אסטרטגיה ניתוח קמפיינים לבחירות

[לייב - מיתוג פרסום ויח"צ]

למעשה אין לו משהו אחר לעשות (כשמתחילה הירידה בסקרים שיכולה להיות תלולה)
כי מתנגדי ביבי לא מצביעים לו כי אולי יילך עם ביבי .
תומכי ביבי לא יצביעו לו וכו'. מה שנשאר לו זה קבוצה מאוד קטנה ( שקצת לא ברור מי היא).
ולכן הוא הולך על הימור שמתנגדי ביבי יצביעו לו רק בשביל שלא יילך איתו.

כוונתי על האסטרטגיה הכללית שלו, שהוא לא מתחייב כלום לגבי ישיבה תחת נתניהו.
הוא דורש מהאזרחים (הלכה למעשה) 'לסמוך' עליו בהחלטתו אם להצטרף לנתניהו ביום שאחרי הבחירות.
לאנשים קשה לתת למישהו אחר להחליט בשבילם...

 

[על דא ועל הא]

קיבלתי במייל עוד ניתוח על ראיון ביבי

ספוילר: לחצו לקריאה

צפיתי בראיון של נתניהו אצל יונית לוי, ואלה רשמיי:

1. לפני כך וכך שנים, בתום הפסד של מכבי תל-אביב בכדורסל לריאל מדריד, התייצבו משה גרטל מהערוץ הראשון וצביקה שרף, מאמן מכבי, לראיון של אחרי המשחק. ״הם בכוונתך להסיק מסקנות כתוצאה מההפסד ולהתפטר?״ שאל גרטל. ושרף השיב: ״שאני אתפטר? אתה תתפטר!״ זה היה רגע מדהים מבחינה טלוויזיונית, כי הוא שבר את הנוסחה המוסכמת: תפקיד השדר לשאול שאלות קשות ותפקיד המרואיין לעמוד כמו טטעלה ולהשיב, כאשר ברור ידו של מי בסיטואציה התקשורתית על העליונה. רק ששרף לא ציית לכללים.

אז כשהתייצב אמש נתניהו לאולפן של יונית לוי, הוא נכנס לשם עם שפת גוף ומצב תודעתי של ״אני אתפטר? אתה תתפטר!״ כלומר - נכנס לאולפן מתוך החלטה שהוא לא משתתף במשחק התפקידים של נחקר מול חוקר ונאשם מול שופטת. שאני אתגונן? שיונית לוי תתגונן.

יש רק טוויסט קטן בדימוי: נתניהו הוא המאמן המנצח. ולוי שואלת אותו שאלות כאילו שחטף על הראש. אז עומד שם נתניהו, אצל יונית לוי, אחרי ניצחון סוחף על ריאל-מדריד ונדרש להתנצל. אמה מה? לא רוצה להתנצל. שאני אתנצל? שיונית לוי תתנצל.

וזה היה רב עוצמה לצפייה. וזה ערער את יונית לוי.

2. יונית מילאה את תפקידה. היא התכוננה לראיון, והייתה בקיאה בפרטים ובעובדות, גם אם רבות היו נתונות במחלוקת בין השניים. מה כן? הפוזיציה ממנה התנהל הראיון הפכה אותו למעט הזוי: יושב ראש ממשלה, שמסביר שישראל עומדת להיות המדינה הראשונה בעולם שתחלץ מהקורונה; ומסביר שקצב ההתחסנות בה לנפש גדול פי אלפיים (!) מהמדינה הבאה ברשימה ונשאל ברצינות בתגובה מדוע סגר את שמי ישראל רק שישה ימים לאחר שאלעד שמחיוף דיווח על המוטציה הבריטית. למה הדבר דומה? לכך שמכבי תנצח בארבעים הפרש ויונית תשאל את המאמן על העבירה שחטף שחקן מחליף בדקה השלושים, כשההפרש היה כבר ארבעים. זו רמת הפער בין שפת הראיון והטון שבו, לבין הקונטקסט של המציאות. ופערים כאלה מצטלמים לא טוב. כי יש גבול גם לרמת שינוי המציאות שמיקרופון וכס מגיש מסוגלים לשאת על גבם.

אחת שואלת על נפצים, והשני משיב על טנקים ומטוסים; אחת נתפסת לסעיפים טכניים, ואחד מדבר על תמונה גדולה. ולמי שהגיע לצפות בראיון מתוך עניין וקשב, זה היה עוקץ בעין. אולי מדגדג מרוב צחוק. או גיחוך.

3. בלי למצמץ ומבלי לאבד לרגע את קור רוחו (למרות עוינות בלי מוסתרת מצד המראיינת; לצד לפחות שתי קפיצות התנשאות ושכיחת מקומה של יונית - בהן דיברה לראש הממשלה כאילו היה ח״כ זוטר ואילו היא לכל הפחות מזכירת המדינה האמריקאית) התייצב ראש הממשלה לראיון ארוך ומפורט, בעורף היריב התקשורתי (כמעט) הכי גדול שלו: חדשות 12. והעביר את כל המסרים שלו. בקלות. ובקול רם. שעה שהוא, על הדרך, הודף את כל השאלות על איבוד הכדור בדקה ה-25, כשהיה כבר שלושים הפרש.

