~~~ נספח לאתגר חודש חשוון ~~~

[GRN]

מה את מצפה שנודה?
לא רצחתי, לא ירשתי, לא הכיתי בסתר, לא עשיתי מעשים שאין הגליון יכול לספוג, כי גם אני לא יכולה לספוג, לכן אני לא עושה.
בציבור שלנו משתדלים לא לעשות מעשים שאין הדעת סובלת. כך שגם הוידויים לא יגעו בנקודות הללו.

אני רואה פה נקודת שבח.

הדבר היחיד שיכולתי לגלות ואני לא- זה מי זו הניק מלפפון..

הבנת אותי לא נכון?

 

[עדינה הלפגוט]

מה את מצפה שנודה?
לא רצחתי, לא ירשתי, לא הכיתי בסתר, לא עשיתי מעשים שאין הגליון יכול לספוג, כי גם אני לא יכולה לספוג, לכן אני לא עושה.
בציבור שלנו משתדלים לא לעשות מעשים שאין הדעת סובלת. כך שגם הוידויים לא יגעו בנקודות הללו.

אני רואה פה נקודת שבח.

הדבר היחיד שיכולתי לגלות ואני לא- זה מי זו הניק מלפפון..

את מדברת על דברים מאוד קיצוניים, אנחנו לא שם.
בינינו, לכןלנו יש סודות קטנים גדולים. כל מיני רגשות מוחבאים. אצל רובינו, אנחנו עצמנו כלולים באיש ההוא, ממנו מסתירים את הסוד.

 

[מלפפון]

הבנת אותי לא נכון?

יש מצב.

 

[GRN]

את מדברת על דברים מאוד קיצוניים, אנחנו לא שם.
בינינו, לכןלנו יש סודות קטנים גדולים. כל מיני רגשות מוחבאים. אצל רובינו, אנחנו עצמנו כלולים באיש ההוא, ממנו מסתירים את הסוד.

זה לא חייב להיות 'סוד'.
או שבעצם, אולי זה סתם עניין של הגדרות.

 

[במבה נוגט]

מה את מצפה שנודה?
לא רצחתי, לא ירשתי, לא הכיתי בסתר, לא עשיתי מעשים שאין הגליון יכול לספוג, כי גם אני לא יכולה לספוג, לכן אני לא עושה.
בציבור שלנו משתדלים לא לעשות מעשים שאין הדעת סובלת. כך שגם הוידויים לא יגעו בנקודות הללו.

אני רואה פה נקודת שבח.

הדבר היחיד שיכולתי לגלות ואני לא- זה מי זו הניק מלפפון..

אמאל'ה איזה ראש קרימינלי!!!
מיד כשקראתי את האתגר חשבתי על רגשות סודיים, על פחדים טפשיים, על יחסים מורכבים. וזה יש לכולנו, לא?

 

[שפריץ]

יוכי000 את לוקחת! איזה אמיתי!

 

[ש. צ. וינמן]

אנחנו פשוט נמצאים באותה חברה שמאפשרת לנו או לא מאפשרת לנו לומר את אותם דברים.

ב"ה,
אשרינו.

 

[תהילה חזקיאן]

...

 

[מימי זו]

אני הראשונה עם שירה מודרנית, נכון?

 

[גלבוע]

הוא לא סיפר להם אף פעם שהוא פוחד.

כשהוא חושב על זה, אף פעם לא אמר להם שהוא לא רוצה, שהוא מפחד, שהוא מזמן לא מאמין במה שהם כל כך נואשים להאמין ושהוא רק רוצה להישאר בבית, בשקט. להישאר בבית עם הספרים שלו והמחשב שלו ולא לצאת מהחדר בכלל ולא לשנוא בכלל. כשיגדל, הוא חולם להיות רופא בכלל, או רוקח. אולי וטרינר. לעבוד במקצוע בורגני ומכובד, כמו ההורים שלו, כמו הדוד שלו שחי בגרמניה בבית גדול ויפה ומרוויח המון כסף.

הוא אף פעם לא אמר להם שהוא לא רוצה, אבל בלילה הוא מטפס ביחד איתם על ההר הטרשי, מביט על נחש המכוניות שמתפתל זוהר על הכביש מתחתם. עומד בחשכה ביחד איתם ובליבו חושך גדול.

כשהסלעים הכבדים מתגלגלים על ההר הוא מעמיד פנים שהוא משליך אותם בפראות כמו כולם, באותה שנאה חשוכה ועיוורת, אבל בשקט כשאף אחד מהם לא רואה הוא משתדל לכוון לצד, שלא יפגעו באף אחד. שלא יזיקו לאף אחד. וכשאחד הסלעים שהוא לא רצה לזרוק מדרדר במדרון ופוגע בשמשה של הרכב אפילו שהוא לא כיוון בכלל וכולם מריעים לו ומוחאים כפיים הוא מרגיש את הבכי מטפס לו מהר בגרון.

