מסע בעקבות ההצלחה. אין קסמים. תעבדו קשה. תזיעו. תצליחו. [מסע בעקבות ג'יי קיי רולינג].

[לבן]

ואת זה קיבלתי במייל:
גי קי רולינג לא הייתה ענייה מובטלת שהתיישבה לכתוב בבית קפה בגלל שלא היה לה חימום בבית. היא הייתה מורה פרטית לספרדית, וכתיבת הספר לא באה על חשבון עבודה אלא בנוסף לה.
חוץ מזה, היא הלכה לשבת בבית הקפה בשביל השראה. את הארי פוטר היא כתבה במחברות ואחר כך על מחשב. היא בעצמה אמרה בכמה ראיונות שהקשקוש על המפיות ניר הוא בלוף דרמטי שאנשים ביקשו להצמיד לה.
חוץ מזה שהיא נדחתה שלוש פעמים עד שהגיעה להוצאה לאור שרצתה אותה, הוצאה קטנטונת שהפכה למילארדרית בזכותה.
חוץ מזה 2 שהיא סופרת גאונית. לא ראויה למגזר שלנו והכל נכון, אבל יש לה ראש גאוני, והכתיבה כנראה חזקה ממנה, כי היא ממשיכה לכתוב, למרות שהיא האישה הכי עשירה היום בבריטניה, אפילו יותר מהמלכה. אז אין פה שום צורך כלכלי. נטו משהו שהנפש ביקשה.

אני שמעתי הרצאה שלה. יותר מאחת.
היא מספרת מה שכתבתי.

אולי התבלבה קצת בפרטים? אחרי הכל, כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה כסף

 

[מלפפון]

מעניינת אותי האמת אבל במידת מה.
יותר מעניין אותי הניתוח בהנחה שמה שכתבת בפוסט נכון.

בואי נגיד שהיא כן עניה וכן ישבה בבית קפה עם התינוקת כדי להתחמם.
רוב הסיכויים שהספר שלה לא היה רואה אור.
הוא היה מוזר, לא שגרתי.

לכן אני יותר מקבלת את ההנחה שהיא לא חשבה על כסף, אלא היה לה רעיון והיא היתה חייבת לשפוך אותו על דף. צורך נפשי. מובן מאד.

בדיוק כמו שאת עושה לבן בפוסטים שלך

 

[לבן]

מעניינת אותי האמת אבל במידת מה.
יותר מעניין אותי הניתוח בהנחה שמה שכתבת בפוסט נכון.

בואי נגיד שהיא כן עניה וכן ישבה בבית קפה עם התינוקת כדי להתחמם.
רוב הסיכויים שהספר שלה לא היה רואה אור.
הוא היה מוזר, לא שגרתי.

לכן אני יותר מקבלת את ההנחה שהיא לא חשבה על כסף, אלא היה לה רעיון והיא היתה חייבת לשפוך אותו על דף. צורך נפשי. מובן מאד.

בדיוק כמו שאת עושה לבן בפוסטים שלך

החשיבה שלנו כנראה מאד שונה .
א. ספר פנטזיה קלאסי רק מושקע פי עשר מכל ספר פנטזיה אחר. בציבור הכללי ספרות פנטזיה רצה. לא מצליחה להבין למה את חושבת שזה מוזר או שזה לא היה נמכר.
להפך, זה לא הלך בהתחלה כי אנשים אמרו "אוקיי, עוד פנטזיה".
ב. ברור שהיא חשבה על כסף. הצורך הנפשי היה שם קודם אבל הייתה לה חסימה שזה הפחד מההורים ומהסביבה, וברגע שהיא הגיעה למצב כלכלי מאד קשה היא הבינה שחייבת להגשים את החלום שלה ולכתוב כי רק מזה היא יכולה- אולי - להגיע לכסף רציני מה שממשרת שמרטפות במעון לא יקרה :/.

את זה שמעתי מהרצאה שלה.