אם הייתי טיפוס ציני הייתי אומר שיונית ניסתה להוציא את נתניהו משיווי משקלו מתוך כוונה לייצר איזו תגובה שתצטלם טוב עבורה ורע עבורו. אבל נתניהו אפילו לא התפתה לאבד קור רוח. הוא ישב שם, כמעט מחויך, והשיב לכל השאלות בידענות ובשפת גוף בטוחה. עיניו לא ברחו ושוטטו, ידיו לא התנופפו וקולו לא השתנה. הוא היה בשליטה באולפן. שפת גופו הייתה בשליטה מוחלטת, והוא נראה מי שמנהל את האירוע, ולא אורח בו. וזה קורה באולפן של יונית. בעורף האויב ממש. ועם כל דקה שחלפה, זה היה נדמה כמו קרב בין מתאגרף מיומן ומנוסה מול מתמודד שעלה מהנוער, שהמתאגרף הוותיק פשוט משתעשע בו להנאת הקהל. כמו מבוגר מול ילד. כמו דרגה שחורה מול דרגה צהובה.

4. עבור המון מפגינים ומוחים הערב אתמול היה נועד להיות מפגן משודר בצפיית שיא, שבסופו יגיע קתרזיס גדול. מצד אחד, מצד הבלפוריסטים, עולה ובאה התותחית הכי כבדה - למה שהיה אמור להיות אחד מראיונות חייה; יונית התייצבה לשידור כמו לסופרבול. אלא שתוך שתי דקות היה ברור שהמעמד מעט גדול עליה. ושנתניהו הגיע לא רק מוכן יותר מקצועית, אלא גם מוכן בהרבה מנטלית ממנה לגודל הרגע.

יונית נטלה לכל אורך הראיון הצידה. שיערה הסתיר את עיניה, וניכר שהיא ממש התקשתה לשאת את נוכחותו של ראש הממשלה באולפן. שפת הגוף שלה הייתה קצרת רוח ותוקפנית - לא אסרטיבית - והבדיחות שלה על חשבונו חזרו אליה כמו בומרנג, וגרמו לסיטואציה מעט להגחיך אותה. בגדול, זה היה מקרה קלאסי של לא כוחות. פשוט לא כוחות.

5. האירוניה, כמובן, היא שבסיכום הערב גם בקרב הבלפוריסטים יש תחושת מפח נפש. הם רצו טבח בשידור חי. הם רצו ראש ממשלה מזיע. מגמגם. הם רצו לראות נאשם שמצוי בקריסה רגשית מול התיקים ומול הזעם הציבורי - שקיים בראש שלהם ובראש של יונית לוי; במקום זה הם קיבלו את ״שאני אתפטר? אתה תתפטר!״ והם לא יודעים את נפשם מרוב תסכול. היעד להאשמות, אגב: יונית לוי. הטענה: ראיון מלטף מדי.

הא! האירוניה! יונית התייצבה לראיון הכי אגרסיבי בחייה; לראיון חייה, אולי; ועברה שיעור בשידור חי; אז על מי כועסים? על יונית. על השליח. לא אתפלא אם תתארגן תנועה להחלפתה כמגישה הלאומית (של רבע מדינה), עונש על כשלונה בבחירות. סליחה, בראיון. ככה זה בשמאל: עריפת ראשים לבניהם ובנותיהם המאכזבים היא הספורט החביב עליהם. מהיכרות עמוקה עם החבורה.

כי אם זה היה ראיון מלטף, אז החברים שם התבלבלו בין ראיון לבין חקירה בעינויים. וליבנו היודע - היו אתמול לא מעט בלפוריסטים שרצו שיונית תצרח על ראש הממשלה: ״לך! לך! לך!״ ואולי תצבע את פניה בשחור, רק כדי להרגיש שדיבררה אותם נכונה.

אבל התסכול הגדול של מחנה ״לך״ מהראיון יושב בדיוק על התסכול שלהם מאובדן האחיזה במדינה; ומסירוב הציבור להתיישר עם הנרטיב הבלפוריסטי: שוחד, מרמה, הפרת אמונים, כישלון בקורונה; כשהאמת בשטח היא שיש ארבעה הסכמי שלום, מבצע חיסונים היסטורי, מחיאות כפיים מכל פינה בעולם, וסוכריה לסיום: שת״פ אסטרטגי עם מודרנה ופייזר. כשראש הממשלה נתן את הכותרת הזאת, זה נדמה היה כמו סיכה שננעצה בבלון המסטיק הדק שמחזיק את כל המחאה הזאת ואת כל הקבוצה הזאת. פניה של יונית אמרו את הכל: פגשתי מרואיין ששולט באולפן שלי יותר ממני. תוחלף יונית לוי לאלתר! בגדעון סער. או משהו.

6. מי שמחפש כותרות, היו כמה: א. נתניהו מסמן את לפיד כיעד להסתערות בחלק האחרון של הקמפיין. ב. הוא בונה על הקול הערבי (שירה! פשוט שירה!), ועל הדרך השתחרר ממנסור עבאס. ג. הוא לא מתרגש כלל מביידן ומשוכנע שברית האינטרסים בין ישראל לארה״ב איתנה יותר מכל משחק כבוד. ד. איתמר בן-גביר לא יהיה שר בממשלתו. ה. עבר מתווה הדרכון הירוק. ו. הוזמנו מיליוני חיסונים גם עבור השנה הבאה. ז. למודרנה ופייזר יהיו סניפי ייצור ומחקר ופיתוח בישראל.

