“מי שיש לו ‘איזה למה’ שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל 'איך'” (ניטשה)
אחד הסיפורים האנושיים המרגשים ביותר של התמודדות עם טראומה קיצונית ושל ניצחון רוח האדם הנו זה של ויקטור פראנקל (“האדם מחפש משמעות”). ד”ר פראנקל, פסיכיאטר יהודי וינאי, איבד את משפחתו בשואה והתנסה באימי מחנות הריכוז, באכזריות שלא תשוער, באובדן צלם אנוש ובסכנת השמדה יומיומית. שם, מתוך הסבל הצרוף, הוא מגבש את ההכרה כי הגורם המכריע ביכולתו של האדם לשרוד, להתמודד ולנצח, הנה מציאה של משמעות ופשר לחייו. כך, וברוח משנתו של ניטשה: “מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך”, יצר פראנקל, לימים, את תורת הטיפול של הלוגותראפיה (לוגוס, ביוונית – משמעות או פשר) כפסיכותראפיה אקזיסטנציאליסטית ייחודית, ובאמצעותה השפיע על רבים אחרים.