נספח לאתגר הדו שבועי ניהול קונפליקטים

[נחמי פורתא]

קשה לי להבין את העניין של 'שבירת מסורת' בפזילה החוצה מהחסידות. הרי כל החסידות הייתה שינוי גדול ממה שהיה נהוג באותם ימים ושימת פוקוס ודגש על דברים שהיו פחות מקובלים.
אם הבעש"ט או המגיד ממעזריטש או ר' לוי יצחק מברדיטשוב היו מחליטים לא 'לשנות מהמסורת' הרי לא הייתה כיום תנועת החסידות כלל.

אם קריאת הסיפור גרמה לך להרגיש שאני יותר בצד של אלה שמבחינתם פזילה החוצה מהחסידות היא אסון - אני מרגישה שהצלחתי, כי דעתי האישית היא ממש הפוכה...

 

[yonatanr]

אם קריאת הסיפור גרמה לך להרגיש שאני יותר בצד של אלה שמבחינתם פזילה החוצה מהחסידות היא אסון - אני מרגישה שהצלחתי, כי דעתי האישית היא ממש הפוכה...

לא היה שום ספק שדעתך היא בעד...
ואף הסתפקתי אם אין כאן 'שיפוט' ברור...
הטענה שלה היתה באופן כללי על אלו שסוברים כמו האבא.
וכמובן שכל אב רוצה שבנו ילך בדרכו, ומבחינתו הדרך שלו היא הדרך הנכונה. וככל שהאב מוציא יותר משאבים, ממון וטירחה עבור החסידות שלו ודרכה הייחודית, כך גוברת עצבותו כשהבן פוזל החוצה.

 

[א. איזראעל]

לא היה שום ספק שדעתך היא בעד...
ואף הסתפקתי אם אין כאן 'שיפוט' ברור...
הטענה שלה היתה באופן כללי על אלו שסוברים כמו האבא.

לגמרי.

 

[אפקטכתיב]

הלב שלי דופק.
העליתי לאתגר !!
וואו בחיים לא כתבתי כזה סגנון.
אני בשוק מעצמי .
למי שיש ביקורת פליז בעדינות .
טוב?
אבל אני כן רוצה ביקורת.
ותזכרו שאני חדשה בכל האתגרים והכתיבה כאן.
@רותי רפפורט
תראי מה עוללתי לקטע ההוא ששלחתי לך ע"מ להתקבל.בטח לא תאהבי.

 

[yonatanr]

@אפקטכתיב
הנושא מאד מעניין
הסיפור היה יכול להיות כתוב יותר טוב -
אם הפסיקים תמיד היו במקומם הנכון - לפני הרווח
אם היו פחות אימוג'ים
אם המשלב הלשוני היה יותר גבוה
עלה והצלח!

 

[יעקב1245]

המדד היחיד שצריך להוביל אתכם הוא: האם הקב"ה יהיה מרוצה מהצעד שאעשה?

המדד היחיד?
כלומר, ברור שזה המדד היחיד, אבל גם האחרים שטוענים לאנשים שהם קטנו מלעשות זאת לא טפשים עד כדי כך הם פשוט מודעים לכך שהרבה מאוד אנשים שיבחרו להם בדרכים נפלאות ושונות יגיעו לעברי פי פחת ולא לדמיון שהם עומדים לעשות את מה שהקב''ה רוצה.
ויש לזה הרבה מאוד דוגמאות, יותר מידי.

כעסי יצא בעקבות המילים 'המדד היחיד', שכן השאלה האם הקב''ה יהיה מרוצה מהצעד שאעשה תלויה בדיוק בשאלה האם כל אחד אמור לבחור לעצמו דרך. וב'עברית' טאוטולגיה.
דומה הדבר למתדיינים שמוכיחים את טענתם בכך ש'הפשט' של המילים מוכיח את מה שאני אומר.

על כל פנים עצם הדברים נאים וראויים גם לדעתי, שאם נהיה כחגבים לעולם לא נרקיע שחקים. ובאתי על הקיצוניות שבדברים. (ומענין האשכול, להציג את הקונפליקט)

 

[אפקטכתיב]

@אפקטכתיב
הנושא מאד מעניין
הסיפור היה יכול להיות כתוב יותר טוב -
אם הפסיקים תמיד היו במקומם הנכון - לפני הרווח
אם היו פחות אימוג'ים
אם המשלב הלשוני היה יותר גבוה
עלה והצלח!