7. הראיון אתמול היה רגע טלוויזיוני גדול בגלל מה שלא היה בו: מהלומות ואלימות. יונית ניסתה. היא ממש ניסתה. אבל נתניהו סירב. הוא פשוט סירב ליפול למלכודת. והעביר מעל לראשה מסרי בחירות בזה אחר זה. שידר ביטחון רב מול התיקים. והציע הזדמנות היסטורית למצביעיו: שלטון ימין שאינו תלוי על בלימה. יונית נסתה להילחם במכונת המסרים המיומנת, אבל, באמת, זה היה מעל לכוחותיה. נתניהו היה אתמול רמה מעליה. אם לא שתיים. וזה כשהיא הגיעה לאולפן דרוכה לתת את ראיון חייה. ללמדכם כמה נתניהו מיומן וחד; וכמה, גם בשדה התקשורת, הוא מבריק יותר מיריביו. גם כשאלה מתפרנסים מתקשורת כל חייהם.

8. לבי לבי ליונית וללינץ׳ הרשתות החברתיות שהיא עוברת מאתמול בערב. יש בזה גם היבט פואטי: להביט מהצד בגולם שקם על יוצרו - במחנה ״לך״ מתחיל עכשיו במסע השמדה של מי שניסח את לשונו ותודעתו התקשורתית - ערוץ 12 ויונית לוי. זה באמת מרתק לראות את העם עולים על הארמון בזעם. מה שיפה בראיון אתמול הוא, שהוא גרם להמון בלפוריסטים לרצות להעביר את המחאה מבלפור לבית של יונית לוי. ואם זה לא ניצחון תודעתי ותקשורתי של נתניהו, אני לא יודע מה כן.

9. יש שאלות קשות לשאול את מר נתניהו. אבל כשאין אף שאלה הוגנת או עניינית, כל השאלות הקשות הופכות לפארודיה על שאלות קשות. ואז: אפקט הבומרנג שחוזר אל המראיינת. רוצים לנצח את נתניהו בתקשורת? נסו לנהל איתו ראיון הוגן. ראיון שבו הוא נשאל ברצינות על הישגיו ותוכניותיו, וגם על מחדליו וכשלונותיו. כי מותר לשאול את ראש הממשלה גם שאלות קשות ומאתגרות. אבל לא רק. ולא רק קטנוניות. ולא רק עוקצניות. כי אז הבדיחה היא על חשבון המזמין אותה. וכולם רואים. וכולם צוחקים.

וואו ניתוח ערב לאוזן...
אולי מישהו מעלה הקלטה?

 

[חכמולוג למדן]

גנץ: “אוודא שנתניהו יסיים את תפקידו ויהיה פה ראש ממשלה אחר”

איך בדיוק?????????????

 

[חכמולוג למדן]

"בדיקת העובדות" הסובייקטיבית שערכו בערוץ 13 לדבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הפכה לויראלית, וכלי תקשורת ועיתונאים משתמשים בפורמט כל העת. כעת, הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל, ערך בדיקת עובדות למתחרים.

‏בדיקת העובדות הראשונה שערך, היא לבדיקת העובדות של עיתון 'הארץ', שטען מוקדם יותר היום שראש הממשלה בנימין נתניהו שיקר 8 פעמים במהלך הראיון שהעניק אמש (שני) ליונית לוי ב'חדשות 12'.

"הם טענו היום שנתניהו שיקר בראיון 8 פעמים", כתב סגל בציוץ שפרסם בחשבון הטוויטר שלו. "דא עקא שהטענה הראשונה שלהם לשקר - שקרית בעצמה".

בעיתון ציטטו את נתניהו שאמר כי "כשארגון הבריאות העולמי הודיע שיש בעיה עם מוטציה בריטית, אני כינסתי את הממשלה טלפונית מחדר ההתאוששות ליד חדר ההזרקה, ואמרתי: עכשיו אנחנו סוגרים. תפסיקו להטעות את הדברים".

ב'הארץ' טענו כי העובדות הן ש"ראש הממשלה קיבל את המנה הראשונה של החיסון ב-19 בדצמבר. ההגבלות הראשונות כחלק מהסגר השלישי הוטלו יותר משבוע לאחר מכן, ב-27 בדצמבר".

לדברי עמית סגל, "התשובה של נתניהו לא התייחסה לסגר אלא למוטציה. אם היו משתפשפים בבדיקת עובדות גם לפוליטיקאים אחרים, קרובים לליבם, אולי היו מפתחים מיומנות רבה יותר בתחום".

בדיקת עובדות נוספת שערך עמית סגל, היתה לעמיתו ברק רביד, הכתב המדיני של 'וואלה'. סגל לא הזכיר אותו בשמו אלא כינה אותו "כתב אינטרנט". לדברי סגל, "‏בשבוע שעבר עלב פה כתב אינטרנט בבוטות ואגרסיביות בכתבת N12 ליה ספילקין שהעזה לפרסם כתבה על פגיעה פלסטינית באתר ארכיאולוגי עתיק, בניגוד להוראותיו כנראה. הוא הסביר לה על עיתונות ושלח אותה לעשות עבודה עיתונאית תוך שהוא מסתמך על מכתב של בני "זה יצחק רבין" גנץ".

