דיון נספח לאתגר - טביעת אצבע ספרותית

[הנף מקלדת]

כשהרצתי בראשי את הסופרים בעלי סגנון ייחודי, @Natan Galant היה בין הראשונים.
אמרתי לעצמי תן ל @הדוויג .
נתתי.
יצא כמו שוקולד בלגי חום כזה שנימוח ונמס כמו קפה נמס. חשבתם פעם למה קוראים לזה 'נס'. איך מתאים לי נס עכשיו. כמו של פעם עם מושקה והפריץ. זה הזמן להיפרד.

 

[הנף מקלדת]

@יאן אתה קוטף טוף.

 

[דוכסוסטוס]

@CN לי זה הזכיר את @הני ר.

 

[דוכסוסטוס]

להשכרה: אופני כושר. מעולם לא הועילו.

למסירה: ש"ס, מעולם לא נלמד.
סיפור ב-5 מילים.

 

[castamir]

להחכרה: פונדק. יד ראשונה ממושקה.

 

[הדוויג]

אחת השאיפות של כל סופר היא לפתח לעצמו סגנון כתיבה אישי וייחודי לו. סגנון מיוחד שמזוהה איתו.

חוץ מסופרים יש עוד הרבה כותבים עם סגנון ייחודי וטביעת אצבע מזוהה.
למשל: יעקב ב. פרידמן, ידידיה מאיר, בנימין חינקיס, אריה זיסמן, א. סתיו / י. אלכסנדר (פטנט רשום), 'אדון אז נדברו', משה מיכאל צורן (טובך יביעו ושות'), מנסח שמות המוצרים של משנת יוסף.

 

[הנף מקלדת]

חוץ מסופרים יש עוד הרבה כותבים עם סגנון ייחודי וטביעת אצבע מזוהה.
למשל: יעקב ב. פרידמן, ידידיה מאיר, בנימין חינקיס, אריה זיסמן, א. סתיו / י. אלכסנדר (פטנט רשום), 'אדון אז נדברו', משה מיכאל צורן (טובך יביעו ושות'), מנסח שמות המוצרים של משנת יוסף.

האמת שהבאת לי פה כמה רעיונות.
תודה.
מוסיף את
ט. כץ
ארנון יפה פאריס
צבי יעקובזון.
אבי בלום

 

[יצחק ג.]

אכן.

היית משתמש בשמות אליצור ואליצפן הידועים...

 

[הכלבויניק]

@הזדמנות נוספת לקרוא את הסדרה הנוסטלגית...
אחח, שייקו שייקו.

נשארנו במתח, מה קרה בסוף עם הבקבוקים?

 

[קוביד]

מנסח שמות המוצרים של משנת יוסף.

זה כבר ליין חדש של סופרים:
מנסח המודעות בנתיב החסד
כותב הפטשקווילים של אייזנבאך
נגד האינטרנט
נגד הפאות
נגד הנופשים
נגד האייפונים
ונגד הנגד....

שגיעות כטיב גסוט כובה!

 

[קוביד]

@הזדמנות חדשה לילדי שי,
האמת שעד שהגעתי לזה:

ישעיהו וולף!

לא הבנתי מה מקלף לי עשרות שנים במח.

 

[Natan Galant]

@מסוגל
יש לי מחמאה אדירה בשבילך.
שים לב.

אישית אני מאוד אוהב את חיים ולדר. לא רק הכתיבה. הניואנסים, ההבחנות, המסרים, תפיסת העולם שמבצבצת בספריו (לא האחרונים כמובן). קראתי מספר רב של פעמים את 'שימו לב אל הנשמה', 'מאחורי המסכה', 'יש דברים נסתרים' ועוד כמה עתיקים.

בכל הספרים האחרונים, והלפני האחרונים, אני מחפש ומחפש את הטעם הטוב של אז - ולא מוצא. הכל שטחי למדיי. אמת, כתוב טוב מאוד, אתה קורא וקורא, אבל לא מעבר. יש את המסר שהסופר תכנן להעביר לך (תורה לא מזיקה, איך ללמד מישהו לקח בל ישכח, וכדומה), אבל זהו מסר מתוכנן. מתוכנת. כמו הכתיבה.

מסר לא מתוכנן, לדוגמה, אני מתכוון כמו בסיפור של לייבל'ה הצייקן. איזה מסר אדיר! איך אדם יכול לאבד את כל העולם הזה בגלל מרירות קבועה, חמצמצות. ולעומתו, איך יהודי מדהים כמו הדיין (ר' אליהו?) צריך לקרוע את עצמו כדי לתת תרומה ליהודי כה הפוך ממנו.

אלו לא מסרים מתוכננים, אלו תמצית דם הכותב.

הסיפור שכתבת הוא לא סתם 'חיקוי' של סוג הכתיבה. הוא אדיר. הצלחת לכתוב את חיים ולדר עצמו, את דם ליבו, את אישיותו (כפי שמשתקפת בספרים של פעם כמובן, בלבד, לא מכיר את האדם אישית) - ובסגנונו המדוייק האותנטי. לפני שהכל נעשה מסחרה.

