נספח לאתגר הדו שבועי ניהול קונפליקטים

[יעקב1245]

ואנא, אל תשתמשו בציניות.

אולי בהקשר הזה אפשר לעשות משהו, איך היה נראה העולם בלי קצת ציניות?
רבנן, היינו חושבים שכל החיים רציניים.
ממש קונפליקט
(אני כותב פה כי אין לי רעיון לסיפור)

 

[מ. ברא"י]

אם נרגיש שמישהו מהם מקופח

נכון. רק שלדעתי אם נציג היטב את שני הצדדים זה יראה אחרת...

 

[ראש לשועלים]

המפגש החודשי של וועד הבית נקבע לשעה רבע לתשע בערב. אחרי שגב' אהרנסון מסיימת להשכיב את הקטנים, לפני שר' שלמה יוצא לכולל ערב.

"טוב, אז... שלום לכולם. נחמד להיפגש מדי פעם כולם ביחד" פתח הרב שחר, ראש הוועד.
אחרי שגב' בדיחי העירה כרגיל שלאחרונה הבניין לא מספיק נקי. ולאחר שהתקבלה החלטה על איסוף של חמישה עשר ש"ח מכל שכן לבר-מצווה של זילברשטיין. עברו לדון על ההשתתפות בהוצאות המעלית החדשה.

הרב מרדכי שחר, קומה רביעית:
ברוך ה' כולנו נהנים מאד מהמעלית החדשה. אין ספק שזו הייתה החלטה נבונה, כבר קשה להאמין איך הסתדרנו לפני שהייתה מעלית. ערכנו מכרז בין כמה חברות אחזקה, והצלחנו להגיע למחיר חודשי מצוין.
כמו כל הוצאות הבניין, גם המחיר של התקנת ואחזקת המעלית יתחלק באופן שווה בין כל הדיירים. השאלה היחידה היא האם אתם רוצים שוועד הבית ירכז את הגביה הזו, או שכל דייר ישלם את חלקו לחברת האחזקה בתאריך ובדרך שנוחים לו.

גב' בדיחי, קומת כניסה:
אני מאד שמחה בשבילכם שאתם נהנים מהמעלית. שמתי לב שהמדרגות הרבה יותר נקיות מאז שיש את המעלית.
אבל תסכימו איתי שאין סיבה בעולם שאני אשלם על דבר שאני לא נהנית ממנו.
על הגינה, אני משלמת. על הניקיון, אני משלמת. על התאורה בחדר מדרגות, אני משלמת. אבל מה ההיגיון שאשלם על מעלית כשאני גרה בקומת קרקע ולא משתמשת בחיים במעלית?

דוד משה זילברשטיין, קומה שניה:
אני חושב, אם תשאלו אותי, שכל השכנים צריכים להשתתף. אבל ההיגיון אומר שכל אחד צריך לשלם לפי הקומה שבה הוא גר. ככל שדייר גר בקומה יותר גבוהה, הוא צריך לשלם יותר. לא הגיוני שאני, שגר בקומה שנייה, אשלם אותו סכום שמשלמים פורת מקומה שישית. נכון?

אהרן אהרנסון, קומה שלישית:
אני תמיד משלם וועד בית בזמן בניגוד לאחרים (נותן מבט רב משמעות), אבל כשהייתה ההצבעה על עניין המעלית אני התנגדתי. לא רציתי את המעלית ואני עדיין לא רוצה אותה. אני חושב שזה מיותר. יותר בריא לעלות ברגל, אני תמיד עולה ברגל.
אז מי שהצביע בעד המעלית, או לחלופין מי שמשתמש בה - שישלם. אני לא חושב שמן ההגינות להכריח אותי לשלם על דבר שלא רציתי בו ושאני לא נהנה ממנו.

ר' שלמה דוידוביץ', קומה חמישית:
באופן עקרוני דעתי שהרב שחר צודק. כל הדיירים צריכים להשתתף בשווה. אבל מכיוון שאנחנו גרים פה בשכירות ועוד חודשיים עוברים בעז"ה לדירה שלנו באחיסמך, אני לא סבור שעלי להשתתף בדמי המעלית.
כמובן שאשלם את דמי האחזקה על החודשיים האלו. אבל את הסכום הגדול על ההקמה של המעלית אני לא צריך לשלם. זו דעתי בכל אופן.

