יש לו מבחר גדול של מקצועות קודש שמתוגמלות הרבה יותר טוב;
סופר סת"ם,
מגיה סת"ם,
שוחט,
בודק,
בעל דרשן,
ארבעת המינים,
מצות,
חזן,
בעל קורא,
משגיח כשרות [עם נסיעות לחו"ל].
מעניין איזה משכורת מקבל
בעל דרשן /חזן/בעל קורא?
והאם אפשר לחיות מהכנסות עונתיות כגון מצות/ארבעת המינים/חזן
ומי שאין לו כישורים מתאימים האם יכול להיות סופר סת"ם/שוחט/דרשן/חזן/בעל קורא?
פרסום וקופירייטינג בסטנדרט הגבוה ביותר: שילוב בין יצירתיות חדה לכלים טכנולוגיים שמשנים את חוקי המשחק 🎯💡.
בקורס תלמדו כיצד לבנות אסטרטגיות אפקטיביות, איך לייצר קמפיינים שקולעים במדויק לקהל היעד ואיך לשלוט בטכניקות עדכניות עם תכני AI. הכשרה ייחודית שמזניקה לקריירה מרתקת ומכובדת, עם אפשרות להשתלב במשרות מבוקשות.
האם אפשר לחיות מטיפים של פורים?
ברור שלא, אבל זה עזרה משמעותית לקראת הוצאות החג.
אני לדוגמא, מכיר כמה אברכים תלמידי חכמים שהחזנות מכסה להם את הוצאות חגי תשרי.
וזה אותו דבר עם מצות (שזה אגב, עבודה לכל החורף), וארבעת המינים וכו'.
אכן זה הסיבה שכשיוצאים מהכולל כמעט כולם הולכים להיות מלמדים...
ללא שום קשר האם יש לו את הכישורים להיות מלמד .
אחר שנה שנתים, כשרואים שהעבודה לא מוערכת / מתוגמלת מספיק, הולכים להתמקצע באחד ממקצועות הנ"ל.
ועוד לא הזכרתי, כל העבודות בבתי הוראה, בד"צים, טו"ר, מדריכי חתנים, וכו' וכו'.
בקיצור, יש סיבה אמיתית למחסור הגדול במלמדים, ואם לא נפנק אותם קצת בפורים,
המלמדים יהיו פחות מקצועיים ,שכר השעה חודשית תעלה, וזה כמובן יפול על ההורים במוקדם או במאוחר.
אני מחנך כבר שנים רבות ואני יכול להבטיח אם קיבלתי 50 ש"ח או אפילו כלום וזה מהורה דל אמצעים התרגשתי והרגשתי את התודה מהמכתב, ואם זה היה הורה שמלביש את ילדיו במיטב המותגים ומחליף לעצמו רכב כל שנה וחצי וכו' גם אם ייתן סכום יותר גדול לא ארגיש בכלל את ההערכה
מה שכי נותן הרגשה טובה זה הפתקים בארוני מונחים כל המכתבים מכל ימי הפורים כל השנים ואני אוהב להסתכל עליהם פעם לפעם בפרט כשאני כבר מרגיש שהשליחות של חינוך מגיע על חשבון הבית כי יש לי אפשרות לעבור מחר לאפיקים אחרים ולהרוויח ביותר מחמישים אחוז!!!
ואם ההורים לא רוצים שידעו שהם דלי אמצעים.
לא לכולם נעים לתלות שלט:״אני דל אמצעים״
אני מסכימה עם זה שיש לנו הכרת הטוב לרעבס, ולגננות, ולמורות ולכל הצוות הלימודי,
אבל מכאן ועד לחייב הורים להביא?!
לזלזל ב500 שקל מכל הכיתה ביחד (ומי שמכיר כמה קשה לאסוף, עוד יותר)
בחרתם להיות רעבס בחיידר של ילדי אברכים, חלק מהבחירה היא לא להעמיס על ההורים,
והכי לא בעולם לזלזל במה שהם רוצים להביא בכבוד.
