דיון נספח לאתגר - טביעת אצבע ספרותית

שלמה שקד · 14/6/21

נכתב ע"י דוכסוסטוס:
זה ברור לאן כיוונתי?

חנוך ריגל ז"ל?

פינחס כהן · 14/6/21

כתבתי חיקוי של אחד הגדולים, לא קשה לנחש

Violinist · 14/6/21

נכתב ע"י דוכסוסטוס:
זה ברור לאן כיוונתי?

דוד זריצקי (מהרגע הראשון זה צועק אבל ר' זעמיש היה המכה בפטיש)
נכון?!

CN · 14/6/21

ב"ה

נכתב ע"י BEYOND:
-ובכן, זה קטע מתוך טקסט שלא נכתב לאתגר וכדי להתאים לאתגרנו הוא עבר כמה מוטציות. למנחשים נכונה (זה קל!) יוענק קטע נוסף מתנה -

אביתר עמד בצד הרחוב החשוך, מבטו חולש על כל האזור. הבניינים הישנים ניצבו צמודים זה לזה, קודרים. הוא תהה אם אי מי גר בהם, היה נראה שהם שוממים לחלוטין.
בקצה הרחוב פנס תאורה בודד האיר קלושות פסל בודהה בינוני, צלליתו השתקפה באבני המדרכה החלקלקות. אביתר הסב ממנו את מבטו. מתניה אמור להגיע כל דקה, ואסור שאיש ידע שאחד משניהם היה כאן. הוא מצידו ניער כל סיכוי למעקב, ואחרי מתניה איש לא אמור לעקוב. זהותו נמחקה כליל.
רוח שורקנית הפרה מדי פעם את הדממה, מלווה בטיפות קטנטנות. אביתר ניצב על עומדו ללא נוע, דרוך לכל אוושה, קשוב לכל רחש. צללית כהה התקרבה מכיוון הרחוב הראשי, אביתר נצמד לקיר הבניין והסתתר מאחורי ארון חשמל חלוד. הזר נעצר בגבו אליו. אביתר נדרך, ידו הונחה על אקדחו בכוננות. הזר הביט ימינה, ושמאלה, לעבר הפסל הדומם. ואז, בפתאומיות, הסתובב לעברו. אביתר כבר היה מוכן.
"ידיים למעלה!" הוא אמר בקול קשוח וקר, אקדחו מונף.
הזר לא נרתע.
"למה באנגלית, אביתר? אני עדיין מבין עברית" נשמע קולו, ציני להחריד.
אביתר הוריד את אקדחו. "זה אתה", הוא אמר.
"אני" מתניה קד קלות.
אביתר סקר אותו במהירות הבזק. לא מפספס אף פרט. הפיאות עבותות נעלמו, כמו גם הזקן. את הכיפה הסרוגה הגדולה החליף כובע קסקט שחור, ואת נעלי הבלנסטון העתיקות נעלי ספורט כהות, גמישות.
"טוב שהקשבת להוראות שלי". הוא אמר בסוף.
"לא שהייתה לי ברירה" מתניה היה מריר. בעיניו ריצד כעס ישן.
אביתר הסיט את מבטו. אין לו שום עניין להיכנס לוויכוחים כרגע. מה שהיה היה. מתניה חי בזהות שאולה, נרדף, אבל התחליף היה יכול להיות גרוע הרבה יותר. ובכל אופן, הוא יהיה נחמד. מתניה סובל.
"מצאת עבודה?"
"מכירות ברשת" פלט מתניה.
"מוכר כיפות סרוגות בחצי דולר?" אביתר עקץ.
מתניה הרים את זווית פיו לחיוך עקום. משהו הבהב במוחו של אביתר.
"דרך שם יצרת קשר עם חברים שלך?"
מתניה לא ענה.
"יצרת קשר עם חברים שלך. הם באו אלי הביתה" שוב נשב בקולו קור. "אל תעשה את זה שוב".
"הם לא יבואו שוב, אל תדאג".
"אלי הם לא יבואו, אני יודע." אביתר גחן אל גיסו. "מתניה, אל תיצור איתם קשר. לטובתך אני אומר".
מתניה הגניב מבט שמאלה. התנועה לא חמקה מעיניו של אביתר.
"מישהו עוקב אחריך?" הוא הביט לשמאל. הפסל ניצב שם, מאובן.
"לא, אביתר, אני ממהר. טוב לראות אותך". מתניה פזל אל החבילה.
"קרה משהו". אביתר שאל–קבע.
"אני לא חייב לך דין וחשבון על כל צעד שלי". מתניה תקע בו מבט מתריס.
"דווקא כן. מתניה יקירי. כל צעד שאתה עושה הוא איכשהו בזכותי, אתה לא חושב? ואם הוא לא יהיה זהיר ותיכנס לצרות, אז גם אני אהיה בצרות. ותאמין לי שהכנסת אותי למספיק מהן".
"איזה צרות?! כרגיל, כולם מעריצים אותך".
"אה, כן? והמדינה שאתה נמצא בה עכשיו לא תרצה את ראשי כשיגלו שהנחתתי אותך פה? יש גבול לקשרים שיש לי, גם האנשים שמכירים אותי בישראל לא יוכלו לעזור בכזה מצב. ועכשיו אני שואל – וזו הפעם האחרונה שאהיה אדיב איתך, מתניה", הוא התקרב עוד קצת למתניה. וקולו הונמך. "רק תדע שאני עדיין תוהה אם עשיתי את המעשה הנכון, אולי טעיתי. אבל לא נורא - תמיד אפשר לתקן" אביתר הרגיש רע כשאיים כך.