ראובן פורת, קומה שישית:
אם תשאלו אותי, כל אחד צריך לשלם לפי מספר הנפשות במשפחה. תבינו, אנחנו זוג צעיר, סך הכל שני אנשים. אין סיבה בעולם שנשלם אותו סכום שמשלמים זילברשטיין עם 14 ילדים כן ירבו.
גם אם נעלה ונרד עשר פעמים ביום, זה לא מתקרב לכמות השימוש של משפחה עם הרבה ילדים שעולים ויורדים כל היום.

המפגש החודשי של וועד הבית הסתיים בשעה תשע ורבע בערב. כשהקטן של אהרנסון התעורר ור' שלמה היה צריך לצאת לכולל ערב. אילולא היה כן היו יושבים שם עד היום ומתווכחים. כולם אומרים דברי טעם, כולם הגיוניים, כולם צודקים.

מדהים, ומחדד עוד את הצורך החיוני בוילה צמודת קרקע.
חמקת מציניות אסורה בעור שיניך, וזה הישג ראוי בפני עצמו.

 

[הגשש]

נכון. רק שלדעתי אם נציג היטב את שני הצדדים זה יראה אחרת...

נקווה שאכן נראה זאת.

 

[כנפיים]

רוצה להעיר משהו. הכלל הזה בעייתי מאוד, מכיוון שכל אחד מביא איתו מטען שגורם לו לתפוס צד בסיפור.

הערה חשובה מאד. תודה.
חשבתי על זה הרבה כשעלה לי רעיון האתגר הזה. האם זה בכלל שפיט?
אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה, ואני מקווה שהיא תצדיק את עצמה, שזה שווה אתגר בכל מקרה. ולמה?

קודם כל, כי עצם הנסיון להיכנס עד הסוף לראש של מישהו, לנסות להכיל אותו, להרגיש אותו, פותח בנו אופקים חדשים.

דבר נוסף, אחרי הכל אפשר למצוא ספרים שעושים את העבודה הזו יופי, אז סימן שאפשר.

וחוץ מאלו, חושבת שזו עבודת הנפש של סופר (ושל כל אדם)שרוצה לכתוב מקצועי.
כמו שחקן שרוצה לשחק היטב דמות מסוימת, הוא חייב להרגיש אותה, לחשוב אותה, לנשום אותה. אם הוא ילמד טקסט בעל פה, ויעשה פרצופים מתאימים, הוא יהיה לחלוטין לא משכנע במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, הקהל יחשוב שהדמות על הבמה מרמה את עצמה, משקרת, או לפחות לא ממש ברורה.

אני לגמרי חושבת שסופרים יוצרים הצגות במוחות הקוראים שלהם. אז זה חלק מהעסק בעיניי.

נחיה ונראה מה יצא מזה.

 

[יאן]

תכל'ס היה לי לפחות אתגר די קשה.
בעיקר בגלל סעיף שלוש וזה לשונו:
לא לעשות מזבוב פיל.
היה הכי קל לקחת סצנה זניחה בחיים ולעשות ממנה סיפור שלם תוך גיחוך על שני הצדדים שרבים על שטות.
אבל לא מרשים. קשה פה במדינה.

 

[אפקטכתיב]

האתגר הזה פתר לי קונפליקט.
היה לי חצי סיפורון ולא רציתי לגמור אותו בכל הדרכים המקובלות והצפויות.
אני מאמינה שזה הפתרון לראות את הצד השני.

 

[כנפיים]

חייבים שתי דמויות,
או שאפשר דמות אחת בעלת קונפליקט פנימי, מוסרי וכדו'?

סליחה שאני עונה רק עכשיו. פתאום נזכרתי שרציתי לענות ושכחתי.
אז, אהם.. עדיף מאד מאד שתי דמויות. כי האתגר פה הוא להגיש שתי דמויות עם הסתכלות אחרת, רצונות תקוות חולשות ואפילו רקעים שונים מאד, וגם מתנגשים איפהשהוא, ובכל זאת לגרום לקורא להזדהות עם שניהם. להתחבר או לפחות לכבד את מקומם.

 

[כנפיים]

והנה עוד תגובה ששכחתי שרציתי להגיב.

