מצב רוח של אמהות בחדר תינוקות

[רי]

אולי משהי לא נרדמת ורוצה לכתוב???

 

[יעל]

הודעתי לאחות שצריך להחליף לתינוק טיטול,
אז היא אמרה לי "תחליפי לו"
ואני לא ידעתי בכלל מאיפה להתחיל ולגמור..
וכמובן שהגשם התחיל לרדת...

 

[רי]

הודעתי לאחות שצריך להחליף לתינוק טיטול,
אז היא אמרה לי "תחליפי לו"
ואני לא ידעתי בכלל מאיפה להתחיל ולגמור..
וכמובן שהגשם התחיל לרדת...

נכון שאם היית מקבלת ספרון עם "בדיחות" כאלה מנסיון של אחרות היית פחות בוכה?
למי שיש עוד רעיונות, אולי זה יוציא את הכשון ממשהי שתכתוב

 

[Shellykaz]

כשילדתי את הבכור שלי
האחות אמרה לי,
אם לא תתאמצי קצת יותר,
את לא תצליחי להניק.
מיותר לציין מה היתה תגובתי...

מעודד לחשוב שזה לא רק אני.

 

[צברית]

דווקא האחיות היו ממש בסדר...
יולדות יבכו תמיד- לא יפה להאשים את האחיות בזה.

 

[רי]

דווקא האחיות היו ממש בסדר...
יולדות יבכו תמיד- לא יפה להאשים את האחיות בזה.

אני לא מאשימה וכתבתי שהן עובדות קשה וגם במסירות. אבל אם תהיה מודעות גם לאחיות וגם לאמהות אני חושבת שזה יהיה יותר נעים.

 

[מלפפון]

יש אחיות מסורות
ויש אחיות זועתיות.

יש כאלו שלמרות שכל יום יש להן מול העיניים תינוקות ונשים, כל אחת אצלן היא אחת, ולא עוד אחת.

הפתרון הוא: להודות למסורות, ולצעוק בקול גדול על הזוועתיות וחסרות הרגישות.
אבל לומדים את זה מלידה שלישית ואילך.

בלידה ראשונה זה חלק מהחסרונות..

 

[מלכי]

נכנסתי לתינוקיה להוציא את בני בכורי - האחות אמרה לי - לא גברת - את לא לוקחת אותו!
בשום אופן !!!!!!!!!!!!!
התינוק לא נראה טוב - לא עולה במשקל - צריך לחכות עד שהרופא יבוא ויבדוק אותו וגם מחר את תשתחררי והוא ישאר פה למעקב.
לבינתיים תצאי מכאן.
יש לציין שזה היה ב-11 בלילה!!! לא ידעתי את נפשי........
והתינוק היה בסדר גמור - !!!!!!!!!!!!!

 

[מלפפון]

בלידה ראשונה נכנסתי לתינוקיה. האחות אמרה: אי אפשר עכשיו. חכי. הלכתי משם.
לידה שניה נכנסתי. האחות המהמה ברוסית שעכשיו ביקור רופאים. התחלתי לבכות, והאחות שחררה לי את התינוקת.
לידה שלישית- האחות אמרה לי: תשאירי אותו כאן. אמרתי לה: אני עכשיו לוקחת אותו. אם תהיה בעיה תקראו לי. ולקחתי את התינוק.

ביקור רופאים מתחיל בשעה שהאחות החליטה, עד הזמן שהרופא מגיע בפועל (לפעמים שעתיים הפרש), ומסתיים כשהרופא הולך.

 

[שרה סגל]

בלידה ראשונה האחות ניגשת אלי ואומרת לי תפני את המיטה הנה תעודת השחרור והתינוק נשאר פה (הוא היה צהוב באור)
אני: אין כזה דבר אני לא יוצאת בלי התינוק
האחות: כדאי שתלכי מהר לשאוב כדי שתשאירי לו אוכל זה מה שאת יכולה לתת לו
אני קמה מהמיטה ופורצת בכזה בכי במסדרון, האחות ניגשת שוב וממשיכה להגיד לי לכי לשאוב חבל לך על הזמן

אני הולכת לשאוב והקטע הכי קשה היה שהיועצת הנקה באה מלטפת אותי ומעודדת כאילו הייתי

הבכיות עזרו בסוף השאירו אותי עוד יום והתייחסו אלי בשיא הזהירות (וזה הרגיז אותי!!!)
אז לא ידעתי שזה טבעי שיולדות בוכות מכל דבר קטן

המסקנה שלי: נכון שהיולדת בוכה אבל זה לא הופך אותה ללא שפויה תתייחסו אליה בכבוד תנו לה להרגע ותדברו אתה ברמה שלה.