"הכל בסדר". השיב מתניה. מבטו היה גלוי, אבל והא הסתיר משהו. אביתר הרגיש את זה בכל גופו. כסוכן אומן לקלוט כל שביב מידע משפת גופו של המשוחח. טיק עצבני, שפשוף אצבע, חיכוך בעורף. לכל פרט קטן יש משמעות. מתניה ידע על שפת גוף, בכל זאת גם הוא הוכשר בשלדג לעבור חקירות מסיביות. אבל סוכן מוסד הוא לא היה, ואביתר כן.
"סגור על זה שהכל טוב? ניערת מעקב?" אביתר שאל חרישית.
"ניערתי מצוין".
אביתר גיחך. "בינגו. מי אמור לעקוב אחריך, מתניה כהן? לא הטלטלנו על חצי עולם בשביל למנוע את זה? ממי היית צריך להתנער? מה מפחיד אותך? דבר צפוף, אין לנו זמן". הרוח שרקה חזק פתאום.
"כלום, אביתר. תביא את החבילה". מתניה אמר בקול שקט. אביתר חשש לרכון ולהרים אותה. הוא נחשף כך לפגיעה ולא ברור לו מה עובר על מתניה. לא סביר שהוא יפגע בו, אבל איך ידע שהוא לא נתון לאיומים, ושלא הגיע לקצה בגלות מרוחקת.
"תרים אתה", הוא חייך חיוך מקסים, "זה שלך".
"אני לא בוגד" קולו של מתניה נצרד. הוא הרים את החבילה והושיט את ידו ללחיצה: "חברים?" תקווה הבהבה בעיניו.
מתניה מתחמק. זה היה ברור לאביתר. אבל הוא העביר את האקדח לשמאלו, ולחץ את ידו של מתניה. משהו מחוספס חצץ בין הידיים.
"תקרא הכל". אמר מתניה בתנועות שפתיים מודגשות. "ואני בסדר, אל תדאג לי".
אביתר הנהן בפנים חתומות. "תהיה חזק, מתניה". הם עדיין לחצו ידיים.
"גם אתה", מתניה לחץ את ידו חזק. חזק מדי.
ואז הרעיד את הקרקע קול מחריש אוזניים. בלי לחשוב, הצמיד אביתר את מתניה לקרקע ביד איתנה, ידו השמאלית מכוונת את האקדח לרקתו. עשן סמיך אפף אותם מכל כיוון.
"זה לא אני, אני נשבע!" נאנק מתניה.
אביתר חשק שפתיים בכוח כדי לא לזעוק. מתניה, מי היה מאמין.
"אביתר, הפסל - - - " מתניה התפתל. אביתר הוסיף לאחוז בו ביד פלדה והפנה את ראשו לשמאל.
הפסל נעלם.
מתוך העשן שהחל להתפוגג בקעו שלוש דמויות שחורות, חמושות. אז זה לא מתניה, כנראה, אבל זה לא עושה את המצב פשוט יותר. "אביתר! זה חיים ומוות! תן לי לקום!" מתניה נאבק בו ממש. בזווית העין הוא ראה את הלוחם הקיצוני רץ לעברם. אין לו אפילו שניה אחת לקשור את מתניה. בשבריר רגע הוא זינק, בעט במתניה הצידה והעיף את התמ"ק שאחז הלוחם בידיו במכת אגרוף מדויקת. מי שזה לא יהיה, הוא חייב להישאר בחיים. יש לו בן קטן ומתוק לא הרחק מכאן, והוא הבטיח לחזור מהר, ובריא, ושלם.
הלוחם התקפל לרגע והתרומם, אקדח בהק בידו. אביתר מצידו הניף את אקדחו שלו. דמות נוספת בקעה מתוך העשן, מטושטשת. מתניה זינק עליה. " עזוב ת'אקדח, אביתר! הם לא יודעים קרב מגע!" הוא זעק בעברית.
חיים קלים, אביתר שלח בעיטה הגונה על הבחור השחור מולו, והעיף אותו לקרקע, הלום. השני גם הוא נוטרל על ידי מתניה באגרוף קטלני לסרעפת. אביתר פשט את הסוודר שלו וקשר את ידיהם במהודק. יהיה לו קצת קר הלילה, לא נורא. מתניה הרים תמ"ק אחד ואיים באמצעותו על השניים בחיוך לא נעים. הם אפילו לא ניסו להתנגד.
אביתר נשך שפה. מתניה לוחם טוב, אין ספק. אבל זה היה קל מדי, לשניהם. הוא לא זוכר מתי הפעם האחרונה שנאבק בלוחם טירון שיודע רק לאיים בירי. ואיפה נעלם הלוחם השלישי?
"המשחק נגמר, חברים" אמר קול באנגלית מושלמת, ואביתר הרגיש קת אקדח קרה ננעצת בגבו, באינסטינקט הוא ביצע אגרוף סיבובי מהיר. אם השלישי כמו השניים הקודמים, הוא לא יהיה מוכן לזה בכלל, וכנראה גם שהוא לא יירה. הוא צדק. לאחר מאבק קטן הוכנע גם הלוחם האחרון וכנראה הבכיר מבין שלושה. כעת שכבו שלושתם על הקרקע, שניים דוממים והשלישי מתפתל ונאנק.
אביתר הרים את אקדחו, מכוון אותו לשלישי.
"who are you?" הוא שאל, רגוע רגוע.