"‏דא עקא", כתב סגל "שהיום שיגרו חמישים חתני פרס ישראל מכתב שממנו עולה שדווקא ליה צדקה, והייתה פגיעה קשה באתר. האם הכתב יתנצל על הבורות והבוטות? נמתין".

 

[ציפס קידס]

מבחינה אסטרטגית
בנט נחל הצלחה גדולה בעצם הראיון שלו, יום למחרת נתניהו
זה ממצב אותו כמועמד מוביל ואולי הכי קרוב (כמה ששייך, כן?) לנתניהו.
כמעט וודאי שהיה קרב איתנים בין הדוברים של המועמדים השונים על ליבו של עורך המהדורה המרכזית של 12.
אז נפתלי בנט או טל גן צבי ואולי אפילו שלום שלמה - שאפו.

 

[צצצ]

האסטרטגיה של ביבי היא לתת דחיפה ללפיד מהגוש מולו כדי שכל המפליגות השמאל הקטנות יפלו וכך הוא יצור את מה שקורה בשמאל, ויוכל להרכיב ממשלה ימנית מלאה.
שימו לב בראיון אתמול אצל יונית לוי ובכל הקמפיין שלו כמה פעמים ביבי מביא את לפיד בתור היריב שלו מהמחנה ממול.

 

[סערצע]

מה שיצא (בעיקר) היום מהראיון של נפלתי בנט ליונית לוי

בכוונת־מכוון?

 

[סערצע]

. . השיחה המיוחלת ותוכנה ו/או הסכם כזה או אחר עם איראן אם יגיעו קרוב לבחירות כדי לנסות להשפיע נגד ביבי . .

הפוך. פעולה מצד גר"ב וממשלו בעד איראן תוביל רק להתחזקותו של מר ב"נ וסיעתו.

 

[רסיס לילה]

קיבלתי במייל עוד ניתוח על ראיון ביבי

ספוילר: לחצו לקריאה

צפיתי בראיון של נתניהו אצל יונית לוי, ואלה רשמיי:

1. לפני כך וכך שנים, בתום הפסד של מכבי תל-אביב בכדורסל לריאל מדריד, התייצבו משה גרטל מהערוץ הראשון וצביקה שרף, מאמן מכבי, לראיון של אחרי המשחק. ״הם בכוונתך להסיק מסקנות כתוצאה מההפסד ולהתפטר?״ שאל גרטל. ושרף השיב: ״שאני אתפטר? אתה תתפטר!״ זה היה רגע מדהים מבחינה טלוויזיונית, כי הוא שבר את הנוסחה המוסכמת: תפקיד השדר לשאול שאלות קשות ותפקיד המרואיין לעמוד כמו טטעלה ולהשיב, כאשר ברור ידו של מי בסיטואציה התקשורתית על העליונה. רק ששרף לא ציית לכללים.

אז כשהתייצב אמש נתניהו לאולפן של יונית לוי, הוא נכנס לשם עם שפת גוף ומצב תודעתי של ״אני אתפטר? אתה תתפטר!״ כלומר - נכנס לאולפן מתוך החלטה שהוא לא משתתף במשחק התפקידים של נחקר מול חוקר ונאשם מול שופטת. שאני אתגונן? שיונית לוי תתגונן.

יש רק טוויסט קטן בדימוי: נתניהו הוא המאמן המנצח. ולוי שואלת אותו שאלות כאילו שחטף על הראש. אז עומד שם נתניהו, אצל יונית לוי, אחרי ניצחון סוחף על ריאל-מדריד ונדרש להתנצל. אמה מה? לא רוצה להתנצל. שאני אתנצל? שיונית לוי תתנצל.

וזה היה רב עוצמה לצפייה. וזה ערער את יונית לוי.

2. יונית מילאה את תפקידה. היא התכוננה לראיון, והייתה בקיאה בפרטים ובעובדות, גם אם רבות היו נתונות במחלוקת בין השניים. מה כן? הפוזיציה ממנה התנהל הראיון הפכה אותו למעט הזוי: יושב ראש ממשלה, שמסביר שישראל עומדת להיות המדינה הראשונה בעולם שתחלץ מהקורונה; ומסביר שקצב ההתחסנות בה לנפש גדול פי אלפיים (!) מהמדינה הבאה ברשימה ונשאל ברצינות בתגובה מדוע סגר את שמי ישראל רק שישה ימים לאחר שאלעד שמחיוף דיווח על המוטציה הבריטית. למה הדבר דומה? לכך שמכבי תנצח בארבעים הפרש ויונית תשאל את המאמן על העבירה שחטף שחקן מחליף בדקה השלושים, כשההפרש היה כבר ארבעים. זו רמת הפער בין שפת הראיון והטון שבו, לבין הקונטקסט של המציאות. ופערים כאלה מצטלמים לא טוב. כי יש גבול גם לרמת שינוי המציאות שמיקרופון וכס מגיש מסוגלים לשאת על גבם.