 

[מרציפן]

מעניינת אותי האמת אבל במידת מה.
יותר מעניין אותי הניתוח בהנחה שמה שכתבת בפוסט נכון.

בואי נגיד שהיא כן עניה וכן ישבה בבית קפה עם התינוקת כדי להתחמם.
רוב הסיכויים שהספר שלה לא היה רואה אור.
הוא היה מוזר, לא שגרתי.

לכן אני יותר מקבלת את ההנחה שהיא לא חשבה על כסף, אלא היה לה רעיון והיא היתה חייבת לשפוך אותו על דף. צורך נפשי. מובן מאד.

בדיוק כמו שאת עושה לבן בפוסטים שלך

סליחה, אבל הוויכוח נראה לי ממש עקר!
ממש לא משנה מה היא חשבה, ואם זה היה בית קפה ומפיונים או מסעדה ומלפפונים עם עלי בייבי [סיטר] ואולי גם היתה הומלסית שחורה בצבע לבן. [האמת שיתכן גם שהייתה בדיאטה קיצונית וכנראה גם חסידה של שיטת - גישת - שפר וניקית בפרוג].
הרעיון ברור ונכון מצד עצמו. כל אדם מיוחד בתחומו וצריך להאמין ביכולותיו ולפתח את החלק הייחודי שבו, ולא ללכת בעדריות אחרי כולם כי כולם. גם נכון שאדם לעמל יולד וצריך לעמול ולהתמיד. וגם נכון שרובם ככולם של העמלים לא יהיו מליארדרים. ומסתבר שגם נכון שיש מליארדרים שצמחו גם בלי עבודה קשה.

הסיפור כולו נועד רק להמחשה, ולהתווכח על פרטיו זה כמעט כמו להתווכח על משלים וסיפורי הרשלה מאוסטרופולי מהדורת בתשבע הבלין.

ואישית הכי נהניתי ולדעתי מסר לא פחות חשוב היה בפסקה הבאה:
"איך ביטאה זאת ג'יי קיי: יש זמן מסוים שבו חל תאריך תפוגה על האשמת ההורים בכך שלא כיוונו אותנו לדרך הנכונה ולמימוש הפוטנציאל שלנו. ברגע הזה אדם צריך לבחור בעצמו. לא לעסוק בהאשמות."

בכל אופן - לבן - תודה על התובנות הנפלאות. מחכים לעוד!!

 

[מלפפון]

זה בדיוק מה שכתבתי.
שלא ממש מעניינת אותי האמת כמו הניתוח על מה שהיה.

ובהנחה שאכן האמת היתה כפי שלבן מתארת אותה, אני מתקשה להתפעם מהסופרת הנ"ל מהכיוון בו לבן התפעלה.
כי אני לא רואה בכך הגשמת חזון כלכלי.
אני רואה בכך הגשמת חזון ספרותי.
ואני נותנת לו מקום של כבוד, אבל לא הערכה בעיניים עצומות וכבר הסברתי למה.


ואחרי זה, האמת כפי שהיתה כן רלוונטית פה.
כי כאשר אתה רואה אדם גדול שלא כועס אף פעם, ואומר לעצמך: איזה יופי. הוא עבד על עצמו. בעוד שמתברר לך בסוף שזה האופי שלו, לא תקבל חלישות הדעת שאתה אחר ממנו.

אם היה לי זמן הייתי מסבירה בצורה שתביני.
אולי בע"ה ביום חמישי..

