מרד הקלישאות

[יוסף שחק]

השבת, בהפטרה של 'זכור' הבנתי שלקלישאה "צועד מעדנות" יש מקור בהררי קודש.

טוב, אבל מה נעשה עם שאר הקלישאות?

ציפור גדולה צעקה לי באוזן שלא חייבים להיצמד אליהם

מותר לי לספר למשל על אסיר פוליטי שהשתחרר ובעצם יצא מהקשרו

נמאס לי מהקלישאות שסובבים סביבנו כמו מקקים אחר החושך

ואנו מוצאים אותם מעל כל עץ מיובש

לפעמים טקסטים שלמים עמוסים לעייפה בקלישות לא מובנות

בואו נתעלל קצת בקלישאות ונשלח אותם למצא את השונאים שלהם.

עם קשר או בלי קשר - איך אומר אבימי? תנו לנו דלת אליכם.

 

[יאן]

מה פירוש לא טמן ידו בצלחת? לא התעצל.
אבל לכאורה הוא כן התעצל לטמון את ידו בצלחת?
התשובה היא שהפסוק המלא הוא "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו"

 

[דיו וקסת]

עוד לא הבנתי לגמרי את הקונספט של האשכול.
על כל פנים יש לי אוסף של קלישאות של פוליטיקאים ומרואיינים.

הבה נתחיל עם השאלה "מה אתה אומר על הירידה שלכם בסקרים?"

- יש בידינו סקרי עומק שמוכיחים שאנחנו דווקא עולים
היכן נערכים 'סקרי עומק', בעומק האוקיינוס?

- אני מרגיש את השטח, בכל מקום שאני הולך אני מקבל חיבוק ואהדה מהקהל.
חבל שהבחירות מתנהלות בפתקי הצבעה ולא בחיבוקים מהקהל.

- אני לא עוסק בסקרים, אני עוסק בעשייה. הנה רק אתמול העברנו את החוק ל...
בטח בטח. אתה גם לא עוסק בראיונות לתקשורת נכון?

- לפי הסקרים בוז'י אמור להיות עכשיו ראש הממשלה והילרי קלינטון נשיאת ארה"ב.
לפי ההיגיון הזה אמורים להיות בבחירות הבאות 41 ראשי ממשלה.

- אין לי זמן לקרוא את הסקרים, אני בדיוק חוזר מחוג בית בירוחם, וכרגע אני בדרך לכנס בחירות בבית שאן.
אז כדאי מאד שתפנה לעצמך זמן איכות לקרוא את הסקרים.

- אנחנו רק בתחילת הדרך. אחרי שנציג את הרשימה/ נתחיל את הקמפיין/נפרסם את המצע - הכל ישתנה.
ברור. הרי כל עם ישראל קורא את המצע ומחליט לפי זה למי להצביע

- הסקרים מגמתיים ומוטים.
מעניין שלא אמרת את זה שבוע שעבר, כשהסקרים צפו לך עלייה

- הסוקרים לא יודעים לאמוד את הכח האמיתי שלנו.
ברור. גם המצביעים לא...

- הסקר האמיתי הוא הבחירות
נכון, אבל בסקר ה'אמיתי' הקודם קיבלת שבע עשרה וחצי קולות.

- (ואיך אפשר בלי המשפט הדלוח של הנשיא המנוח): סקר הוא כמו בושם, טוב להריח, אך לא לשתות.
ובמקרה שלך עדיף גם לא להריח...

 

[יוסף שחק]

עוד לא הבנתי לגמרי את הקונספט של האשכול.

ציפור קטנה לחשה לי באוזן
יצא מהקשרו..
פרפרים אחרי האור
תחת כל עץ רענן
עמוס לעייפה (מה הפירוש ?!)
לחפש את החברים שלהם



(באמת לא מבינים את זה?)

 

[אריאל 1]