עד מתי אפשר לתקן ?-
(גם מבחינה טכנית-יש הגבלת זמן בעריכה?)
וגם האם מותר לשנות בעקבות ביקורת?
המשלב הלשוני היה גבוה והורדתי בכוונה.

*עלי והצליחי

 

[אפקטכתיב]

זה הגרסא הקודמת במשלב גבוה יותר

ענתיקות/גזוז (ענבים) בן יין

כבר סוף היום, חשוך ושקט בחוץ, רק הידיים שעדיין רועדות התאמצו לנעול את שער החנות.
הוא ניסה פעם, ניסה פעמיים אך מה לעשות, אלו החיים. הזיקנה עושה את שלה והוא לא הצליח אפילו לאחוז בידיים יציבות את המנעול.

מזוית עינו הספיק לראות את בנו מתקרב אליו.

"כן, בני, רצית משהו?

נו באמת, אבא, די תפסיק ווקשה עם העקשנות הזו, תן לי לנעול, בסדר?

הוא התעקש כדרכו: לא תודה אני מסתדר

ימים ושנים הוא נועל את החנות שפתח בעשר אצבעותיו, ייקח עוד כמה דקות מה יקרה? העולם של היום ממהר כ"כ, לאן הם רצים?!

בנו נסוג לאחור, כנראה נפגע. איייי הדור של היום רגישים, אבל לא יודעים כלום. לא יודעים מה זה לעבוד, לא מבינים מה זה עסק.

לעזור לי הם רוצים? אל תעזרו לי. תנו לי לעזור לכם גם לי יש מה לתת, כפרה עליכם.

למרות שנראה לכם שרק אתם מבינים מהחיים.

תכבדו אותי באמת תנו לי להיות מעורב ומשפיע. אתם מתייחסים אלינו כמו ענתיקה כמו קנקן ישן ששומרים עליו רק למזכרת ונזהרים שלא יישבר. לא משתמשים בו אף פ'עם ורק נזכרים להוציא אותו בזמנים מיוחדים להראות לכולם. די נמאס לי מגילויי חיבה וכבוד מדומים. הכבוד האמיתי הוא יחס למבוגרים כמו קנקן מלא כמו שכתוב בספרים של אבא עליו השלום, כמו היין העתיק והמשובח שיש לי במרפסת. אני אדם בעל משמעות. וחשוב לפחות כמו שחשוב לכם המכשיר החדש הזה שאתם בוהים בו כל הזמן. אמנם אני עתיק אבל עדיין לא עשוי מפלסטיק...

בן

כבר סוף היום, חשוך ושקט בחוץ, רק ידיו הרועדות עדיין התאמצו לנעול את שער החנות.
הוא ניסה פעם ופעמיים אך מה לעשות אלו החיים,הזקנה עשתה את שלה והוא לא הצליח אפילו לאחוז בידיים יציבות את המנעול.
אני מתקרב אליו רוצה לעזור .כל כך קשה לו וכן גם קשה לי לראות את אבא החזק והאהוב מזדקן לנגד עיני ..
"כן ,בני,רצית משהו?" הוא אומר לי ואני משיב-
"נו באמת ,אבא, די תפסיק בקשה עם העקשנות הזו,תן לי לנעול ,בסדר?"
אך הוא התעקש כדרכו:"לא תודה אני מסתדר"
הוא כל כך מתעקש וליבי נחמץ .אי אפשר להתקרב אליו ככה לתקשר איתו נורמלי .
הוא נעשה כל כך עקשן לאחרונה .עכשיו אני צריך לחכות לו עוד כמה דקות ארוכות
ולקבל בינתיים עוד כמה שיחות שלא נענו מהבית .
אבא באמת לא מבין הוא שכח מה זה מקלחות ארוחת ערב וילדים שמתגעגעים
ומחכים לאבא ולא מסכימים לישון בלי לילה טוב וחתימה על מבחן.
הוא שכח מה זה רעיה שלא הספיקה לנשום מהבוקר ומחכה לשתף בכל בעיות המשמעת
וקורות היום בעבודה. בכלל הוא שוכח גם הרבה דברים אחרים לאחרונה .שלשום הגעתי לפניו בבוקר
וגיליתי שהוא שכח לנעול את החנות
.כנראה שיש דברים שהזמן יכול לנגוס בהם.
צריך להזרים דם חדש ותוסס במערכת .חייבים לחדש להיות על המפה כל הזמן
.שהעסק לא ישקע בתהום הנשיה.
אבא כל כך חשוב לנו והעסק המשפחתי שהקים הוא נכס למשפחה בכל המובנים.
רק שאבא כבר הפסיק לשמוע ממזמן.אולי ככה זה כשמתבגרים?