אחת שואלת על נפצים, והשני משיב על טנקים ומטוסים; אחת נתפסת לסעיפים טכניים, ואחד מדבר על תמונה גדולה. ולמי שהגיע לצפות בראיון מתוך עניין וקשב, זה היה עוקץ בעין. אולי מדגדג מרוב צחוק. או גיחוך.

3. בלי למצמץ ומבלי לאבד לרגע את קור רוחו (למרות עוינות בלי מוסתרת מצד המראיינת; לצד לפחות שתי קפיצות התנשאות ושכיחת מקומה של יונית - בהן דיברה לראש הממשלה כאילו היה ח״כ זוטר ואילו היא לכל הפחות מזכירת המדינה האמריקאית) התייצב ראש הממשלה לראיון ארוך ומפורט, בעורף היריב התקשורתי (כמעט) הכי גדול שלו: חדשות 12. והעביר את כל המסרים שלו. בקלות. ובקול רם. שעה שהוא, על הדרך, הודף את כל השאלות על איבוד הכדור בדקה ה-25, כשהיה כבר שלושים הפרש.

אם הייתי טיפוס ציני הייתי אומר שיונית ניסתה להוציא את נתניהו משיווי משקלו מתוך כוונה לייצר איזו תגובה שתצטלם טוב עבורה ורע עבורו. אבל נתניהו אפילו לא התפתה לאבד קור רוח. הוא ישב שם, כמעט מחויך, והשיב לכל השאלות בידענות ובשפת גוף בטוחה. עיניו לא ברחו ושוטטו, ידיו לא התנופפו וקולו לא השתנה. הוא היה בשליטה באולפן. שפת גופו הייתה בשליטה מוחלטת, והוא נראה מי שמנהל את האירוע, ולא אורח בו. וזה קורה באולפן של יונית. בעורף האויב ממש. ועם כל דקה שחלפה, זה היה נדמה כמו קרב בין מתאגרף מיומן ומנוסה מול מתמודד שעלה מהנוער, שהמתאגרף הוותיק פשוט משתעשע בו להנאת הקהל. כמו מבוגר מול ילד. כמו דרגה שחורה מול דרגה צהובה.

4. עבור המון מפגינים ומוחים הערב אתמול היה נועד להיות מפגן משודר בצפיית שיא, שבסופו יגיע קתרזיס גדול. מצד אחד, מצד הבלפוריסטים, עולה ובאה התותחית הכי כבדה - למה שהיה אמור להיות אחד מראיונות חייה; יונית התייצבה לשידור כמו לסופרבול. אלא שתוך שתי דקות היה ברור שהמעמד מעט גדול עליה. ושנתניהו הגיע לא רק מוכן יותר מקצועית, אלא גם מוכן בהרבה מנטלית ממנה לגודל הרגע.

יונית נטלה לכל אורך הראיון הצידה. שיערה הסתיר את עיניה, וניכר שהיא ממש התקשתה לשאת את נוכחותו של ראש הממשלה באולפן. שפת הגוף שלה הייתה קצרת רוח ותוקפנית - לא אסרטיבית - והבדיחות שלה על חשבונו חזרו אליה כמו בומרנג, וגרמו לסיטואציה מעט להגחיך אותה. בגדול, זה היה מקרה קלאסי של לא כוחות. פשוט לא כוחות.

5. האירוניה, כמובן, היא שבסיכום הערב גם בקרב הבלפוריסטים יש תחושת מפח נפש. הם רצו טבח בשידור חי. הם רצו ראש ממשלה מזיע. מגמגם. הם רצו לראות נאשם שמצוי בקריסה רגשית מול התיקים ומול הזעם הציבורי - שקיים בראש שלהם ובראש של יונית לוי; במקום זה הם קיבלו את ״שאני אתפטר? אתה תתפטר!״ והם לא יודעים את נפשם מרוב תסכול. היעד להאשמות, אגב: יונית לוי. הטענה: ראיון מלטף מדי.

הא! האירוניה! יונית התייצבה לראיון הכי אגרסיבי בחייה; לראיון חייה, אולי; ועברה שיעור בשידור חי; אז על מי כועסים? על יונית. על השליח. לא אתפלא אם תתארגן תנועה להחלפתה כמגישה הלאומית (של רבע מדינה), עונש על כשלונה בבחירות. סליחה, בראיון. ככה זה בשמאל: עריפת ראשים לבניהם ובנותיהם המאכזבים היא הספורט החביב עליהם. מהיכרות עמוקה עם החבורה.

כי אם זה היה ראיון מלטף, אז החברים שם התבלבלו בין ראיון לבין חקירה בעינויים. וליבנו היודע - היו אתמול לא מעט בלפוריסטים שרצו שיונית תצרח על ראש הממשלה: ״לך! לך! לך!״ ואולי תצבע את פניה בשחור, רק כדי להרגיש שדיבררה אותם נכונה.