(כן, כי אם אוספים 500 שקל מכל הילדים בכיתה, כולם מרגישים שווים, גם אלו שאינם בעלי אמצעים - ואף אחד לא צריך לתלות שלט : ״אני דל אמצעים״)
אז שההורים האלו ידעו שזה לא גורם לרב'ה להתייחס לזה אל משהו "מכובד",
אלא כאל משהו של הורים שפחות מעניין אותם להעריך את הרב'ה.
אם חשוב להם באמת להעריך את הרב'ה שיביאו לו משהו באופן אישי, ולא 15 שקל מהורה ביחד עם כל הכיתה.
אז שההורים האלו ידעו שזה לא גורם לרב'ה להתייחס לזה אל משהו "מכובד",
אלא כאל משהו של הורים שפחות מעניין אותם להעריך את הרב'ה.
אם חשוב להם באמת להעריך את הרב'ה שיביאו לו משהו באופן אישי, ולא 15 שקל מהורה ביחד עם כל הכיתה.
כנראה שאין לכם טיפת מושג מה אומר לאסוף כסף מכל הורי הכיתה,
כמה השקעה זה דורש.
ואם ח״ו אני יגיע למצב שאני יכולה לתת רק 15 שקל,
אני יעדיף לאסוף מכולם 15 שקל, ולהביא מתנה מכובדת ביחד, מאשר להביא לבד 15 שקל,
ואז יפתח פה אשכול על ההורים המזלזלים שמביאים רק 15 שקל,
או יפתח אשכול על מתנות לאביונים.
ולזה התכוונתי חיוב, כי ההסתכלות הזאת של או הכל או כלום,
היא בדיוק הרגשה מחייבת.
וחבל שהרבה לא יכול להסתכל על החלקים הטובים, ומבין שסה״כ רוצים לכבד ולהוקיר בתנאים האפשריים.
חבר אמר לי פתרון נפלא, למי שחי בדוחק ומאידך רוצה לכבד את הרבה היקר של בנו.
לתת צ'ק מכובד (נניח 1000 ש"ח).
הרב'ה מצד אחד יתרשם מאד מנדיבות הלב וההערכה של ההורים לתפקידו,
ומאידך - כאנשי קודש שעושים את מלאכתם מתוך שליחות קודש, סביר מאד להניח שהוא לא יפדה צ'ק של משפחה שחיה בדוחק ובצמצום,
ונמצאו ההורים מכבדים את הרב'ה, והרב'ה חלילה אינו מוסיף נטל על ההורים.
חבר אמר לי פתרון נפלא, למי שחי בדוחק ומאידך רוצה לכבד את הרבה היקר של בנו.
לתת צ'ק מכובד (נניח 1000 ש"ח).
הרב'ה מצד אחד יתרשם מאד מנדיבות הלב וההערכה של ההורים לתפקידו,
ומאידך - כאנשי קודש שעושים את מלאכתם מתוך שליחות קודש, סביר מאד להניח שהוא לא יפדה צ'ק של משפחה שחיה בדוחק ובצמצום,
ונמצאו ההורים מכבדים את הרב'ה, והרב'ה חלילה אינו מוסיף נטל על ההורים.
חבר אמר לי פתרון נפלא, למי שחי בדוחק ומאידך רוצה לכבד את הרבה היקר של בנו.
לתת צ'ק מכובד (נניח 1000 ש"ח).
הרב'ה מצד אחד יתרשם מאד מנדיבות הלב וההערכה של ההורים לתפקידו,
ומאידך - כאנשי קודש שעושים את מלאכתם מתוך שליחות קודש, סביר מאד להניח שהוא לא יפדה צ'ק של משפחה שחיה בדוחק ובצמצום,
ונמצאו ההורים מכבדים את הרב'ה, והרב'ה חלילה אינו מוסיף נטל על ההורים.
כנראה שאין לכם טיפת מושג מה אומר לאסוף כסף מכל הורי הכיתה,
כמה השקעה זה דורש.
