אתרום את השנקל שלי לדיון. כל הדברים שאכתוב הם מסקנותיי האישיות לגבי עצמי.
בעולמנו יש המון סוגי כישרונות. יש שמוכשרים באמנות חזותית, יש במוזיקה, בקולינריה, באדריכלות, בגינון, במשחק, בהמון תחומים.
יש אנשים שהכישרון שלהם הוא לוגיקה. ההיגיון שלהם מפותח יותר מהממוצע. כשאנשים קוראים למישהו "מחונן", בדרך כלל הם מתכוונים לכך.
מדוע חשוב לי להגדיר זאת כך?
כי נתינת הקונטקסט הנכון לתכונה הזו, היא קריטית.
המחוננות אינה תכונת אופי או מרכיב אישיות. היא כישרון. היא משהו נוסף שהאדם קיבל, כחלק מסל הכלים והאתגרים שנתן לו ה'.
האם כל המוזיקאים דומים זה לזה? לגמרי לא. יש מהם כעסנים ויש סבלנים, יש חרוצים ויש עצלנים, יש מסודרים ויש מפוזרים.
האם יש ביניהם קווי דמיון? ודאי. מסתבר שכולם נחרדים מזיופים, מסוגלים לשכוח מהעולם כשהם מאזינים ליצירה משובחת, ואוהבים לדבר על מוזיקה.
האם בהכרח הם אוהבים את אותה מוזיקה? לגמרי לא.
העיקרון הובן? ובכן, הוא נכון גם לגבי מוכשרים בלוגיקה, או "מחוננים".
לא כולם שווים זה לזה. יכולים להיות שני ילדים מחוננים, שמתעניינים בתחומים שונים לגמרי, מתפקדים אחרת בבית הספר, והכישורים החברתיים שלהם שונים. מסתבר שיהיו גם קווי דמיון ביניהם - ששניהם ירגישו צמא לידע (אם כי הגיוני מאוד שבתחומים שונים), ששניהם ייהנו לשוחח עם מבוגרים מהם, ששניהם ירגישו לפעמים שהחברים לא לגמרי מבינים אותם. גם אלו - אולי, ואולי לא.
אל תתנו לילד הרגשה שהמחוננות שלו מגדירה אותו כאדם.
אל"ף, כי היא לא. נכון מוזר לכתוב על מצבה "הייתה ציירת מעולה"? אז מוזר גם לכתוב "היה לו איי-קיו באחוזון תשעים ותשע". זה כישרון, זה לא הוא.
בי"ת, כי זה מלחיץ מאוד, וגורם לילד תחושה שהוא חייב תמיד להוכיח את עצמו, שאם הוא טועה - אז הוא כבר לא הוא, שאם פעם ייפגש במישהו חכם יותר - הוא כבר לא שווה כלום. זה פחד נוראי.
גימ"ל, כי אחרי שבכל המשחקים של המחמאות ההדדיות בכיתה כותבים עליו "גאון", "אנציקלופדיה מהלכת", "יודע הכל", וכולי - הוא כל כך צמא לכך שמישהו יכתוב עליו "כיף לשחק איתך בהפסקה".
עד כאן היה מה לא. אז מה כן?
שוב, כמו בכל כישרון אחר.
תנו לו לטפח אותו. נכון שעושה טוב לילד מוזיקלי ללכת לשיעורי נגינה או פיתוח קול? אז גם לילד מחונן, תנו לו לפתח את התחומים שבהם הוא טוב. יש מחוננים שמעדיפים תחומים ראליים יותר, יש שמעדיפים הומאניים, יש גם וגם. תמצאו את התחום שלו, את המשיכה שלו, ותנו לו להתפתח. זה כל כך חשוב לו.
גלו התעניינות בתחומי העניין שלו - במיוחד אם החברים שלו לא עושים זאת.
אבל אל תהפכו אותו לילד מיוחד (במובן הפחות חיובי של המילה), ואל תעצימו את תחושת השונות. היא תהיה שם בכל מקרה - עזרו לו למצוא את נקודות הדמיון בינו לבין האחרים, מבלי להתכחש לכשרונותיו.
באשר לקשיים שלפעמים חווים ילדים מחוננים - טפלו בהם כפי שהייתם מטפלים בקשייו של כל ילד אחר. לא בגלל שהוא מחונן, ולא למרות שהוא מחונן. פשוט כי הוא מתמודד עם קושי, ואתם רוצים לעזור לו.
בהצלחה.