי טובת הכלל היתה תמיד קודמת לטובת עצמו".
"בנימה אישית אוכל לספר", סיפר הגבאי וגילה כי, "לפני כמה שנים הגיעו אליו ממערכת עיתון נפוץ מאד וביקשו לשוחח אתו על פרויקט הקירוב שהרבי משקיע כוחות מרובים בבעלי תשובה. והנה, למרות שכאמור בדרך-כלל לא היה מסכים לספר על עצמו ולשתף אחרים במעשיו, לכבודם של בעלי התשובה שראה בקירובם מפעל חיים של ממש, הסכים".
המשב"ק עם הרבי החדש | צילום: שוקי לרר
"למעשה, הלכו סופרי העיתון ומרחו כתבה גדולה ומקיפה על דמותו של רבנו כמנהיג ציבורי וכל המסתעף, שלא כפי שסוכם איתם לכתחילה. עוד לפני כניסת החג, הספקתי לקבל ביקורת נוקבת על-כך מכמה וכמה יהודים טובים שבאמת ידעו את רצון קדשו של הרבי, אבל את הנעשה לא היה להשיב, שכן הכל היה שלא לפי רוח חכמים".
"לא אשכח כי באותו חג הסוכות לקה רבנו בחולשה גדולה מאוד וסבל מייסורים קשים לאורך תקופה, כאשר גם אם אין לי השגה וידע בחשבונות שמים כמובן, ראו בכך קשר ישיר לפרסום הגדול שרק הזיק לו".
הגבאי ר' יוסף מסכם ואומר: "לגבי פרסום הדברים האלו, הרי לרבנו כבר לא יכול להזיק הפרסום, שכן כבר עלה ונתעלה לגנזי מרומים, בבחינת 'צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה', אבל יש כאן צד נוסף לספר ולפרסם ברבים את הנהגותיו והליכותיו, כי אולי יהיו כמה יהודים טובים שילמדו מהדרכים הישרות ויבקשו לדבוק בהן, ועבורם שווה לעשות את הפרסום הזה".
הגבאי חשף עוד בשיחה ב'המבשר' כי הרבי הקפיד כל חייו על טבילה במקווה "אצל רבנו זצוק"ל ראינו ממש מסירות נפש לטבילה במקוה, זו לא היתה סתם מסירות נפש כפשוטה, אלא הרבה יותר מכך וקשה להסביר ולתאר זאת במילים יבשות. לא היה מושג של ויתור על טבילה במקוה בכל יום, וביום שישי היה זה פעמיים".
"בתקופת הקורונה כשאסרו על טבילה במקוה, הורה הרבי מפורשות להמשיך ולטבול במקוואות כרגיל בלי שום הגבלה, באמרו שיש חיוב ללכת ולטבול למרות הכל. אחרי תקופת הקורונה, כשהתחיל כבר להיחלש מתקופה לתקופה, כבר היה קשה לו להתנייד לבד ממקום למקום ואפילו בביתו היה צריך עזרה וסיוע ללכת מחדר לחדר, אבל עם כל זה לא היתה מציאות של ויתור על מקוה".
עם הרבי מביאלא בכניסה לישיבת מועצת | צילום: שוקי לרר
ר' יוסל מספר על החודשים האחרונים בטבילה במקווה: "במיוחד היתה לו מסירות נפש בחצי השנה האחרונה כשסבל מאד על רגלו החולנית, כאשר רק הסרת התחבושת בכל פעם מחדש היתה כרוכה בהרבה מאד ייסורי גוף ונפש, ייסורי גוף לרבנו שהדבר הכאיב לו מאד, וייסורי נפש לנו שנאלצנו לעשות זאת תוך נשיכת שפתיים בכאב, כי ידענו היטב שאין שום אפשרות למנוע ממנו טבילה במקוה, ויהי מה".
"רק ממש בחודש האחרון כבר באמת לא היתה אפשרות מצידו לטבול במקוה ונאלץ לוותר על זה בכאב לב גדול, אפילו גם אז לא הסכים לוותר לגמרי. אפילו בערב שביעי של פסח האחרון, ביקש והתעקש שניקח אותו אל המקוה למרות חולשתו הגדולה, ורק אחרי שנאלצו לערב את רופאו הפרטי שהזהיר מאד כי יש כאן שאלה של פיקוח נפש, הסכים לוותר על רצונו לטבול ולהיטהר לקראת החג".
"מעניין לציין הנהגה מפליאה במיוחד, שעד התקופה האחרונה תמיד העדיף לטבול במקוה קר דווקא. ופעם הסביר זאת, שתלמידי הבעש"ט הק' אסרו על תעניות וסיגופים כי הם מזיקים לגוף ומפריעים ללימוד התורה ולעבודת השי"ת, אבל הסיגוף היחיד שאינו מזיק לגוף הוא לטבול במקוה קר".
"כך היה גם בהיותו במקומות שונים וראה שם מקוה טהרה, מיד הביע רצונו לטבול ולהיטהר שם, אפילו שכבר טבל במקוה בבוקר לפני תפילת שחרית, והיה מרבה בטבילות בכל מאודו. וכשלא יכול היה לטבול מחמת חולשתו בערוב ימיו, אמר שאולי ייאלץ לוותר על סנדקאות כי אינו מוכן להיות סנדק בלי לטבול מקודם. כשאמרנו לו שהחסידים מוכנים לכבדו בסנדקאות אפילו אם אינו טובל במקוה, הסכים בדיעבד לכך, אבל תמיד היה שואל מתי כבר אפשר לחזור לטבול במקוה כרגיל".
מחזיק את המטריה לאדמו"ר זצ"ל | צילום: שוקי לרר
בחדרי חרדים