אבל התסכול הגדול של מחנה ״לך״ מהראיון יושב בדיוק על התסכול שלהם מאובדן האחיזה במדינה; ומסירוב הציבור להתיישר עם הנרטיב הבלפוריסטי: שוחד, מרמה, הפרת אמונים, כישלון בקורונה; כשהאמת בשטח היא שיש ארבעה הסכמי שלום, מבצע חיסונים היסטורי, מחיאות כפיים מכל פינה בעולם, וסוכריה לסיום: שת״פ אסטרטגי עם מודרנה ופייזר. כשראש הממשלה נתן את הכותרת הזאת, זה נדמה היה כמו סיכה שננעצה בבלון המסטיק הדק שמחזיק את כל המחאה הזאת ואת כל הקבוצה הזאת. פניה של יונית אמרו את הכל: פגשתי מרואיין ששולט באולפן שלי יותר ממני. תוחלף יונית לוי לאלתר! בגדעון סער. או משהו.

6. מי שמחפש כותרות, היו כמה: א. נתניהו מסמן את לפיד כיעד להסתערות בחלק האחרון של הקמפיין. ב. הוא בונה על הקול הערבי (שירה! פשוט שירה!), ועל הדרך השתחרר ממנסור עבאס. ג. הוא לא מתרגש כלל מביידן ומשוכנע שברית האינטרסים בין ישראל לארה״ב איתנה יותר מכל משחק כבוד. ד. איתמר בן-גביר לא יהיה שר בממשלתו. ה. עבר מתווה הדרכון הירוק. ו. הוזמנו מיליוני חיסונים גם עבור השנה הבאה. ז. למודרנה ופייזר יהיו סניפי ייצור ומחקר ופיתוח בישראל.

7. הראיון אתמול היה רגע טלוויזיוני גדול בגלל מה שלא היה בו: מהלומות ואלימות. יונית ניסתה. היא ממש ניסתה. אבל נתניהו סירב. הוא פשוט סירב ליפול למלכודת. והעביר מעל לראשה מסרי בחירות בזה אחר זה. שידר ביטחון רב מול התיקים. והציע הזדמנות היסטורית למצביעיו: שלטון ימין שאינו תלוי על בלימה. יונית נסתה להילחם במכונת המסרים המיומנת, אבל, באמת, זה היה מעל לכוחותיה. נתניהו היה אתמול רמה מעליה. אם לא שתיים. וזה כשהיא הגיעה לאולפן דרוכה לתת את ראיון חייה. ללמדכם כמה נתניהו מיומן וחד; וכמה, גם בשדה התקשורת, הוא מבריק יותר מיריביו. גם כשאלה מתפרנסים מתקשורת כל חייהם.

8. לבי לבי ליונית וללינץ׳ הרשתות החברתיות שהיא עוברת מאתמול בערב. יש בזה גם היבט פואטי: להביט מהצד בגולם שקם על יוצרו - במחנה ״לך״ מתחיל עכשיו במסע השמדה של מי שניסח את לשונו ותודעתו התקשורתית - ערוץ 12 ויונית לוי. זה באמת מרתק לראות את העם עולים על הארמון בזעם. מה שיפה בראיון אתמול הוא, שהוא גרם להמון בלפוריסטים לרצות להעביר את המחאה מבלפור לבית של יונית לוי. ואם זה לא ניצחון תודעתי ותקשורתי של נתניהו, אני לא יודע מה כן.

9. יש שאלות קשות לשאול את מר נתניהו. אבל כשאין אף שאלה הוגנת או עניינית, כל השאלות הקשות הופכות לפארודיה על שאלות קשות. ואז: אפקט הבומרנג שחוזר אל המראיינת. רוצים לנצח את נתניהו בתקשורת? נסו לנהל איתו ראיון הוגן. ראיון שבו הוא נשאל ברצינות על הישגיו ותוכניותיו, וגם על מחדליו וכשלונותיו. כי מותר לשאול את ראש הממשלה גם שאלות קשות ומאתגרות. אבל לא רק. ולא רק קטנוניות. ולא רק עוקצניות. כי אז הבדיחה היא על חשבון המזמין אותה. וכולם רואים. וכולם צוחקים.

מיהו הכותב?
ענקקקק

 

[מרובע]

איני יודע מי הכותב.

 

[מרובע]

וואו ניתוח ערב לאוזן...
אולי מישהו מעלה הקלטה?

הקלטה של הראיון?

 

[סערצע]

מיהו הכותב?

שי גולדן, אם אינני טועה.

 

[סערצע]

הקלטה של הראיון?

יש לי הקלטה, אך השאלה היא כיצד לדוחסה מבלי לפגום באיכותה (משקלה הנוכחי: 22.4 MB), כי מפאת כובדה אינה יכולה לעלות הֵנָּה.

 

[סערצע]

אגב, יצוין לשבח מר ב"נ - שנזהר בלשונו בראיון הנ"ל, והתבטא: "המגזר החרדי והחברה הערבית". וק"ל...

 

[סערצע]

שמא ניתן להשוות את הראיון הנוכחי לזה שלפני שנה וחצי (ט"ו אלול תשע"ט), באותו האולפן, למיסיס ר. מצליח.

 

[למדן וידען]

מבחינה אסטרטגית
בנט נחל הצלחה גדולה בעצם הראיון שלו, יום למחרת נתניהו
זה ממצב אותו כמועמד מוביל ואולי הכי קרוב (כמה ששייך, כן?) לנתניהו.
כמעט וודאי שהיה קרב איתנים בין הדוברים של המועמדים השונים על ליבו של עורך המהדורה המרכזית של 12.
אז נפתלי בנט או טל גן צבי ואולי אפילו שלום שלמה - שאפו.

