הלוחשת לתווים
משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
הדמיות בתלת מימד
#יום 3- מגפיים
מוכר הנעליים שמע את הדלת נפתחת באיטיות, ואחריה קול של ילד צעיר.
"סליחה, מישהו פה? אני צריך לקנות-"
הוא הסתובב לראות למה המשפט נקטע, וראה את הילד עומד משותק, מביט בַמגפיים.
הוא עקב בדריכות אחרי הילד שניגש למגפיים הישנות, "זה הוא.." עלתה מחשבה מהירה במוחו.
"כמה זה עולה?" הילדון ניגש אליו בהתרגשות, מניח את המגפיים על הדלפק "אני רוצה לקנות את המגפיים האלה" אמר וליטף את העור המשופשף.
הוא הביט בילד במבט מהורהר, מנסה להיזכר במה שאמר לו הזקן אי אז כשהביא לו את המגפיים..
"כשיבוא הילד- תן לו את המגפיים האלה, ואל תדרוש ממנו מחיר" הזקן הביט בו במבט חודר
"ואיך אני אדע מיהו הילד המתאים?" הוא שאל מבולבל, מביט בזקן שאחז בידו את זוג המגפיים המרופטות.
"כשהוא יגיע- אתה תדע שזה הוא. אך זכור- את המגפיים האלה אסור להשאיר מחוץ לבית"--
הוא התנער, ראה מולו את הילדון אוחז את המגפיים בתשוקה לא מוסברת.
"המגפיים לא עולות כסף" הוא התחיל לומר, בוחן את המבט המופתע שמולו, "הן עולות תנאי. את המגפיים האלו לא משאירים מחוץ לבית"
"לא משאירים בחוץ???" המבט המופתע הוחלף בהשתאות עמוקה, "מה אכפת לך איפה אני שם את המגפיים שלי?"
"לא בחוץ!" הוא אמר שוב, לא מעז להפר את דרישתו של הזקן "אחרת המגפיים לא שלך".
הילד הביט לרגע במגפיים החומות, ואז הרים את ראשו בהחלטיות "אני מוכן"
"עשינו עסק" הוא הגיש את המגפיים לילד, מלווה אותו בדרכו החוצה.
הוא עקב במבטו אחרי הילד שהחזיק את השקית בזהירות, ואז נפנה לאחוריו, מופתע לראות את הזקן עומד כשפניו מביעות הלם מוחלט.
"מה.. מה זה?" שאל הזקן בתדהמה.
"זה הילד" הוא השיב בפשטות "הוא הגיע לקחת את המגפיים... אפילו הוצאתי ממנו הבטחה לא להשאיר את המגפיים בחוץ!!" הוא הוסיף כשראה את הפרצוף הזועם שמולו.
"אבל למה לו???"
"אתה אמרת, ואני הרגשתי שזה הילד. הרגשתי שזה הוא!!"
"אמרתי שתדע שזה הוא!! אחרי שהוא יגיד לך שהוא הנכד שלי... הבטחתי לו את המגפיים, אחרי שהקודמים נגנבו לו כי הוא השאיר אותם להתייבש בחוץ, מאיפה עכשיו אני אשיג לו מגפיים...."
מוכר הנעליים שמע את הדלת נפתחת באיטיות, ואחריה קול של ילד צעיר.
"סליחה, מישהו פה? אני צריך לקנות-"
הוא הסתובב לראות למה המשפט נקטע, וראה את הילד עומד משותק, מביט בַמגפיים.
הוא עקב בדריכות אחרי הילד שניגש למגפיים הישנות, "זה הוא.." עלתה מחשבה מהירה במוחו.
"כמה זה עולה?" הילדון ניגש אליו בהתרגשות, מניח את המגפיים על הדלפק "אני רוצה לקנות את המגפיים האלה" אמר וליטף את העור המשופשף.
הוא הביט בילד במבט מהורהר, מנסה להיזכר במה שאמר לו הזקן אי אז כשהביא לו את המגפיים..
"כשיבוא הילד- תן לו את המגפיים האלה, ואל תדרוש ממנו מחיר" הזקן הביט בו במבט חודר
"ואיך אני אדע מיהו הילד המתאים?" הוא שאל מבולבל, מביט בזקן שאחז בידו את זוג המגפיים המרופטות.
"כשהוא יגיע- אתה תדע שזה הוא. אך זכור- את המגפיים האלה אסור להשאיר מחוץ לבית"--
הוא התנער, ראה מולו את הילדון אוחז את המגפיים בתשוקה לא מוסברת.
"המגפיים לא עולות כסף" הוא התחיל לומר, בוחן את המבט המופתע שמולו, "הן עולות תנאי. את המגפיים האלו לא משאירים מחוץ לבית"
"לא משאירים בחוץ???" המבט המופתע הוחלף בהשתאות עמוקה, "מה אכפת לך איפה אני שם את המגפיים שלי?"
"לא בחוץ!" הוא אמר שוב, לא מעז להפר את דרישתו של הזקן "אחרת המגפיים לא שלך".
הילד הביט לרגע במגפיים החומות, ואז הרים את ראשו בהחלטיות "אני מוכן"
"עשינו עסק" הוא הגיש את המגפיים לילד, מלווה אותו בדרכו החוצה.
הוא עקב במבטו אחרי הילד שהחזיק את השקית בזהירות, ואז נפנה לאחוריו, מופתע לראות את הזקן עומד כשפניו מביעות הלם מוחלט.
"מה.. מה זה?" שאל הזקן בתדהמה.
"זה הילד" הוא השיב בפשטות "הוא הגיע לקחת את המגפיים... אפילו הוצאתי ממנו הבטחה לא להשאיר את המגפיים בחוץ!!" הוא הוסיף כשראה את הפרצוף הזועם שמולו.
"אבל למה לו???"
"אתה אמרת, ואני הרגשתי שזה הילד. הרגשתי שזה הוא!!"
"אמרתי שתדע שזה הוא!! אחרי שהוא יגיד לך שהוא הנכד שלי... הבטחתי לו את המגפיים, אחרי שהקודמים נגנבו לו כי הוא השאיר אותם להתייבש בחוץ, מאיפה עכשיו אני אשיג לו מגפיים...."