 

[inspiration]

סליחה, אבל הוויכוח נראה לי ממש עקר!
ממש לא משנה מה היא חשבה, ואם זה היה בית קפה ומפיונים או מסעדה ומלפפונים עם עלי בייבי [סיטר] ואולי גם היתה הומלסית שחורה בצבע לבן. [האמת שיתכן גם שהייתה בדיאטה קיצונית וכנראה גם חסידה של שיטת - גישת - שפר וניקית בפרוג].
הרעיון ברור ונכון מצד עצמו. כל אדם מיוחד בתחומו וצריך להאמין ביכולותיו ולפתח את החלק הייחודי שבו, ולא ללכת בעדריות אחרי כולם כי כולם. גם נכון שאדם לעמל יולד וצריך לעמול ולהתמיד. וגם נכון שרובם ככולם של העמלים לא יהיו מליארדרים. ומסתבר שגם נכון שיש מליארדרים שצמחו גם בלי עבודה קשה.

הסיפור כולו נועד רק להמחשה, ולהתווכח על פרטיו זה כמעט כמו להתווכח על משלים וסיפורי הרשלה מאוסטרופולי מהדורת בתשבע הבלין.

ואישית הכי נהניתי ולדעתי מסר לא פחות חשוב היה בפסקה הבאה:
"איך ביטאה זאת ג'יי קיי: יש זמן מסוים שבו חל תאריך תפוגה על האשמת ההורים בכך שלא כיוונו אותנו לדרך הנכונה ולמימוש הפוטנציאל שלנו. ברגע הזה אדם צריך לבחור בעצמו. לא לעסוק בהאשמות."

בכל אופן - לבן - תודה על התובנות הנפלאות. מחכים לעוד!!

גם אני התחברתי חזק למסר המודגש.
ואני עדיין חושבת שקטע כזה אם היה כתוב בסגנון הפוסטים הקודמים שלך,
היה חזק הרבה יותר. מענין אם יש פה עוד שחושבים כמוני.

 

[מריומה~]

מלפפון אני מסכימה איתך בנקודה שספרות לבד היא אינה ערך אצלינו כהגשמת חלום.
יש תורה, נישואין, ילדים וכו. לדאוג להם, לקיים בית תקין, ועוד.

לכולנו יש בתוכינו איזה חלום להגשים את ההוויה האישית שלנו ללא שום עקבות והפרעות .

שמעתי על כפר בארץ שקוראים לו "כפר האומנים" כמובן -לא דתי ,ששם אנשים חיים עם האומנות שלהם ללא שעון,
תוכלו למצוא שם אדם שפורש לשינה ליד כן ציורו, קם וממשיך..

התורה מבקשת מאיתנו איזון ותפיסת ערכים נכונה.
גם הערכים הנכונים הם תמיד בעיתוי המתאים להם.


ובל נשכח את "חכמה בגויים תאמין" הרבה חכמות חיים שלהם ממש אמיתיות ונוקבות.

 

[GRN]

הגעתי

ממש אהבתי את הכתיבה הפעם. הזרימה מעולה וכיף לקרוא.
לפי דעתי כל הרעיון כאן הוא לעשות לעשות ולעשות
אז נכון שיש כאלו שאם הם ימכרו תכריכים לא ימותו אנשים לעולם, אבל באופן כללי - אדם לעמל יולד, ו"אין הברכה חלה אלא על מה שבידו בשעת הברכה". ה' מברך את מה שאנחנו עושים. העולם הזה הוא עולם המעשה.

אחחח לקח לי המון זמן להבין ולהפנים את זה. עכשיו אני צריכה לעשות

 

[חיים V]

הגעתי

ממש אהבתי את הכתיבה הפעם. הזרימה מעולה וכיף לקרוא.
לפי דעתי כל הרעיון כאן הוא לעשות לעשות ולעשות
אז נכון שיש כאלו שאם הם ימכרו תכריכים לא ימותו אנשים לעולם, אבל באופן כללי - אדם לעמל יולד, ו"אין הברכה חלה אלא על מה שבידו בשעת הברכה". ה' מברך את מה שאנחנו עושים. העולם הזה הוא עולם המעשה.

אחחח לקח לי המון זמן להבין ולהפנים את זה. עכשיו אני צריכה לעשות

לא סותר קצת את נקודת ההשתדלות והאמונה? (שצריך לעשות עם גבול).