 

[Natan Galant]

@הזדמנות נוספת לקרוא את הסדרה הנוסטלגית...
אחח, שייקו שייקו.

נשארנו במתח, מה קרה בסוף עם הבקבוקים?

אוי, ילדי שי. ננסי המרשעת. איזו נוסטלגיה.
חבל שהיא לא מוציאה ספרים גם היום באותה רוח.

 

[.כותבת.]

חייבת להקדים שעוד לא קראתי שום דבר ממה שעלה. שני דברים:

א. האתגר הזה מדגדג באצבעות, אבל בדגדוג כפול
מה שעלה לי במוח מיד כשראיתי את האתגר זה - 'אוקי, זו בעצם בחירה אכזרית בין לעשות צחוק מהסופר לבין לעשות צחוק מעצמי..'
נראה אם אצליח לצעוד בתוך היופי בלי לוותר על גבולות המותר

ב. נראה לי שהאתגר הזה יותר מכל אתגר אחד יצור מלא טיוטות שלא יעלו לאתרינו, ממלא סיבות.
אז יש לי בקשה מהאמיצים - שמרו את כל הטיוטות, ותעלו (בנפרד מהאתגר) את הטיוטות, יחד עם תיאור של התהליך כולו. כמובן שאני לא מתכוונת להעלאת טיוטות פוגעניות אפילו לא קצת, אלא לכאלו שנפסלו מסיבות אחרות

 

[דוכסוסטוס]

אז יש לי בקשה מהאמיצים - שמרו את כל הטיוטות, ותעלו (בנפרד מהאתגר) את הטיוטות, יחד עם תיאור של התהליך כולו. כמובן שאני לא מתכוונת להעלאת טיוטות פוגעניות אפילו לא קצת, אלא לכאלו שנפסלו מסיבות אחרות

משרד המנהלת שבקומה הרביעית השקיף היטב על שביל הכניסה לבית-הספר אבל סיפק גם תצפית טובה על כל מודיעין עילית. נחמה אייזן הביטה בשעונה והנהנה בשביעות-רצון, השעה הייתה שמונה ועשרה, וזרם הילדות הממהרות אל השער הלך והדלדל, נחמה קידשה לאחרונה מלחמה בנגע האיחורים ושמחה לראות את התוצאות הברוכות. היא כמעט הסיטה את הווילון כשמראה מחשיד צד את עיניה.

שני ערבים שהתקדמו אל השער התפרצו אל ביתן המאבטח, היא היטיבה את משקפיה והצליחה לראות מבעד לזכוכית את גדי המאבטח קורס תחתיו. שלושה ערבים נוספים רצו פנימה אל החצר. נחמה התנערה מההלם הראשוני שתקף אותה וצבטה את עצמה כדי לוודא שהיא לא הוזה ובית הספר שלה במרכז מודיעין עילית אכן נמצא תחת מתקפה של מחבלים.

זמן העלייה במדרגות עד לקומה הרביעית הוא שתיים וחצי דקות, זה הזמן העומד לרשותה, היא רצה אל המיקרופון כדי להתריע את הבנות אך להפתעתה הוא היה מקולקל. היא בחרה עט כחול עם שפיץ משונן, מתחה סביבו גומייה רחבה. היא שיערה את משקל העט בכעשרים גרם, הכפילה אותו בצפיפות סיבי הגומייה האיכותית, התוצאה הייתה גבולית אבל זה הכלי היעיל ביותר שיש בידה כרגע.

היא כיוונה את התת-מקלע המאולתר אל חלון הביתן הפתוח ושחררה את הגומייה. העט ננגח בעורפו של המחבל הצעיר וזרם מעורב של דיו כחול ודם אדום, ניתז סביבו אך הוא לא נפל ארצה.

היא התכוונה להרכיב גומייה על עט נוסף אך אז נשמעו קולות בערבית מהמסדרון. דרך המילוט היחידה שנותרה פתוחה היא תעלת המיזוג, עיניה הוארו כשזיהתה את המקדחה של השרת על הארון, המקדחה פירקה בקלות את פתח המיזוג, נחמה טיפסה בזהירות על סולם וזינקה פנימה בזחילה. אלא שאז זיהתה את גיטי המזכירה בפתח החדר ובידה פח גדול, "אל תזוזי" הורתה לה גיטי בקול מצווה "הפח שביד שלי מלא במקקים מעופפים, במידה ותברחי, אני אשחרר את כולם פנימה אל תוך התעלה".

כדי להמחיש את כוונותיה שחררה מקק מעופף אחד, נהנית מצווחות הביעותים של נחמה. המנהלת הכבודה לא יכלה לדעת שזה המקק היחיד שהיה בתוך הפח הענק.

מתוך תעלת המזגנים נחרדה נחמה לשמוע את גיטי המזכירה מנהלת שיחה עירנית בערבית שוטפת.

זה היה אמור להיות נחמן גרשונוביץ

 

[הדוויג]

הזכרת לי קטע שפורסם בפעקלע של נתן (מס' 82) מאת מאיר חיימובסקי.