מנסיון שיום אחרי השחרור אשפזו אותו שוב ולקחתי את זה הרבה יותר בקלות כבעלי ואמי מדברים איתי בהגיון ונורמלי

 

[Ayalam]

את יכולה לצייר-
אחות אומרת ליולדת משהו פשוט כמו-
נראה לי שהתינוק קצת מצונן/ צהוב/ קטן/ גדול וכל מה שעולה על הדעת
ואצל היולדת ממול נפתח הברז.....

זה מעלה חיוך אצל כל יולדת
וגם לא פוגע באחיות

 

[תרצה613]

אולי צריך לתלות משהו בחדר הנקה, כדי שהאמהות תדענה שהבכי שלהן בסדר גמור.
תחשבו שהייתן עובדות כל היום עם יצורים מוצפים בהורמונים... ברור שהאחיות לא יכולות להיות נחמדות כל הזמן.

ומשהו שעודד אותי כיולדת ואולי אפשר לעשות מזה קריקטורה:

הייתי כיומיים אחרי לידה, עד אז הייתי ב"היי", צחקתי , דיברתי, הכל היה טוב.
הגיע יום שישי, התקשרתי לבעלי והוא לא ענה. (אולי במקרה היה צריך לטפל בעוד 2 ילדים, לארוז, ולארגן שולם זוכר ? על זה לא חשבתי)
חברה בדיוק התקשרה, והתחלתי לבכות לה בכי תמרורים על הנטישה שאני חווה
ואז היא אומרת: "אוה, סוף סוף את נשמעת כמו יולדת אמיתית, כבר דאגתי שמשהו איתך לא בסדר"...

הבנתי בשניה את הגיחוך שבמצב וצחקתי.

 

[הני מושקוביץ]

בלידה ראשונה נכנסתי לתינוקיה. האחות אמרה: אי אפשר עכשיו. חכי. הלכתי משם.
לידה שניה נכנסתי. האחות המהמה ברוסית שעכשיו ביקור רופאים. התחלתי לבכות, והאחות שחררה לי את התינוקת.
לידה שלישית- האחות אמרה לי: תשאירי אותו כאן. אמרתי לה: אני עכשיו לוקחת אותו. אם תהיה בעיה תקראו לי. ולקחתי את התינוק.

ביקור רופאים מתחיל בשעה שהאחות החליטה, עד הזמן שהרופא מגיע בפועל (לפעמים שעתיים הפרש), ומסתיים כשהרופא הולך.

לידה ראשונה-אף אחת לא באה להוריד אותי מהמיטה, חיכיתי כמעט עד הלילה ונפשי יצאה מדאגה לילוד, בעלי, שחזר שוב ושוב לתינוקיה, נענה ב"רופא הילדים טרם בדק אותו" (לא כועסת היה עומס הזוי באותו יום)

לידה שניה-איך שהגעתי למחלקה-קפצתי מהמיטה ורצתי לתינוקיה, איך שהאחיות כעסו שירדתי לבד מהמיטה...
עמדתי מאחורי הדלת והתחננתי קבל את הילד, לא קיבלתי אותו, זעמתי, אבל הלכתי לישון.
לידה שלישית-כמעט פרצתי את דלת התינוקיה, בכיתי ויללתי לקבל את הילדה (שנולדה ב-11 בלילה) רק ב-12 שחררו לי אותה!
לידה רביעית-כבר הייתי חכמה, לא רק שהתקופה לפני הלידה היתה מפחידה ועצם זה שנולד לי ילד, בריא ושלם הייתי כל כך מרוגשת, לא הסכמתי לתת את הילד.

חברה-לא היתה להם ברירה, התעקשתי שהילד יהיה איתי עד שיבוא הרופא, וזה מה שהיה, ב-5:20 בלילה הוא נולד, ב-8:30 לקחו לי אותו, ב-10:00 ניצבתי מאחורי דלתות התינוקיה כדי לקבל את אוצרי היקר לי מכל.

 

[הני מושקוביץ]

אה, נזכרתי בעוד קוריוז.

הלידה האחרונה היתה בפורים השנה, להזכירכם-יום חמישי (דפרזות) בעלי עשה את ה"שלום זכר" אצל האדמו"ר בי-ם, אני ילדתי בצפת, הבנתי שאין שיחרורים במוצ"ש, לא יודעת למה, אבל במוצ"ש ניגשת אלי אחות עם השיחרור שלי ושל פעוטי, בעלי בי-ם, אין מי שישחרר אותי, אין ביגוד מכובס לקטן כדי לשחרר אותו, אין כיסא בטיחות, אין לי כלום ולמיטב זיכרוני אמר לי בעלי שהבית סדום ועמורה.

איך שנתנו לי את המכתב שיחרור של התינוק, האחות מקריאה לי את כללי הבטיחות ואני פשוט בוכה, בקול, עם דמעות!!!

