נושא החודש // אייר תש"פ // זמן

[@Simcha]

ושאלה,
מישהו יודע אם סוג החריזה הנ"ל מוגדר איכשהוא?

שיר מקסים!

נראה לי שאחרים היו לוחצים עוד כמה אנטרים בטקסט ואז השיר מקבל את צורתו החרוזית בהבלטה ברורה יותר.

הגדרתו בויקיפדיה הינו - חריזה פנימית

/חַלּוֹן הַזְּמָן

מִי הִגִּיף
אֶת הַתְּרִיס,
לֹא נָתַן
לָאוֹר
שׁוּם סִיכּוּי
לְהִשְׁתַּרְבֵּב.

מִי הֶעֱדִּיף
לְהַתְרִיס,
עַקְשָׁן
כְּמוֹ שׁוֹר,
עַד דִיכּוּי
מְתְרַבְרֵב.

וּמִי הֶעִיף
אֶת הָרִיס,
שָׁאָל בַּזְּמַן
לַחֲזוֹר
אוֹ שִׁיקוּי
לַכְּאֵב.

 

[מ. י. פרצמן]

/חַלּוֹן הַזְּמָן

מִי הִגִּיף אֶת הַתְּרִיס,
לֹא נָתַן לָאוֹר שׁוּם סִיכּוּי
לְהִשְׁתַּרְבֵּב.

מִי הֶעֱדִּיף לְהַתְרִיס,
עַקְשָׁן כְּמוֹ שׁוֹר, עַד דִיכּוּי
מְתְרַבְרֵב.

וּמִי הֶעִיף אֶת הָרִיס,
שָׁאָל בַּזְּמַן לַחֲזוֹר אוֹ שִׁיקוּי
לַכְּאֵב.


***
ושאלה,
מישהו יודע אם סוג החריזה הנ"ל מוגדר איכשהוא?

אהבתי את החריזה.
לא מוכרת לי כשיטה מקובלת בחריזה בת ימינו, אבל אני לא מכירה מספיק ככה שזה לא אומר הרבה.
והרעיון של תוכי השורות מקסים ומקורי.

 

[מ. י. פרצמן]

בבית הספר למדנו בשיעור היסטורייה קצת על שירה פיוטית, והגענו לדבר על שיטות כתיבה שונות.
אחת השיטות שלמדנו הייתה יתד-תנועה-תנועה. שיר שנכתב עם הברה פותחת של תנועה נחה, ואחר כך שתי תנועות נעות.
אחרי השיעור ניסיתי לבדוק את זה. סליחה על שגיאות הניקוד, כיתה ח'...
לא יודעת כמה הוא שיר טוב מבחינת התוכן שלו, הוא מבוסס על הצורה.


באם עבר / שיר בצורת יתד-תנועה-תנועה

בְּאִם עָבַר לְאִיש הַיּוֹם
לְעוֹלַם לֹא יְהִי אַחֵר
בְּאִם חָלַם בְּטוֹב חֲזוֹן
וְקָם חָלַף בְּקוֹל מַהֵר
בְּאִם אַחַר בְּתוֹר רוֹפֵא
לְחַכּוֹת לוֹ זְמַן עוֹד רַב
בְּאִם שָבַר כְּלִי יָפֶה
לְנֶצַח לֹא יְהִי הוּא שַב

וְלַכֵן אִיש יְהֵא זָהִיר
בְּכֹל דָבָר וְהוּא קָצוּב
זְמַן דָבָר מְאֹד נָדִיר
וְהוּא נָגוֹז וְלֹא יָשוּב

 

[LIKEBOOK1313]

העולם היציב, יסודותיו האיתנים,

קורסים לנגד עיניה.

כה שקרן העולם, חייליו גאוותנים,

זה מכבר לא חשוביה.



היא האמינה שיצליחו, יתגברו,

המלחמה וודאי תגמר.

בטחה באנשי האדמה שילחמו,

הן עוד רגע, היא תשתחרר.



חלף היום, גם המחר נחפז,

הגלובוס מתנקה לאיטו במחריד.

האדם התקיף ביותר, נדיר הנועז,

כשל בריפוי, אף הנגיד.



התכלה אמונה, כבר לא בוטחת,

הבריאה נתונה בידי הבורא.

לא היא בכפם של חסרי הדעת,

אנו קטנים ככבשים בשובל הרועה.



הרימה עיניים דולקות השמימה,

ליבה מכוון רק אליו.

כך, ילדה קטנה מול אבא,

מרכינה ראשה, הנה עת הסתיו.

 

[RACHELIZ]

כן, ולא רק בסופי שורות, אלא גם בתוכן:

מִי הִגִּיף אֶת הַתְּרִיס,
לֹא נָתַן לָאוֹר שׁוּם סִיכּוּי
לְהִשְׁתַּרְבֵּב.