הוא בכלל לא רצה להיות אחד מהם אף פעם, הוא חושב כשהוא נס על נפשו בהר הטרשי והרמקולים זועקים סביבם ואורות הזרקורים שוטפים את ההר החשוך באור גדול ומסנוור. הוא לא רצה להיות אחד מהם אף פעם, הוא מבטיח שלא! אבל כשהחיילים משיגים אותו וקוראים לו לעצור, הוא מבין שזה כבר לא משנה בכלל.

אז עכשיו דווקא יש לו סיכוי.
הוא יכול להתחיל תואר במדעי החיים, ואחר כך לנסות להתקבל לרפואה

 

[זלפה]

"3012"!!!

 

[Ok - מירי טריטל]

במבה נוגט, אהבתי מאוד!

 

[GRN]

במבה נוגט, אהבתי מאוד!

לדעתי שימשת פה לרבים, שאולי לא מעיזים אפילו לחשוב את זה.

 

[שפריץ]

גולדשטיין, מהמם!

 

[שפריץ]

רותי לא הגבילה גיל בשותפות באתגר, נכון?
בת ה8 שלי ראתה מה שכתבתי ואמרה שגם היא רוצה להשתתף באתגר.
אמרתי לה לכתוב לי על המייל.
אני רק עושה 'העתק הדבק':

הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש

אמרתי לשכנה שלי שהורים שלי מחצור מבקרים עצלינו.
אבל לו אמרתי לה שבסוף רק אמא שלי מבקרת.

אמרתי לחברה שלי שאנחנו ב''ה אוברים דירה רק שחכתי להגיד.
לה שתיחנתי את זה ליפני שנתים ובסוף לא.

הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש את שמי

אמרתי לחברה שלי שקניתי פסתה מוכרמת .
רק לא אמרתי שסבתה שלי הביה לי ת'כסף.


הדבר שמעולם לא אמרתי לאיש זה שמחר יש לי יומולדת.

סיפרתי לדודה שלי שהכריכה של הספר שקניתי הציור של זה בצבע.
סגול אבל לא סיפרתי לה שחצי מיזה כחול

וזה מה שהיה בשבועה אחד




מלפפון, איזה מותק!!!!!

 

[מלפפון]

מחר אברר איתה מה הכוונה של כל אחד.
כרגע העפתי אותה למיטה והבטחתי לעדכן מחר אם צלצלו לה..

(הסברתי מראש כדי שלא תתאכזב שמי שכתב פה זה אנשים שכותבים כבר שנים, כך שהיא לא תזכה, אבל אגיד לחברה שלי מפרוג לצלצל לה).

 

[מלפפון]

"פרו-מה?" - - -
"פרוג" היא חזרה, לאט, ובהברה ברורה, גולדי מהבנין השני, "פרוג" קוראים לזה.
"פרוג"?
"לא שמעת על פורום פרוג"?
היא הביטה עלי במן מבט כזה, נימה של בוז מבצבצת שם, אני בטוחה. איך לא? השכנה הפרימיטיבית, שלא יודעת מה זה פרוג...
'פרוג', הלם במוחי השם, 'פרוג', ולנגד עיני דמותה של גולדי השכנה, המשכילה והנבונה, המוכשרת והיודעת-הכל, שיודעת מה זה פורום 'פרוג'.
הגעתי הביתה, חדורת מטרה.
וזה לא היה כל כך קשה, להשיג גישה נאותה. ולהרשם.
שם משתמש?
'נבונה'! איך לא?
תחומי מקצוע?
אני מרפרפת על הרשימה, מחפשת אוטומטית את ה'עקרת בית' ומיד מתנערת, פונה לעבר התחומים הנחשקים, מסמנת לי מספר תחומים קוסמים, סופרות וכתיבה, צילום, עיצוב גרפי...
ומאז. החיים שלי השתנו.
5 שנים שאני שם, משכילה, מחווה דעה על לוגואים, מייעצת לגבי שירים, מעבירה ביקורת על צילומי ניו בורן, מכריעה בוויכוחים בקופירייטינג. מלהגת, ומרגישה ממש 'נבונה'. מתייעצת ומייעצת לגבי קניות ב'נקסט'.
ואף פרוגיסט, מ26,156 הפרוגיסטים, לא יודעים, שמה שאני, זה עקרת בית, ובחצי שנה האחרונה, כשהמצב הכלכלי התחיל להלחיץ, אני גם חצי משרת קופאית במכולת בשכונה, ודודה שלי שולחת לי בגדים מילדיה שבגרו...
ועוד משהו, שבחיים שלי לא לחצתי על כפתור ה'תשלום' בנקסט...

 

[רִפְקִי.]

רוצה טוב,

אחד הטובים מאוד

חוזרת לזה שוב ושוב...

 

[שפריץ]

גם אני.... זה אתה כתבת?

 

[זלפה]

שואלת את השאלה שנשאלה באשכול האתגר-
איך זה שיש לה מחשב? ואינטרנט?