ואם ח״ו אני יגיע למצב שאני יכולה לתת רק 15 שקל,
אני יעדיף לאסוף מכולם 15 שקל, ולהביא מתנה מכובדת ביחד, מאשר להביא לבד 15 שקל,
ואז יפתח פה אשכול על ההורים המזלזלים שמביאים רק 15 שקל,
או יפתח אשכול על מתנות לאביונים.
ולזה התכוונתי חיוב, כי ההסתכלות הזאת של או הכל או כלום,
היא בדיוק הרגשה מחייבת.
וחבל שהרבה לא יכול להסתכל על החלקים הטובים, ומבין שסה״כ רוצים לכבד ולהוקיר בתנאים האפשריים.
אם את מעדיפה להביא מכולם יחד כי יש לך רק 15 שקל, זה בעיה שלך בלבד.
הרב'ה מעדיף שאת תביאי לו משהו ששווה 15 שקל, אבל זה יהיה ממך אישית.
ולא 15 שקל מכל הורה.
ככה הרב'ה מעדיף.
אם את רוצה לחשוב על עצמך ולא על הרב'ה, זו זכותך.
ברור שזו זכותך.
אם את מעדיפה להביא מכולם יחד כי יש לך רק 15 שקל, זה בעיה שלך בלבד.
הרב'ה מעדיף שאת תביאי לו משהו ששווה 15 שקל, אבל זה יהיה ממך אישית.
ולא 15 שקל מכל הורה.
ככה הרב'ה מעדיף.
אם את רוצה לחשוב על עצמך ולא על הרב'ה, זו זכותך.
ברור שזו זכותך.
מי החליט???
כשחושבים על לכבד את הרבה, מתנה משותפת בסף 500 שקל תכבד את הרבה הרבה יותר מאשר חבילת שוקולד - שתיים עם ברכה.
מה שאצלנו עשו, זה אספו כסף (סכום מאד מאד מכובד, בין הגבוהים שנכתבו כאן) וכל אחד יכול להביא בנפרד מכתב,
כי הרגשנו שאנחנו צריכים להעריך את הרבה בנפרד.
אבל מעטפה בשווי של 15 שקל, את רוב הרב׳ס שאני מכירה יבזה.
ירגיש כאילו - ״אני חיב להביא משהו, וזה מה שיש לי״
אבל מה שהכי חשוב בעיני,
שאף אחד לא ירגיש מבוזה,
הורה שאין לו, ויש לו ״רק״ 15 שקל לילד למתנה לרבה, לא צריך להרגיש כאחרוני האביונים.
והורה שיש לו, יכול להביא בנפרד.
הרב'ס שמגיבים פה החליטו.
האם את מחוייבת לרצון שלהם???
ברור שלא.
אבל שימי לב לא לתרץ את הרצון שלך בכבוד של הרב'ס.
אם את לא רוצה להביא משלוח קטן, זה את שלא רוצה.
הרב' יעדיף שאת תביאי לו משהו אישי ממכם קטן עם מכתב יפה,
ולא תאספי מכולם משהו קטן רק כדי שייראה גדול.
ושוב, הרגשתך מובנת.
רק לא לתרץ את זה בטובת הרב'ה.
לא. זה טובתך ולא טובתו.
הרב'ס שמגיבים פה החליטו.
האם את מחוייבת לרצון שלהם???
ברור שלא.
אבל שימי לב לא לתרץ את הרצון שלך בכבוד של הרב'ס.
אם את לא רוצה להביא משלוח קטן, זה את שלא רוצה.
הרב' יעדיף שאת תביאי לו משהו אישי ממכם קטן עם מכתב יפה,
ולא תאספי מכולם משהו קטן רק כדי שייראה גדול.
ושוב, הרגשתך מובנת.
רק לא לתרץ את זה בטובת הרב'ה.
לא. זה טובתך ולא טובתו.
זה טובת הורה שאין לו.
ועם כל הכבוד, ״נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים״ זה בדיוק כאן.
ולא ראיתי שום רבה שהצטרף לדעתך, אגב, קראתי בעיון ומצאתי שזה דעת יחיד.
(בהנחה ששאר ההורים מביאים מכתבים - זה עדיין מבזה?!)
1. את פשוט לא יודעת מי רב'ה ומי לא.