בס"ד

כחובב קלישאות ותיק שלא מסוגל לסיים שיחה בלי לצטט קלישאה עסיסית

אני מוכרח להתקלשש עם מיטב הקלישאות שמשרתות אותי בנאמנות


אנשים טפשים הציעו לי, להיות חכם

כשהם טעו, ואני צדקתי

פחדו שאפול, רחוק מן העץ

בזהב שלי, לא ראו שום דבר נוצץ

אמרו לי שאסתום, מול הכלב הצורח

הוא לא נושך, הוא רק נובח

שהשיירה כבר תעבור, והוא יוכל לנוח

אם אתה בעלייה, סימן שזה קשה

וכל זמן שזה עוד מר, אתה עוד לא בגמר

החיים והדבש הם שני הפכים

ולא לכל צרה יש תמיד שני אחים



וככה האכילו במילים כמו חול

לא נתנו עוגות ולא לחם לאכול

על מה שיש תגיד תודה

בשואה לא נתנו אפילו חלודה



אז הפנמתי, ת'ראש בחול טמנתי

הלכתי על ביצים, על קצות הבהונות

לא עושה גלים, צועד בין הטיפות

לא מעיר דובים, לא מצית שריפות

לא מייצר כותרות, לא גונב הצגות

והמחסן, שהיה פעם לב

העלה אבק, הפסיק להתלהב



ואז הוא בא, איש חכם וחלש

סיפר לי את הסוד הכמוס הכי נלחש

על הצדדים האפלים, של הנשמות הטובות

בינינו, סינן לבסוף, לאיזה גנב היום

הכובע בוער על הראש



הורעלתי, כמו ארס, שוב לא אשבר כחרס

אני קש, אבל שובר גווי גמלים

קורט מלח גס, אבל זה הזרוי על הפצעים

ובחנות החרסינה רעדו אל מולי

כשראו את עור הפיל שהפך למעילי



נמאס לי לוותר על חצי הכוס הריקה

להתעלם מהחושך שבתוך המנהרה

להתחשל מכל מה שלא אותי הרג

להאמין לזה שרק הפעם ממנהגו חרג

לשלם לאכול ולקבל את המלקות

להפוך לשרץ בקופה על גבם של הבריות



מעדיף לשמור עם החתול על החלב

להמתין עם הכלב ליום שלא יקרב

לטחון את הצדק בטוח אבל לאט

לחגוג את המוצ"ש שבא אחרי שבת



וכך אני עושה לעצמי מה שאני עושה

לנעליים גדולות להיכנס אני מנסה

מקסימום לא אצליח לרקוד על הדם

שנשפך על הרצפה העקומה של האולם

 

[יאן]

אני קורא בנשימה עצורה

שורה אחר שורה

אוצר בלום של קלישאות

מרתק אותי שעות

 

[כנפיים]

בס"ד

כחובב קלישאות ותיק שלא מסוגל לסיים שיחה בלי לצטט קלישאה עסיסית

אני מוכרח להתקלשש עם מיטב הקלישאות שמשרתות אותי בנאמנות


אנשים טפשים הציעו לי, להיות חכם

כשהם טעו, ואני צדקתי

פחדו שאפול, רחוק מן העץ

בזהב שלי, לא ראו שום דבר נוצץ

אמרו לי שאסתום, מול הכלב הצורח

הוא לא נושך, הוא רק נובח

שהשיירה כבר תעבור, והוא יוכל לנוח

אם אתה בעלייה, סימן שזה קשה

וכל זמן שזה עוד מר, אתה עוד לא בגמר

החיים והדבש הם שני הפכים

ולא לכל צרה יש תמיד שני אחים



וככה האכילו במילים כמו חול

לא נתנו עוגות ולא לחם לאכול

על מה שיש תגיד תודה

בשואה לא נתנו אפילו חלודה



אז הפנמתי, ת'ראש בחול טמנתי

הלכתי על ביצים, על קצות הבהונות

לא עושה גלים, צועד בין הטיפות

לא מעיר דובים, לא מצית שריפות

לא מייצר כותרות, לא גונב הצגות

והמחסן, שהיה פעם לב

העלה אבק, הפסיק להתלהב



ואז הוא בא, איש חכם וחלש

סיפר לי את הסוד הכמוס הכי נלחש

על הצדדים האפלים, של הנשמות הטובות

בינינו, סינן לבסוף, לאיזה גנב היום

הכובע בוער על הראש



הורעלתי, כמו ארס, שוב לא אשבר כחרס

אני קש, אבל שובר גווי גמלים

קורט מלח גס, אבל זה הזרוי על הפצעים

ובחנות החרסינה רעדו אל מולי

כשראו את עור הפיל שהפך למעילי



נמאס לי לוותר על חצי הכוס הריקה

להתעלם מהחושך שבתוך המנהרה

להתחשל מכל מה שלא אותי הרג

להאמין לזה שרק הפעם ממנהגו חרג

לשלם לאכול ולקבל את המלקות

להפוך לשרץ בקופה על גבם של הבריות



מעדיף לשמור עם החתול על החלב

להמתין עם הכלב ליום שלא יקרב

לטחון את הצדק בטוח אבל לאט

לחגוג את המוצ"ש שבא אחרי שבת



וכך אני עושה לעצמי מה שאני עושה

לנעליים גדולות להיכנס אני מנסה

מקסימום לא אצליח לרקוד על הדם

שנשפך על הרצפה העקומה של האולם

מקסים מקסים!

 

[פסיק]

אל תגלה לאף אחד.
ברור. אני לא מגלה לאף אחד, אגלה רק לכולם.

תמיד חשבתי שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, כשפגשתי אותך הבנתי שגם הזבל לא רחוק מהפח... (שלא תעיזו להגיד את זה חלילה לאף אחד...).

 

[יאן]

מישהו סיפר לי ששני אנשים הגדירו אותו כאדם כריזמטי.
הראשון אמר לו, אנשים נמשכים אליך כפרפרים לאור.