האחות נלחצה, הסברתי לה שאין מי שישחרר אותי, ואין לי כרגע לאן לחזור עם תינוק בן יומים, כי אני חוזרת הביתה לא לאמא שלי, היא הציעה לי "אולי שכנה"...

בסוף השאירו אותי לעוד לילה.

 

[קריצה]

איזה מוזר!
2 לידות ולא זוכרת כאלה סיפורים
ניכנסתי לקחתי הלכתי
אף אחד לא אמר לי כלום.
אבל מה שכן העלה את עצבי ודמעותי בלידה הראשונה
זו היתה דווקא שכנתי לחדר שילדה בשבת
ובמוצ"ש כל המשפוחה המורחבת על כל צאצאיהם הגיעו לבקר
ולא היה להם מקום אז מה עושים?
מתרחבים למיטות הנוספות שבחדר וכך שאני חוזרת למיטה שלי
אני מוצאת חבורה יושבת שם על המיטה מרוב הלם לא אמרתי כלום
אבל אח"כ שלחתי את בעלי שיעיף אותם בזה הרגע.

 

[צ פומרנץ]

ילדתי את ילדי בשעה 8:20 בבוקר.
אני מגיעה ב1:00 בצהרים התינוק עוד לא לבוש בבגדים רק עם טיטול בתוך עריסה מתחת לחימום. אני מחפשת אחות בסביבה - אין עם מי לדבר.
אני קופצת חצי שעה מאוחר יותר - אותו מצב ומיטות מיטות נוספות של תינוקות לא לבושים נמצאים בעריסות מתחת לשמיכות ולחימום. - אין עם מי לדבר
בשעה 3:00 אני מגיע שוב - אחות אומרת לי - רופא עוד לא ראה אותו - אני אומרת לפחות תלבישו אותו. אחות: הכל עמוס פה, אל תדאגי עוד מעט רופא יראה והכל יהיה בסדר.
בשעה 4:00 בערך (השעות לא ממש מדויקות בכ"ז הייתי יולדת - פשוט הגעתי ולקחתי את הילד מתחת לחימום בקשתי בגדים והלכתי לחדרי והלבשתי אותו בעצמי.

הכי מעניין שהדמעות עוד לא הגיעו.

 

[צ פומרנץ]

הקוריוז של הדמעות היה בשבת. ישבנו 2 יולדות בחדר שהוקצה לנו ובכינו שתינו
היא - כי התינוק - הילד השישי (!) מתחת לאור והוא צהוב (מסכן הקטן - כך היא אמרה)
ואני - כי אמרו לי שלא עבר את הסינון שמיעה בשישי ואני משתחררת במוצ"ש ושאלך לבדוק
פרט חשוב: זה היה באיזור הסיפור של המוביילים שאחז בחלק של התינוקת מהשלישיה.

סוף טוב: הילד שלי שומע כל רחש לחש ובנה של היולדת ההיא הוצא לבסוף מתחת לאור

 

[דינה די]

רבתי עם היועצת הנקה שהילד לא יונק טוב והיא אומרת לי תתאמצי את סתם חסרת בטחון
בסוף היא בודקת יש לו לשון קשורה עד הסוף!
צריך לחתוך...
מחכה שעות לרופא שיחתום (הרופא במנחה..)
לא יודעת איפה לשים את עצמי כבר הוא בא חכי פה עם התינוק. וכמובן.... הגשם מטפטף....
אחרי 4 שעות לקחו אותנו לכירורג שחתך ואז הגשם התגבר עם בכיות הילד...

כמו"כ יש בדיקה שהילדים שלי צריכים לעבור אחרי הלידה, (סוג של אלרגיה שחשוב לדעת) בדיקת דם פשוטה.
כבר בחדר לידה אני מבקשת וכל יום מזכירה מחדש לבדוק וכשאני מגיעה לשחרור עוד לא עשו וכמעט קבוע הגשם מטפטף...

 

[poto12]

פעם אחותי באה לבקר אותי (לידה שניה) בדרך החוצה היא "דחפה " לי שטר כסף מתנה
לא ברור למה שסיפרתי לבעלי 5 דק' אחר כך בטלפון בכיתי בכי תמרורים ללא שליטה לא ברור עד היום למה

שילדתי בניתוח עם הרדמה מלאה כשהתעוררתי שאלתי איפה בעלי כמה פעמים בערך כל דקה,,, הייתי מטושטשת ולא בדיוק אחזתי ראש
והאחות האדיבה אמרה שהיא כבר תחפש אותו ותגיד לו שיבא ותו"כ טיפלה בי
אחרי כחמש שש פעמים ששאלתי בכפיתיות פתאום צצו להן הדמעות
האחות נבהלה והציעה לי להתקשר אליו אם זה כ"כ חשוב לי
הרגעתי אותה עם חיוך ועם דמעות שאני בוכה אבל לא ברור למה....
אוי כמה צחקתי על עצמי אח"כ