הקבוצה של הרב'ס בפרוג היא קבוצה סגורה.
2. נראה לך שזה נעים לרב'ס לכתוב כאלו דברים?
אני מהטיפוסים שכשהם כותבים באנונימיות, הם כותבים את האמת.
יש כאלו שזה לא נעים להם.
מכבד אותם מאד.
1. את פשוט לא יודעת מי רב'ה ומי לא.
הקבוצה של הרב'ס בפרוג היא קבוצה סגורה.
2. נראה לך שזה נעים לרב'ס לכתוב כאלו דברים?
אני מהטיפוסים שכשהם כותבים באנונימיות, הם כותבים את האמת.
יש כאלו שזה לא נעים להם.
מכבד אותם מאד.
בקיצור,
כמה שיותר כסף לקבל, זה המטרה היחידה, אפילו בלי להתנצל או להבין הורים שאין להם
כי הערכה פתרנו בזה שכל הורה שרוצה מביא מכתב.
ושוב - אנחנו מביאים ובשפע, לכל הצוות החינוכי כפי שמקובל, ומשתדלים יותר,
אבל הזלזול הזה בהורים שטרחו, בלי שום הבנה כמה זה מטריח, וכמה לאנשים אין כסף ולא בא להם לתלות את זה כשלט ברחוב - מוציא מהדעת.
במקומות שרבעס עם סמארטפון בת"ת בעצמו:
א. בד"כ לא יקראו להם רבה אלא מורה או מלמד
ב. לא מביאים מעטפות בכלל!!!!! - מנהג המעטפות הוא בחיידרים של אברכים ( או עובדים בסגנון אברכי ושמור) בלבד! תבדקו אותי...
א. הערכה באה לידי ביטוי רק בגובה הסכו ??
אם זה מה שהבנ"א מסוגל לתת? הוא היה רוצה יותר אבל אין לו !
להגיד לו אתה לא שווה, אל תביא כלום..
ועוד מאיש חינוך?
ב. אם ככה רבה' מתייחס למתנות / כספים שהוא מקבל חייבים לי
לי (לפחות), עושה חשק לא לתת בכלל.
מקווה שזו לא גישה שמקובלת על רוב הרבע'ס
כשאוספים סכום קטן מכולם, מורידים כאלו שכן היה באפשרותם להביא מתנה יותר מכובדת בנפרד.
ולכן ההורה הצדיק שמארגן את זה צריך לדעת שהוא עושה הפוך מטובת הרבה.
ולכן הרבה יעדיף בנפרד מכולם ומי שיכול פחות יביא משהו סמלי, וכמו שאמרו העיקר זה הלב וההערכה שמרגיש הרבה, אם מעט ואם הרבה. מה שפחות מתבטא במתנה כללית עם מכתב אחד.
וחוזרים לנושא האם רבה שמלמד תורה הוא כמו גננת או מורה בבי"ס.
ועכשיו להכין עגבניות.
המציאות שאני רואה שההורים שנותנים מתנה מכובדת זה או עשירים במיוחד או כאלו שמעריכים תורה במיוחד. ההבדלים לא מתבטאים רק במתנה לרבה אלא בעוד הרבה דברים שקשורים לתורה של הילדים.
והתירוצים אוי התירוצים. פתאום מוצאים את כל מקרי הקיצון של אנשים שאין להם אוכל בבית.
ממש מזכירים את תירוצי קורח.
מאלו גם הרבה לא מצפה ויעריך אותם מאד אפי' אם יביאו מכתב בלבד.
חיוב אין. ודאי שאין.
אבל כל אלו שיש להם לדברים אחרים פחות חשובים.
מסכים אתכם לגמרי, כל אחד וסדרי עדיפויותיו.
אבל שתדעו שיש אחרים עם סולם אחר ממכם.
רק אל תקלקלו אותם בקללת הדור שהכל מגיע לי וכולם כולם גנבים ורודפי בצע.
על החתום.
אבא לתלמידים שמעולם לא היה רבה.
ולא גומר להעריך את הרבעס של ילדיו.