זה מגיע ממקום הפוך,
אתמול אחרי הראיון פורסם שהנפגע הראשון מהראיון של נתניהו זה בנט שהיה אמור להתראיין וביטלו אותו בשניה האחרונה.
אז הוא קיבל היום..

אולי למי שלא יודע זה נראה כפי שציינתם אך זה בדיוק הפוך.

 

[ציפס קידס]

זה מגיע ממקום הפוך,
אתמול אחרי הראיון פורסם שהנפגע הראשון מהראיון של נתניהו זה בנט שהיה אמור להתראיין וביטלו אותו בשניה האחרונה.
אז הוא קיבל היום..

אולי למי שלא יודע זה נראה כפי שציינתם אך זה בדיוק הפוך.

לא נתקלתי בפרסום הזה. תודה.

 

[הכלבויניק]

 

[מישהו12]

אגב, יצוין לשבח מר ב"נ - שנזהר בלשונו בראיון הנ"ל, והתבטא: "המגזר החרדי והחברה הערבית". וק"ל...

סוף סוף מישהו אמיץ!

 

[מישהו12]

גדעון סער: "ממשלה בראשותי לא תישען על בן גביר"
יו"ר תקווה חדשה אומר לערוץ 7 כי למרות המחלוקות ימינה היא שותפה ביום שאחרי הבחירות. "דרוש שינוי, נתניהו לא יכול להמשיך". ראיון

י

ו"ר מפלגת תקווה חדשה השר לשעבר גדעון סער מוצא את הראיון של ראש הממשלה אמש כדוגמה לבעיה בהמשך כהונתו של נתניהו קדנציה נוספת.

"אני מודה שלא צפיתי בראיון, אבל מתוך מה שראיתי, כשראש הממשלה מתייחס לאלפי קורבנות כתוצאה מרשלנות בנמל התעופה בן גוריון וקורא לזה 'נה נה נה נה נה' כאילו זה רעש רקע שמפריע לו, זה רק ממחיש את הניתוק שלו ממציאות חייהם של כל כך הרבה ישראלים וגם מעיד על חוסר ההכרה שלו בכישלונו", מסביר סער בראיון לערוץ 7.
לדבריו, "הכישלון מתבטא בהגנה כושלת על העסקים והפרנסה, בכישלון באכיפה, בפרצת הענק בנתב"ג במשך קרוב לשנה ובכך שישראל עומדת בראש המדינות בעולם במספר הימים שילדיה לא הלכו לבתי הספר. אם ראש הממשלה לא רואה את כל הדברים האלה לדעתי על אזרחי ישראל לסיים את כהונתו ארוכת השנים".

סער אומר כי למפלגתו יש תוכנית סדורה איך לטפל במשבר הנוכחי. "ראשית, יש להעדיף את טובת המדינה והאזרחים על האינטרסים האישיים. ראש הממשלה נתניהו, בדם קר, נמנע מהעברת תקציב למרות שהיה לו רוב קואליציוני גדול כדי לא לעמוד בהסכם שהוא עצמו חתם עליו. הוא דרדר את ישראל במו ידיו למערכת בחירות רביעית תוך שנתיים. זה מעשה שלא יעשה".

"אני כראש הממשלה אמנה שר אוצר מקצועי שיוכל לטפל בשיקום הכלכלה הישראלית, אעביר מיד תקציב וחוק הסדרים עם כל הרפורמות הנדרשות לשיקום הכלכלה הישראלית ולחידוש הצמיחה. גם בתחום המאבק בקורונה יש הרבה דברים שחייבים לשנות. אני מאז תחילת נובמבר מדבר על הצורך בבדיקות כלל ארציות כדי להימנע מהאסטרטגיה של סגרים והגבלות גורפות כדרך יחידה להתמודד עם המשבר".

"נושא החיסונים שינה את המציאות, אבל כדי לחזור ללימודים בצורה נכונה, צריך להשתמש בכלי הבדיקות כדי לאתר תחלואה. לצערי אין בהתמודדות שום יצירתיות ואזרחי ישראל משלמים על זה מחיר כבד מאוד. בנוסף, הממשלה לא משפרת את הביצועים שלה למרות שאנחנו כבר שנה במשבר הזה", מוסיף סער.


לשאלה אם שוחח עם המפלגות החרדיות כדי להשיג את תמיכתן לאפשרות שבה ירכיב את הממשלה אחרי הבחירות הוא עונה, "לא מתקיימות שיחות כאלה. אני לא מאמין בלקיים שיחות על קואליציות לפני שיש תוצאות בחירות. אני מתרכז בדבר אחד – לשכנע את אזרחי ישראל שנדרש שינוי משמעותי בכיוון והוא עובר בהחלפת ההנהגה. צריך לשנות גם את השיח פנימה בתוך העם וכן את השיח בין הממשלה לעם ישראל. יש לשנות מהותי את המדיניות בתחומים כמו חינוך, ביטחון פנים וכלכלה. את כל זה לא נשיג אם נתניהו יישאר בתפקידו. לכן, דרוש שינוי ואני מאמין שביכולתי להקים ממשלה יציבה, לאחד את העם ולהביא עתיד טוב יותר לישראל ואזרחיה".