אולי בהקשר הזה אפשר לעשות משהו, איך היה נראה העולם בלי קצת ציניות?
רבנן, היינו חושבים שכל החיים רציניים.

סליחה על הרצינות אבל:
מעניין לראות שציניות היא תנועה פילוסופית (ויקיפדיה)

ציניות היא עמדה המאופיינת באי-אמון כללי ביחס למניעיהם של אחרים, מתוך אמונה שבני אדם הם אנוכיים מטבעם, הנשלטים על ידי הרגש ומושפעים במידה מכרעת מאותם היסודות החייתיים הטבועים באדם המסייעים לאדם לשרוד בדומה לדרך בה חיות שורדות בטבע הפראי וזאת למרות ההתנהגות הכביכול תרבותית של הציוויליזציות האנושיות.

מרתק! לא? כמה חוסר אמון בבני האדם, בטוב לבם ובכוונותיהם הטובות, יש בציניות שאנחנו מכירים!!
וכמה היא נוגדת את האמונה כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ואת האמונה בטוב השם בכלל ובטוב המתבטא בעולם בפרט!

סַרְקַזְם (על-פי האקדמיה ללשון העברית: המונח אינו כלול במונחי האקדמיה ומוצעות החלופות: עוקצנות', לעג מר) הוא סגנון דיבור תוקפני, המתאפיין בעלבון חבוי. להבדיל מעלבון גלוי (קללה), סרקזם נאמר במסווה של רצון תמים "להעביר מסר" או "לחנך" את הצד שאליו כוון, אם כי בהגדרה מטרתו לפגוע בכל מקרה. (ויקיפדיה ההדגשות שלי)

מאפיינים בולטים של סרקזם הם אמירת דבר והתכוונות להיפוכו (לשון סגי נהור), שימוש בשאלה רטורית, או הצגת מסקנה קיצונית בגנות אדם, על תכונה או פעולה תמימה שביצע.

לעיתים הגבול בין סרקזם להומור נייטרלי או השתאות או מסקנה קיצוניות, אינו מאד ברור, אך במקרי סרקזם תמיד ישנה כוונה להעלבה או הגחכה של האדם שאליו הופנתה התגובה הסרקסטית.

ברור שכולנו נופלים בזה, אבל באתגר הנוכחי ראיתי צורך ממשי לבקש להימנע משימוש בציניות, אם ברצוננו לנסות להתחבר לאנשים, לרגשות שלהם, ולחלקים החלשים שלהם, ובכן, זה היפך הציניות.

הומור, כמובן, הוא דבר אחר לגמרי. בלעדיו באמת-

רבנן, היינו חושבים שכל החיים רציניים.

הומור הוא טוב, נצרך, מועיל, ועושה רק טוב לאנושות.
ציניות, לעומתו, היא שימוש ציני בהומור.

 

[palm]

טוב, סליחה שהגבתי לנחמי פורתא במקום הלא מתאים
אבל האמת ההתעצבנות היתה על המשגיח לא עליך

 

[שני זאת אני :)]

טוב, סליחה שהגבתי לנחמי פורתא במקום הלא מתאים
אבל האמת ההתעצבנות היתה על המשגיח לא עליך

רק עליו?

שמעתי מהרב יחיאל יעקובזון, שבא אליו בחור מפוצץ בכעס על אבא שלו, והחליט שהוא עוזב את הדרך רק כדי לעצבן אותו.
ולמרות שהאמין, והאמת היתה ברורה לו, הרצון לנקום גבר על זה.
הרב שרצה לשמור לא לאבד אותו, והכיר את האבא, מצא לו פיתרון שישאיר אותו בדרך, ועדין יפריע לאבא, והציע לו להיות חסיד גור.
אחרי כמה זמן, האבא חיכה לרב זועם מחוץ לבית הכנסת, והאשים אותו שהוא בעצמו הרג לו את הילד! הרב הזכיר לו שהוא היה שניה לפני לגלוש, אז האבא הטיח בו שהוא היה מעדיף אותו חילוני, ולא כך...

 

[יעקב1245]

@RACHELIZ
הסיפור מקסים
מצורפת הצעה לשינוי

ואז נזכרת להוסיף שאלה "אהה, מוישי, ומה תגיד לאיטי?"