חבורת מעשים טובים

יוסי השתלשל למרתף כשלעיניו ציוד משוכלל לראיית לילה, הכספת נצנצה לו בצד החדר, לצידה נמנם השומר על כסא ים עתיק. יוסי ניצל את גורם ההפתעה וקרב בצעדי חרש אליו וריסס את פניו בתרסיס ההרדמה. הוא נפל בחבטה מהכסא אל הרצפה.‬
‫מהצד השני זינק חברו, ענק בעל שרירים בולטים ורץ לעבר יוסי, המרחק ביניהם הצטמצם במהירות, יוסי לחש את הסיסמא, חבורת מצוות לשמור ולעשות, בעוד בידו השמאלית הוא מהדק את הכיפה, הוציא בשליפה את אקדח הפלא מהכיס המיוחד שתפר לו הרב טייפגר זצ"ל.‬
‫הוא סחט את ההדק כשהענק כבד היה קורב אליו במרחק נגיעה.‬
‫הכל בזכות הרב, מילמל.‬
‫כעת שני השומרים מורדמים למשך שבע דקות.‬
‫הוא החל לפתוח את מנגנון הכספת בעזרת קוד המאסטר אותו גנב מגרישה.‬
‫הכספת נפתחה, נותרו לו רק ארבע דקות, הוא נכנס לחדרון הצר, האור נדלק עם פתיחת הדלת,‬
‫מימיו לא ראה אוצר שכזה, בכסף זה אפשר היה להאכיל את יתומי משפחת חיכבר מחבורת מצוות 18, כמה חבל שנבלים אלו שולטים על כל הכנסות עיריית קריית גת.‬
‫נותרו לו רק שתי דקות, הוא נבר בין ערימות הדולרים, אחד השומרים בכר החל להשמיע גניחות התעוררות,‬
‫האם ימצא יוסי את התפילין לפני השקיעה?‬
‫האזינו לחבורת מצוות 856 ותדעו גם אתם את התשובה...‬

 

[שיר למעלות]

@דוכסוסטוס
האם יש אישור לפרסם את הקטע שרשמת?
ולמי לתת קרדיט?

 

[דוכסוסטוס]

@דוכסוסטוס
האם יש אישור לפרסם את הקטע שרשמת?
ולמי לתת קרדיט?

אפשר לפרסם קישור.

 

[דוכסוסטוס]

הרחוב אינו יודע לשאול. אך התמיהה מתפרצת מאליה בלא-קול, שועטת על אבני המדרכה הסדורים בקפידא פסין-פסין – משל היו קופסאות שימורים במזווה של גברת פולניה, דולפת היא מבעד עטיני המזגנים, מעופפת בין עדת זבובים המקיפה במעגלים מכולת אשפה מעלת צחנה.

עוצרת לפוש על פני ספסל מתכת שתקן בצבע חסר-שם, מרופד בפרחים נובלים, ספק נשרו מתוך רעמת העץ הגוחן מעליו לבולעו – ספק נטועים הם שם מבראשית יחד עם הספסל שאין איש אומד שנותיו.

מתפתלת על תוואי הכביש האפרורי המוכתם בשמן אוטובוסים ובשאריות סימוני דרך, נרמסת תחת גלגלי המכוניות שצופרן לא יודע מנוח.

והפליאה לא מוצאת לנפשה מזור – כל אלו עבור מי, ולמאי?

אך מעת שאבני המדרכה מהדהדות את אוושת פסיעותיו של ר' זעמיש, באה הקושיה אל כנה – משל מעולם לא סבבה בחוצות באין עונה. האריחים מצטופפים תחת מנעליו הבלים, וכמו מתנערים מאבק הדרכים העוטפם תדיר, לאמור: עלי יניח ר' זעמיש את משקלו הצנום, בי יטיח את מקל ההליכה הצנוע, אשא אני את שקית הספרים המהוהה שלו, שעה שכבדה עליו ההליכה ונוטל הוא רגעי מנוחה לרוחו היגעה.

עיניו החבויות תחת צמד גבות כרסתניות צופנות-סוד, מושפלות אל הקרקע ופסי המדרכה המשובצים בדקדקנות מיישרים לפניהם את הדרך. ניחוח האשפה, ספק אוסף את חרפתו אל חיקו במבוכה – ספק מתקבל בליבו הרחב כאולם של ר' זעמיש בחיבת-חלבנה. זרזיף מזגן תועה מטיף טללי תחיה על מצחו, לשומרו קמעא מאימת הבלת תמוז.

וספסל הדרכים המכונס תמיד, מתגבר על ביישנותו ומזמן את ר' זעמיש וספריו הישנים לשעה של קורת-רוח, והאילן הגדול שעליו כמו מבטיח לחופף עליו מפני החמה ומעם שאלות הרחוב.

זה ברור לאן כיוונתי?

 

[הכלבויניק]

@שיילה, יש את זה גם בקלטת?

___

סיפרתי לילדה שלי,
והיא שאלה "אבא, זה קרה באמת?"