 

[אפקטכתיב]

@אשר שרבר
יותר טוב ככה?
מה כבר קראת?

 

[אשר שרבר]

טוב מכיוון שמתחשק להעלות קונפליקט יותר מורכב
וזה קצת כמו כתבה, ואולי קצת מידי מודגש.
אעלה את מה שיצא לי בכל זאת, כאן.​

אדוני ראש הממשלה, פנה השליש הצבאי אל אוזנו של ראה"מ באמצע ישיבת הממשלה. קיבלנו דיווח על פיגוע באוטובוס תלמידים בשרוול בעזרייה, ככל הנראה מדובר בפיגוע קשה שבו כפי המסתמן ישנם שמונה ילדים הרוגים ועוד כמה במצב אנוש.

ראש הממשלה קימט את מצחו, וביקש מהשליש להביא עוד נתונים. ולשרים פנה ואמר. קיבלנו כרגע ידיעה מצערת על פיגוע קשה, אפילו קשה מאוד. בשכונת עזרייה שהוא בעצם כפר שצמוד לירושלים ה'מאוחדת'. אני נאלץ לפזר את הישיבה כרגע. וכבר מודיע על כינוס הקבינט המדיני ביטחוני. בשעה ארבע אחר הצהריים בקריה בתל אביב. אני אסע לשם עכשיו ואכנס את ראשי מערכת הביטחון.

עד הבוקר כבר נספרו שנים עשר הרוגים, ילדים.

אוטובוס שחזר עם תלמידים ממעלה אדומים לכיוון ירושלים נכנס לעזריה על מנת לקצר את הדרך, ונקלע למארב. לא ברור איך התפתחה שם המהומה שיצאה משליטה ולינץ של המון זועם בשלושים תלמידים הביא לטרגדיה שישראל לא חוותה מאז היציאה מחבל קטיף.

רחובות ירושלים המו מאדם, עשרות אלפים השתתפו בהלוויותיהם של הרוגי אוטובוס הדמים בירושלים, קריאות שבר מערובות בקריאות נקמה מילאו את העיר, סגר הוטל על השטחים, ונאסרה הכניסה ביום שישי לצעירים עד גיל ארבעים וחמש.

המתח בירושלים מורגש. שוק מחנה יהודה שקט, כאילו אין עגבניות למכור, המוסלמים העובדים במקום נעו בצידי הדרכים כהניסטים הרימו ראש, וריח של אבל עמד באוויר.

ראהמ נכנס לישיבת הקבינט זו השלישית כבר בארבעים ושמונה השעות האחרונות וטיל פצצה.

אני רוצה ללכת על רעיון חדש, תוכנית שונה.

היא אולי הוצעה בעבר על ידי גורמים כאלו ואחרים ובעיקר מהשמאל, אבל אני ראוה בה הגיון, ובעיקר סיכוי ריאלי להמשך קיומנו בחיים בארץ הזאת.

אקדים שתי הקדמות.

האחת ירושלים כיום איננה מאוחדת, לעיסואייה ולעזרייה לאבו טור ולשועפט נכנסים רק במבצעים עם שכפצים וקסדות. זו אינה ירושלים מאוחדת. תושבי השכונות הללו יושבים לנו כמו עלוקה כלכלית, נהנים משירותי הבריאות המשופרים של העיר הזו, מקצבאות ביטוח לאומי, אבל אינם שותפים בעול הכלכלי של העיר הזו, אינם משלמים מיסים וארנונה, אפילו מים וביוב אנחנו לא מצליחים לגבות מהם.

לעומת זאת השכונות האלו מוזנחות אנחנו לא מצליחים להפוך אותם למקומות מוצלחים בפני עצמם, והם הופכים לשכונות פשע כמו הפאבלות האחוריות של ריו דה ז'נרו.

ההקדמה השנייה. הערים שיצאו מהם כמות הפיגועים הנמוכה ביותר, הם יריחו רמאללה ובית לחם, הערים בעלי רמת החיים והכלכלה הגבוהים בשטחי הרשות.

בשנים האחרונות, ובמיוחד ביום האחרון אני, כן אני. מי שהתנגד לכל מסירת שטחים לאוייב, חושב שנעביר את האחריות הביטחונית והאזרחית של כפרי מזרח ירושלים לאוייב הערבי. בתוספת התקציב שבין כה וכה מונח היום לפתחה של עיריית ירושלים לחינוך ולפיתוח האיזור. על מנת להקים ירושלים מזרחית דה פקטו, כן כזה שאינה מאוחדת בסלנג הישראלי, וגע אני שאני הולך לזעזע את ירושלים ואת המדינה כולה, אך כמדומני שאין מנוס.