 

[חיים V]

גם אני התחברתי חזק למסר המודגש.
ואני עדיין חושבת שקטע כזה אם היה כתוב בסגנון הפוסטים הקודמים שלך,
היה חזק הרבה יותר. מענין אם יש פה עוד שחושבים כמוני.

מבחינת מה;
רעיון,
זרימה,
ניסוח,
מבנה הגשה,

מה...?

 

[הגשש]

לא סותר קצת את נקודת ההשתדלות והאמונה? (שצריך לעשות עם גבול).

אני מבקש להגיב על האשכול כולו דרך ההודעה המצוטטת.
הדברים תקועים לי עמוק בגרון, יושבים שם כמו גוש גדול וחונק, לא יוצא, לא נבלע, תקוע.

אני דוגמא מהלכת להיפך הדברים מההצלחה של רולינג ואחרים. במשך שנים הייתי שכיר במקום עבודה, בקושי גומר את החודש, מתנהל עם בוס דביל שגודע רעיונות חדשים כמו רוצח נאצי, שמעולם הוא לא שוכח לחייך את חיוכו הסדיסטי תוך כדי ירי מטווח אפס.
ואני, שקראתי רבות על הצלחות ועשייה ועוד עשייה, ואם תעשה, תזיע ותתאמץ, בסוף ההצלחה "חייבת" להגיע, החלטתי בסיעתא דישמייא לצאת לדרך.
היה לי גרעין לרעיון מדהים לעסק משתלם, בדקתי את השוק, המתחרים היו מעטים והשוק ציפה, ממש שיווע לשחקן חדש בתחום.
קוששתי כספים מחברים, שכנעתי בנקים ויצאתי לדרך.
וכמו בכל הסיפורים, התאמצתי, עשיתי, הזעתי, נכשלתי, קמתי, התאמצתי שוב ושוב, לקחתי עזרה מקצועית, השקעתי את הנשמה ואת הגוף גם יחד, טיפסתי בציפורניים על קירות חלקים ומאידך, כיהודי מאמין לא הזנחתי את החלק הרוחני.

אבל ההצלחה לא הייתה "חייבת" להגיע מסיבה פשוטה ביותר, בשמים חשבו אחרת!!! כל הסיפורים על הצלחות אחרי עבודה קשה התאדו ונמסו ונשארה אדמה חרוכה כמו בירושימה, הפכתי לבעל חוב ענק שלא מצליח להניח את הראש על הכרית ולנכה הצלחה בחיים.

הייתי רוצה להמשיך לכתוב אבל המסך שלי מטושטש פתאום...

תפסיקו להאמין לסיפורי הצלחות של אחרים תאמינו בקל אחד!

 

[album]

אני מבקש להגיב על האשכול כולו דרך ההודעה המצוטטת.
הדברים תקועים לי עמוק בגרון, יושבים שם כמו גוש גדול וחונק, לא יוצא, לא נבלע, תקוע.

אני דוגמא מהלכת להיפך הדברים מההצלחה של רולינג ואחרים. במשך שנים הייתי שכיר במקום עבודה, בקושי גומר את החודש, מתנהל עם בוס דביל שגודע רעיונות חדשים כמו רוצח נאצי, שמעולם הוא לא שוכח לחייך את חיוכו הסדיסטי תוך כדי ירי מטווח אפס.
ואני, שקראתי רבות על הצלחות ועשייה ועוד עשייה, ואם תעשה, תזיע ותתאמץ, בסוף ההצלחה "חייבת" להגיע, החלטתי בסיעתא דישמייא לצאת לדרך.
היה לי גרעין לרעיון מדהים לעסק משתלם, בדקתי את השוק, המתחרים היו מעטים והשוק ציפה, ממש שיווע לשחקן חדש בתחום.
קוששתי כספים מחברים, שכנעתי בנקים ויצאתי לדרך.
וכמו בכל הסיפורים, התאמצתי, עשיתי, הזעתי, נכשלתי, קמתי, התאמצתי שוב ושוב, לקחתי עזרה מקצועית, השקעתי את הנשמה ואת הגוף גם יחד, טיפסתי בציפורניים על קירות חלקים ומאידך, כיהודי מאמין לא הזנחתי את החלק הרוחני.