תודה על זה!!
מעולה.
@יונה ספיר, תגלי לנו את ההמשך?

נפש · 14/6/21

@פסיק, החיקוי מושלם.

דוכסוסטוס · 14/6/21

נכתב ע"י Violinist:
דוד זריצקי (מהרגע הראשון זה צועק אבל ר' זעמיש היה המכה בפטיש)
נכון?!

זה.

נכתב ע"י שלמה שקד:
חנוך ריגל ז"ל?

לא מכיר.

שלמה שקד · 14/6/21

נכתב ע"י דוכסוסטוס:
לא מכיר

'פרצופיהם אינם שווים' על חיי השטעטל, מאוד מרתק, הוא כתב גם את 'נר המערבי' על האור חיים הקדוש.

הכלבויניק · 15/6/21

נכתב ע"י BEYOND:
-ובכן, זה קטע מתוך טקסט שלא נכתב לאתגר וכדי להתאים לאתגרנו הוא עבר כמה מוטציות. למנחשים נכונה (זה קל!) יוענק קטע נוסף מתנה -

כ"כ טוב!

נכתב ע"י CN:
מעולה.
@יונה ספיר, תגלי לנו את ההמשך?

מצטרף, מחכים למתנה...

שפריצרית · 15/6/21

נכתב ע"י דוכסוסטוס:
זה היה אמור להיות נחמן גרשונוביץ

מה זה?
ושמחת בחייך 4?

אנטיפטרוסה · 16/6/21

וכמו בכל מקום - יש את החיקויים האיכותיים שגם בלי הלוגו המקורי מזהים מייד
ויש את אלה שלא מסתדרים בלי הטבעה ענקית ומודגשת
למשל להשתמש בשמות מסויימים שמככבים בספר ידוע של סופר מסויים - זה חיקוי פחות איכותי...

אחד האתגרים החזקים שעוד עתידים להרשם בדפי ההיסטוריה של הפורום,, ללא ספק.

הזדמנות · 16/6/21

נכתב ע"י אנטיפטרוס:
למשל להשתמש בשמות מסויימים שמככבים בספר ידוע של סופר מסויים - זה חיקוי פחות איכותי..

טוב, לקחתי לתשומת ליבי

יאן · 16/6/21

נכתב ע"י הזדמנות:
טוב, לקחתי לתשומת ליבי

לא, לא. התכוונו אלי, נו, עם הפרויקה.

הזדמנות · 16/6/21

נכתב ע"י יאן:
לא, לא. התכוונו אלי, נו, עם הפרויקה.

מוכנה להתחלק באשמה

שלמה שקד · 17/6/21

@הנף מקלדת ר' מנדל עדיין קיים?

שיילה · 17/6/21

@הנף מקלדת
מוכשר אתה!

שפריצרית · 17/6/21

נכתב ע"י יאן:
לא, לא. התכוונו אלי, נו, עם הפרויקה.

לא, לא. התכוונו אלי, נו, עם הליאה.

נכתב ע"י אנטיפטרוס:
למשל להשתמש בשמות מסויימים שמככבים בספר ידוע של סופר מסויים - זה חיקוי פחות איכותי...

זה נכון. כל רמז אחר מלבד סגנון הכתיבה פוגע באיכות החיקוי.
אבל כדי לשמור על אותנטיות הז'אנר, צריך למצוא שמות מהסגנון שהשתמש בו הסופר.
אי אפשר לקרוא לדמויות אילה או סעדיה, אם הזמן והמקום לא מאפשרים זאת.