המילים 'ואז נזכרת' קוטעות את רצף השיחה
הייתי מציע שימוש ב-
-
-
אהה, מוישי, ומה תגיד לאיטי?

 

[RACHELIZ]

@RACHELIZ
הסיפור מקסים
מצורפת הצעה לשינוי

המילים 'ואז נזכרת' קוטעות את רצף השיחה
הייתי מציע שימוש ב-
-
-
אהה, מוישי, ומה תגיד לאיטי?

תודה!
מצד שני, היה נראה לי מידי 'שיחתי' מבלי להשחיל שום דבר מהצד..
אגב, בצורת שיחה כזו, חייבים לשים מקף לפני כל משוחח?

 

[יעקב1245]

פתחתי קינן והרצברג וראיתי שלא נוהגות כך, אך משום מה כן זכורה לי צורת הכתיבה הזו.
גם אם לא, חייב להיות פתרון.
ניסיתי לחשוב קצת, ולא העליתי בחכתי בינתיים.
אם יעלה, אשתף.

 

[מ"ם]

אך משום מה כן זכורה לי צורת הכתיבה הזו.

כמדומני שח. אליאב נוהג להשתמש רבות בצורה הזו.

 

[RACHELIZ]

כמדומני שח. אליאב נוהג להשתמש רבות בצורה הזו.

וזה ממש מרגיז

 

[יעקב1245]

וזה ממש מרגיז

יש בזה משהו, זה פחות רץ.

 

[RACHELIZ]

מזכיר גם את הכתיבה של הרב בן ציון פירר שהיה כותב ממש דו שיח במעין תמלול של הצגה:
אמרה מרים:
אמר יעקב:
עד כדי כך שנכנסו לי השמות לראש (מתוך הספר סעדיה ויסמן, בתקווה שאני לא מתפדחת שוב, אחרי אשכול הספרים שנותרו בשדה )

 

[א. איזראעל]

הייתי חייבת להוסיף אחרי הסיפור של @נחמי פורתא ,
קשה לי להבין את העניין של 'שבירת מסורת' בפזילה החוצה מהחסידות. הרי כל החסידות הייתה שינוי גדול ממה שהיה נהוג באותם ימים ושימת פוקוס ודגש על דברים שהיו פחות מקובלים.
אם הבעש"ט או המגיד ממעזריטש או ר' לוי יצחק מברדיטשוב היו מחליטים לא 'לשנות מהמסורת' הרי לא הייתה כיום תנועת החסידות כלל.
כן, כן, אני כבר יכולה לשמוע באזניים את ה'מה את משווה'...
זו טעות. כי אם כל אחד יגיד לעצמו אינני ראוי לשנות, וגם הנכתבים לעיל היו טוענים 'קטונו מלחשוב אחרת' העולם היה נראה היום שונה...
תהיו עצמאיים. תחשבו. אל תתנו ל'מלומדה' להוביל אתכם.
המדד היחיד שצריך להוביל אתכם הוא: האם הקב"ה יהיה מרוצה מהצעד שאעשה?

 

[RACHELIZ]

הייתי חייבת להוסיף אחרי הסיפור של @נחמי פורתא ,
קשה לי להבין את העניין של 'שבירת מסורת' בפזילה החוצה מהחסידות. הרי כל החסידות הייתה שינוי גדול ממה שהיה נהוג באותם ימים ושימת פוקוס ודגש על דברים שהיו פחות מקובלים.
אם הבעש"ט או המגיד ממעזריטש או ר' לוי יצחק מברדיטשוב היו מחליטים לא 'לשנות מהמסורת' הרי לא הייתה כיום תנועת החסידות כלל.
כן, כן, אני כבר יכולה לשמוע באזניים את ה'מה את משווה'...
זו טעות. כי אם כל אחד יגיד לעצמו אינני ראוי לשנות, וגם הנכתבים לעיל היו טוענים 'קטונו מלחשוב אחרת' העולם היה נראה היום שונה...
תהיו עצמאיים. תחשבו. אל תתנו ל'מלומדה' להוביל אתכם.
המדד היחיד שצריך להוביל אתכם הוא: האם הקב"ה יהיה מרוצה מהצעד שאעשה?

היום זה דור אחר.
דור ה'מה יגידו'…

ואי אפשר שלא להזכיר את הספר המקסים של @Ruty Kepler, אנוכי מבקש.