מדברים פה על הרבה נושאים בפנים הנושא הגדול ששמו חתונה, על הרבה דברים רציתי להגיב אבל כבר לא זוכרת במדויק מי ומה אז אכתוב בכללי
1. חתונה זה ארוע משמעותי מאוד בחיים של הזוג, ההורים והחיים היהודים בכללי, הערב הזה הוא זמן ענק של הודיה לה', של שמחה בעוד בית יהודי שמוקם, של תפילה לעתיד וכו', השמחה כ"כ גדולה שרוצים לשתף ולהשתתף עם האנשים הקרובים אלינו לא רק מי שבקשר אמיץ אלא גם ממעגלים יותר רחוקים, הלב מלא הודיה ונשפך וכשהלב נשפך משמחה רוצים לשתף את האנשים כי השמחה ככה גדלה, והיום המרחק לא מקטין את הקשר כי יש כ"כ הרבה אופציות איך לשמור על קשר קרוב גם מרחוק.
ואני יכולה לתאר מה היה כשהתחתנתי לפני שנתיים...
כל החיים אמרתי שאני רוצה חתונה קטנה ולא אוהבת שיש המון אנשים, זה עושה לי כאב ראש וכו'.
אחרי המתנה הגעתי ב"ה לחתונה, וכשהייתי צריכה לחשוב על אולם, אז קודם כל כתבתי את כל מי שאני אזמין, אחרי יומיים שרשמתי את כל מי שאני
רוצה שיבוא וגם מאמינה שיבואו, חטפתי הלם כי זה יצא כ- 270 איש, כולם צחקו עלי שכל הזמן אמרתי שבמילא אין לי הרבה אנשים שאני רוצה להזמין ובסוף אני מגלה כמה אנשים חשובים לי ואני רוצה שישתתפו איתי בשמחתי.
(ומהכיתה שלי דוקא לא כ"כ הזמנתי חברות כי לא הרגשתי אליהם קשר...)
והרבה פעמים שמעתי על זה שהיום אנשים מגיעים כי הם חייבים ולא כי הם רוצים וכו', יכול להיות שזה נכון, אבל קשה לי מאוד להאמין שרוב ה600 איש (ואולי יותר) שהיו בחתונה שלנו הגיעו כי הם חייבים, חוץ משתי משפחות שגרו קרוב יחסית לאולם, מינימום הזמן שהיה צריך להקדיש כדי לבוא לחתונה זה שעה וחצי נסיעה לכל צד, והגיעו אצלינו מכל קצוות הארץ (ולא כל מי שהגיע, הגיע לזמן הארוחה) ומחו"ל, ו3 זוגות (ללא ילדים) הגיעו לחתונה מארה"ב אבל בגלל שלא יכלו להקדיש הרבה זמן אז הם נחתו בארץ שעתיים וחצי לפני החופה, התארגנו בשדה תעופה והגיעו לאולם, ב10:30 בלילה (כמה שעות אחרי שנחתו פה...) הם חזרו לשדה תעופה כי הטיסה שלהם היתה ב1:00 בלילה... ומשפחה מאנגליה עם 14 ילדים הגיעו לחתונה ונסעו חזרה לאנגליה באותו יום.
קשה לי להאמין שכל אלו עשו את זה כי חייבים, אני הרגשתי וגם כולם אמרו איך הרגישו את השמחה העצומה שלנו ושל כל מי שהשתתף בחתונה.
יכול להיות שזה בגלל שאני כ"כ שמחה להשתתף בשמחה של השני וללכת לחתונות שבתור נערה הייתי יכולה גם לישון אצל חברה כי לא היה לי דרך לחזור הביתה אם זה היה חתונה שהיה לי חשוב להשתתף בשמחה הרבה זמן ואם הרגשתי ש10 דק ישמחו מספיק אז נסעתי גם שעה וחצי כדי להיות בחתונה 10 דק' וחזרתי הביתה שזה עוד שעה וחצי... ואני לגמרי לא הולכת לכל חתונה שאני מוזמנת, רק לאלו שאני מרגישה קשר קרוב. והיו תקופות שזה היה יכול להיות כל יום וכמה ביום וגם כמה חתונות בכמה ערים שונות... וגם כשאני הולכת, כמעט אף פעם אני לא מתיישבת לאכול כי אני מתביישת...
וככה גם ההורים שלי.
2. לאורך כל השנים, לפחות בתמונות של המשפחה שלי ושל חמותי גם בארופה לפני השואה וגם בארה"ב, וגם בארץ (חוץ מבתקופה הצמודה ממש לשואה שאז היה רק את העניין להתחתן, וגם אז השתדלו שזה יהיה יותר משבת/חג רגילים) החתונה היתה ארוע מפואר יותר מחיי היום יום- מהשבת והחג ביום יום לא מהיום-חול... בתמונות שיש לנו מסבא וסבתא רבא רבא (נראה לי, ההורים של סבתא רבא שלי) כל המשפחה עם שמלות נשף מפוארות, יותר מפואר ממה שאנחנו עושים, כי בהשקפה של ההורים שלי לא צריך ללבוש בחתונה שמלות נשף של הצגה, ועומדים מרוגשים לתמונה, שצלם היה יקררר ונדיר והביאו רק לחתונה.
גם הכלייזמרים, זה מושג לא מהיום... רק התפאורה השתנתה.