מִי הֶעֱדִּיף לְהַתְרִיס,
עַקְשָׁן כְּמוֹ שׁוֹר, עַד דִיכּוּי
מִתְרַבְרֵב.

וּמִי הֶעִיף אֶת הָרִיס,
שָׁאָל בַּזְּמַן לַחֲזוֹר אוֹ שִׁיקוּי
לַכְּאֵב.

אז טוב ששאלת לגבי החריזה, אחרת לא היינו שמים לב לזה.
מה גם שזו חריזה פחות משובחת אז היא לא בלטה.
וכמו ששמחה הציע, כך אכן שמים לב. אבל לטעמי קצת פוגם בחריזה הסופית. ז"א לדעתי פחות שמים לב לחריזה המשובחת בסופי השורות שעוברת בין הבתים.

 

[כנפיים]

אז טוב ששאלת לגבי החריזה, אחרת לא היינו שמים לב לזה.
מה גם שזו חריזה פחות משובחת אז היא לא בלטה.
וכמו ששמחה הציע, כך אכן שמים לב. אבל לטעמי קצת פוגם בחריזה הסופית. ז"א לדעתי פחות שמים לב לחריזה המשובחת בסופי השורות שעוברת בין הבתים.

דווקא שמתי לב לזה ואהבתי מאד מאד. לטעמי זה מיוחד למרות שפגם באמת בשלמות החריזה החיצונית. הזכיר באמת שירים ישנים ומורכבים כאלה. יפהפה!

 

[תפוצת ספרים]

מתי נוצר הזמן?

בילדותי קראתי ספר מתח על עיירה שבה נעצר לפתע הזמן, כל השעונים שבתו ממהלכם, והתושבים לא ידעו מה לעשות, היו לזה גם השפעות חמורות על החולים שהרופאים אמרו שיתרפאו בעוד שבועיים, והנה המחוגים לא זזים. כמובן שבסופו של דבר הילד הגיבור ניצח, והצליח להפעיל את השעונים בחזרה, אחרי שהתגבר על כל המכשולים ועל היצר הרע, כמיטב הכתיבה האלגורית.

כשהתבגרתי מעט, הבנתי שהזמן לא נובע מהשעון. השעון הוא תוצאה של הזמן. גם אם השעון עצר מלכת, כל זמן שהלב דופק כסדרו והחמצן זורם לתאי הגוף, נמצא שהזמן ממשיך כסדרו. מקסימום אפשר למדוד את הזמן במהלומות הדופק, גם אם השמש עצרה מלכת.

אז במה תלוי הזמן? הזמן תלוי בחומר. החומר הוא נפסד בטבעו, ומשעה שנוצר החומר, מתחיל שעון החול שלו לאזול. הרמב"ם מסביר שאי אפשר לטעון 'מה עשה ה' לאורך כל הזמן לפני שנברא העולם', משום שלפני שנברא העולם, לא היה זמן. הזמן תלוי באופן שאינו נפרד בחומר, ורק בחומר הוא נמדד. בלי חומר - לא קיים זמן.

איינשטיין גילה במחקריו את יחסיות המרחב והזמן, ולדבריו תאום שיסע בחלל במהירות הקרובה למהירות האור, יגלה את עצמו צעיר מאחיו שנשאר על פני כדור הארץ. על פי תאוריית היחסות, הזמן הוא דבר יחסי, ועשוי להשתנות עם מהירות הצופה והמסה שלו. כמובן שבמהירויות קטנות אין לזה השפעה על הזמן, אך הדבר ממחיש את היותו של הזמן אחד מהממדים של העולם, כמו אורך ורוחב, ולא כדבר קבוע ומוצק.

כלומר: הזמן הוא יחסי לתנועה ומודדים אותו כפי התנועה
כמו תנועת השמש או השעון או סתם לפי תנועת ופעולות האדם
במקום שאין תנועה אין זמן
כמו"כ במקום שהתנועה איטית יותר אז הזמן איטי יותר

 

[מכונתכתיבה]

חלומות על זמן

יַלְדָה קְטַנָה
עִם שְתֵי גוּּּּּּּּמוׂת
שֵיעָר גוׂלֵש
וַחֲלוׂמוׂת

וּבֵין הַיוׂם
שֶלׂא נִגְמַר
ובֵין הַתוׂם
חָלְמָה מָחָר

פַּנִים אַרְכוּ
בְּצֵל הַזְמַן
גוּמוֹת בָּכוּ
לַחֲלוֹמָן

דַּקוֹת דָּבְקוּ
עִיסַת טָרֶפֶת
הַנְשִימָה
כּמִתְעֲלֶפֶת

דִילֵג שָעוֹן
הוֹסִיף קְמָטִים
וַחֲלוֹמוׁת
רַק בִּיעוּתִים.


ׁנ.ב: שנים לא ניקדתי, הייתה לי מוזה
לא להיבהל אם הניקוד שגוי.