סער נשאל גם אם הוא מבין מדוע אנשים מזהים את מפלגתו כמפלגת 'רק לא ביבי'. "אזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם שאלה אחת: האם אנחנו הולכים בכיוון הנכון או שנדרש שינוי. אני לא חושב שאנחנו הולכים בכיוון הנכון. אנחנו בהרס חברתי וכלכלי אדיר מימדים ולדעתי נדרש שינוי בכל תחומי המדיניות. אנחנו רואים שאין משילות לא בגליל ולא בנגב, אנחנו מאבדים שליטה על המדינה. בחינוך יש ניתוק מהציבור וצריך להרים מחדש את המערכת הזו. אני מאמין גדול בעם ישראל, אבל זה לא ילך אם רק נסדר את הכחסאות מחדש סביב נתניהו בסדר אחר. את נתניהו, אחרי שנים רבות שבהן גם עשה דברים טובים, צריך להחליף כי היום רואים בעיניים שהוא מעדיף את האינטרסים האישיים שלו על טובת המדינה. אני מאמין שנצליח להחליף את בנימין נתניהו ואם לא נשרת את העם מהאופוזיציה".

סער התחייב לא אחת שלא לשבת עם בנימין נתניהו אבל טרם התחייב שיקים ממשלת ימין. "הממשלה שלנו תקדם את הערכים שלנו ואנחנו נעמוד על כך שקווי היסוד תהיה על פי תפיסת עולמנו שידועה לכל. כמובן שבהקמת קואליציה תמיד יש שיחות שבסופן יש דברים שהשותפים הקואליציוניים זוכים בהם בהישגים אבל הכיוון שלנו ידוע והוא כיוון לאומי וציוני וכזה הוא יישאר".

"אנחנו אנשים עם רקורד. לא אני, לא דני דיין, לא צביקה האוזר, לא זאב אלקין או יפעת שאשא ביטון לא יודעים לציבור. עשינו דברים בחיים והציבור מוזמן לשפוט ולראות שיש לנו את הרשימה הכי רצינית והכי איכותית".

ומה לגבי הריבונות והסדרת ההתיישבות הצעירה? "מי שויתר על החלת ריבונות או הסכים להשעייתה תמורת הסכמת הממשל האמריקני ומעורבותו בהסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין זה נתניהו. לגבי הסדרת ההתיישבות, לא רק שאני מדבר על זה, אלא שההחלטה האחרונה שלי בכנסת היתה בראשות ועדת המשנה של יו"ש בועדת החוץ והביטחון של הכנסת שם קראתי להסדיר את ההתיישבות הצעירה, שקיימת למעלה מ-20 שנים. לצערי, גם בנושא הזה כמו בחאן אל אחמר ובהשתלטות הפלסטינית על שטחי C, נתניהו נכשל כישלון גמור".

סער לא ממהר לפסול שיתופי פעולה עתידיים. "מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' בודאי יכולה להיות שותפה שלי. שיתפנו פעולה גם בעבר. לגבי איתמר בן גביר עמדותיו מאוד קיצוניות. אם אני אהיה ראש הממשלה אינני רוצה להשעין את ממשלתי על גורמים קיצוניים. אני שומע את נתניהו אומר שהוא לא יהיה בממשלה וכן בקואליציה. אני אומר בצורה ברורה, שיש בלוק טכני שבמסגרתו נכנס בן גביר, ממשלה בראשותי לא תישען על איתמר בן גביר".


"לגבי מועמדת מספר 7 ברשימת העבודה, שלהערכתי לא תיבחר לכנסת, תקווה חדשה באמצעות נציגיה חתמה בעד הבקשה לפסילת מועמדותה שתידון מחר בוועדת הבחירות המרכזית. אני סבור שמי שבאופן כה גס מזלזל ורומס את כל סמלי המדינה והדברים שקדושים לנו מבחינה היסטורית לא ראויה לשבת בכנסת ישראל", הוא מוסיף.

בימים האחרונים יש חילופי דברים קשים בין אנשי ימינה ותקווה חדשה. סער טוען שמדובר בהתכתשות מיותרת. "לצערי מהיום שקמה תקווה חדשה בנט פתח עליה במתקפה. למחרת היום אחרי שהודעתי על הקמת המפלגה, כבר זיכה אותנו נפתלי בנט במתקפה ומאז הוא לא הפסיק. יכול להיות שהדבר הזה נובע מכך שמהרגע שהתייצבנו על המפה הפוליטית מצבו השתנה. הייתי מצפה ממנו לגישה יותר בוגרת. יש בינינו הרבה מהמשותף ובכל מקרה לאחר הבחירות אני רואה בבנט ובימינה שותפים".

האם גם הליכוד שותף מבחינתו? "הליכוד והליכודניקים הם האנשים שאני הכי אוהב והדבר הזה לא השתנה. אני פשוט חשוב שנתניהו לא מוביל את המדינה למקום הנכון וזה לא מתאים לערכי המחנה הלאומי. אני לא יכול לתמוך בהמשך כהונתו".