וסעודת מצוה שהקדישו לזה הרבה טירחה וחיסכון לאורך תקופה. גם בתקופת הצנע חסכו לאורך תקופה כדי שיוכלו לתת 'לקח' וכוס מיץ תפוזים למוזמנים, כל תקופה החתונה היתה יותר ממה שיש ביום יום...
לא מצליחה לכתוב טוב מה אני מרגישה שיקרה אם יורידו את הסטייל של החתונה כששאר החיים נשארים בסטנדרט של היום, (לא רק החיים הפרטיים שלנו אלא גם הציבוריים) אבל זה מוריד את הערך של היום הגדול הזה, מקווה שתבינו מה אני רוצה לומר אפילו שלא מצאתי ניסוח.
3. האם יש מקום לצמצם חתונות מבחינת מוזמנים? כן! אם יש אנשים שמעגל הקרובים שלהם הוא לא גדול, חבל מאוד שסתם מזמינים אנשים ומרגישים עול, זה כבר לא שמח וחבל, אבל לא לעשות תקנות או נורמות או לא יודעת מה,
צריך ליצור אולמות קטנים, אבל מכובדים! לא אולם בר מצוה, אלא אם כן, בר מצוה יהיה בבית כנסת וכל שאר החיים ירדו רמה, אבל אז אני לא בטוחה כמה חיסכון כספי יהיה בפועל כי כשהכל ירד רמה אז אנשים גם ירוויחו פחות.
ואפשר גם לעשות אולמות קטנים בסטייל נמוך יותר ובסטייל גבוה למי שרוצה ארוע קטן אבל בוטיק יותר ולמי שרוצה ארוע עממי יותר, כשיהיה אולמות קטנים יפים, לא יצטרכו לשכנע אנשים לעשות, מי שצריך אולם קטן יותר פשוט יפנו לזה מלכתחילה.
4. היה פה דוגמאות כמה עולה הלבוש של הכלה ושל המשפחה וכו', אז זה באמת כל אחד לפי הנורמות שלו לפני וגם אנשים מוצאים היום דרכים להוזיל עלויות אם מגמח"ים אם מאנשים מתחילים ואם מלוותר על משהו פחות חשוב להם ולהשקיע במשהו אחר.
כמה רעיונות:
1. את השמלות של החתונה להתאים אח"כ לשבת שבת (להוריד תחתיות, לקצר, להחליף חגורה)
2. אני ואחותי לקחנו צלם רק לתמונות, קיבלנו ממנו דיסק של כל התמונות ומישהי אחרת עשתה לנו את האלבום, (אני עשיתי רק אחרי שנה כשהחלטתי ששווה לי להשקיע על זה 500 ש"ח (אלבום לנו, ו2 אלבומים קטנים יותר להורים)
3. תזמורת, לי היה חשוב להשקיע אבל ראיתי פה שזה פחות ממה שאנשים כותבים אז כותבת שידעו שיש כזה, לקחתי תזמורת של 5 כלים+זמר ועלה 8,000 ש"ח.
4. בגדים לאחיות, במשפחה שלי ושל חמותי אני רואה שזה תלוי משפחה, אצלינו זה סעיף של 150-200 לשמלה שאח"כ משמשת גם לשבת, וחתונה אחת שתפרנו זה יצא 70 ש"ח לשמלה, אבל אחותי אמרה לי שזה לא סטנדרט בכלל ואין באמת אפשרות לתפור במחיר הזה, רק שהיה סיעתא דשמיא מיוחדת.
אצל חמותי זה 300-500 ש"ח לשמלה בהשכרה רק לחתונה.
אני לעצמי מאוד אוהבת בגדים מוקפדים וקניתי בוואן אוף א קינד במצעים שם, לא זוכרת כמה עלה אבל יקר בשבילינו, והשקעתי בזה רק כי זה היה לאירוסין שלי ועוד שתי חתונות.
עכשיו אני תופרת בגד עבורי שגם ישמש בע"ה 3 חתונות וזה עולה לי כ500 ש"ח תלוי אם אחליט לקנות את הבד היותר יקר. (המחיר הוא כולל התפירה)
אבל לא תמיד יש צפי לכמה חתונות יחד...
5. לא ידעתי שהמחותנת והאחיות קונות פאות חדשות לחתונה, אבל ככלה, קניתי פאה אחת ב4,000 ש"ח (פאת סרט אורך עד בית השחי) קניתי רק פאה אחת כי לא ידעתי כמה אני אלבש פאה ואם אני אורה את הסגנון שאקנה ככלה.
וזו פאה יפה שכל מי שרואה אותה מתלהב כולל פאניות ידועות. רק שקניתי את זה אצל פאנית לא סטייליסטית עם שם...
יש עוד רעיונות, אבל בטוחה שלכולם יש את הרעיונות שלהם וזה רק להשראה.
6. בדיוק ר"מ בישיבה של בעלי סיפר להם שחתונה אחת אחרי 5 חתונות, הוא החליט לצמצם בהוצאות ובאמת הצליח לצמצם בהרבה (נראה לי 20 אלף ש"ח, אבל לא זוכרת עכשיו מה הסכום שהוא אמר) ואחרי תקופה הוא התפלא לראות שזה לא עזר לו כי היו לו כל מיני הוצאות שהוא לא צפה בתקופה אחרי החתונה וסכום ההוצאות היה קצת יותר מהחיסכון שהוא חסך בחתונה...
זהו לעכשיו, מידי מורכב להעביר את מה שאני חושבת על הכתב, וגם לא באמת יש זמן....
ושיהיה לכולם רק בשמחות!