אבל ההצלחה לא הייתה "חייבת" להגיע מסיבה פשוטה ביותר, בשמים חשבו אחרת!!! כל הסיפורים על הצלחות אחרי עבודה קשה התאדו ונמסו ונשארה אדמה חרוכה כמו בירושימה, הפכתי לבעל חוב ענק שלא מצליח להניח את הראש על הכרית ולנכה הצלחה בחיים.

הייתי רוצה להמשיך לכתוב אבל המסך שלי מטושטש פתאום...

תפסיקו להאמין לסיפורי הצלחות של אחרים תאמינו בקל אחד!

כואב מאד לשמוע. ה' יעזור ותראו ישועה במהרה.

וכדי להבין ולהפנים את הרעיון של השתדלות מינימלית (כדי לצאת ידי חובת הקללה של אדה"ר) ומאידך לא לנצל את הרעיון להשתקעות בעצלות (שמעידה גם על עצלות רוחנית), מומלץ לקרא בעיון רב את הרעיון של ביטחון והשתדלות במכתב מאליהו פרק א'.

דברים מרתקים ומעשיים.

בהצלחה לכולם.

 

[מריומה~]

אני מבקש להגיב על האשכול כולו דרך ההודעה המצוטטת.
הדברים תקועים לי עמוק בגרון, יושבים שם כמו גוש גדול וחונק, לא יוצא, לא נבלע, תקוע.

אני דוגמא מהלכת להיפך הדברים מההצלחה של רולינג ואחרים. במשך שנים הייתי שכיר במקום עבודה, בקושי גומר את החודש, מתנהל עם בוס דביל שגודע רעיונות חדשים כמו רוצח נאצי, שמעולם הוא לא שוכח לחייך את חיוכו הסדיסטי תוך כדי ירי מטווח אפס.
ואני, שקראתי רבות על הצלחות ועשייה ועוד עשייה, ואם תעשה, תזיע ותתאמץ, בסוף ההצלחה "חייבת" להגיע, החלטתי בסיעתא דישמייא לצאת לדרך.
היה לי גרעין לרעיון מדהים לעסק משתלם, בדקתי את השוק, המתחרים היו מעטים והשוק ציפה, ממש שיווע לשחקן חדש בתחום.
קוששתי כספים מחברים, שכנעתי בנקים ויצאתי לדרך.
וכמו בכל הסיפורים, התאמצתי, עשיתי, הזעתי, נכשלתי, קמתי, התאמצתי שוב ושוב, לקחתי עזרה מקצועית, השקעתי את הנשמה ואת הגוף גם יחד, טיפסתי בציפורניים על קירות חלקים ומאידך, כיהודי מאמין לא הזנחתי את החלק הרוחני.

אבל ההצלחה לא הייתה "חייבת" להגיע מסיבה פשוטה ביותר, בשמים חשבו אחרת!!! כל הסיפורים על הצלחות אחרי עבודה קשה התאדו ונמסו ונשארה אדמה חרוכה כמו בירושימה, הפכתי לבעל חוב ענק שלא מצליח להניח את הראש על הכרית ולנכה הצלחה בחיים.

הייתי רוצה להמשיך לכתוב אבל המסך שלי מטושטש פתאום...

תפסיקו להאמין לסיפורי הצלחות של אחרים תאמינו בקל אחד!

מצער לשמוע, שה' ישמח אותכם כימות עיניתכם!

מידת ההשתדלות, כמות ההשתדלות זה דבר מאד מבלבל.
נמצא בשטח מאד אפור.

האם מספיקה רק האמונה ללא שום עשייה ?
ואם עשייה אז כמה ועד כמה?