השני אמר, אנשים נמשכים אליך כזבובים לזבל...

 

[Natan Galant]

שתי קלישאות להערב.
1- אל תתרגש, איש יקר. ייתכן והאור בקצה המנהרה - הוא רכבת הבאה מולך.
2- איך מכנים את הכסף שתורמים למצ'ינג בגלל אי נעימות מידיד?
- "דמי חבר".

 

[מרים יעל]

מותר לי לספר למשל על אסיר פוליטי שהשתחרר ובעצם יצא מהקשרו

עלה לי חיוך רחב מאד שכמעט קרע לי את האזניים
אני יודעת שזה זקן, אבל זה סוג ההומור האהוב עלי (בדיחות מילוליות).
ולגבי הקלישאות... כן כבר אמרתי כאן היכנשהו שלא כל ערבי חייב להיות אחמד, לא כל כינוס הוא 'מרטיט' ולא כל מונולוג הוא 'מטלטל'.
זה נשחק בצורה הזאת.
למעשה, זה כבר שחוק... הלך, פיניטו.

 

[שב נא הסופר]

איזה אשכול מרתק
אל תפסיקו!

נזכרתי מעשה מלפני 50 שנה..
זוג זקנים מהדרום השתוקקו לעלות לירושלים
פעם אחת ביישבם לשמוע רדיו שמעו את הקריין אומר "עכשיו נעביר אתכם לירושלים"
מיד קפצו שניהם על הרדיו [למי שמכיר את הרדיו של פעם הפלזמטי..]

 

[שני זאת אני :)]

מה ההגדרה של 'קלישאה'?

 

[מרים יעל]

מה ההגדרה של 'קלישאה'?

ויקיפדיה: ביטוי, רעיון, או אלמנט מיצירה אומנותית אשר נעשה בו שימוש יתר על המידה עד שהגיע לנקודה בה איבד את משמעותו או השפעתו המקורית.

 

[שני זאת אני :)]

ויקיפדיה: ביטוי, רעיון, או אלמנט מיצירה אומנותית אשר נעשה בו שימוש יתר על המידה עד שהגיע לנקודה בה איבד את משמעותו או השפעתו המקורית.

זהו שויקפדתי גם לפני ששאלתי, וניסיתי להחיל את ההגדרה הזאת על ההודעות פה, ולא הלך
וההגדרה שם גם לא לגמרי ברורה, במיוחד לא הדוגמאות
מישהו יכול לדייק אותה?

 

[מרים יעל]

זהו שויקפדתי גם לפני ששאלתי, וניסיתי להחיל את ההגדרה הזאת על ההודעות פה, ולא הלך
וההגדרה שם גם לא לגמרי ברורה, במיוחד לא הדוגמאות
מישהו יכול לדייק אותה?

למה? זה דווקא די מתאים
שימי לב למילה 'רעיון' בהגדרה. זה אומר שגם הסיומת "והם חיו באושר ובאושר עד עצם היום הזה' היא סיומת קלישאתית למהדרין. (שוב, ויקיפדיה)

 

[מוישה]

1- אל תתרגש, איש יקר. ייתכן והאור בקצה המנהרה - הוא רכבת הבאה מולך.

המקור הוא לוי אשכול. [וכמובן גם בספר 'תן לישון געציל'.]

 

[יוסף שחק]

מה פירוש לא טמן ידו בצלחת? לא התעצל.
אבל לכאורה הוא כן התעצל לטמון את ידו בצלחת?
התשובה היא שהפסוק המלא הוא "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו"

לא טמן ידו היינו שהוא כן השיבה אל פיו.
אגב, (לא קשור לקלישאות ח"ו) שכתוב בג' "ולא עוד אלא ש.." מה זה ולא עוד? וכן עוד!!

 

[יוסף שחק]

בחנות חרסינה צריך לדבר בלחש, שלא יגיעו הדיבורים לאזני הפיל שבחדר.

 

[Natan Galant]

עלה לי חיוך רחב מאד שכמעט קרע לי את האזניים
אני יודעת שזה זקן, אבל זה סוג ההומור האהוב עלי (בדיחות מילוליות).
ולגבי הקלישאות... כן כבר אמרתי כאן היכנשהו שלא כל ערבי חייב להיות אחמד, לא כל כינוס הוא 'מרטיט' ולא כל מונולוג הוא 'מטלטל'.
זה נשחק בצורה הזאת.
למעשה, זה כבר שחוק... הלך, פיניטו.

במסעדה של מסעודה סועדים סעודה, את הכלים שוטף סעיד.

בחנות חרסינה צריך לדבר בלחש, שלא יגיעו הדיבורים לאזני הפיל שבחדר.

מזכיר לי בניין שהיה פיל לבן, בהמשך חנות חרסינות עם אריחים לבנים, ויום אחד ישב שם רוכל זקן, חילק צעצועים לבניו. נתן שוקולד לבן אחד, ופיל לבן השני...