אם אנחנו רוצים ירושלים יהודית מאוחדת, אנחנו צריכים לצידה ירושלים ערבית מצליחה ותוססת.

ראש הממשלה סיים את דבריו, ההלם על פני הנוכחים היה גדול, הוא? מי שהוביל את ההפגנות של זו ארצנו, מי שחסם את את כל הארץ לילה לילה טרום הסכם אוסלו, מי שהנהיג את אלפי הנערים והנערות כתומי הצמידים לשמור על כגוש קטיף? הוא מדבר על נסיגה? על כניעה? בממשלת ימין שלא היתה דוגמתה בארץ הזו?

ראש המוסד הנהן בסיפוק, וחדי עין שמו לב לקריצה של הרמטכ"ל לעברו. הם יושבים עליו כבר תקופה, מנסים לשכנע פרקטית לא אידיאולוגית, שזו הדרך הטובה ביותר לייצר רוגע בירושלים. לקח להם שנה ושנתיים, והנה הוא קיבל אומץ ושם את הדברים על השולחן

שרי ממשלה יצאו ונכנסו, ההלם היה גדול. ותוך כמה דקות כבר צבאו העיתונאים על הפתח. הארץ רעשה, פריצות בשידור חי. מבקשים להבין מה קרה לאיש שסימל את האידאולוגיה הבלתי מתפשרת על אף שעל. מקיים את האידאולוגיה הלא מתפשרת של מה שרואים מכאן לא רואים משם, או של רק חמור לא משנה דעתו.

 

[אשר שרבר]

@אשר שרבר
יותר טוב ככה?

יש משהו יפה בניסוח הסלנגי
אבל בכל מקרה יש בעיה עם הפסיקים והרווחים, ועם האנטרים. גם בניסוח יש מקום לתת יותר זרימה.

 

[אפקטכתיב]

יש משהו יפה בניסוח הסלנגי
אבל בכל מקרה יש בעיה עם הפסיקים והרווחים, ועם האנטרים. גם בניסוח יש מקום לתת יותר זרימה.

בקיצור לעשות קומבינציה משתיהם?

 

[כנפיים]

על כל פנים עצם הדברים נאים וראויים גם לדעתי, שאם נהיה כחגבים לעולם לא נרקיע שחקים. ובאתי על הקיצוניות שבדברים. (ומענין האשכול, להציג את הקונפליקט)

ואם כבר קונפליקט, אז---

נראה כי השאלה המרכזית שצריכה להישאל האם עדיפה השמירה על הדרך הברורה, המסורתית, המלומדה ושאולי אינה אהודה ולא מתחברת ללבו של ההולך בה, ללא יכולת החלפה, ללא חיבור משמעותי, ללא סיכון בנפילה לעברי אותו פי הפחת המדובר, אך אולי עם סיכון לנפילה לפי פחת אחר בעקבות חוסר חיבור או קרבת הלב. או שמא עדיפה בחירה חופשית בדרך הרצויה וקרובה ללבו של האדם, אליה משכו לבו וחשקה נפשו, עם נטילת סיכון פה"פ הנ"ל , ועם סיכוי לחיים עם חיבור וקרבה.

ויסודותיו של הקונפליקט עמוק עמוק בשרשי ההשקפה של כל מיני דרכים וזרמים ביהדות, ועל פיהם הוא נידון.

 

[אפקטכתיב]

עד מתי אפשר לתקן ?-
(גם מבחינה טכנית-יש הגבלת זמן בעריכה?)
וגם האם מותר לשנות בעקבות ביקורת?
המשלב הלשוני היה גבוה והורדתי בכוונה.

*עלי והצליחי

אז א"א לתקן אחרי 108 דקות
קונפליקט

 

[יעקב1245]

יצחק החריש. קולות שונים התרוצצו בתוך ליבו

זה לא הכעיס אותו ההחלטה החד צדדית הזו?

 

[yonatanr]

כפי שתואר, הוא בעצמו היה בקונפליקט בקשר לצעד הזה.
הכי פשוט היה לתאר 'קונפליקט' חד ממדי, שהבעל הוא המושחת שדרש דירה, ולא מוכן לוותר על חלומו בשום אופן, לעומת האשה הצדיקה.
אבל בחיים זה לא תמיד כך.
גם הוא מבין שיש הצדקה לצעד הזה, ואם הוא היה בצד השני לא בהכרח שהיה מתנהג אחרת, אבל...
לכן, קשה לו לכעוס.