אין תשובה אחת!!

מה שידוע הוא שכל אדם צריך להרגיש את קצה הגבול האם לעבוד עוד קצת , להתאמץ עוד טיפה או שכאן הוא משאיר להקב"ה כבר לדאוג לו.
וזה עבודה כל החיים.

יחד עם העבודה בהתאם ליכולות של האדם צריך לזכור שהקב"ה מפרנס אותנו וגם למי שיש ברכה זה רק בגלל שה' נותן לו ולא תלוי מאמצו ועבודתו הרבה.

זוהי עבודת ה' נראה לי הכי קשה -הפרנסה- התלות- והבטחון.

והכתיבה שלך נוגעת ללב מעבר לזה שזה אמת כאובה.

 

[באגטים]

דברי ה'גשש' הם הוכחה ברורה, שאם בשמים לא נגזר, לא תועיל כל השתדלות.

אך הם כלל לא הוכחה לכך שאין תועלת בהשתדלות גדולה והשקעה עצומה, למי שכן נגזר עליו להרוויח.

אומנם חסר לי ידע תורני בנושא ההשתדלות, אך מאוד דיבר אלי המשפט הבא,
'תתפלל כאילו לא עשית, ותעשה כאילו לא התפללת'.

לרוב מי שממעט בהשתדלות, אין זה נובע מאמונה וביטחון,
הרבה פעמים הממעטים להשתדל הם אנשים שלא רוצים להשתדל והביטחון הוא רק תירוץ.

באומרי 'לא רוצים להשתדל', אין הכוונה דווקא לעצלות, זה יכול להיות מעצלות, אך יכול להיות גם מחוסר אומץ, יכול להיות שחסר ברצון להגדיל ראש, יכול להיות שזה לא מתאים לאופי, יכול להיות מסיבות חברתיות, ועוד ועוד,

ניתן לראות שהרבה פעמים אנשים מחליטים שזה לא מחובת ההשתדלות, אף שאין להם הסבר מדוע אין זה מחובת ההשתדלות, מה שמחזק את ההנחה הנ"ל.

 

[מיכל ב']

דברי ה'גשש' הם הוכחה ברורה, שאם בשמים לא נגזר, לא תועיל כל השתדלות.

אך הם כלל לא הוכחה לכך שאין תועלת בהשתדלות גדולה והשקעה עצומה, למי שכן נגזר עליו להרוויח.

אומנם חסר לי ידע תורני בנושא ההשתדלות, אך מאוד דיבר אלי המשפט הבא,
'תתפלל כאילו לא עשית, ותעשה כאילו לא התפללת'.

לרוב מי שממעט בהשתדלות, אין זה נובע מאמונה וביטחון,
הרבה פעמים הממעטים להשתדל הם אנשים שלא רוצים להשתדל והביטחון הוא רק תירוץ.

באומרי 'לא רוצים להשתדל', אין הכוונה דווקא לעצלות, זה יכול להיות מעצלות, אך יכול להיות גם מחוסר אומץ, יכול להיות שחסר ברצון להגדיל ראש, יכול להיות שזה לא מתאים לאופי, יכול להיות מסיבות חברתיות, ועוד ועוד,

ניתן לראות שהרבה פעמים אנשים מחליטים שזה לא מחובת ההשתדלות, אף שאין להם הסבר מדוע אין זה מחובת ההשתדלות, מה שמחזק את ההנחה הנ"ל.

כשהקב"ה רוצה שבנאדם יצליח, הוא יתן לו את הכוחות להשקיע בכיוון הזה.

יש מצב שבנאדם חש עצלות או חוסר אומץ, פשוט כי זה לא המקום שלו.
כשהקב"ה ירצה, הוא ימצא את עצמו במקום המתאים. מה שמגיע לו, יגיע עד אליו.
הכל תלוי באמונה. השתדלות זה אמצעי, לא גורם.

