ליל שלישי אור לכ"א אדר תשפ"ג.
יומא דהילולא של הרה"ק ר' אלימלך מליז'ענסק.
אני יודע שלפתוח בפניה ישירה ליומן זה משהו שלא מתאים לישיבה בוחער, אבל בכל זאת אני חייב לציין לעצמי שמאז התחלתי לשוחח עם ר' יעקב, החיים שלי ממש השתנו, ולך - יומן שלי, יש בזה חלק גדול.
היום דיברתי עם ר' יעקב על השיחה שהייתה לי אתמול עם המשגיח. רציתי שהוא יזדהה איתי או יצעק עלי שאני לא צודק, ובמילים אחרות - שיגיב לי על מה שהיה.
המשגיח הצליח לעצבן אותי כל כך שהייתי חייב לפרוק את זה איכשהו. חשבתי שגם אם לא יזדהה איתי, אבל לפחות עליו אני יכול לצעוק בחזרה, בשונה מהמשגיח, ואולי להירגע מעט.
אבל הוא התעקש איתי שלפני שאני כותב את הכל ביומן הוא לא מוכן לדבר איתי על זה.
אז שתדע לך שאני שונא את המשגיח הזה. פשוט שונא.
הוא לא מצליח להבין אותי לא נכנס אף פעם לנעליים שלי, ולא מסוגל להבין את המקום שלי.
מה הוא חושב לעצמו, שאם יש לו זקן אפור והוא מבוגר ממני בארבעים שנה הוא יכול להתנהג אלי איך שבא לו???
אני יודע שאם היית בן אדם היית שואל אותי מה היה ולמה הוא צעק עלי, ואחרי שהייתי אומר לך היית מסביר לי למה המשגיח צודק אבל אני לא רוצה!
לא רוצה שתצדיק אותו! לא רוצה שתסביר לי כמה חשוב שאשתנה! אני לא מעוניין לשמוע את הצד שלו!
יופי! פרקתי!!!
ר' יעקב אמר לי שאחרי שאני מרגיש שפרקתי את מה שישב לי על הלב, עלי לקרוא שוב את מה שכתבתי ולהסיק מזה מסקנות.
אם היית גרפולוג, היית שם לב שהכתב שלי עכשיו שונה מהכתב בקטע הראשון, זה רגוע הרבה יותר. אבל נס שאתה לא.
לענייננו, כשקראתי את הקטע שמתי לב פתאום שאת אותה טענה שהיה לי על המשגיח, אני מוצא בעצמי.
אני קולט פתאום שבדיוק כמו המשגיח שלא רוצה לשמוע את הצד שלי, ככה אני לא מעוניין לשמוע את הצד שלו.
ברגע הראשון חייכתי לעצמי, כי הבנתי שאני אמיתי עם עצמי, ולא מזמן אמר לי מישהו שאני אמיתי מאוד ושוחר צדק, אבל שנייה אחר כך נזכרתי שמי שאמר לי את זה הוא המשגיח בעצמו.
כשחשבתי על זה שמתי לב שבעצם המשגיח מחמיא לי הרבה, ולאחרונה הוא קרא לי פעם אחת רק כדי לציין שהשתניתי ביחס שלי למגיד שיעור.
עכשיו אני נזכר במשהו שבשעתו לא רציתי לשמוע, אבל עכשיו אני קולט לפתע שכנראה זה הולך להיות חומר למחשבה בשבילי בלילה הזה.
המשגיח דיבר איתי על הרובוטים שכובשים את העולם. הוא הסביר לי על הפחד של אנשי מקצוע רבים שהוא הולך לקחת את המשרה שלהם, וכשסבלנותי הלכה להיגמר הוא הגיע למסקנה המרתקת שלו (אופסססס.... אמרתי את זה? על המשגיח?! האם יש סיכוי ששלומי צודק והשיחות של המשגיח באמת מעניינות?)
הוא הביא לדוגמא את המחשבון, שאף פעם לא טועה. אבל הסביר לי שמורה לחשבון לא הולך לקנות לעצמו כיתה של שלושים מחשבונים כדי ללמד אותם חשבון.
כל הקטע של ללמד חשבון זה רק לתלמידים אנושיים שיכולים לפעמים לטעות.
הוא דיבר איתי על זה הרבה זמן ולבסוף סיכם את השיחה שגם אם הדוגמאות שהוא הביא לא כל כך מוצלחות, אבל עיקר המכוון הוא לנמשל שהוא רוצה להסביר לי.
האמת היא שאז לא הקשבתי בכלל. כלומר, הקשבתי אבל לא הסכמתי לקבל מילה ממה שהוא אמר. אבל עכשיו אני מבין שהוא אמר נקודה מאוד מעניינת. הוא הסביר לי שנכון שהמורה לא ילמד מחשבונים במקום תלמידים, אבל אם מישהו צריך חישוב, הוא ישתמש במחשבון.
ככה גם לגבי שאר הפיתוחים הטכנולוגיים. אם מישהו יצטרך ציור מסויים, ויהיה רובוט שיוכל לתת לו את מה שהוא צריך, הוא לא ישלם לצייר.
הוא טען שאפילו הקשבה והכלה, היא לא בהכרח משהו שרובוט לא יוכל לספק בעתיד. שהרי אם יהיה לאדם את ההרגשה הטובה שמישהו מקשיב לו אחרי שיחה עם הרובוט, תהיה לכך אותה השפעה כמו שיחה עם חבר.
אבל יש רק משרה אחת שאותה לא יוכל אף אחד למלא.
קיום רצון ה'!
הרי רצונו של הקדוש ברוך הוא הוא לא שיתבצעו תפקדים מסויימים בעולם. בשביל זה יש לו את המלאכים.
מה הוא כן רוצה?
הוא רוצה שנתאמץ, שנלמד קצת יותר, שנקום מוקדם יותר, שנשמור יותר על הנפש היהודית הטהורה שלנו, על הפה שלנו, על העיניים, שנהיה יהודים טובים יותר.
טוב, אני יודע שהכתיבה שלי נראית כאילו רובוט כתב אותה, כאילו השתכנעתי מהמשגיח תוך כמה דקות. אבל כבר אמרנו שאני אמיתי. אם השם רוצה לראות אותי מחר בשחרית בישיבה, אני חייב כבר ללכת לישון.
לילה טוב!