 

[יעקב1245]

@yonatanr
לא התכוונתי לכעס על עצם ההחלטה, אלא על כך שההחלטה נעשתה במעמד צד אחד בלי לשתף ובלי להתייעץ.
אני מתכוון לומר שהרגשתי חסר בכך שהתחושות של הבעל נסובו רק ביחס לשאלה כשלעצמה כביכול מדובר בשאלה פילוסופית.
מבחינתי הקונפליקט הוא לא בשאלה האם לוותר על תמיכת החותן אלא על כך שהאשה החליטה זו לבדה בלי להתייעץ עם הבעל, נראה לי משמעותי הרבה יותר, וממילא זה גם נותן תחושת חסר בעצם אמינותו של התיאור.

 

[yonatanr]

צודק.
אבל אפשר להבין אותו. הוא מבין שהאשה חששה לומר לו את זה לפני המעשה, כי אז הוא היה מטיל ווטו על הענין. כשבאים לדון 'לאחר מעשה', זה כבר צורה אחרת של דיון. זה גם תלוי מאד מי הוא האחראי על הכסף בבית. אם הבעל היה אחראי, באמת היה מקום גדול לכעס. אבל אפשר להבין שמדובר בבית שכל ענייני הכסף מוטלים על האשה, כהמשך ישיר מבית הוריה, והבעל מבקש ממנה כסף בכל פעם שהוא יוצא למכולת (שמעתי על בתים כאלו), ואז באופן אוטומטי ההחלטות מוטלות על האשה, למרות שאין ספק שיש מקום לקפידה על אי שיתוף בצעד שכזה.

 

[שני זאת אני :)]

צודק.
אבל אפשר להבין אותו. הוא מבין שהאשה חששה לומר לו את זה לפני המעשה, כי אז הוא היה מטיל ווטו על הענין. כשבאים לדון 'לאחר מעשה', זה כבר צורה אחרת של דיון. זה גם תלוי מאד מי הוא האחראי על הכסף בבית. אם הבעל היה אחראי, באמת היה מקום גדול לכעס. אבל אפשר להבין שמדובר בבית שכל ענייני הכסף מוטלים על האשה, כהמשך ישיר מבית הוריה, והבעל מבקש ממנה כסף בכל פעם שהוא יוצא למכולת (שמעתי על בתים כאלו), ואז באופן אוטומטי ההחלטות מוטלות על האשה, למרות שאין ספק שיש מקום לקפידה על אי שיתוף בצעד שכזה.

הקטע כתוב טוב ומנוסח מעולה.

רק כשהגעתי לשורה הזאת -

ובפרט שיש לו לשלם גם את המשכנתא של האחיות שלי?

הרגשתי שהאשה הופכת מאדם רגיל שמתעלה על עצמו, למלאכית.
כי להבין את האב ולבא לקראתו, אוקי, אבל לוותר על שלך, להתחשב ולעבוד קשה, ולא להרגיש ניצול, אלא לזרום עם זה שאני מוותר ואחרים ממשיכים לקבל, וככה בטבעי, זה מידות או אמונה מעל הרגיל.

 

[יעקב1245]

"הלו, מוישי, מה שלומך? איך אתה מרגיש? מה שלום איטי והילדים?"
"ב"ה, הכל בסדר, מה איתך, אמא?"
"ב"ה", היא נאנחת, "לא השתפר בינתיים כלום, אתה זוכר שמחר יש לי תור לרופא בשעה עשר, כן?"
"כן, כן, זוכר, אמא. זה רשום אצלי".
"יופי, אז תבוא בזמן שלא נצטרך לחכות הרבה"
"בעזרת ה'".
"תודה, מותק".
ואז נזכרת להוסיף שאלה "אהה, מוישי, ומה תגיד לאיטי?"
"נראה כבר", הוא עונה בכבדות מה.

חשבתי לשנות ולכתוב זאת כך

'בעזרת ה'.
'תודה, מותק'.

'אהה, מוישי, ומה תגיד לאיטי'? נזכרה חנה לפתע לאחר שתיקה קצרה.
'נראה כבר' הוא עונה בכבדות מה.

לא יודע האם זה קביל להשתמש במרווח של שורה בשביל ליצור את הפער.

אולי @מ. י. פרצמן תוכל לסייע בפתרון הבעיה