 

[באגטים]

כשהקב"ה רוצה שבנאדם יצליח, הוא יתן לו את הכוחות להשקיע בכיוון הזה.

יש מצב שבנאדם חש עצלות או חוסר אומץ, פשוט כי זה לא המקום שלו.
כשהקב"ה ירצה, הוא ימצא את עצמו במקום המתאים. מה שמגיע לו, יגיע עד אליו.
הכל תלוי באמונה. השתדלות זה אמצעי, לא גורם.

מדברייך מובן, שאדם שמעדיף להתעצל, יכול לומר כנראה שמשמים רוצים שאתעצל.
אלא אם כן, הוא ממש חש דחף לעבוד, אז כנראה משמים מכריחים אותו לעבוד.

יש לך ראיות לדברייך ?

 

[dLive]

יש אי אילו דרגות ביניים בין להתעצל לבין להפוך את העולם כדי להתעשר, לא כן?
אני מכיר מישהו שהוציא את כל כוחו בשביל להרוויח יותר, משהו שהיה נדמה כאילו הוא ממש לא משאיר עבודה לרבש"ע, וכשאמרו לו שהוא עובד יותר מדי, הוא ענה: "יש חובת השתדלות".
נכון, יש גם סיפורים על כאלו שלא עושים כלום ואומרים שיש להם ביטחון.
לדעתי כל האשכול הזה מיותר, משום שאין מה ללמוד מהמסע שעברה אותה יוצרת (שהלוואי ולא הייתה מצליחה). למה צריך להתקדם מבחינה כספית?
עבודה לא אמורה להיות משהו שבו מתקדמים, פשוט צריכים אותה בשביל לחיות.
זה מאד מעציב לחשוב על אדם שמטרת חייו היא להרויח כסף גדול.

נ.ב. ממש יופי של דיון, הארי פוטר לצד השגחה פרטית.

 

[ybk]

למה צריך להתקדם מבחינה כספית?
עבודה לא אמורה להיות משהו שבו מתקדמים, פשוט צריכים אותה בשביל לחיות.
זה מאד מעציב לחשוב על אדם שמטרת חייו היא להרויח כסף גדול.

לא יודעת מה איתך, אבל מכל האנשים שאני רואה ומכירה סביבי, רובנו אכן יוצאים לעבוד כדי לחיות, אבל אם כבר נאלצים לעבוד-למה שלא להנות מכך?
אם נתייחס לזה רק כסוג של אילוץ מחוייב המציאות זה הופך לסוג של עבדות, מטלה מאוסה שאין בה הנאה או סיפוק, שנעשית בצורה מחוייבת ומאולצת ונושאת איתה תגמול מינימלי רק כדי לחיות...נשמע כמו עינוי. לזה התכוונת?
רוב האנשים לא אוהבים 'לדרוך במקום' ולהישאר באותה נקודה יותר מידי זמן. גם מבחינת התפקיד והמטלות וגם מבחינה כספית. המחיה יקרה ההוצאות גדלות (ילדים וזה) והייתי רוצה שההתקדמות תתבטא גם בכסף, לא רק אבל זה אף פעם לא מזיק שיש פלוס נחמד בחשבון הבנק.
וחוצמיזה, הרבה יותר נחמד כשאדם עובד בעבודה שמתאימה לו, בתחום שהוא מבין ואוהב לעבוד בה, ואולי אפילו מוצא בה סיפוק כלשהו. בעבודה כזו יהיה לו הרבה יותר קל להתמיד ולהרגיש טוב עם עצמו, גם אם המטרה היא לא פיתוח קריירה אלא רק פרנסה.
זה אכן מעציב לחשוב על אדם שמטרת חייו היא להרויח כסף גדול.
עבודה היא אומנם לא תכלית בפני עצמה אלא קללה שנתקללנו בה ("בזיעת אפך"...) אבל אם כבר עובדים...עדיף לעשות את זה בצורה נחמדה ולא עם פרצוף של קדוש מעונה.

 

[מריומה~]

למה צריך להתקדם מבחינה כספית?
עבודה לא אמורה להיות משהו שבו מתקדמים, פשוט צריכים אותה בשביל לחיות.
זה מאד מעציב לחשוב על אדם שמטרת חייו היא להרויח כסף גדול.

לא יודעת מה איתך, אבל מכל האנשים שאני רואה ומכירה סביבי, רובנו אכן יוצאים לעבוד כדי לחיות, אבל אם כבר נאלצים לעבוד-למה שלא להנות מכך?
אם נתייחס לזה רק כסוג של אילוץ מחוייב המציאות זה הופך לסוג של עבדות, מטלה מאוסה שאין בה הנאה או סיפוק, שנעשית בצורה מחוייבת ומאולצת ונושאת איתה תגמול מינימלי רק כדי לחיות...נשמע כמו עינוי. לזה התכוונת?
רוב האנשים לא אוהבים 'לדרוך במקום' ולהישאר באותה נקודה יותר מידי זמן. גם מבחינת התפקיד והמטלות וגם מבחינה כספית. המחיה יקרה ההוצאות גדלות (ילדים וזה) והייתי רוצה שההתקדמות תתבטא גם בכסף, לא רק אבל זה אף פעם לא מזיק שיש פלוס נחמד בחשבון הבנק.
וחוצמיזה, הרבה יותר נחמד כשאדם עובד בעבודה שמתאימה לו, בתחום שהוא מבין ואוהב לעבוד בה, ואולי אפילו מוצא בה סיפוק כלשהו. בעבודה כזו יהיה לו הרבה יותר קל להתמיד ולהרגיש טוב עם עצמו, גם אם המטרה היא לא פיתוח קריירה אלא רק פרנסה.
זה אכן מעציב לחשוב על אדם שמטרת חייו היא להרויח כסף גדול.
עבודה היא אומנם לא תכלית בפני עצמה אלא קללה שנתקללנו בה ("בזיעת אפך"...) אבל אם כבר עובדים...עדיף לעשות את זה בצורה נחמדה ולא עם פרצוף של קדוש מעונה.

אדם הולך לעבוד בראש ובראשונה בשביל להביא פרנסה ,
וממה שכתב הגשש היה רושם של כאב לחוסר של הצורך הזה ,
ואף אחד לא יכול להתכחש לזה שאנחנו חייבים כסף בשביל לחיות בעולם הזה,
תכלס אנו גשמיים והעולם גשמי , עדיין לא בעולם הנשמות ..

זה מילה גסה לאמר - כסף?
לי בכל אופו לא היה נשמע שזו המטרה שלו .
למרות שאני מאד מסכימה עם דברייך בהקשר להסתכלות על הענין.

 

[dLive]

שוב לא הובנתי כראוי, וזה קורה יותר מדי לאחרונה.
אם כל מה שאדם עושה הוא לעבוד, או שהוא יהנה מזה או שלא.
אבל יש עוד דברים שעושים ביום יום, שלהחליט להפוך אותם למשמעותיים הרבה יותר חשוב, וכשעושים את זה כבר לה משנה כמה מרויחים (כל עוד לא חסר).
אנשים מרגישים צורך "לממש את עצמם" בעיקר ע"י השגת כסף, ולא מבינים שאפשר לעשות בדיוק את מה שהם עושים בבית בהבנה שזה המימוש.
ועכשיו שוב את המשפט שכתבתי בתוספת פירוט:
חבל שאדם בוחר ליהנות מהעבודה (ולא "חבל שהוא בוחר ליהנות מהעבודה"), במקום מדברים אחרים, יותר חשובים.

נ.ב. עדיין אני חולק על דעת אחרים, וסובר שלעבודה יש צורך להתייחס כחובה שאינה רצויה. אחרת אדם יכול לגלות שכל חייו עברו עליו בהשתדלות במקום בעשייה.